שבות יעקב חלק ג כ

לעשות כובע ישועה בראשם להציל עצמם מן הגשמים בכן נשאלתי כיצד יש לנהוג למעשה: תשובה לא ידעתי איך מלאו לבם לעשות כן להתחכם יותר מחכמינו ז"ל להחמיר בחומרות יתירות יותר ממה שהחמירו בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים ז"ל אמת שבספר מהרי"ל הוזכר קצת מחומרא זו שכתב וז"ל ופעם אחד אמר מהרי"ל סג"ל אם ירדו גשמים בלילה ימתין עם הסעודה עד שיכלו הגשמים ואף אם ימשוך עד חצות מ"מ ימתין אולי יעצרו עכ"ל אכן בתשובת מהרי"ל סימן קפ"א דף כ"ה ריש ע"ג מה שנדפס בדפוס הענוא כתב וז"ל מ"ש במרדכי דהר"ר שמואל הצריך להמתין עד חצות תשובת מהר"מ היא אבל לא ראיתי רבותי נהיגין כך אלא בעת האוכל אזלינן בתר האי שעתא כדמשמע לשון שאר רבותיו דישער אדם בעצמו אם הי' יוצא מביתו מפני צער כזה כדאיתא בהגהו' מיימוני עכ"ל תשובת מהרי"ל ובודאי התשובת הם עיקר וכ"כ בתשובת מהרי"ל עצמו סימן ע"ו דהתשובת הם עיקר כיון שפסקו כן הלכה למעש' אף קצת פוסקים חולקין עיין בכ"ג ע"ש וכ"כ בספר הדרת קודש וכן עיקר מלתא בטעמא דאם ימתין עם אכילת בני ביתו הגדולים והקטנים אין לך מניעת שמחת י"ט יותר מזה וכן כל הפוסקים הראשונים לא הזכירו המתנה זו לענות נפש בי"ט וכ"כ המ"א בסימן תר"מ ס"ק ט"ו בפשיטות יע"ש ועל הכת הנ"ל שרוצים לדחוק את עצמן ולאכול בסוכה אף שיורדין טיפין הרבה בודאי לא שפיר עבדי כדאי' בירושלמי פ"ק דשבת וז"ל דכל הפטור מאיזה דבר ומחמיר על עצמו ועושה נקרא הדיוט וכ"כ הגהות מיימני פ"ו מהל' סוכה וכ"כ בש"ע א"ח סימן תרל"ט וכ"כ בתשובת מהרי"ו סימן קצ"א בהל' סוכה כי דרכיה דרכי נועם ואיכא ביטל שמחת י"ט וכן כתבתי בספרי חק יעקב סימן תע"ב ס"ק יו"ד ודלא כתשובת באר שבע שהניח בצ"ע דמצינו כמה פעמים שהחמירו בדבר שאנו פטורין ובאמת יש לחלק כמ"ש שם ועוד כיון דבש"ס מדמה דין זה לעבד שמוזג כוס לרבו ושפכו על פניו ואם יחזור למזוג בע"כ בודאי יכעיס עליו יותר כיון שמסרב ועושה נגד רצונו בודאי נקרא חסיד שוטה והדיוט אלא העיקר כמבואר לפנינו בש"ע והסכמת הפוסקים לילה הראשונה יקדש בסוכה ולאכול כזית בסוכה ולברך כדינו לישב בסוכ' ובלילה שני' יאכל בביתו ויקדש בביתו רק סוף האכילה יאכל כזית בסוכה בלי ברכה ויברך ברכת המזון בביתו כנ"ל הק' יעקב: שאלה מו מי שהוא אטר יד דהיינו שעושה כל המלאכו' בשמאל רק שכותב בימין מה דינו לענין לולב אם יקח הלולב בשמאלו דהיא נחשבת ימינו (שהוא ימין כל אדם) כפי מנהגינו ע"פ הרא"ש ומהרי"ל או נימא כיון שכתב בימין יש ליטלו כשאר כל אדם עכ"ל השואל: תשובה הנה באמת הפוסקים סתמו דבריהם בדין זה גבי לולב אפש' משום דאין נפקותא כל כך בזה דהרי אף אם יהפך יצא גם בלא"ה ישנן דעות מחולקות בלולב אי אמרינן דאזלינן בתר ימין דידיה או אמרינן דאזלינן בתר ימין דכ"ע ע"ש בטא"ח סי' תרנ"א ובב"ח ובשכ"ג גם בא"ה סי' קנ"ט סעיף כ"ד כתב דבאטר יד חולצת בשמאלה וכתב שם בש"ע דאם שולטת בשתי ידים בשוה חולצת בימין אבל אם כותב' בימין וכל המלאכות הוא עושה בשמאלה מזה לא הוזכר כלו' בראשונים ואחרונים רק בא"ח סי' כ"ז לענין תפילין הוזכר פלוגתה זו ונ"ל פשוט משום דדוקא בתפילין ישנן דעות בזה אם הולכין אחר הכתיבה דכתיב וקשרתם וכתבתם משמע דהקשירה תליא בכתיבה משא"כ בשאר כל הדברי' הוי יד ימין אותו יד שיש בכחה לעשות בה מלאכה ומה לי בכתיבתו כיון שעושה כל המלאכות בשמאל היינו יד ימין דידיה ולענין חליצה ג"כ בקשירה תליא מלתא אבל לענין נטילת לולב אף שהלבוש בסי' תרנ"א כתב גבי לולב דדמי' לתפילין לאו דוקא רק לענין אטר הם שווין אבל לענין כתיבה ודאי דאין לדמות דשאני התם דכתיב וקשרתם וכתבתם כנ"ל: הק' יעקב: שאלה מז על תמיהת הירושלמי פ"ק דתענית בפלוגתא דר"א ור"י מאמתי מזכירין גבורת גשמים וקאמר שם בירושלמי מחלפא שיטתייהו דר"א ור"י דאתפלגן ר' אליעזר אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלים לעולם וכו' ולכאורה אין לפלוגתא זו שום שייכות לפלוגתא דהזכרת גבורו' הגשמים בכן יבאר לי דעתו בזה: תשובה הנה באמת אגיד ולא אכחד שכבר שמעתי רבים אומרים על הירושלמי זה ורבים מדורשי רשומות הולכים בגדולות ונפלאות בענין זה גם אני בעצמי עניתי חלקי באיזה דרוש אבל עכשיו שמתי אל לבי לפרוש אליבא דפשוטא ואמיתת הענין וראיתי דמעיקרא לק"מ ובחנם טרחו הדרשנים בזה כי ז"ל הירושלמי שם על מתניתין אמר ר' יהושע הואיל ואין הגשמים סימן ברכה בחג למה הוא מזכיר אר"א אף אני אינו אומר משיב הרוח ומוריד הגשם אלא בעונתו א"ל א"כ לעולם יהא מזכיר וע"ז קאמר הירושלמי מחלפ' שיטתייהו דר"א ומחלפא שיטתייהו דר"י דר"א אומר אם אין ישראל עושין תשובה אינן נגאלים לעולם א"ל ר' יהושע והכתיב אני ה' בעתה אחישנה לא זכו בעתה ור"א מוקי לתשוב' אין עתה אלא תשובה כמה דאת אומר ועתה מה אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה ע"ש ובאמת הדברים הם פשוטים דפלוגתת אלו שייכות אהדדי דבגמ' דידן ריש תענית דף ב' ע"ב אית' בגמ' וז"ל אמר ר"א אף אני לא אמרתי לשאול אלא להזכיר וכשם שתחיית המתים מזכיר כל השנה כולה ואינה אלא בזמנה כך מזכירין גבורות הגשמים כל השנה ואינן אלא בזמנ' לפיכך אם בא להזכיר כל השנה כולה מזכיר ע"כ הרי דראייתו של ר"א הוא מתחיית המתים שאחר גאולה אחרונה רק הדבר תלוי בתשובה וע"ז שפיר קאמר מחלפא שיטתייהו וק"ל וצריכין אנו לקבל האמת ממי שאמר ור"א גופיה מודה לר"י לא זכו בעתה שיבא במהרה בימינו אמן וכי"ר כנ"ל: הק' יעקב: שאלה מח הנה שמעתי בשם אדמ"ו נר"ו מי שכבה לו נר חנוכה אף שקי"ל כבתה אינו זקוק לה מ"מ צריך להניח שם על אותו מקום הנותר מנר חנוכה כל זמן ושעת הדלקה וסמך לדבר לא ידעתי בכן אבקש מאתו שיודעיני מאין יצא לו מקור דין זה: תשובה הנה לכאורה הי' נראה לומר כן מסברא ומשום חשדא כדאמרינן בשבת כה"ג בדף כ"ג בחצר שיש לו שני פתחים צריכא שתי נרות משום חשדא שלא יאמרו כי היכא דלא אדליק בהא לא אדליק בהא וא"כ ה"נ איכא למיחש לחשדא אף דאיכא למימר דדין זה גופא חידוש הוא ומחידוש לא ילפינן כי הבו דלא לוסיף עלה דהרי הב"י מקשה בסי' תרע"ב על הא חשדא מש"ס דברכו' דף ס"א דאמרינן אבל איכא פתחא אחרינא אמרינן בהא עייל אף שהב"י וגם שאר אחרונים מחלקים בכמה דרכים גם אני לא מנעתי מליישב קושיא זו ולחלק ולומ' דשאני התם גבי הליכת בה"כ דיש לו שכר פסיעות ולעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים לבה"כ ומשא"כ בנר חנוכה וכיון שיש לבית שני פתחי' בודאי בני הבית המה מרובים ולפי המנהג מדליקין נר לכל א' וא' ה"ל להדליק א' בכל פתח להכי חיישינן לחשדא משא"כ בנדון דידן אפשר דלא חיישינן לחשדא ועוד שהש"ס עצמו קאמר שם ומנ"ל דחיישינן לחשדא דתני' אמר ר"ש בשביל ד' דברי' אמרה תורה להניח פאה וכו' ובאמת אין זו ראיה גמורה דהתם חיישינן לחשדא דאורייתא שיאמרו שביטל מ"ע דאוריית' מצות פאה משא"כ חנוכה שהוא רק דרבנן מ"מ אפשר לומר דיותר חיישינן לחשדא במצוה דרבנן ולפעמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ולהכי הוצרך ר"ש לומר בשביל ד' דברים אמרה תורה וכו' דאפשר משום חשדא לבד לא צותה התורה כן כי לא חיישינן כולה האי באיסור דאורייתא אבל במידי דרבנן חיישינן כה"ג מצינו כמה פעמים בש"ס וקרוב לזה יש חילוק עוד שמתרץ הב"י שם בא"ח סי' תרע"ב ע"ש ועוד נראה לחלק משום דאיתא בתשובת הגאון חכם צבי שאלה צ"א שהוסיף להקשות עוד בגמ' זו וקאמר מנא תימרא דחיישינן לחשדא וז"ל שם מ"ש דפריך הכא טפי מכל הש"ס דחיישינן לחשדא כדאי' בריש ברכות שאין נכנסים לחורבה ובפסחים דף פ"ב ראש המעמד וכו' ובמתני' דשקלים אין התורם נכנס וכן בכמה דוכתי' ע"ש שמאריך לתרץ בזה ולענ"ד דלק"מ דודאי היכא דליכ' ריעותא לא חיישינן לחשדא ולעולם דנין את האדם לכף זכות אלא דכאן בנר חנוכה חיישינן לחשדא שיחשדו לו שעשה המצוה רק שלא עשאו מן המובחר כיון דקי"ל דהמדליק מברך ביום הראשון ג' ברכות וביום השני ב' והרואה מברך ביום הראשון שני ברכות וביום ב' ברכה אחת וכיון דהרוא' יוצא ג"כ ידי חובת נר חנוכה אלא שהמצוה מן המובחר הוא שידליק בעצמו וא"כ הרואה שלא הדליק בפתח יאמר שהוא מכת הרואים דעתו ליצא רק בראיות ולא להדליק בעצמו כמו שהוא המצוה המובחרת עז"ק ומנא תימרא דחיישינן לחשדא כי האי להכי מייתי האי דפאה דחיישינן ג"כ לחשדא כי האי שיאמרו שלא נתן פאה מן הקמה שהוא עיקר מצוה מן המובחר רק שיאמרו שדעתו ליתן מן העומרים ולא מן הקמה וק"ל והדרן למלתא בשאלה שלך נ"ל דמוכח מכח סוגין זו עצמו דין זה להדי' כיון דמסיק הש"ס בלי חולק והיא ג"כ הסכמת כל הפוסקים דחצר שיש לה שני פתחי' צריך שתי נרות משום חשדא שיאמרו מדלא אדליק בהאי פתח' בהך פתחא נמי לא אדליק ע"כ וקשה אמאי חיישינן לחשדא הלא יכולין אנו לדון לכף זכות ולומר דאף בהא אדליק רק שכבתה וקי"ל כבתה אינו זקוק לה וכו' כהסכמת הפוסקים אלא ודאי דאף שאם כבתה אינו זקוק לה מ"מ מדלא הניח עדיין באותו מקום כל זמן ועת הדלקה הנותר מנר חנוכה של שעוה או של שמן חיישינן לחשדא שלא הדליק כלל וזהו ראי' שאין לו תשובה כלל כנ"ל הק' יעקב: שאלה מט נשאל שאלה בבעלים לבאר דברי המ"מ סוף הלכות חנוכה שכתב על מ"ש הרמב"ם ז"ל שם וז"ל אפי' אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן לנרות ומדליק וכתב שם המ"מ וז"ל אפי' אין לו מה יאכל וכו' נראה שלמדו ממה שנתבאר בפ"ז מה"ל חמץ ומצה שאפילו עני שבישראל לא יפחות מד' כוסות והטעם משום פרסום הנס וכ"ש בנר חנוכה דעדיף מקידוש היום עכ"ל ודבריו תמוהים בעיני מה כ"ש הוא זה דלמא שווים הם דהלא גם בד' כוסות שהוא פרסום הנס בפרטות שהוא הנס דאוריית' וחנוכה הוא רק דרבנן עכ"ל השואל: תשובה בקושיא זו כבר הרגיש הבעל לח"מ וכתב וז"ל וקשה דמאי כ"ש הוא זה אי אמרינן חנוכה עדיף מקידוש היו' היינו דחנוכה הוי פרסומי ניסא משא"כ קידוש היום אבל ד' כוסו' דאיכא בהו נמי פרסומי ניסא כמ"ש ה"ה מ"מ ז"ל ודאי דהוי כמו חנוכה וא"כ לא ה"ל להמ"מ ללמוד מכח כ"ש רק מכח הוא הדין וצ"ע עכ"ל גם גיסי הגאון זצ"ל בספרו אלי' זוטא בא"ח סי' תרע"א חוכך קצת בזה ואינו מיישב על מכונה גם הב"י בא"ח סי' תרע"א לא כתב הלשון כ"ש