שבות יעקב חלק ג כא

ע"ש ול"נ דדברי המ"מ הם פשוטים ובדקדק לשון כתב תיבת כ"ש דודאי נ"ל דהא דאמרינן בש"ס דנר חנוכה עדיף מקידוש היום דפרסומי ניסא עדיף קשה הא גם בקידוש היום איכא זכרון נס יותר שמעיד שהקב"ה ברא עולמו ונח ביום השביעי ואין לך נס גדול מזה שברא כל הבריות מאין בדיבור בעלמא וצמצם לנוח ביום השביעי אלא צ"ל בהא עדיף נר חנוכה שמדליק הנר מבחוץ ואיכא פרסום נס לציבור ברשות הרבים כדאי' בש"ס משא"כ קידוש היום הוא רק בביתו וא"כ מכח זה נר חנוכה הוא כ"ש מד' כוסות ולהכי דקדק לומר פרסומי ניסא כלומר שמפרסמין הנס ואל תתמה ע"ז שהרי קרוב לזה מבואר להדיא בתוס' בשבת דף כ"ד ע"א ד"ה מה להזכיר של חנוכה בברכת המזון בתפלה פשיטא לי דמזכיר משום דתפלה בצבור היא ואיכא פרסומי ניסא משא"כ ברכת המזון שהוא בבית ליכא פרסומי ניסא כולי האי עכ"ל הרי להדיא דיש לחלק כן ומטעם זה נ"ל יפה פסק המ"א בא"ח סימן תרע"ח ס"ק א' דהני דינים שאמרו דעדיפא לא נאמרו אלא שבזמן שמדליק בחוץ עדיפא משא"כ אם מדליקין בפנים ועיין בתשובתי ש"י ח"ב סימן ל"א ועכ"פ דברי המ"מ נכונים הם בלי פקפוק כלל כנ"ל הק' יעקב: שאלה נ פורים שחל להיות ביום א' והתענית הי' ביום ה' שלפניו כדינו וא' הי' בדרך ולא אסיק אדעתי' שצריך להתענות ביום ה' ואכל ושתה ובלילה בא לביתו ושמע שהעולם התענה היום ושאל אם מחויב להתענות למחר ביום ו' שהוא י"ב אדר או לא עכ"ל השואל. תשובה הנה לכאורה גדולה מזו ערוך לפנינו בשלחן הטהור הל' פורים בסימן תרפ"ו שכתב וז"ל ס"ב בהגהו' ואם חל פורים ביום א' שמתענין ביום ה' שלפניו וחל בו ברית מילה מותר לאכול על המילה ולמחר ביום ו' יתענה האוכל והוא מהגהות מנהגים עכ"ל אף שלא נעלם מאתי שהט"ז שם ס"ק ב' כתב על דין זה וז"ל ונראה דאין לסמוך ע"ז למעשה שהרי הביא הב"י בשם המ"מ הא דמתענין ביום ה' לפי שא"א עד היום א' שהוא פורים וכן אין מתענין בע"ש מפני כבוד שבת ואע"פ שנפסקה הלכה בע"ש מתענה ומשלים דוקא כשב' זמנו הקבוע לו תענית בע"ש אבל כשהוא נדח' מזמנו אין קובעין לו בע"ש וכן משמע מתשובת הגאונים הרי דאף ביחיד אין להתענות דהא האי דמתענה ומשלים איירי בתענית יחיד ע"ש דבריו יותר באריכות ומסיק וז"ל הלכך האי הוראה לאו דסמכא אלא יאכל סעודת המילה בלילה כמו ביה"כ וט"ב עכ"ל מ"מ בנדון דידן שאין לו תקנה אחרת טוב לקיים דברי הצומות וזעקתם הכתובים במגלה כדברי תורה וכמ"ש הרמב"ם פ"ה מהל' מגילה ודלא כמ"ש הב"י בשם שיבולי הלקט וכמו שהשיג עליו בתשובת מהר"ש הלוי חלק א"ח סימן י"א גם עיקר השגתו של הט"ז דס"ל דהוי תענית יחיד והב"י סימן תק"פ כתב וז"ל ובהגהות מרדכי ישן כתב דתענית יחיד ה"ל מי שיש לו חולה בתוך ביתו וכיוצא בזה ע"ש בתשובת מהר"ש הלוי סימן י"א שכתב דתענית אסתר מקרי תענית צבור על הב"י בשם שיבולי הלקט ע"ש ואע"ג דאיכא למימר שאני הכא דאין זה זמנו הקבוע זה אינו דכמו דאסמכו חכמים על הקרא זמן זמניהם זמנים הרבה תקנו להם חכמים לענין קריאת המגילה גם התענית הוא בכלל זה ואין לזוז אפילו זיז כל שהוא מפסק הש"ע כנ"ל הק' יעקב: שאלה נא נשאלתי מא' מתלמידי וז"ל אחד שנשכר מקהל להיות משמש לחולי' וקי"ל משמשי חולה פטורים מסוכה אם מחויב מ"מ לאכול בכל סעודה וסעודה כזית בתוך הסוכה ולברך בה ברכת הסוכה שהרי הולך לפעמים לצרכיו ונקביו ה"ה לזה או לא ועוד בקשתי שטוחה לפני אדוני כי שמעתי מאד"מו ישוב נכון על מה שמקשה במ"א בהל' סוכה סימן תרל"ט ס"ק י"ב על רמ"א ע"ש ושמעתי ג"כ ישוב מאדמ"ו ע"ש שמקשה המ"א בסימן תרנ"ח ס"ק ג' הניח ג"כ בצ"ע על מה שפסק בא"ע סימן כ"ח יע"ש ונשכחו הדברים מלבי בכן יכתוב אלי שנית: תשובה ע"ד משמשי חולה נ"ל דפטור מסוכה לגמרי כיון שהוא מושכר להיות משמש לחולה לכל צרכיו ולהשגיח עליו לעשות פעולתו שלמה ובאמונה בכן אם ילך לאכול בסוכה הוי ליה מצטער בצער החולה שדעתו עליו תמיד לכך הוא פטור מן הסוכה אכן בלילה הראשונה דגם המצטער חייב לאכול כזית בסוכה כדאיתא בסימן תר"מ גם משמשי חולה חייבי' ומצאתי און לי וראיה ברורה לדברי מסוגיות הש"ס דסוכה דף כ"ו ע"א דאי' שם אמר רבא מצטער פטור מן הסוכה והא תנן חולה ומשמשיו פטורין מן הסוכה הא מצטער חייב בסוכה ומשני הש"ס חולה הוא ומשמשיו פטורי' אבל מצטער משמשיו חייבים וקשה לכאורה למה מתרץ הש"ס הכי דאכתי קשה ליתני במתני' מצטער ומשמשי חולה פטורי' ויהא הכל נשמע יותר ה"ל לש"ס לתרץ דמתני' סתמא קתני דחולה ומשמשי' פטורין אפי' לילה הראשונה משא"כ מצטער וראיתי באסיפת חכמים הרגיש קצת בקושיא זו אף שמדחיק לתרץ ע"ש ולפי מ"ש ניחא דגם משמשי חולה חייבים לאכול כזית בסוכה לילה ראשונה וא"כ ה"ל למתני' ג"כ מצטער וק"ל ברם מ"ש הב"י בשם המרדכי בשם הר"פ דמצטער חייב למיכל בסוכה צע"ג שהוא נגד סוגיא הש"ס זו וצ"ע וע"ד שבקשת מאתי להודיע לך הישוב על מ"א בהל' סוכה דע שהדברים האלו הלא המה בכתבי' לפניך בספרי אשר כבר נדפסו הא דסי' תרל"ט הוא בספרי חק יעקב סי' תע"א ס"ק א' יע"ש והקושי' בסי' תרנ"ח הובא בספרי ש"י ח"ב סי' פ"ג יע"ש ואגב דחביבין עליך דברי אודיעך מה שחדשתי בחג הזה במסכת סוכה דף כ"ג ע"א בתוס' ד"ה למ"ד שמא תמות ניחוש שמא תברח שהניח מהרש"א בתמי' קיימת במקשין השני למ"ד שמא תברח ניחוש שמא תמות הקושי' במקומה עומדת גם בספרי ש"י ח"א סי' ל"א הארכתי ובאמת עכשיו ראיתי עין בעין שמעיקר' לק"מ דהתוס' לא מקשי' רק על המקשי' ראשון דחזר בשביל הקושיא זו וקאמר אלא אבל במקשן השני לק"מ דבאמת מתרץ לו התרצן כן מיתה לא שכיחא ומה"ט מכשיר ר' יהודא וק"ל כנ"ל הק' יעקב: שאלה נב מתלמיד א' וז"ל קריתי בספרו חק יעקב סימן תפ"ט ס"ק י"א שכתב שם וז"ל וכתב מהרי"ל כשיגיע למ"ט יום יאמר שהן ז' שבועות ולמחרתו הוא ערב שבועות עכ"ל משמע מדבריו שצריך שיאמר כן בשעת ספירה לא ידעתי טעם הדבר דאפשר לומר דמהרי"ל כוונתו כפשוטו לומר שלמחר הוא ערב שבועות ולא שיאמרו כן בשעת ספירה עוד יבאר לי טעם על תליות אפיקומן תשובה ע"ז וכיוצא בזה אמרו חז"ל אפי' שיחות של ת"ח צריכין לימוד דאם כוונת מהרי"ל יהי' כמו שעולה בדעתך א"כ ה"ל לכתוב למחרתו ערב שבועות ומדכתב ולמחרתו בוי"ו תחלה משמע שהוא דבק לדלעיל משמע שצריך שיאמר כן דאם יהי' כוונת מהרי"ל ע"ז כמו שכתבת ה"ל לכתוב ג"כ סוף הל' ר"ה ולמחרתו צום גדלי' אלא ודאי שכוונת מהרי"ל שצריך שיאמר כן בשעת ספירה ומה ששאלת טעם הדבר נ"ל שהטעם הוא כפשוטו שהרי כתבו האחרונים שבליל ראשון של שבועות לא יאכל ויקדש עד הלילה שצריך שיהא שבעה שבועות תמימות תהיינה לכך אומרין כן להראות שכל יום המחרת שייך לימי הספירה ואז הם תמימו' ואף אם יהי' דברי מהרי"ל כפשוטו מ"מ אין תמיהא עלי שהעתקתי רק כלשונו ממש אבל עד לעצמו שכוונת מהרי"ל כמ"ש ותו לא מידי ועל ששאלתני טעם על תליות אפיקומן לא שמעתי לדבר טעם ובקיצור שני לוחות הברי' כתב שאין לעשות כן שהוא ביזוי אוכלין ולא ידעתי מה ביזוי יש בזה ומעולם ראיתי מרבותי ואבותי שנהגו כן וכ"כ במ"א בא"ח סי' תק' ס"ק ז' שכתב שנוהגין כן דלא כיש מחמירין עכ"ל ואין כאן ביזוי מצוה וזכרון ליציאת מצרים נ"ל הקטן יעקב: נג על דבר הקושיא שהקש' לי הבאתי בספרי ש"י ח"ב סי' ג' על הא דאמרינן במגילה דף ח' ע"א הא לענין בל תאחר זה וזה שווין נדבה כמו בנדר וכן הוא בש"ס דר"ה דף ו' ע"א דאף בנדבה איכא בל תאחר ובש"ס דנדרי' דף ט' ע"ב פירש"י להיפך דבנדבה ליכא בל תאחר דכל דאי' בי' גזא דרחמנא אית' ע"כ תוכן הקושי' ושי' שם והובא קושי' זו בתשובת פנים מאירו' סי' צ"ט ודחיתי דבריו בשתי ידים בתשובתי שם אבל לא כתבתי טעם לדבר ושואל השואל למה דחיתי כל דבריו תשובה דלדבריו צ"ל הא דפירש"י דבנדבה ליכא בל תאחר היינו אם נאבדה ובזו לא צריך לטעם דכל היכא דאית' בי' גזא דרחמנא אית' ולדידיה אפילו מתו וכה"ג דאינו בעולם כלל כיון שאינו באחריותן הוא פטור מיד דאפריש אף דליכא בי' גזא דרחמנא ומה צורך רש"י לטעם זה וכן משמע בסוגי' דחולין דף קל"ט ע"א ע"ש ע"כ דחיתי דבריו וכתבתי ליישב בדרך הפשוט ע"ש ויש מי שרוצה לפקפק על דברי וכתב וז"ל אם כדבריו כן הוא א"כ הש"ס דפריך התם בר"ה תשמור זו מצות לא תעשה כאשר נדרת זה נדר וכו' הא תו למה לי מלא תאחר לשלמו נפקא וכו' ומאי קושיא דלמא איצטרכו תרווייהו חד לענין שוגג וחד לענין מזיד דמלא תאחר לשלמו הוי אמינא דוקא מזיד אבל בשוגג לא קמל"ן דבנדר אפי' בשוגג נמי עובר בבל תאחר אלא ודאי דאין סברא לחלק ע"כ דבריו ותיובתא לא קחזינא חדא דהא התם קאמר הש"ס ועשית כתיב אזהרה לב"ד שיעשוך הרי להדיא דאמזיד קאי זאת ועוד אחרת דהא עיקר קושית המקשן מתחלה רק אנדר רק דאח"כ מקשה המקשן והא נדבה כתיב וכמ"ש תוס' ד"ה חד דאמר ובנדרים בודאי אין סברא לחלק בין שוגג למזיד והש"ס בעי לתרץ תירץ דקאי בין אנדר ובין אנדבה ומ"ש עוד להקשות דא"כ ה"ל לתנא דמתני' למתני אין בין נדרים וכו' שנדבה במזיד עובר בשוגג אינו עובר עכ"ל הנה מלבד קושי' התוס' וישובו לא קשה מידי דהיא היא כיון דנדבה אינו חייב באחריותו מש"ה לא טעין אכתפי' וכל היכא דאי' ביה גזא דרחמנא אי' בשוגג ואינו עובר בבל תאחר בשוגג ותו י"ל דתנא בעי למתני בבא דמיירי בין בשוגג בין במזיד משא"כ לענין בל תאחר דבמזיד שווין לא בא למיתני אטו תנא כי רוכלא ליתני לחלק כה"ג כנ"ל: הקטן יעקב נד נשאלתי מישוב אחד שבעל הבית אחד יש לו חדר בתוך ביתו והניח ליכנס הצבור בתוך החדר אנשים לחוד ונשים לחוד להתפלל ועכשיו נולד קטטה גדולה בין בע"הב עם אחד מאנשים ואשתו שרגילין לבוא לבה"כ שלא יבואו עוד לבה"כ כי אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחד ודנתי בזה כמבואר בא"ח סי' קנ"ג סעי' ט"ז דאין יכול לאחד לאסור שלא יכנס לבה"כ אם לא שיאסור על כל הקהל אף דשם כתב בהג"ה דוקא שהשאיל תחלה סתם אבל לא השאילו להם בפירוש אלא הניחם ליכנס לביתו הרשות בידו למחות כמו שירצה עכ"ל וא"כ בעל הבית מוחזק בבית עליהם להביא הראיה אך שהם טוענים כיון שחדר זו שהי' שייך לבעלים הראשונים נכנסו ג"כ בחדר זו להתפלל כמה וכמה שנים ע"כ הוא בחזקת הצבור ומסתמא השאילו להם ומידי ספיקא לא נפקא ופסקתי שלא יוכל לאסור מספיקא על אחד מן הקהל להסתפח מנחלת ה' אבל על אשתו המתחלת תמיד במריבה יוכל לאסור עליה שלא תבא לבה"כ כלל כי אע"פ שהאשה ג"כ מחויבת בתפלה כמבואר בא"ח סי'