שבות יעקב חלק ג יט

מתריעין היינו בשופר ובחצוצרות התרועה בשבת מי איכא אלא נ"ל עיקר דרש"י ורמב"ם ז"ל אינם גורסין כלל בש"ס תיבת בשבת רק מתריעין על החיכוך סתמא וא"כ מעיקרא לק"מ קושיות התוס' (אכן לפי מה שכתב ברש"י שם ד"ה אין מתריעין בשבת לא אתי שפיר גם הוא נגד סוגי' דתענית וכל הפוסקים ואולי גם בזה טעות הוא וצריכין להגיה תיבת בשבת וצ"ע) וזהו דעת הטור והרמב"ם ז"ל שכתבו סתמא מתריעין על החיכוך ולא גורסין תיבת בשבת ולק"מ והוא ברור שזהו הגירסא נכונה ולא קשה מידי כנ"ל לע"ד הקטן יעקב: שאלה מא וז"ל כל ימי הייתי נוהג ע"פ הש"ע ריש הלכו' ר"ה לאכול בער"ה קודם אור היום אך מקרוב נדפס ספר באר היטב על הש"ע ושם נאמר בשם הזוהר שאין לאכול וכתב על רמ"א ונשתקע הדבר ולא נאמר ע"כ יורנו רבינו איך יש לנהוג: תשובה כבר נתפשט המנהג ע"פ הש"ע הגהו' רמ"א וכ"כ הלבוש מלתא בטעמא והוא ממהרי"ל וכן הסכמת כל אחרונים בלי חולק ואל תשגיח כלל בדברי באר היטב ולא טוב דיבר בזה וכיוצא בזה לכתוב לשון מדברת גדולות כאלה על הגהו' רמ"א והרי המ"א בסימן פ"ט ס"ק י"ד מביא ג"כ דברי הזוהר הלז שבכל השנה קודם שיתפלל לא יאכל ואפ"ה פסק כאן כרמ"א כי בטועם כל שהוא מותר לאכול ולשתות אם הוא רעב או צמא כמבואר שם בסימן פ"ט וכ"ש בער"ה שישנן שני טעמים לשבח פשיטא שמותר לאכול ואין לשנות המנהג ושרי ליה מאריה לספר הלז שהטיח דברים נגד רמ"א בכדי כלל הדבר אם תראה בספרי הלקוטים כאלו שום פסק נגד הש"ע אל תסמוך עליהם כי לאו בר סמכא הם כנ"ל הקטן יעקב: שאלה מב בשנת תפ"ו חל ר"ה ביום השבת וביום א' אי מותר לעשות המנהג לילך אל הנהר ולומר תשליך ביום השבת או למחרתו ביום א' גם אם יכולין לומר אבינו מלכנו ביחיד עכ"ל השואל: תשובה לשואל דבר בעתו ע"מ ששאלת אם יש לילך אל הנהר לומר תשליך ביום השבת הנה לא ידעתי חשש נדנוד איסור בזה ואדרבה כתבו הפוסקים שיש לילך ביום הראשון וזריזין מקדימין למצות מהיכי תיתי לא ילכו לשם ביום השבת מה חשש איסור יש בזה אפילו אם הנהר הוא במקום שאסור שם לטלטל ביום השב' מה בכך לא ישאו אצלם כלום ולא יטלטלו אצלם וליכא למגזר דלמא יטלטל שום דבר דא"כ בכל שבתות השנה למה לא גזרינן כן ולא מצינו בשום פוסק חשש איסור גזירה בזה ואדרבה מצאתי וראיתי בספר מהרי"ל ריש הלכות ר"ה שכתב וז"ל מהר"י סג"ל נהגו ג"כ לילך אצל הנהרות ואמר כשהולכין אצל הנהרות בי"ט אל יוליכו עמהם מזון לזרוק אל הדגים דאית ביה חילול י"ט משום דמוקצה הם לישראל משום שהם מחוסרים צידה ואין מטלטלין בי"ט אלא לדבר הראוי לו א"כ הנושא עמו מזון תרתי ריעותא עבדי דמוציא חוץ לעירוב ומאכיל את המקצה וכ"ש כשחל ר"ה בשבת דאין לעשות כן עכ"ל הרי להדיא מבואר מדבריו דיש לילך אל הנהר ביום השבת רק שלא להשליך להם מזון גם בר"ה שחל בחול ג"כ אסור לעשות כן וביום השבת הוא כל שכן דאסור ומקרוב נדפס קיצור שני לוחות הברית שכתב שם שאין לילך אל הנהר ביום השבת בלי טעם וראיה כלל ובודה איסור מלבו ובודאי נתעלם ממנו דברי מהרי"ל והדרת קודש ואיזה עמי הארצות כשרואין כבר נדפס בספר חדש אף שאין ראוי לסמוך עליו תופסין כן להלכה ולאו שפיר עבדי וכן ראיתי כמה וכמה גדולים נהוגים כן ונקראים זריזים ועל דבר לומר אבינו מלכנו ביחיד לא ידעתי למה לא יאמרו ביחיד הלא עיקר התפלה הוא תפלת יחיד וכן מבואר להדי' בתשובת הריב"ש סימן תקי"ב גם בקיצור שני לוחות הברית כ"כ בשם הגדולים די"ל ביחיד וכנ"ל הקטן יעקב: שאלה מג במחזורים דפוס זולצבאך אשר כל בני אשכנז נמשכין אחריהם ונוהגין כן נדפס במוסף ר"ה ועקידת יצחק לזרעו ישראל (נ"א לזרעו יעקב) תזכור ובאמת בש"ע א"ח סימן תקצ"א סעיף ז' כתוב וז"ל ועקדת יצחק לזרעו תזכור כך היא הנוסחא מפורסמת והמדקדק לומר לזרע יעקב תזכור משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות ואינו אלא טועה עכ"ל ילמדנו רבינו כיצד יש לנהוג למעשה ע"כ: תשובה אף שלכאורה א"צ ראיה לשאלה זו כדאמרינן המפורסמת א"צ ראיה כאשר מעיד ע"ז הש"ע מ"מ לאהבת השואל שלא להשיב פניו ריקם אשיב בקצרה וטרם אתחיל לדבר אעתיק לך מקור ויסוד הדין זה מתשובת הריב"ש סימן ל"ח שהשיב לשואלו וז"ל הנוסחא מפורסמת והשגורה בפי כל ובכל הסידורים היא לזרעו תזכור והמשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות אינו אלא טועה דכל שאומר לזרע אברהם או יצחק אינו בכלל רק זרע יעקב לבד כדאי' בגמרא דנדרים דף ל"א ע"א וכו' ואם עדיין יש לשאול למה נכנס עצמינו בלשון ספק שצריך פלפולים ודרשות למה לא נאמר לזרע יעק' בלי גמגום וי"ל מברכותיו של אדם ניכר אם תלמוד חכם הוא כמו שאמרו בברכות המוציא ובעל ביעור חמץ ועי"ל מפני כבודו של יצחק שזכות עקידתו לבד ראויה לזכור ע"כ תוכן דבריו שם ואחר זה נמשך הב"י בש"ע וסיים רמ"א כוותיה וכן הוא הסכמת האחרונים ובכל הסידורים המדויקים וכן האריך בזה בעל הלבושי' בסימן תקצ"א אכן ראיתי במ"א סימן תקצ"א ס"ק ז' מפקפק קצת בזה ולפענ"ד כל דבריו הם דברי שגגה בזה לכך אני צריך להעתיק כל דבריו כלשונו ממש שכתב וז"ל לזרע יעקב באם אומר לזרעו יהי' עשו בכלל טועה שהרי שנינו האומר קונם מזרעו של אברהם מותר באומות שנ' כי ביצחק יקרא לך זרע עכ"ל ריב"ש ר"ל דאמרינן ביצחק ולא כל יצחק וצ"ע דהא מלתא אמר הקב"ה לאברהם שעשו לא יקרא על שמו אבל יקראו ע"ש יצחק והנוד' מזרע יצחק אסו' בעשיו וי"ל מדקאמ' רחמנ' ליצחק לזרעך אתן את כל הארצות האלה ש"מ שהם אינו בכלל וכ"כ בירושלמי בנדרי' וקשה דהא נתן לעשיו קני קניזי וקדמוני כמ"ש רש"י פ' דברים וי"ל דאין זה ירושה ממש כמו בבני לוט עכ"ל הנה מ"ש דאין זה ירושה ממש נתעלם ממנו סוגיא דש"ס דנזיר דף ס"א ובקידושין דף י"ח ע"א מבואר להדיא דהוי ירושה ממש אפ"ה לא מקרי זרעו של אברהם ויצחק רק יעקב וכן פירש"י להדיא שם בנדרים ונ"ל דזה כוונת הרמב"ם פ"ט מהל' נדרים שכתב לימוד אחר שלא הוזכר בש"ס וז"ל והרי יצחק אמר ליעקב ויתן לך את ברכת אברהם עכ"ל וכבר הרגיש בזה נושאי כליו של הרמב"ם ה"ה הכ"מ ולח"מ ע"ש שמדחיקים ולע"ד לק"מ דהרמב"ם נשמר בזה שלא תאמר דאע"ג דלא נקראו זרע אברהם מ"מ נקראים זרע יצחק להכי מייתי ויתן לך ברכת אברהם דלא מיקרי נמי זרע יצחק והא דנקיט במתניתין הנודר מזרע אברהם וכן כל הפוסקים ראשונים לא הזכירו הנודר מזרע יצחק היינו לרבותא דאפילו אברהם שהוא אב המון אפ"ה לא מיקרי זרעו רק יעקב וזרעו וכ"ש זרע יצחק דלא מיקרי גם מ"ש המ"א בשם הירושלמי דנדרים לא מצאתי כן בירושלמי רק בפ"ד דנדרים כתב דביצחק בא להראות מי שנוחל שני עולמות הוא דנקרא זרעו של אברהם ויצחק ע"ש כלל הדבר אין לשנות מנוסחאות הישנות גם במחזורים ישנים דפוס זולצבאך נדפס כן וכל המשנה בזה ידו על התחתונה והנהוג כפסק הש"ע שוב מצאתי כן בתשובת מבי"ט ח"א סימן רע"ו ובתשובת מהרי"ט ח"ב א"ח סי' ט' שפסק ג"כ הכי כנ"ל הקטן יעקב: שאלה מד בי"ט של ר"ה שאינו מצוי לו פרי חדש אי מותר ליקח יין חדש כדי לברך עליו זמן או נימא כיון דבירך כבר זמן על ענבים שאכל קודם ר"ה שוב אינו מברך זמן על יין חדש עכ"ל השאלה. תשובה דין זה מחלוקת ישנה הוא בין הפוסקים כמבואר באורך בבית יוסף בא"ח סימן רכ"ה שהתרומת הדשן בסימן ל"ג פסק בפשיטות דיש לברך זמן על יין חדש אף שכבר אכל ענבים גם מהר"י מולין בתשובתו כתב דמסתברא דיש לברך עליו זמן אף שלבסוף הניח הדבר זה כמסתפק וכתב דספק ברכה להקל ואין לברך עליו זמן בפני עצמו וכן הכריע שם בש"ע וכתב עוד הב"י שם וז"ל ויש לתמוה אמאי לא פשט ממה שכתב בהגהות מיימני בפ' כ"ט מהל' שבת שהר"מ בליל ב' דר"ה הי' מברך זמן על היין חדש וי"ל דאפשר דהאי בשלא אכל ענבים באותו שנה מיירו עכ"ל הב"י ובאמת תירוץ זה הוא דוחק מאוד דא"כ מה אסהדותי' דהגהות מיימני על מהר"מ שנהג כן דפשיטא שאם לא אכל ענבים דיצא בזה גם בה"ג כתב על תירץ זה שהוא דחוי בעלמא גם בגוף תשובת מהר"מ סי' תק"ג כתב וז"ל מברכין זמן בשני לילות בקידוש אפי' אם אין לו יין חדש כדברי רש"י ז"ל ולא כתב סתמא אפילו אין לו דבר חדש משמע דאתי לאשמועינן שמברכין זמן על יין חדש בר"ה אף אם אכל כבר ענבים (ובאמת צ"ע בדברי תשובת מהר"מ בסימן נ"ד כתב הורה מהר"מ שאין לברך זמן ביום ב' דר"ה וצ"ע) גם בתשובת רדב"ז ח"א סי' נ"ג פסק בפשיטת דיש לברך זמן על יין חדש אף שכבר אכל ענבים כפסק בעל תרומת הדשן ושכן פסק אבודרהם ע"ש ול"נ להכריע דודאי ספק ברכה להקל שומעין ולא יברך על יין חדש זמן אם אכל ענבים אבל מכל מקום ביום ב' דר"ה דדעת כל הפוסקים הוא שמברכין זמן בקידוש יום ב' בלי פרי חדש רק לכתחלה נוהגין ליקח פרי חדש אם יש לו וא"כ יוצא בזה ביום ב' דר"ה ביין חדש דהוי כשני ספיקא דפלוגתא להקל חדא שמא הלכתא כמ"ד שמברכין זמן בליל ב' אף בלי פרי חדש ואת"ל דצריך פרי חדש שמא הלכה כמ"ד שיש לברך זמן על יין חדש אע"פ שכבר אכל ענבים וכן יש להפך הספיקות והוי ס"ס גמור וכן נראה מדברי המ"א אף שבסימן רכ"ד פסק דאין לברך זמן על יין חדש אם אכל ענבי' מ"מ בסימן ר"כ מעתיק דברי הד"מ ומנהיגים בסתם דאם יש לו תירוש חדש יקדש על היין ישן וכשיגיע לשהחיינו יטול התירוש בידו כי מצוה מן המובחר הוא לקדש על יין ישן עכ"ל וכן נהגו בק"ק ווירמייזא משמע אף דכבר אכל ענבים מברכין זמן על יין חדש ודלא כדברי הלבוש וכן נ"ל עיקר מילתא בטעמי' הקטן יעקב: שאלה מה בסוכת שנת תפ"ג היה פה ק"ק מיץ ימי גשמים דהיינו שני ימים קודם החג התחילו לירד ימי גשמים עד שנתמלא הסכך במים וירדו הגשמים טיף להדי טיף וגם בלילה עדיין ירדו קצת גשמים דהיינו נהילא בתר מטרא ונשאלתי כיצד יש לנהוג כי קצת רצו לומר שימתינו עם הסעודה עד קרוב לחצות הלילה ויש שרצו לדחוק עצמם לאכול בסוכה אף שירדו טיפין הרבה מ"מ רצו