שבות יעקב חלק ג יד

עמהן גלו למצרים שכינה עמהם וכו' לבבל שכינה עמהם וכו' ואף כשהן עתידין להגאל שכינה עמהן שנ' ושב ה' אלהיך את שבותך והשיב לא נאמר אלא ושב מלמד שהקב"ה שב עמהן מבין הגליות עכ"ל כי מלא כל הארץ כבודו וא"כ היאך מישך שייך לומר בהקבלת פני שכינה חוץ לתחום: זאת ועוד אחרת מ"ש מהרי"ל כשם שיש תחומין למטה כך יש תחומין למעלה וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה לאסור ברכו' הלבנ' בשבת דפוק חזי אי יש תחומין למעלה מי' או אין תחומין למעלה מי' הוא אבעי' דר' חנינא ולא איפשיטא כמבואר במס' עירובין דף מ"ג וז"ל בעי ר' חנינא יש תחומין למעלה מי' או אין תחומין למעלה מי' עמוד גבוה עשרה ורוחב ארבעה לא תיבעי לך דארעא סמיכות היא כי תבעי לך בעמוד גבוה עשרה ואינו רוחב ארבעה א"נ דקאזיל בקפיצה פירש"י בשם אי הוי הילוך או לא לישנא אחרינא בספינה מאי א"ר הושעי' ת"ש מעשה שבאו מפלנדרסין והפליגה ספינתם וכו' ת"ר הריני נזיר ביום שבן דוד בא מות' לשתות יין בשבתות וי"ט ואסור לשתות יין כל ימות החול אי אמרת בשלמא יש תחומין היינו בשבתות וי"ט מותר אלא אי אמרת אין תחומין בשבתות וי"ט אמאי מותר וכו' בחד בשבת לישתת ליפשט מיניה דאין תחומין דאי יש תחומין בחד בשבת לישתת דלא אתי' אלי' בשבתא האי תנא ספיקא מסתפקא ליה אי יש תחומין או אין תחומין וכו' עכ"ל ועיין שם בהגהו' הרא"ש וז"ל בהגהו' א"ז פסק אין תחומין למעלה מי' הואיל ופרשתי לעיל דקי"ל תחומין דרבנן עכ"ל וא"כ לדעת א"ז אין תחומי' למעלה מי' פשיטא ופשיטא דמותר לקדש הלבנה בשבת אלא אפי' לדעת הראש וז"ל בעי רב חנינא יש תחומין למעלה מי' וכו' ולא איפשטא ועבדינן לחומרא עכ"ל וע"ז כתב הב"י בא"ח ת"ר וז"ל כתב דלחומרא נקטי' וכ"כ הגהו' בשם הר"מ ויש לתמוה עליהם דהא ספק בשל דבריהם הוא ואזלינן לקולא והוא בתוך י"ב מיל ולהרא"ש אפי' חוץ לי"ב מיל וכמ"ש בסימן שצ"ד וגם רבינו ירוחם תמה על הרא"ש וכתב דנראה שדעת הרי"ף לקולא וכן דעת הרמב"ם ורשב"א וכן כתב בהגהו' אשר"י בשם א"ז ואפשר שטעם של המחמירין מדאמרינן בי"ט האי תנא ספיקא מספ' ליה אי יש תחומין לחומרא וכו' והרמב"ם בפ' כ"ד כתב שהוא ספק אי יש תחומין למעלה מי' וכתב שם הרב המגיד ולא ביאור רבינו לנו להספק אם הוא לקולא או לחומרא: ובתשובה ביאור שכל מה שיהי' מן התחומין מן התור' ספיקא לחומרא ומה שהוא מדבריהם ספיקא להקל ושם כתב שאין תחומין דבר מן התורה בימים ובנהרות ולא בכרמלית וכל התחומין בהם מד"ס ולדעת האחרונים שאין תחומין מן התורה כלל למעלה מי' ספק של דבריהם הוא ולקולא עכ"ל וכ"ש בנדון דידן בקידוש הלבנה שהוא דבר מצוה פשיטא דמותר לקדש הלבנה בשבת וגדולה מזו י"ל שהוא חומרא דאתי לידי קולא להקל מעליו חוב המצוה דאי לא יכול לקדש הלבנה בשבת מיבטל בטל מיניה מצות קידוש הלבנה והוי מצוה עוברת ודוגמא לזה מצינן בפסחי' דף כ"ז ע"א כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין לא מצא עצים לשורפו יהי' יושב ובטל והתורה אמרה תשביתו שאור מבתיכם בכל דבר שאתה יכול להשביתו וכו' עכ"ל אף כאן אנו נאמר אם נבא להחמיר שלא לקדש הלבנה בשבת אלא יהא יושב ובטל יכול לבוא לכלל ביטול מצוה שלא לקדש את הלבנה באותו החודש: זאת ועוד אחרת מה מעשה קעביד זה שמקדש הלבנה בשבת להיות בכלל יוצא מן התחום למ"ד עקימת שפתיו לא הוי מעשה פשיטא דלאו מעשה קעביד אלא אפי' למ"ד עקימת שפתיו הוי מעשה מודה בנדון דידן דלא הוי מעשה ועיין במס' ב"מ דף צ' ע"ב אתמר חסמה בקול והנהיגה בקול ר"י אמר חייב ר"ל אמר פטור ר"י אמר חייב עקימת פיו הוי מעשה ר"ל אמר פטור קלא לא הוי מעשה וכו' שם בתוס' ד"ה ר"י אמר חייב עקימת שפתיו הוי מעשה תימא דבפ"ג דשבועות אמר ר"י אומר הי' ר"י משום ר"י הגלילי כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר ומקלל חבירו בשם הלא ר"י גופא קאמר הכא דעקימת שפתיו הוי מעשה א"כ נשבע ומימר ומקלל חבירו בשם אמאי מחשיב אותו לאו שאין בו מעשה וי"ל דלא קאמר ר"י עקימת פיו הוי מעשה אלא הכא משום דבדיבורו קעביד מעשה שהולכו' ודשות בלא אכילה כדאמרי' בריש תמור' אההיא דחוץ מנשבע ומימר ומקלל חבירו בשם א"ל ר"י לא תיתנא מימר בדיבורי' קעביד מעשה ולהכי פריך הכא ר"י לר"ל ממימר דחשיב מעשה משום דבדיבורי' קעביד מעשה כדמוקי לה התם באכלתי ולא אכלתי עכ"ל שם באריכות לפ"ז בנדון דידן אף ר"י מודה דעקימת שפתיו לא הוי מעשה דמה מעשה קעביד כשיברך ברכת הלבנה בשבת ואי תימא דאף לענין זה דבר ר"י עקימת שפתיו הוי מעשה גדולה מזו הוי לן לאשמעינן דאסור לאדם לדבר עם חבירו בשבת אם הוא עומד חוץ לתחום ממנו ועיין במסכ' בכורות דף נ"ד ע"ב וז"ל מעשר בהמה מצטרף כמלא רגל בהמה רועה וכמה היא בהמה רועה ששה עשר מיל וכו' מה"מ אמר רבה בר שילא דאמר קרא עוד תעבורנה הצאן ע"י מונה וקים להו לרבנן דשיתסר מיל קא שלטא ביה עינא דרועה עכ"ל אמור מעתה הרואה את חבירו חוץ לתחו' תוך ששה עשר מיל יהי' אסור לדבר עמו או ליתן לו שלום: וביחוד ע"י כלים המיוחדים לדיבור ומשמיעים קול על כמה וכמה מילין בריחוק מקום יכול אדם לדבר עם חבירו דבר זה יהי' אסור לדבר עמו בשבת ומעולם לא שמענו שום פוצה פה לפקפק בנדון זה ובר מן דין כל מן דין סמוכא לנו סמוכין לאורייתא הלא במס' סנהדרין דף מ"ב ע"א וז"ל אר"י כל המברך על החדש בזמנו כאלו מקבל פני שכינה כתיב הכא החדש הזה וכתיב התם זה אלי ואנוהו תנא דבי ר' ישמעאל אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חדש וחדש דיו אמר אביי הלכך נימרניהו מעומד וכו' עכ"ל הרי לדברי ר"י המקדש את החדש בזמנו כאלו מקבל פני שכינה וא"כ מאיזה טעם יש לאסור בשב' הלא יש כמה וכמה מצות שהן כאלו מקבל פני שכינה נימא שהן אסורין לעשותן בשבת עיין בתו' מסכת עירובין דף כ"ב ע"ב וז"ל כל המקבל פני רבו כאלו מקבל פני שכינה וכו' ע"ש וא"כ היא אסור להקביל פני רבו בשבת ואיפכא מסתברא דהיא עיקר המצוה בשבת כדאיתא במסכת ר"ה דף ט"ז ע"ב וז"ל וא"ר יצחק חייב אדם להקביל פני רבו בשבת וברגל שנאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת מכלל דבחדש ושבת איבעי' ליה למיזל ועיין בתוס' מס' חגיגה ברפ"ק וז"ל אריב"ל מנין שכל המקיים מצות ראי' כאלו מקבל פני שכינה מן הדא שלש פעמי' וגו' וכבר כתבתי לעיל דעיקר מצוה זו בי"ט ושבת כמבואר לעיל באריכות וכן אית' בהרי"ף בהלכות קטנות הל' ציצית ארשב"י כל הזהיר במצות ציצית כאלו מקבל פני שכינה דכתיב וראיתם אותו וכתיב התם וכו' ועיין במנחות דף מ"ג ע"ב ונוסף לזה שים עינך בספרי והובא בילקוט פ' שלח לך דף קכ"ט ע"א וז"ל ר' אמר וראיתם אותם לא נאמר אלא וראית' מגיד הכתוב שכל המקיים מצות ציצית מעלה עליו הכתוב כאלו מקבל פני שכינ' וגו' וא"כ שקול מצו' ציצית כמצות קידוש הלבנה ושניהם כל העושה אותם כאלו מקבל פני שכינה ומאיזה טעם יהי' יותר איסור בקידוש הלבנה ממצות ציצית ועיין במסכת שבת דף קכ"ז ע"א אמר ר"י א"ר גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה ע"ש לפ"ז הא דקאמר במצות קידוש הלבנה ובקבלת פני רבו ובמצות ציצית שהוא כקבלת פני שכינה הכוונה ששקול מצות קידוש הלבנה ושאם מצות הללו כהקבלת פני שכינה ומצות הכנסת אורחים הוא על גביהן שהוא יותר מהקבלת פני שכינה א"כ האיך שייך לומר לאסור לעשות כן בשבת וביחוד לפי מה שפירש רבינו יונה פי' על אלפסי בסוף פ' תפלת השחר וז"ל כאלו מקבל פני שכינה מפני שהקב"ה אע"פ שאינו נראה לענים ונראה הוא ע"י גברותיו ונפלאותיו כענין שנ' אכן אתה אל מסתתר אלקי ישראל מושיע כלומר אע"פ שאתה מסתתר אתה הוא אלקי ישראל שעשית עמהם כמה נפלאות ואתה מושיע בכל עת ובכל שעה וע"י תשועתיך רואים אותך בני האדם וגו' וג"כ כאן ע"י מה שמתחדש חדשים מתגלה לבני אדם והוי כמקבלין פניו מפי מורי הרב נר"ו עכ"ל אמור מעתה איך יעלה על דעת שלא לקדש הלבנה בשבת ואף אי נימא כדברי ר"י דאמר אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חדש וחדש די משמע שקידוש הלבנה ממש קבלת פני שכינה ואין להקביל פני שכינ' בי"ט ושב' חוץ לתחו' מ"מ בר מן דין ובר מדין דע"כ קידוש הלבנ' לא שייך חוץ לתחום דאי ס"ד למ"ד יש תחומין למעלה מי' יש חשש איסור תחום בקידוש החדש א"כ מאי קא מיבעי' ליה רב חנינא במס' עירובין דף מ"ג ע"א יש תחומין למעלה מי' או אין תחומין למעלה מי' וכו' כי תבעי לך בעמוד גבוה עשרה ואינו רוחב ד' א"נ דקאזיל בקפיצה פירש"י בקפיצה בשם או בספינה תיפוק ליה דנפקא מיניה נמי לענין קידוש הלבנה אי מותר לקדש בשבת וי"ט או לא אי נימא יש תחומין אסור ואי נימא אין תחומין מותר דלמה ליה לש"ס דנקיט נפקא מיניה לענין קפיצה ע"י שם הלא דבר הוא זה בכלל משתמשים בתגא חלף עיין בי"ד סי' קע"ט ס"ק ט"ו ובש"כ שם ס"ק ח"י ורוב העוסקים בשמות אין נפטרין בשלום והוא מלתא דלא שכיחא והוי ליה למימר מילתא דשכיחא לקדש הלבנה בשבת שהוא דבר הנוהג מידי חדש בחדשו אלא ע"כ דאין שום צד איסור כלל לענין קידוש הלבנה אף למ"ד דיש תחומין למעלה מעשרה וביחוד לפי מה שכתוב בתשובת רמ"ע מפאנו סי' ע"ח טעם לאיסור קידוש הלבנה משום דמיחזי כיוצא חוץ לתחום ע"ש בספיח וקציר תמוה בעיני מציאת איסור זה משום דמיחזי כיוצא חוץ לתחום למנוע מן המצות קידש הלבנה השקולה כקבלת פני שכינה והמחמיר בזה הוא מן המתמיהין והמיקל בזה תע"ב ברכת הלבנה ועיין בתשובת הרדב"ז כתב הטעם איסור קידוש הלבנה בשבת משום יש תחומין למעלה מי' וכמה חלש טעם זה ע"ש ומ"ש מהרי"ל טעם שני וז"ל ועוד דנראה ברכת הלבנה כעין תחינה ואין לאומרו בי"ט עכ"ל הנה יגעתי ולא מצאתי שום תחינה בברכה זו וברכה זו כשאר ברכות דמי' כמו הרואה לבנה בתוקפתו כמדומה לו ואפילו אי נימא לדברי מהרי"ל י"ל שיש בקשות בקידוש הלבנה מ"מ שריא כדאיתא במסכת שבת דף ט"ז ע"ב וז"ל תניא אסור לתבוע צרכיו בשבת ור' זעירא שאל ר' חייא בר אבא מהו מימר רעינו פרנסינו בשבת א"ל תופס ברכות כך הן עכ"ל וכן איתא בפסיקתא ומובא בילקוט ישעי' דף נ"ו ע"ב וז"ל ר' זעירא בעי קמי ר' חייא בר אבא אילון דאמרינן רועינו זונינו פרנסינו בשבת מהו א"ל תופס ברכות כך הן וא"נ אי נימא דברכת הלבנה מחזי כבקשה מ"מ נוסח הברכה כך היא ומותר ואם נפשך לומר מה שאנו מוסיפין ואמרים בקשה אחרת כשם שאני רוקד וכו' ובקשה זו אינו מנוסח הברכה כי היא תפלה בפני עצמו ועיין בתשובת רמ"ע מפאנו סימן הנ"ל וז"ל גם אין צריך למה שאמרו קצת שלא לברך על החדש בשבת וי"ט משום שאלת צרכיו שנהגו לומר לא יוכלו אובי ליגע בי שהרי אין זה מהמטבע והנכון מה שבארנוהו עכ"ל ומ"מ אומר אני שמותר להתפלל בשבת כמו שמצינו שאנו מתפללין כמה תפלות ובקשות בשבת בברכת יוצר המאורות או אור חדש על ציון תאיר אהבה רבה אבינו אב הרחמים וכו' וכן בתפלת ברכת שבע שאנו מתפללין כמו תפלות