שבות יעקב חלק ג יא

דדוקא בנעשה כן ליחיד בביתו שנשאר לו דבר מה בלי הדחה ומליחה בזה מחמיר כיון דליכא פסידא שיכול לאכלו צלי משא"כ בקצב חנווני שנשאר לו בשר הרבה שאם ישהה ג' ימים בלא מליחה צריך לזלזל במכירה כיון שהקונה אינו יכול לאכול מבושל כרצונו ודאי פסידא גמור יחשב לכן נ"ל דע"י עכו"ם בכל ענין מותר וכמ"ש והרוצה להחמיר לעצמו עכ"פ יש להתיר ע"י שבות דשבות שיאמר לעכו"ם שיצוה לעכו"ם אחר לעשות כן וכמבואר בתשובת ח"י סי' מ"ד והובא ג"כ בתשובתו חלק שני סי' מ"ב ע"ש כנ"ל הקטן יעקב: שאלה כג הא דאיתא בא"ח סי' ס"ו דאגרת שלומים שהביאם בשבת שמותר לקרות בו לפי שאין יודעין מה כתב בו ואולי יש בו צורך הגוף ע"כ וקשה הא תינח שיקרא בו המקבלו אבל הכותב שיודע בעצמו שאין שום צורך באגרת שלו ויגיע בשבת לחבירו יהא אסור לכתבו גם ילמדנו רבינו על מה סומכין העולם במדינה זו רבי' וגם שלמי' שקורין בשבת בכתביהם שנדפסו חדושיהם מסיפורי מלחמות וכיוצא בהם שקורין בל"א נייא צייטונג והלא אסור לקרות בשבת בסיפורי מלחמות כמבואר שם בא"ח. תשובה על מה שמתמיה על הכותב שהוא הגורם שחבירו יקרא בשבת נ"ל פשוט דגרמא כזו אין חשש אסור כלל בשבת באיסורי דרבנן וגדולה מזו מצינו בש"ס ספ"ב דב"ק דף כ"ו ע"ב דאמר רבה זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים או כסתות ובא אחר וסלקן אפי' קדם הוא וסלקן פטור מ"ט בעידנא דשדא פסוקי מפסיק גרי' ומבואר שם בש"ס דלענין שבת אפי' מלאכה דאורייתא קי"ל הכי וכה"ג מבואר בסנהדרין דף ע"ז ע"ב לענין רציחה החמורה א"כ ה"נ בשעה שכותב לא עבד איסור כלל ואין זה אפי' גרמא כלל דמי יימר שבא לידי קריאה בשבת דאולי יתעכב בדרך או המקבלו לא יקרא בו מחמת איזה סיבה וכאשר באמת איזה אנשים מונעים לקרות ולפתוח הכתבים בשבת כלל הדבר לא ידעתי שום חשש איסור על הכותב וע"ד קריאת הנייאציי עונג בשבת אפשר לומר שסוברין דהא דפסק דאסור לקרות בספרי מלחמות היינו מלחמות הקודמין הישנים שאין בהם צורך לקרות בהם עכשיו אבל בתוך כתב התחדשות שנדפסי' מקראות של זמני' הללו שיש בהם כמה צורכי בני אדם לידע באיזה מדינה שהוא מלחמה או שאר מקראו' רעות ח"ו ואולי אפשר להציל איזה דבר ע"י איזה פעולה וכיוצא בזה נ"ל דליכא בזה אסור קריאה משום שטרי הדיוטות כנ"ל הק' יעקב: שאלה כד אי מותר להטיל גורל בשב' על הקדי' אף שלא נעלם מאתי שבספר מ"א בא"חס"ס שכ"ג כתב וז"ל אבל להטיל גורל מי יאמר קדיש או מי יעלה לס"ת שרי דהא הרבה פוסקים ס"ל ביה"כ היו מטילין גורל מי זורק עכ"ל וגברא קא חזינא וראי' לא חזינא דאמרינן בהוריות דף י"ב וביומא דף ל"ב ע"ב דכל עבודת יה"כ אינן כשרות אלא כה"ג וא"כ פייס זו למה גם יבאר לי אדוני מ"ש המ"א בא"ח סי' קל"ב בשם הגאון מהרי"מן דאם עלו שנים בשוה שצריכין כולם לעשות גורל חדש אם יש לסמוך או לא: תשובה הנה בוודאי כן הוא כדאי' שם בש"ס להדיא וכ"פ הרמב"ם פ"א מהל' עבודת יה"כ וע"ש אכן בכ"מ כתב שם וז"ל אבל הגאונים בפיוטיהם הזכירו פייס ביה"כ לכן כתב הרמב"ן דהיו פייסות ביה"כ א' לתרומת הדשן והשני מדשן מזבח הפנימי וכו' ע"ש ואפשר שלזה כיון המ"א שם אבל באמת תמה אני על המ"א דלמה הוצרך לזה דהרי בלא"ה עשו גורלות ביה"כ דהיינו גורל שני שעירים כדאי' בפ"ג דיומא וכמבואר ברמב"ם פ"ג מהל' עבודת יה"כ ע"ש ואף אי נימא דאין למוד משם דגזירת הכתוב הוא כמו שעושין שאר עבודת ביה"כ וא"כ גם משאר הפייסות אין ראי' אבל בלא"ה יש להבא ראי' משאר כל הפייסות שהיו עושין בשבת כמבואר להדיא בפ"ב דיומא ד' כ"ו וכן מבוא' ברמב"ם פ"ד מהל' מעשה הקרבנות וע"ש וגם אף אותן גורלות שעושין מתוך הספר אפשר דלא דמי לגורל שבש"ס דדמי טפי לקוביא ואפשר דשרי בכל ענין ולדינא נ"ל פשוט דאין איסור בגורל על הקדיש או לעלות לתורה כיון שהוא חפץ דמצוה וכן משמע בתשובת צ"צ סי' כ"ו והיינו דווקא מה שהוא צורך היום אבל לגורל על הקדיש של מוצאי שבת ודאי דאסור כדאי' בש"ס פ' השואל אבל לא מנות דחול בי"ט ע"ש ועו' מה שפסק במ"א בא"ח סי' קצ"ב בשם הגאון מהר"ר מן דאם עלה הגורל לשנים בשוה שצריך כולם לעשות גורל מחדש ומביא ראי' לדבריו מפ"ב דיומא אם היו שניהם שווין אומר להם הצביעו וע"ש הנה ראיתי בהלכה ברורה שם שהשיג על ראי' זו ע"ש ותחלת דבריו הם שלא בהשגחה שהבין דמירי שם אם הצביעו בשוה וכו' וע"ש ולא דק כי ארצין שניה' בשוה קאי ע"ש בש"ס אכן בדבר זה שפיר השיג עליו דמש"ה עושין כן כי בשנים לא שייך לומר הצביעו וכ"כ להדיא בתי"ט דפ"ב דיומא וז"ל לפי שא"א לעשות הפייס באצבעות בין שנים לכך צריכו פייס בין כולם ע"ש ובלא"ה נ"ל משם כיון דמתחלה נעשה הדבר ע"י המרוצה מי שרץ תחלה ולא עלתה בידם לכך חזרו להטיל גורל בין כולם כי בעבודה א' לא ידחו קצתם ע"י המרוצ' וקצתם ע"י גורל האצבע וכיון שבאו לידי גורל הצביע עושה כן לכולם משא"כ ע"י גורל האותיות כיון שאלו כבר נדחו ע"י גורל זו למה לנו להפיל עליהם גורל שנית די בגורל זו בין שנים כיון שהכל נעשו ע"י גורל כזו משא"כ התם כיון דבאים להטיל גורל טוב לעשות ע"י גורל א' לכולם וכן משמעות לשון רש"י רפ"ב דיומא וכן נ"ל עיקר הק' יעקב: שאלה כה בישוב א' נולד בן בשבת ואין להביא שם מוהל ממקום אחר להמול מחמת שעת חירום ואין שם באותו ישוב מוהל שמל פעם אחרת רק א' ראה כמה פעמי' ממוהלים אחרים היאך מלו כדי שיוכל למול גם הוא אם מותר למול פעם ראשון בשבת כיון דליכא מוהל אחר: תשובה עיקרא דהא מלתא הוא מהמרדכי סוף פ' כיסוי הדם הובא בב"י בטא"ח סי' של"א ובי"ד סי' רס"ו ומקור דהאי דינא מהא דאי' בש"ס דביצה דף ל"ד בעוף שנדרס מה לשחטו בי"ט והא איבעי' דלא איפשטא וחשש להחמיר אכן באמת דעת רוב הפוסקים להקל בעוף הנדרס ופסק הש"ע בא"ח סי' תצ"ח וכבר עמד על קושיא זו בתשובת ח"י סי' קנ"ז וקנ"ח וע"ש ובתשובתי חלק א' סי' כ"ג וע"ש שחלקתי בכמה חלוקים מ"מ נ"ל דינא דהיכא דאין כאן מוהל אחר דמותר למול מי שרוצה למול ואומר שיודע בעצמו שיכול למול כדי שלא לדחות מצות מילה בזמנו דממ"נ אין כאן איסור דאורייתא דאם מל כהוגן פשיטא דשפיר עביד ואם לא ימול כהוגן הוי חובל ומקלקל בחבורה דפטור ועיין בפ' האורג ושם בתשובת ח"י וכ"כ הרמב"ם פ"א מה' שבת ואף דיש פוסקי' ס"ל דחובל ומקלקל בחבורה חייב כמ"ש בתשובת ת"ה מידי ספקא וספק ספיקא לא נפקא אי הלכה כמ"ד חיישינן לקלקול ואת"ל חיישינן לקלקול כמו בעוף הנדרס מ"מ שמא הלכה כר"י נגד ריש לקיש וכדעת הרמב"ם שמקלקל בחבורה פטור אבל אסור דרבנן כמ"ש הרמב"ם פ"א מהל' שבת ובמקום מצוה לא גזרו רבנן ועוד נ"ל דאפילו אם נחוש לחומרא בעוף הנדרס מ"מ באדם לא חיישינן שיקלקל בידים ומה"ט אמרינן אדם מועד לעולם כיון שהוא בר דעת יודע לשמור שלא יקלקל ואם אומר שרוצה למול ויודע למול תו ליכא למיחש למידי וכן דעת נותנת דא"כ היאך מניחין לאדם למול בפעם ראשון הוא ספק נפשות אפי' קי"ל דדוחה שבת ש"מ דחמיר משבת והאיך מניחין אותו למול בפעם ראשון הא איכא למיחש לספק נפשות שיעשה כרות שפכה אלא ודאי דלא חיישינן להכי כל שאומר אדם ואומד בנפשו שיוכל ויודע למול תו לא חיישינן שיקלקל ומלתא דלא שכיחי לא גזרו ביה רבנן וכן יש קצת ראיה מדברי הטי"ד סי' רס"ו וז"ל אם האב יודע למול אין לו למול בשבת אם יש אחר שיודע למול עכ"ל משמע דהכל בידיעה תליא מלתא אף שלא מל פעם אחת אכן היכא דאיכ' מוהל אחר מומחה ודאי דאין להקל נגד פסק הש"ע ואין מניחין למול אותו ע"י מוהל שלא מל מקודם מ"מ בשעת הדחק דאין כאן מוהל אחר אין להחמיר כלל לדחות מצות מילה מזמנה כנ"ל הקטן יעקב: שאלה כו אם יש היתר ברור לטלטל בשבת מה שקורין בל"א זאגי"ר שמורה על השעות כי ראיתי רבים מקילין בדבר: תשובה באמת חדושים מקרוב באו ומקילין בדבר זה בפרהסיא לפי שראו שגדול א' התיר הדבר ועשה כן למעשה בפני כל ומקלו יגיד לו ולע"ד אין היתר זה ברור פשיטא אם הוא זאגי"ר שמשמיע קול דהוי תשמישו לאיסור פשיטא שאסור בטלטול והם קורין אותו שלאג אויער ואפי' אותם שאינם משמיעין קול על השעות מ"מ יש לגזור אטו אינך שמשמיעין קול עוד דגם אלו ע"י הלוכי במשקולות וגלגלים ג"כ יש בו השמעת קול קצת גם בתשובת דבר שמואל סי' של"ד כתב וז"ל על טלטול כלי השעות אע"פ שאין דרך איסור ברור מן התלמוד ולא מקדמוני פוסקים כבר פשוט המנהג לאסור כדכתב הרב מהר"מא בהג"ה לש"ע טא"ח סי' ש"ח סעי' נ"א יש מי שנתן טעם משום איסור מדידה בשבת ואפשר שנגעו בה מפני גזירת כלי הריגולי של מתכת המקשקש השעות וכו' כדאי' בש"ע סי' של"ח סעיף ג' עכ"ל ע"ש עוד נ"ל טעם לאסור דהוי כמוקצה מחמת חסרון כיס כמבואר בא"ח ריש סי' ש"ח וע"ש בב"י מ"ש בשם הרמב"ם ע"ש ודוק כנ"ל הק' יעקב: שאלה כז אשה אחת נטלה חלתה בע"ש וזרקה לתוך התנור והחלה נפלה תוך התבשיל לקדרה והיא לא ידעה מזה אך ורק בליל שבת כאשר עירה התבשיל לתוך הקערה ראתה שחלתה בתוך התבשיל ולא הי' בקדרה ס' לבטל אם יש תקנה להתי' התבשיל תשובה הנה לפום רהיטא הי' נראה לאסור התבשיל ע"פ מה דאיתא בש"ע סימן שכ"ג סעיף א' בהג"ה וז"ל ויש חולקין וסבירא להו דאוסרת התערובת עד מאה ואחד אם הוא במינה ושלא במינה עד ואם חזרה ונתערבה בעיסה ואין קא' לבטלה אם לא אכל את העיסה ישאל לחכם עליה ויתיר לו הנדר עכ"ל והוא מתשובת מיימון סוף הל' זרעים והט"ז שם ס"ק ג' האריך להשיג על זה שכתב להתיר הנדר ופסק דאין לו היתר כלל ע"ש גם לכאורה לשון רמ"א שם משמע קצת דדוקא בתערובת מין במינו מהני היתר זה משא"כ אם נתערבה החלה בשאינו מינו דבעינן ס' לא מהני להתיר הנדר דאם מתיר הנדר א"כ נתערב טבל באינו מינו למפרע ואוסר בנ"ט ונאסר התבשיל מטבל כן הי' נראה לכאורה אכן כאשר ירדתי אל העיון ראיתי שכל זה אינו דמה שהשיג הט"ז על דין זה כל דבריו אינם מוכרחים כלל וכמו שהשיג עליו ג"כ הש"כ בספרו נה"כ שם