שבות יעקב חלק ג יג

תמיהת בעל חות יאיר כנ"ל הקטן יעקב: שאלה ל בשנת תע"ג שהי' דבר בפראג נשאלתי מאיש ירא וחרד שלא קיים עדיין פ"ו כדינו אי מותר לשמש מטתו או לא כדאי' בהג"ה ש"ע בא"ח סי' ר"מ סעיף י"ב דה"ה בשאר צרות שהם כרעבון עכ"ל השואל: תשובה עיקרא דהא מילתא הוא מפ"ק דתענית דף י"א אסור לשמש מטתו בשני רעבון שנ' וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב ובירושלמי אית' בשעה שבא חסרון לעולם עשה אשתו גלמוד וכתבו התו' וא"ת והלא יוכבד נולדה בין החומות ואותו עת עת רעב הי' ומ"מ שמשו מטותיהן בשני רעבון וי"ל דלכ"ע לא הוי אסור אלא למי שרוצה לנהוג עצמו בחסידות ויוסף לא שמש ושאר בני אדם שמשו ומהר"א מזרחי תירץ דעדיין לא הוי ללוי בת ולא קיים פ"ו עד שיהא לו זכר ונקבה וע"ז מקשה ב"י בא"ח סי' תקע"ג דא"כ גם יוסף הי' מותר לשמש כיון שלא הי' לו נקבה ע"ש באורך והט"ז שם סי' תקע"ד סעי' ב' כתב וז"ל אבל בעיקרא דמילתא נ"ל דלא בקיום פ"ו תליא מילתא דהא אמרו לשנא דחשוכי בנים דמשמע דאין לו בנים לגמרי דאל"כ הל"ל מי שלא קיים פ"ו מותר אלא ודאי דלא התירו אלא למי שחשוך לגמרי שהולך ערירי אבל אם יש לו בן או בת רק שלא קיים פ"ו אסור לשמש וקושיית התוס' עיקר כתירוץ התוס' ע"ש וא"כ לפ"ז הי' נראה פשוט שאלתינו מי שאינו הולך ערירי אף שלא קיים עדיין פ"ו אסור לו לשמש בשעה שיש צער איברא דברי הט"ז לא נ"ל כלל לא להלכה וכ"ש למעשה חדא דפירש"י להדיא שם פ"ק דתענית חשוכי בנים היינו שלא קיים פ"ו עדיין משמע אף שאינו הולך ערירי וכן יש להוכיח להדיא מש"ס ערוכה ריש פ' בכל מערבין דף כ"ח ע"א גודגניות חשוכי בנים לא יאכל לפי שממעטין הזרע מרובי בנים יאכלו ואם איתא כדעת הט"ז דחשוכי בנים הפי' דוקא שאין לו בנים כלל א"כ קשה הדיוקים אהדדי דמתחלה קאמר דוקא חשוכי בנים שאין לו בנים כלל והולך ערירי הוא דלא יאכלו אבל יש לו בנים אף שלא קיים פ"ו יאכלו ואח"כ קאמר דוקא מרובי בנים יאכלו אלא ודאי כל שלא קיים פ"ו חשוכי בנים קרי ליה וכפירש"י שם וכן משמע בערוך ערך חשך וע"ש וא"כ ודאי דאסור לשמש והיינו ממדות חסידות לדעת התו' ומ"מ כיון שהוא רק ממדת חסידות אפשר היכא דיש לחוש שאם לא ישמש יבא לידי עבירה הוא או אשתו אם משתוקקת אליו אז אפשר דמותר לשמש כיון שהוא רק מדת חסידות בעלמא ועיין בא"ח סי' ר"מ סעי' ח' ובא"ע סי' כ' ובאמת עיקר הקושי' על הרא"ם שמקשה הב"י מעיקרא לק"מ דודאי הי' ליוסף בת כדאי' במדרש פ' ויגש פ' צ"א על פסוק אדוני שאל את עבדיו מתחלה בעלילה באת עלינו וכו' וכי בתך היינו מבקשים והא דלא קחשיב לה עם בני יוסף בירידתן למצרים י"ל שמתה מקודם ומ"מ הדין דין אמת כנ"ל הק' יעקב: שאלה לא מגיסי הגאון מהרר"ד נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק פראג וז"ל בחדש שבט ה' אלפים תפ"ה ליצירה נתקשרו שמי' בעבים ולא נראה הלבנה בזמנה לקדשה עד ליל שבת י"ג לחדש ויען כי המולד הלבנה ז' ך' שי"ט וכלה החצי' מן כ"ט י"ב תשצ"ג ביום אחד ולמיחש מיהא בעי לזמן קצר כזה רק לילה אחת ליל מ"ש ודלמא לא תהא הלבנה נראית באותו לילה ונמצא עוברת בחדש ההוא בחסרון אשר לא יוכל להמנות ואחר אשר שמתי עיוני בש"ס ופוסקים קדמאי ובתראי הוריתי הלכה למעשה לקדשה בליל שבת ובכדי שתקוים המצוה ברוב עם וכו' צויתי להכריז בבתי כנסיות אחר תפלות ערבית של שבת גם ברחובות כנהוג לקד' הלבנה וקדשנו הלבנה בעומדה בתוקף בזריחתה בליל שבת כי באמת לא נראה כנגד לבי לבב דוד שום איסו' כלל או איסו' מוסיף לדין ולומר שיש שום נדנוד איסור לקדש הלבנה בליל שבת ולית דין צריך בשש כי לא ידעתי נפשי שמתני לחלק בין הברכות הלבנה אי ברכות הרואה קשת או הרואה רקיע בטהרתו ברכות רעמים וזועו' וכמו שמעולם לא שמענו שום נדנוד כנף ופרכס בבי מדרשא לומר מי שהרואה קשת ביום השבת או רואה רקיע בטהרתו שלא לברך וכל הברכות בכלל שמברכין בשבת כמו בחול וא"כ מאין ולאין לחלק בין הברכות הלבנה ועיין במס' ברכו' דף כ"ט ע"א וז"ל הרואה רקיע בטהרתו אומר ברוך עושה בראשית אימתי אמר אביי כי אתי מיטרא כולי לילא ובצפרא אתי ישתנה ומגלי להו לשמי' וכו' עכ"ל וא"כ אחרי שזכינו לברכות השמים מעל ונתתי גשמי' בעתם פירש"י בשעה שאין דרך בני אדם לצאת כגון בליל שבת וכו' ובצפרא דשבתא נהור נהורא ואתגלי' ליה רקיע בטהרתו האיך יעלה על דעתו שלא לברך וכן איתא שם בש"ס הרואה חמה בתוקפתה לבנה בגבורתה וככבים במסילותם ומזלות כסדרן אומר ברוך עושה בראשית עכ"ל וע"פ שיטה זו כתב הרמב"ם בהל' ברכות פ' יו"ד דין י"ח וז"ל וכן כשתחזור הלבנה לתחלת מזל טלה בתחלת החדש ולא תהי' נוטה לא לצפון ולא לדרום וכן כשיחזרו כל כוכב וכוכב מחמשה הכוכבים הנשארים לתחלת מזל טלה ולא יהי' נוטה לא לצפון ולא לדרום וכן בכל עת שיראה מזל טלה עולה מקצה המזרח על כל אחד מאלו לברך עושה בראשית עכ"ל ועיין בהגהות מיימני שם וכן איתא להדיא באורח חיים סימן רכ"ט ע"ש: איברא בירושלמי בפ' הרואה שיטה אחרת וז"ל הרואה את החמה בתוקפתה ולבנה בתקפתה והרקיע בטהרתו אומר ברוך עושה בראשית אמר ר' הונא הדא דתימור בימות הגשמים בלבד לאחר ג' ימים הה"ד ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם וגומר הרואה הלבנה בחדושה אומר ברוך מחדש חדשים עכ"ל ועפ"י שיטה זו פי' הערוך ערך חמה וז"ל פ"א החמה בתוקפתה וכוכבים ומזלות כסדרן בימות הגשמי' בעת שהי' ג' ימים מעונין ולא נרא' חמה בהן ולא כוכבים אותה העת צריך לברך עליהן בעת שיתראו וזולת זאת העת לא בירושלמי א"ר הונא הדא דאת אומר בימות הגשמים ולאחר ג' ימים שנ' ועתה לא ראו אור וגו' בהיר הוא בשחקים וגו' עכ"ל אמור מעתה אם הרואה בשבת הלבנה בגבורתה והכוכבים במסילותם בין לדעת הרמב"ם ע"פ שיטת הש"ס בבלי ובין לפי' הערוך ע"פ שיטת הירושלמי מוקצה מן הדעת לומר שלא לברך ברכה זו וביותר לדעת הירושלמי שמדמה ברכות הרואה לבנה בחידושה לברך מחדש חדשים והרואה הלבנה בתוקפת' לברך עושה בראשית ובחדא מחתא מחתינהו ולא שום חילוק ידענו בין ברכות אלו כשרואה אותן בשבת הלא שקולים הם ולא אשתמט שום תנא או אמורא לחלק בברכות הללו בין שבת לחול וא"כ מי איכא הוראה לאיסו' לאסור קידוש הלבנה בשבת והנה עיין במהרי"ל הל' שבועות וז"ל מהר"י סג"ל לא הי' מקדש הלבנה בשום י"ט שחל במ"ש כגון חג השבועות ויהיב טעמא כשם שיש תחומין למטה כך יש תחומין למעלה ואין להקביל פני השכינה בי"ט חוץ לחתום ועוד דנראה ברכת הלבנה כעין תחנה ואין לומר בי"ט אמנם העיד על רבו המובהק מהר"ש דלא הי' מקפיד והי' מקדש גם בי"ט מ"ש עכ"ל הרי סהדותא רבא פרת שמימיו פרין ורבין מימיו אנו שותים ומהר"ש רבו מובהק של מהרי"ל וברש"ל בתשובתו סי' ע"ט דקלסין ביותר וכתב שהיו חשוב ויכולת בידו לחלק עם הטור עיין בט"ז א"ח ס"ס תפ"א דכתב לסמוך עליו להתיר והוא לא נמנע מלקדש בי"ט ומ"ש וקי"ל אין בין י"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד הא לכל דבר זה וזה שוין וא"כ כמו שמהר"ש לא הי' מקפיד לקדש לבנה בי"ט כך אין להקפיד בשבת ועיין בהגהו' מנהגים בדיני קידוש לבנה שמסכי' לדעת מהר"ש ע"ש ומה שכוחך מהרי"ל להחמיר ולאסור קידוש הלבנה בי"ט לא ירדתי בזה לסוף דעתו הרחבה מן הים כי מה שנתן טעם בעיקר כשם שיש תחומין למטה כך יש תחומין למעלה עכ"ל וכן אית' בהג"ה בפ' אגודה מס' סופרים שם וז"ל שמעתי לכך אין אנו מברכין בליל שבת על ברכת הלבנה דשמא הלכה דיש תחומין למעלה מי' והוי כמקבל רבו למעלה מי' עכ"ל ע"ש ולדעת השומע ששמע וכתבו בהגהו' הן הן דברי מהרי"ל הנ"ל איברא אם לדין יש תשובה הלא מצות הראיה בעזרה לקבל פני שכינה בי"ט ועיין במס' חגיגה דף ז' ע"א א"ל ר"י אמר ראי' פנים בעזרה ור"ל אמר ראיה פנים בקרבן וכו' איתבי' ר"י לר"ל יראה יראה מה אני בחנם אף אתה בחנ' אלא כל היכא דאתא ולא אייתי דכ"ע לא פליגי דעייל ומתחזי ונפק כי פליגי דאתא ואייתי ר"י אומר ראיית פנים בעזרה ראיית פנים הוא דאין לו שיעור אבל לקרבן יש לו שיעור לר"ל דאמר ראיית פנים בקרבן ואפי' קרבן נמי אין לו שיעור עכ"ל הרי כל היכי דאתי ולא אייתי דכ"ע לא פליגי דעייל ומתחזי ונפקי מצינו לדין לקבל פני שכינה בי"ט בראיות פנים בעזרה אפי' בלא קרבן רק דעייל ומתחזי ונפק ומהיכי תיתי למיחש באיסורי' שלא לקבל פני השכינה בשבת וי"ט ע"י ברכות הלבנה ורמז לן ברמז הובא בס' פענח רזא בפ' ראה וז"ל שלש פעמים וגו' כתיב בפסוקים הללו שלוש בוי"ו מלא כי וי"ו פעמים צריך להקביל פני אבינו בג' רגלים ובר"ה וביה"כ ושמיני עצרת עכ"ל ובכל שנה ושנה חל יום אחד מעיקר הרגל ששה ימים הללו בשבת בין חל פסח ביום א' חל שביעי של פסח בשבת ואם חל ביום ג' חל י"כ בשבת ואם ביום ה' חל ר"ה סוכות ש"ע בשבת ואף כי רמז בעלמא ואין ראי' לדבר מ"מ זכרון דברים המה לקבלת פני שכינה בשבת ובי"ט ואל תשיבנו מירושלמי דריש פ"ק דמס' חגיגה וז"ל אריב"ל כל המקיים מצות ראיה כאלו מקבל פני שכינה מן הדא שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' וגו' הרי דלאו מקבל פני שכינה ממש הוא רק שנוטל שכר כאילו קבל לפני שכינה וי"ל דמש"ה מותר ליראות פניו בעזרה בשבת וי"ט דלאו קבלת פני שכינה ממש הוא משא"כ בקידוש הלבנה דהיא קבלת פני שכינה ממש וחששא זו דיש תחומין למעלה מי' במקומה עומדת אי משום הא לא ארי' דהרי גבי קידוש הלבנה תמן תנינן במס' סנהדרין דף מ"ב ע"א וז"ל אר"י כל המברך ע' החדש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה כתיב הכא החדש הזה וכתיב התם זה אלי ואנוהו עכ"ל הרי דהכל נבנה בדיטוס ואתווין דדין כאתווין דדין דבשניהם אמרוה כאלו מקבל פני שכינה וא"כ מה ראית לחלק דכמו שיש עיקר מצוה לראי' פני' בעזרה בשבת וי"ט כמו כן מותר לקדש הלבנה בשבת ובי"ט ובדברינו לקמן אי"ה יבואר בתוספות ביאור ואם יעלה על רעיוני דדלמא שאני ראיי' פנים בעזרה משום דמקו' לינה גורם ובין שדי ילין ושם היתה שכינה שרוי' תמיד ולכך אין לחוש לאסור תחומין כלל משא"כ קידוש הלבנה אף אתה אמור כחקת הפה"זך דשכינ' הוא בכל מקום ואפי' עתה שאין לנו אלא מקדש מעט מ"מ כל ביה עשרה שכינה שרי' כדאי' בברכות דף ו' ע"א וז"ל ומנין שהקב"ה מצוי בבה"כ שנ' אלקים. נצב וכו' ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם שנאמר אלקים נצב בעדת אל וכו' ע"ש ועיין בתוס' במס' ב"ק דף פ"ג ע"א בד"ה שני אלפים ושני רבבות דמישב דלא תקשי מהא דברכו' אהא דב"ק דדריש ר' דוסתאי דמן בירא ובנוחה יאמר וגו' ללמדך שאין שכינה שורה על ישראל בפחות מב' אלפים וב' רבבות משום דהתם אנביאים ומשכן קאמר ע"ש וגמ' ערוכה במס' מגילה דף כ"ט ע"א וז"ל תני' רשבי' אמר בא וראה כמה חביבי' ישראל לפני הקב"ה שבכל מקום שגלו שכינה