שבות יעקב חלק ג טו

ובקשות בשבת ומדינא דירושלמי סוף פ' תפלת השחר משמע שהיו נוהגי' בימיהם להתפלל בשבת במוסף כל ברכות י"ח ואף לפי דברי תוס' בבבלי דף כ"א ע"ב מגיהים בירושלמי ואינם גורסין בתפלת מוסף וסומכים אירושלמי דפ' מי שמתו דגרס מצאו ומתפללין סתם ומחלק בין שבת לחול וכן בהרא"ש דמגיהים בגרסא דהכא ע"ש באריכות מ"מ כד נחית לעומקא וטעם הלכה דבדין הי' להתפלל בשבת י"ח ברכות כמו בחול וגברא בר חיובא ורבנן דלא אטרוחי עליה משום כבוד שבת ואפ"ה אם התחיל בה חייב לגומרה כדאיתא בש"ס בבלי דברכות דף כ"א ע"א ועיין בא"ח סימן רס"ח תיפוק ליה דאיסורא איכא משום תחינה אלא ע"כ דאין בזה שום בית מיחוש כלל ובתוספ' מרובה יש להוכיח שמותר לקדש הלבנה בשבת הלא ש"ע בפנינו א"ח סימן ש"א סעיף כ"ה וז"ל ומותר לצאת בקמיע מוחחה ל"ש אם הוא של כתב או של עיקרים בין בחולה שיש בו סכנ' ובין בחול' שאין בו סכנ' ולא שנכפה כבר ותולה לרפואה אלא אפילו לא אחזו חולה וכו' ומצינו שקידש הלבנ' מגינ' ומצלא כדאי' בספר אור חדש פשיט' שזריזין מקדימין למצוה זו ועושין בשבת והיום לעשותן ומקבלן שכר מגינא ומצלא ועיין במסכת תענית דף ד' ע"א שם בפלפול הש"ס ואין כאן מקום להאריך והנה תשובת רמ"ע מפאנו בסי' הנ"ל הרוצה לאסור קידוש הלבנה משום אין מערבין שמחה בשמחה ע"ש אומר אני תינח בי"ט אבל בשבת מ"ט לא והרי דבריו בנוים על שבת וי"ט וז"ל כי איתשל בההיא דמס' סופרים דתניא אין מברכין על הירח אלא במ"ש כשהוא מבושם אמאי בליל שבת וי"ט לא שהרי אדם יותר מוכן ומקודש להקביל שכינה עכ"ל א"כ אנחת לן חדא ואקשות לו חדא דבי"ט מצי למימר טעם שאסור לקדש הלבנה משום דאין מערבין שמחה משא"כ בשבת דאין מקום לטעם זה דשמחה לא נאמרה אלא בי"ט דושמחת בחגיך כתיב ואפילו בי"ט מעמו לא עמד דהא דאין מערבין שמחה וכו' היא שנוי במס' מ"ק דף ח' ע"ב וז"ל אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות ולא מייבמין מפני ששמחה היא לו כו' וכי שמחה היא לו מאי הוי אר"י אמר שמואל וכן אר"א מפני שאין מערבין וכו' רבה בר הונא אמר מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו עולא אמר מפני הטורח ר"י בר נפחא אמר מפני ביטול פי' בין למר ובין למר אף שאין נושאין נשים במועד מ"מ יהי' מותר לקדש הלבנה בי"ט משום דלא שייכי בזה הני טעמא לאסור קידוש הלבנה כמו קידוש נשים ועיין בהרמב"ם הל' י"ט פ' ז' אין נושאין נשים ואין מייבמין במועד כדי שלא תשכח שמחת החג ושמחת נשואין (פי' הרב המגיד ובגמרא הרבה אוקימתת וטעמים שם רב הונא אמר מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמח' אשתו ואמרו בשם דרב ס"ל הכי ולזה כתב רבינו זה הטעם עכ"ל) אבל מחזיר גרושתו ומארסין נשים במועד ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין ולא סעודת נשואין שלא יתערב שמחה בשמחה דהיינו שמחה אחרת בשמחת החג עכ"ל הרי זה דהרמב"ם פוסק כרב הטעם איסור עשיית נישואין בי"ט הוא כדי שלא יפנה לבו משמחת י"ט ויתן לבו לשמחת אשתו אף גם אם מחזיר גרושתו שאין בו שמחת אישות מ"מ לא יעשה סעודת אירוסין ולא סעודת נישואין שלא יתערב שמחה אחרת בשמחת החג א"כ הוא דון מינה דאף אי נימא הטעם דאין נישואין נשים במועד משום שלא לבטל משמחת י"ט ויתן לבו לשמחת אשתו דוקא הוא בשמחת נישואין או סעודת נישואין וסעודת אירוסין משא"כ בשאר שמחת של מצוה ואע"ג דהרמב"ם כתב בהל' אישות דין י"ג וי"ד וז"ל יש לו לאדם לישא נשים רבות כאחת ביום אחד ומברך ברכה חתנים לכלן כאחת אבל לשמחה צריך לשמוח עם כל אחת שמחה הראויה לה אם בתולה שבעה אם בעולה שלשה ואין מערבין שמחה וכו' ואפי' בחול של מועד אין נושאין נשים כמו שביארנו לפי שאין מערבין וכו' שנ' מלא שבוע זאת ונתנה לך גם את זאת עכ"ל וא"כ משמע מהרמב"ם דהטעם שאין נושאין נשים במועד משום דאין מערבין וכו' י"ל הטעם דאין מערבין נמי משום סעודת י"ט ואפי' בגרושה דאין שייך בה שום איסור נישואין בי"ט שיפנה לבו משמחת י"ט לשמח באשתו כי אין שמחה במחזיר גרושתו מ"מ אסור משום סעודה וכמו דכייל סתם אין נושאין נשים במועד משמע בין בנושא אשה חדשה או מחזיר גרושתו וכולן הטעם משום סעודה כמו שפסק הרמב"ם לעיל דין י"ג יש לו לאדם לישא נשים רבות כאח' ביום אחד ומברך ברכת חתנים לכולן כאחת אבל לשמחה צריך לשמוח] עם כל אחת שמחה הראוי' לה הרי דהרמב"ם פוסק דמותר לישא נשים הרבה ביום אחד ותיפוק ליה דאין מערבין שמחה בשמחה אע"כ לא שייך עירוב שמחה בשמחה אלא בסעודה ומותר לישא נשים הרבה ביום אחד ולא שייך בהא למימר משום דאין מערבין וכו' אלא שצריך לשמוח עם כל אחת ואחת שמחה הראוי לה ועיין בהר"יף מס' מ"ק וז"ל וכי שמחה היא לו מאי הוי אר"י משום דאין מערבין וכו' וא"ר דניאל בר קטינא אמר רב מנין שאין נושאין נשים במועד שנ' ושמחת בחגיך ולא באשתך פירש"י שם בד"ה אין מערבין שאין מערבין שום שמחה בשמחת החג כדיליף לקמן ושמחת בחגיך ולא באשתך והכא הוי באשתך ולא בחגיך ומתוך חביבת אשתו מניח שמחת החג אבל שאר שמחת שאין מבטל שמחת החג בשבילם אית ליה דמערבין וקרא לקמן לא דריש עכ"ל והרמב"ם בהל' י"ט מביא אוקימת' דרב הטעם כדי שלא תשכח שמחת החג בשמח' נישואין וכו' ולא סעודת נישואין שלא יערב שמחה אחרת בשמחת החג עכ"ל א"כ לדעת הרמב"ם דסבר כאוקמת' דרב דאין שום איסור לערב שמחה בשמחה כ"א הנושא בי"ט שלא תשכח שמחת החג בשמחת נישואין או סעוד' הוא דאין עושין בחג שלא יתערב שמחה אחרת בשמחת החג אבל לערב שמחה בשמחה אין שום איסור מכ"ש בקידוש הלבנה בשבת או בי"ט דעושה מצוה השקולה כקבלת פני שכינה פשיטא ופשיטא שאין בו שום איסור אחד מן האלף ואדרבה מצוה קעביד ותע"ב ברכות ה' במרובה בנחת ושובה במדה טובה וכמו כן המצא תמצא שם בתוס' ד"ה מפני ביטול פ"ו וכו' וז"ל ונראה דקי"ל כרב אשי דדרש בחגיגה פ"ק בחגיך ולא באשתך ואינו אוסר לערב שמחה בשמחה ועוד י"ל דלא חשיבא עירוב שמחה בשמחה כי אם סעודת נישואין לבד עכ"ל א"כ בקידוש הלבנה אין בו שום איסור כלל משום עירוב שמחה בשמחה לפי תירוץ ראשון של תוס' שאינו אוסר משום שמחה בשמחה כי אם נשואי אשה במועד ולפי תי' שני של תוס' דלא חשיבא שמחה בשמחה כי אם סעודה לבד ועיין במסכת סופרים פ' יו"ד הלכה וי"ו וז"ל אין מזכירין בו (פי' בתפלת יה"כ) לא מועד ולא שמחה שאין שמחה בלא אכילה עכ"ל ואע"ג דאי נימא הלכה כמ"ד הטעם שאין נושאין נשים במועד משום דאין מערבין שמחה בשמחה והיא גזירת הכתוב וכל ערב שמחה בשמחה אסור וכן יראה למעין בס' לחם משנה פ"ז ה"ל שביתות י"ט דמאריך מאד בדברי הרמב"ם אשר לכאורה סתרי אהדדי לעומת זה מה שכתב בה"ל אישות פ' יוד כמו שכתבתי לעיל ואחר כל הפלפול שמרחשין שפתיו שפתי דעת כתב הבעל לחם משנם וז"ל י"ל דודאי רבינו פסק כמ"ד אין מערבין אבל מ"מ מ"ד אין מערבין אינו מכחיש למ"ד משום שמניח שמחת הרגל אלא מוסיף עליו דאפילו שאר שמחות נמי אסירי' לכך לא חש רבינו ז"ל לכתוב טעם זה דמניח שמחת י"ט וכו' עכ"ל לפ"ז אסור לערב שמחה בשמחה דאפילו שאר שמחות דאין נושאים נשים במועד מ"מ אין הנדון דומה לראיה לאסו' בשביל זה קידוש הלבנה שבת ועיין בתסו' שם בד"ה לפי שאין מערבין וכו' גזירת הכתוב היא בדדרש לקמן מקרא דשלמה ובירושלמי דרש מדכתי' מלא שבוע זאת וכו' וטעם נראה קצת דכמו שאין עושין מצות חבילות חבילות דבעינן שיהא לבו פנוי למצוה אחרת ולא יפנה עצמו הימנו וכן בשמחה יהי' לבו פנוי בשמחה אחת עכ"ל א"כ חילוק ידענו בין נישואין לקידוש וברכת הלבנה חדא מגו תרתי דודאי בנשואין אם אנו אוסרין לקדש אשה בי"ט להקדים עצמו לקדש האשה קודם הרגל או לקדשה אחר הרגל ואין המצוה עוברת משא"כ קידוש הלבנה שעידנא קביע לה ואינו ברשותו של אדם כי הלבנה פעמים מתכסה ופעמים מתגלה ואם יהיה אסור לקדש הלבנה בשבת אזי יושב ובטל ממצוה זו והוי כמצוה עוברת כי מי יודע אם הרקיע יהי' מלא עבים עבי ענן ואין נראה דמות הלבנה כל החדש ההוא וניחא ליה לאינש למיעבד מצוה זו בזמנו שיוכל לקיים המצוה לכן אמרינן קיים ולא יעבור המצוה שבא לידו ואל יחמיצנה: זאת ועוד אחרת ודאי בי"ט אסור לקדש אשה שמה יפנה לבו משמחת י"ט וכן הטעם שאין עושין מצות חבילות חבילות משא"כ קידש הלבנה שהוא לרגעים תבחנה פקודה בעיוני בעלמא בלי שום ביטל זמן רק כי מימי לטיגנא רגע כמימרא ברכת הלבנה והוא כשאר ברכת שאנו אומרין בי"ט ובשביל זה אינו מפנה לבו משמחת י"ט וגם אין בכלל שעושין מצות חבילות חבילות שהרי בי"ט נמי מחויב להשלים מאה ברכות וה"נ ברכת קידוש הלבנה מצטרפות לו להשלים במאה ברכות וע"כ על שמחה כזה נאמר ולשמחה מה זו הוא עושה לבטלה בי"ט ואם באת לאסו' קידוש הלבנה משום עירוב שמחת מצוה בשמחת י"ט יהי' אסור לסמוך גאולה לתפלה בי"ט דהא נמי שמחה לו ועיין במס' ברכות דף ט' ע"ב וז"ל א"ל ר' אלשעי לעולא כי עיילת להתם שאל בשלמא דרב ברונא אחי במעמד כל החבורא דאדם גדול הוא ושמח במצות זמנא חדא סמך גאולה לתפלה ולא פסק חוכא מפומיה כולא יומא עכ"ל לפ"ז סמיכת גאולה לתפלה שמחה היא לו ויהי' נמי אסור בי"ט אע"כ אדרבה יהי' ניחא לאדם לעשות שמחה בשלימות לשמוח שמחת י"ט למיעבד מצוה כדאי' במס' סוכה דף נ"ה ע"ב א"ר זירא אנא אכלי בסוכה וחדי בסוכה וכ"ש דחדי לבאי דקאעבידנא תרתי עכ"ל אף נאמר כאן דמי שמקדש הלבנה בי"ט שמחה הוא לו דקעביד תרתי ולדעתי הקלושה הדבר בהפוכי מיפך והשם על לב ישמח דאם ימנע ממצות קידוש הלבנה בי"ט צער הוא לא ויחן בחרדה ויהי' חרד על המצוה ולא יהא בידו סיפוק לקיימה אחר הרגל ומצינו בא"ח סימן רפ"ח מי שיש לו עונג אם יבכה כדי שילך הצער מלבו מותר לבכות בשבת עכ"ל ע"ש ק"ו בן בנו של ק"ו דמותר לשמוח בשמחה של מצוה בי"ט ולהסיר תוגה מלבו פן יבטל מן המצוה ולא יבא לכלל קיומי קיום אמרינן חביבה מצוה בשעתיה ועיין בתשובת ב"ח סימן פ' שכתב בשנת ש"ץ היו מקדשין הלבנה בליל ראשון של סוכות והי' קצת מהססין בדבר זה והי' נראה להם שיש איסור מפני מערבין וכו' ודבר זה בדו מלבם בלי שום שורש מקום מפוסקים קדמאי ובתראי וכתב על האוסרין ומחמירין שהם בכלל כסיל בחשך הולך ואינו אלא מן המתמיהין ע"ש: והנה ראיתי בתשובת הרדב"ז סימן קל"ג שרוצה. ליתן טעם לאסור קידוש הלבנה בשבת ע"פ קבלה מפני שהוא ליל זיווג ע"ש באריכות וטעמא מדנפשיה יהיב ומוסיף מדליה אמנם עיין בתשובת ב"ח סימן הנ"ל מ"ש בפלפול רחב על דין אחר מדיני קידוש הלבנה אשר ז"ל דין זה הוא ע"פ דברי הר"י גקמיילא שכתב כן עפ"י דרכי הקבלה וכבר אין אנו נוהגין ע"פ הקבלה כל שהוא נגד הדין שהרי אנחנו