שבות יעקב חלק ג יז

בו חומץ ופירש"י בד"ה לכל הוא נותן לכל מיני מאכל הוא נותן בכלי שני חוץ וכו' עכ"ל ובמס' שבת דף מ"ב ע"ב אבעי' ליה ר' יהודא ארישא קאי אכלי ראשון ולקול' או אסיפ' קאי אכלי שני ולחומר' פליג ר"י ומסי' הש"ס ת"ש דתני' ר"י אומר לכל האלפסי' הוא נותן ומסיק הש"ס דאריש' קאי כדקתני בבריי' להדיא וכן פירש"י בעצמו שם ואיך פירש"י כאן בפסחים שלא אליבא דמסקנא דשמעתא זהו תוכן קושיתך ובאמת לפום ריהטא הוא תמי' קיימ' דאף דפשוטו פשטא דמתניתין משמע אסיפא דסמוך ליה קאי ר"י מ"מ ודאי לא נעלם מרש"י מסקנא דשמעתין דשבת וכן הוא בברייתא להדי' ולא ה"ל לפרש נגד מסקנת הש"ס דנהירין לי' שבילי דש"ס בכל מקום ובאורו נראה אור וכאשר ירדתי אל העיון נ"ל שדברי רש"י ז"ל מדוקדקי' הדק היטב דלכאורה קשה בסוגי' דש"ס זה דאי. האי מוללין את הקדירות מיירי בכלי ראשון למה אין מוללין את הקדירות בפסח כיון שהוא רותח דכלי ראשון אפי' לר"י דס"ל כלי ראשון שהוסר מעל האור אינו מבשל מ"מ אפי' בלא חומץ אינו מתחמץ דהוי חליטה וחליטה אינו מתחמץ לדינא דש"ס כדאי' בפסחים דף ל"ו ועיין בא"ח סימן תנ"ד בב"י שם אלא ודאי דהאי מוללין את הקדירות בכלי שני מיירי ואפ"ה היכא שיש שם חומץ מתבשל ואינו מתחמץ ומדמוקי רב חסדא כר"י ע"כ אי ס"ל לרב חסדא דר"י קאי ארישא בכלי ראשון א"כ י"ל דבכלי שני מודה ר"י דאינו מתבשל ע"י חומץ שנתן מקודם ומנ"ל דר"י היא אלא ודאי דר"ח ס"ל דר"י גם בכלי שני קאמר שמתבשל ע"י חומץ ושפיר אתי' כר"י ואל תתמה דאיך מוקי רב חסדא כר"י שלא אליבא דהלכתא דהא במסקנ' ר"י ארישא קאי זה אינו קושיא כלל משום דהא מקשה שם ונוקמי כר' יוסי ואף שר' יוסי הוא נמי שלא אליבא דהלכת' דהא אמר שמואל בהדי' אין הלכה כר' יוסי משום דגם אין הלכה כר"א ע"ש ואקוה לאל דכי שכיבנא רש"י ייפוק לוותי דשפיר תרצתי סוגי' דשמעת' אליבא דהלכת' גם מ"ש מכ"ת שיש מי שהשיג עלי במה שכתבתי בספרי ש"י ח"א סי' ע"ו דרק אחיו הגדול מחויב לכבד ולא שאר אחרים ומה שפירש רש"י פ' ויחי גבי יששכר וזבולן לא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים הוא רק מטעם שלא לבזותם לדבר בפני מי שגדול ממנו אבל לא שמחויב לכבדו ע"ש והשיג המשיג דא"כ לא ה"ל לרש"י לתלות הדבר בשלא הי' מדברים לפני אחיהם וכו' ומכ"ת הביא סיוע לדברי מפירש"י ורד"ק בשמואל סי' כ' על פסוק כי זבח משפחה הוא וכו' וצוה לי אחי והנה בודאי ראיתך הוא ראי' ברורה ומספקת וסיוע שיש בה ממש אבל מעיקרא אין כאן השגה כלל כי אין זה אפי' דקדוק עניות דרש"י פשטא דמלת' נקט שהיו אחי' ולאו דוקא נקט לדיוקא וישר כחו וחילו לאוריית' שתירצת את דברי בטוב תלין ממנו א"ח הק' יעקב: שאלה לה על אשר שאלתני ליישב בישוב נכון מתלמוד אחד על מה שכתבתי בספרי ח"י בהל' פסח סי' תמ"ג ס"ק וי"ו ליישב דעת הב"י שמקשה דברי הטור שבכאן והא"ע אהדדי ולסלק תלונו' האחרונים שעליו והארכתי שם בדבר ליישב הכל וכתב וז"ל הנה דעת אמ"ו אינו מובן לי שהרי הב"י עצמו בא"ע סימן כ"ח נראה דלהרמב"ם בכל איסורי הנאה דדבריהם אינ' מקודשת ע"ש באריכות משמע מדבריו לומר דאף איסורי דרבנן כהאי דהוא חמץ דאוריי' ושהו' דרבנן וה"ה שהו' דאוריי' וחמץ דרבנן אבל חמץ דרבנן ושהות דרבנן חוששין לקידושין עכ"ל הב"י וכן כתב נמי בכ"מ ריש פ' ה' מהל' אישות ע"ש הרי הב"י כתב להדיא דלדעת הרמב"ם בין בחמץ דרבנן ושהות דאורייתא ובין חמץ דאורייתא ושהות דרבנן אמרינן בתרווייהו דאין חוששין לקדושין ואיך כתב אמ"ו ליישב דעת הב"י ולומר דס"ל לב"י וש"ע דלשיטת רש"י והרמב"ם דוקא בחמץ דאורייתא ושהות דרבנן אין חוששין לקידושין אבל בחמץ דרבנן לעולם הוי קדושין ע"כ תוכן דבריו תשובה להוציא חלק אי אפשר אף שראשי ואברי' כבידי' עלי ע"ד ששאל בספרי ח"י בהל' פסח סי' תמ"ג ס"ק וי"ו ידעתי גם ידעתי בשעת הכתיבה שכתבתי כן בספרי הי' לפני הב"י וכ"מ כש"ע וידעתי שהב"י והכ"מ לא הי' מפרשי' דעת הרש"י והרמב"ם כמו שכתבתי בספרי ומש"ה מתמיהים האחרוני' על הטור והרמב"ם וש"ע כמו שהאריכו בזה כל האחרונים אבל לענ"ד נ"ל לפרש דאף שהב"י בשעה שחיבר ספרו הב"י והכ"מ לא עלה על דעתו לפרש כמו שפרשתי ולכן הניח ג"כ בספרו הב"י דברי הטור בצ"ע אבל כאשר ירד לעומקא דדינא לסדר הדברים בש"ע לקבוע הלכה למעש' חזר מכל זה ופי' דברי הפוסקים כמו שכתבתי לפרש בספרי לכן סידר כן דבריו בש"ע ואין כאן סתירה כלל ואל תתמה ע"ז כי כה"ג מצינו כמה פעמים בש"ס בילדותו מה סבר ובזקנתו מה סבר שחזרו מדבריהם וכה"ג מצינו בפוסקים שהרי הרמב"ם בפי' המשניות חזר אח"כ בספר פסקיו וכה"ג הרא"ש ושארי פוסקים ואין כאן קצת תמיה' כ"ד הק' יעקב: שאלה לו על אשר שאלתני ליישב בישוב נכון על הקושיא שהקשה הט"ז בהל' ט"ב ריש סימן תקנ"א ס"ק א' וז"ל שמא יקדמנה אחר וכן איתא בגמרא משמע דבלא"ה אסור לארוס ובטור כתב דבאירוסין בלא סעודה ליכא שמחה וא"כ קשה לאיזה צורך הוצרך הגמרא לטעם שמא יקדמנו אחר אף שט"ז כתב קצת ישוב מ"מ בעיני הוא דחוק ולא נייח לי ע"כ בקשתי מאת מ"ו נר"ו לפרש לי הדבר על נכון גם נפשי בשאלתי אי מותר לאכול בשר ולשתות יין בליל שלפני המילה ובשלישי למילה כי רבים אומרים שכן נהגו בפני גאוני ארץ קדמאי עכ"ל השואל: תשובה הואיל שהוא דבר בעתו נתתי אל לבי להשיב לו והנה באמת מכ"ת קיצר בדבריו מה שדחקו בדברי הט"ז כי ודאי מה שתירץ דס"ל להטור דבמקום שאסור משום אבילות לא מהני שמא יקדמנו אחר וראיה מאבל דפסק הטי"ד סימן שצ"ב דאסור אפי' באירוסין וכן לענין תענית גשמים וכו' ע"ש בזה ודאי דברים נכונים ומוכרחים בדעת הטור וכמ"ש הט"ז וכן נ"ל מסברא דודאי מטעם שלא יקדמנו אחר אין מתירין להקל באבילות דאיכא איסור רק בחול המועד דעיקר הטעם הוא כדי שלא יערב שמחה בשמחה אבל להקל עי"ז באיסור אבילות ודאי אין להקל מטעם זה ולהכי הוצרך הטור הטעם דבאירוסין לבד ליכא שמחה וכן מבואר בסוגיא דש"ס דיבמות ופירש"י שם דף מ"ג ע"ב ע"ש אך אי קשיא הא קשי' דל"ל כלל הטעם שלא יקדמנו אחר ברחמים די בטעם זה דבאירוסין בלא סעודה ליכא שמחה ומה שרוצה הט"ז לחלק בשביל זה ולומר דליכא שמחה גדולה אבל מ"מ שמחה קצת איכא זהו נגד סתימת לשון הטור דכתב דליכא שמחה משמע אפילו שמחה קטנה ליכא וזה דוחקו בדברי הט"ז ול"נ לתרץ קושיא זו דבטעם זה לבד דבאירוסין ליכא שמחה מ"מ יהי' אסור לארס מטעם אחר כמ"ש הב"י בשם הר"ן דמי שאין לו בנים מותר לישא אפילו בימים האלו ומה שאין נוהגין לישא היינו משום דלא מסמני מילתא לעשות נישואין בימים אלו א"כ מה"ט ראוי לאסור אף האירוסין לכך הוצרכו ג"כ לטעם שלא יקדמנו אחר ברחמים והוא דפסק רמ"א כאן דמותר לארס ובי"ד סימן שצ"ב כתב רמ"א דגם לארס אסור כל שלשים וכן עיקר הא ודאי לא קשיא כמ"ש הט"ז דבאבלות חדשה מחמירין טפי כדאיתא בש"ס דיבמות ובתוס' שם וכ"כ הרא"ש בפ"ב דתענית להדיא דבמילי דיחיד מקילין טפי באבילות ישנה ויהי רצון שיבנה בה"מ במהרה בימינו ויתחדש ימינו כקדם: ועל מה ששאלתני אי מותר לאכול בשר ולשתות יין בליל שלפני המילה מר"ח אב ואילך האמת אגיד ולא אכחד כי עד עתה לא הי' דעתי להחמיר בענינים הללו שהוא רק מצד המנהג וחומרות אחרונים באבלות ישנה אף שראיתי בשיורי כ"ג בא"ח סימן תקנ"א שמביא בשם תשובת מהר"י ברונא בהגהותיו לב"י סעיף ל"ג שאין לאכול בשר לפני המילה מ"מ כיון שאמרו שנהגו היתר הנחתי להם מנהגם אכן עכשיו שרבו המינים והאפקורסים המאמינים באמונה כוזבת בפגר מובס ש"ץ ומ"ש ונמ"ז שהסית והדיח ומזלזלין באבלות של ט"ב מאד תפח רוחם ונשמתם בכן ראוי לעשות גדר ומשמרת למשמרת ואני מורה להם היתר במקום שנהגו להתיר אחד או בשר או יין ומאכלו חלב כדי לעשות זכר לחורבן להוציא מלבן של צדוקין אלו אכן ביום המילה פשוט הוא דשניהם מותרין בשר ויין לכל הקרואים אפילו בשבוע שחל ט"ב דהיינו למנין עשרה מלבד קרובי פסול עדות כנ"ל להורות: הק' יעקב שאלה לז תשעה באב שנת תפ"א שחל להיות בשבת ונדחה לאחר שבת ואחד הי' לו חולי שאין בו סכנה כ"כ וקיבל עליו התענית והתענה עד אחר חצות לזמן מנחה גדולה ונחלש עד שצוה הרופא שלא יתענה יותר והורה להם המורה שיתפלל מנחה גדולה ואח"כ יאכל ולפי שהתפלל תפלת מנחה ביחידות שכח מלהניח תפילין כדינו ושאל השואל מה תקנתו: תשובה הנה בודאי מה שהורה המורה שיתפלל מנחה גדולה יפה עשה כיון שנדחה ט"ב על יום א' א"צ להשלים אפילו בחולי קצת וכן נהגתי להורות ביולדו' תוך שלשי' או במעוברת ומיחוש קצת דהא אפילו משום כבוד המילה הקילו בהנ"ל כמבואר בא"ח סימן תקנ"ט סעיף ט' כ"ש במקום חשש חולי ולענין הנחת תפילין בודאי אם יכול לילך לבה"כ או לצרף אליו מנין בביתו מנחה בזמנו אזי יצרף עמהם בהנחת תפילין כאלו התפלל עמהן ויכווין עם הש"ץ בחזרת תפלה עם סדר קדושה ואח"כ יחליץ אותם קודם שיתפלל ערבית וכמ"ש הלכה למעשה בתשובתי חלק ב' סימן כ"ד ואם אי אפשר כלל לצרף לו למנין אזי יתפלל ערבית בעוד היום וילבש התפילין ויתפלל בו ערבית ק"ש עם ברכותיה ואח"כ יחלוץ התפילין קודם שיתפלל י"ח כן נ"ל אע"ג דכתבתי שם בתשובה דאין להתפלל ערבית עם התפילין מ"מ בנדון דידן ששכח מחמת אונס חולי רשאי לעשות כן כדי שלא יהי' כקרקפת' דלא מנח תפילין כנ"ל ומענין לענין באותו הענין באתי להודיעך מ"ש המ"א בהל' ט"ב סי' תקנ"ב וז"ל עמ"ש בש"ע אם חל ט"ב בא' בשבת או בשבת ונדחה לאחר שבת אוכל בשר וכתב המ"א אוכל בשר ואסור למנוע ממנו אע"ג דאין חיוב לאכול בשר בשבת מ"מ כיון שנמנע משום אבל עביר' היא וקשה דבי"ד סימן שמ"א סעיף א' בהג"ה כתב דאונן בשבת אוכל בשר אם ירצה וי"ל דהטעם דאונן אינו אוכל בשר לאו משום אבילות אלא משום כבוד המת עכ"ל לשון המ"א שם: ותמה תמה אקרא על כל דבריו כי תירוצו אינו תירוץ כלל דהלא כל דיני אבילות הוא אינו אלא משום כבוד המת כדאיתא בי"ד סימן שמ"ה דמה"ט המאבד עצמו לדעת אין מתאבלין עליו משום שאבלות הוא כבוד המת אכן הקושיא מעיקרא ליתא דהא כתב הטור בא"ח סימן תקנ"ב דאין למנוע לאכול בשר משום שהוא דבר הניכר ואבילות בפרהסיא אסור לעשות בשבת כדאיתא במ"ק ע"ש ואנינו'