שבות יעקב חלק ב ח

ראשון וכן בליל שני לדעת מר והא דכתיב הדין ביש לו ב' כוסות לרבותא כתב כן דאף שיברך ברכות המזון בליל ראשון בלי כוס וי"א דאין לברך בלי כוס כדלעיל בר"ס ק"ב אפי' הכי עדיף טפי שישייר אחד מהם על ליל שני' לקידוש ויברך בליל ראשון בה"מ בלי כוס וכ"ש דאם יש לו ד' כוסות דיקדש ויברך בה"מ בליל ראשון וליל ב' על הכוס וזה לפע"ד פשוט בדברי מר וכו' והאריך לתמוה על זה מכמה סוגית הש"ס והפוסקים וילמדנו רבינו מאין הוציא דין זה עכ"ל ועוד ידי נטויה לשאול על הא דכתב המ"א בסי' תס"ט ס"ק ב' וז"ל כת' הב"ח מדפריך בגמרא מגדי מקולס יע"ש ומאי פריך דלמא גדי מקולס אפי' בדעבד אסור אלא ודאי ש"מ דאם אמר בשר זה לפסח אפילו בדעבד אסור לאכלו וכו' והט"ז כתב דמותר בדעבד וכ"כ הש"כ וצ"ע דהא הב"ח מביא ראיה שאין עליה תשובה וכו' ומר הסכים על ידו בקושיא זו וטרח להציל הט"ז והש"כ מידי קושיא זו לפע"ד אין מקום להוכחא זו דהמעיין שם בסוגית הגמרא שם דף נ"ג ע"א פריך על המימרא דאסור לומר בשר זה לפסח מהא דתודס איש רומי הנהיג בני רומי לאכול גדי מקולס בלילי פסחים וכולי מקולס אין שאינו מקולס לא וכו' וא"כ מאי מקשה הב"ח דאם איתא דמקולס אסור בדעבד וכשר לכתחילה ה"ל לחלק כן בגמרא וזה פלאי הא תודס הנהיג כן לכתחלה וא"כ אפי' לא נאסר הבשר רק לכתחלה מ"מ קשה קושיא זו מקולס אין שאינו מקולס לא והא גם אינו מקולס נאסר לכתחלה ושם הנהיג לכתחילה וא"כ אין לתרץ כן ואין הוכחת הב"ח כלום וצדקו דברי הט"ז והש"ך ודבר זה שאלתי לחכמים ואין פותר אותם לי אמרתי ארוצה נא אל איש אלוהי' ואשובה בתשובה שלימה עכ"ל השואל: תשובה שאלתו שאלת חכם קבלתי מה ששואל כענין ודבר בעתו בהל' פסח ומחמת טרדא אקצר וזה יצא ראשונ' במ"ש ונ"ל דה"ה אם יש לו ארבע כוסות וכו' והאריך מכ"ת להשיב ע"ז מכמה שיטות בעוצם בקיאותו ובינתו אבל במחילת כבוד תורתו מעיקרא דדינא פירכא ואישתמיט' ליה דברי ודברי המ"א בסי' תע"ב והבאתיו שם באותו סי' בס"ק כ"ו ד"ה ואפי' עני וכתב המ"א ואם אין לו אלא ארבע כוסות יקחם בלילה ראשונה הכל עכ"ל ולא כתבתי עליו שום חולק וא"כ לפי דעתו הרמה יהיו דבריו בעצמן סתורים אלא ודאי פשוט דדוקא אם יש לו ד' כוסות מוטב לקיים המנהג הש"ס ע"פ סמך מקרא ד' גאולת ליטול ביום הראשון כולם משא"כ היכא דאין לו רק שני כוסות דאי אפשר לקיים ד' כוסות והואיל דיש אומרים דברכות המזון אין טעונה כוס כלל כתבתי מה שנראה לי שלחלק שומעין לקיים כוס אחד על קידוש די"ט שני שהוא אליבא דכ"ע וזה ברור תו כתב מכ"ת להשיג על דברי הב"ח במה שפסק לאסור אף בהנאה בדיעבד אם אומר בשר זה לפסח מסוגיא דפסחים בגדי מקולס דמעיקרא אין ראיה כלל מהאי סוגיא וכו' הנה שותא דידיה לא ידעתי דודאי אלו היה מותיב הש"ס הא תיובתא מהאי דתודס עצמו יפה היה אומר אלא באמת המעיין שם בש"ס יראה דעיקר הקושיא מחכמים ששלחו לתודס אלמלא תודס את גוזרני עליך נדוי ש"מ דאף חכמים דאסרי מקולס אין אבל שאינו מקולס לא ואי אמרת דאינו מקולס דאוסר ר' יהודא היינו רק לכתחלה א"כ מאי מקשה הש"ס מדברי חכמים דלמא להכי קאמר הש"ס גדי מקולס להראות דמשו' הכי שלחו לו חכמים לתודס שחייב נידוי לפי שהתיר לכתחלה מה שעל פי הדין אסור אף דיעבד משא"כ בבשר דאסור רק לכתחלה לא היה שלחו לו לנדות כיון שבדיעבד מותר אלא ודאי דר' יהודא אוסר אף בדיעבד א"כ הוכחת דברי הב"ח נכונים בלי פקפוק אם לא שצריכין לסתור דבריו כמו שכתבתי בספרי חק יעקב ודו"ק כן נראה לי הק' יעקב: ועיין בתשובת חינוך בית יהוד' סי' י"ז: שאלה טו בשנת תע"ב בח"ה דפסח נתרבו גשמים ונתגדלו המים והרבה שמכרו חמצם לנכרי כדינו ועכשיו מכח שנתגדלו המים נתיראו שישטפו המים הכל לאיבוד תו נשאלתי ישראל שלקח יין שרף מנכרי זמן מה קודם פסח וצוה לו להביאו תוך איזה שבועות ונתן לו הכסף מיד והנכרי הביאו לו תוך הפסח והישראל שכח ולא מכר אותו קודם פסח מה דינו תו יש לי לשאול כיצד נוהגין בפסח עם החולה שצריכין ליתן לו חמץ ואין כאן נכרי שיתן לו אם מותר ליתן לו ע"י ישראל: תשובה במה דסיים אפתח בחולה שיש בו סכנה שצריכין ליתן לו חמץ בפסח ואין כאן נכרי שיתן לו כבר כתבתי בספרי חק יעקב סימן ת"ן ס"ק י"א דמותר ליתן לחולה שיש בו סכנה אפילו ע"י ישראל אם אי אפשר בענין אחר ומכל מקום נראה לי דלא יתן אדם החמץ לו ביחידי דדלמא יטעה למיכל מיניה כגוונא דאמרינן בשבת לא יקרא לאור נר ביחידי כ"ש חמץ דלא בדילי מיניה כולה שתא איכא למיחש טפי משא"כ בשנים לא חיישינן לטעות דאדכורי מדכיר אהדדי: ועל השאלה שניה מדברי סופרים על אודות הייין שרף הנה לא ידעתי תקנה לאותו לאותו חמץ אף שמצאתי בתשובה חדשה מקרוב באה המכונה בשם פנים מאירות שאלה מ"ו האריך מאוד בנדון כדומה לזה ורוב דבריו בזה הם אך למותר ועיקר לדינא כאשר מבואר בספרי חק יעקב סימן תמ"א ולבסוף אותה תשובה מצדד התירא שביד ישראל לבטל המקח לומר שהוא מקח טעות ומסיק שם וז"ל ואם אין הנכרי רוצה מיגזל קא גזיל ליה ואין הישראל עובר כלל דלאו ברשותיה קיימי עכ"ד בקוצר ובאמת כד מעיינין היתרא דא פריכא מכל צד דהא לפי מה דמסיק להלכה בסי' ת"מ סעיף א' דהיכא דעכו"ם אלם ויכפהו לשלם אם יאבד חייב לבערו וכתבתי שם ס"ק ח' שכן עיקר מכ"ש כאן שיש לעכו"ם המעות ומכרו כדינו דודאי נקנה החמץ מיד לישראל מחק ודין המלכו' אליבא דכ"ע מקרי חמץ של ישראל ואיהו דאפסיד נפשו שלא חזר ומכר קודם פסח לנכרי כמו שכתוב בספרי חק יעקב סימן תמ"ח ס"ק ך' יע"ש לכן נראה לי פשוט דאסור החמץ: ועל דבר המים שנתגדלו כיצד יעשה להציל החמץ שנמכר נ"ל שישלח אחר אותו נכרי שמכרו לו החמץ ויאמרו לו שיציל את שלו לשום אותם בחדר אחר כדי שלא ישטפו המים מה שמכרו לו ואם אין כאן אותו נכרי יאמרו כן לנכרי אחר שבחדר זה יש לנכרי הרבה דברים ויש לחוש שהמים ישטפו ויציל אותם לחדר אחר וזכין לו שלא בפניו כנ"ל. ואגב זה אני רוצה להזהירך שתזרז את העם בכל פסח בענין המכירה שתהא כדינו וכהסכמת אחרונים לומר להם אני מוכר לך החדר עם כל מה שבתוכו ואם אין אותו חדר של. ישראל המוכרו, רק שכורה לו צריך לומר אני שוכרה לך החדר על ימי פסח עם כל מה שבתוכו כי שכירות ליומא ממכר הוא כנ"ל הקטן יעקב: שאלה טז בחומץ יין שנתחמץ עם האם של חומץ שכר ואח"כ נתחמץ מזה חומץ אחר עד כמו חומץ רביעית או חמישי' אי מותר לקיימו בפסח. עוד יש בי דעת לשאול בבן שנולד אחר נפל דהיינו שהיה בן ט' חי ומת תוך שלשים יום אם מחוייב להתענות בערב פסח: תשובה הנה לכאורה היה נראה להתיר אפי' להשתמש בו בפסח וראיה לזה מירושלמי פרק ב' דערלה חמצן של כותים מותר לאחר פסח של בעלי בתים אחר שלש שבתות של אפיה ושל נחתומין בכרכים לאחר שלשה ימים ושל נחתומין בכפרים לאחר שלשה תנורים ומה"ט כתב הב"י בטור י"ד ס"ס קט"ו וזה לשונו כתב רבינו ירוחם בנתיב ה' חלק ה' בעל העיטור פירש הא דתניא חמצן של עוברי עבירה מותר מיד מפני שהן מחליפין פירושו מפני שהן מחליפין את השאור ועל ידי התערובות הוא מותר אבל של כותים אוסר עד אחר שלש אפיות כדקתני התם של נחתומין לאחר שלשה שבתות מפני שמבטל הוא ע"כ ויש ללמוד מכאן במי שעבר והעמיד חלב בחלב חמץ של איסור ולקח חלב זו והעמיד בו אחר ומהאחר אחר שמותר ליקח מחלב שלישי זה ולהעמיד בו חלב אחר ומותר לאכלו דלאחר שלש פעמים כבר כלה חלב של איסור עכ"ל והובא בב"י סי' קי"ב ע"ש ובש"ך ס"ס קט"ו וכל דבריהם הם בנוים על הירושלמי דפ"ב דערלה שהעתקתי אבל מ"מ אחר העיון נ"ל ברור דאין לסמוך על זה באיסורים החמורים כמו חמץ כיון שעיקר דין זה דשלש אפיות לא נזכר בש"ס דידן וכל גדולי ראשונים ואחרונים לא הביאו דין זה לפסק הלכה כי אם בפתם וחלב שלהם דקליש אסורייהו והרבה הקילו בדברים כאלו ומתחלה רק מחמת ספק גזרו שמא נתערב בו דבר טמא על כן הקילו גם בזה משא"כ לענין איסור חמץ דחמיר חלילה לן להקל מה שלא נמצא בפירוש בש"ס דידן ופוסקים ראשונים ואדרבה מצאתי במגן אברהם בהלכות פסח סימן תמ"ב סעיף קטן ט' כתב בשם הרמב"ן דכהאי גוונא אפילו החמישי אסור לקיימו בביתו וכן עיקר אף שראיתי בתשובת פנים מאירו' סי' ק"ז שהשיג ומתמיה על המ"א בזה וכאלו היה ממנו בהעלמת עין דברי הב"י ובל העיטו' בזה ובאמת לע"ד כדעת המ"א וכמ"ש דאין להשהות אפי' בביתו אך אם עבר ושהה יש להתירו בהנאה אחר פסח בצירוף הטעם למקצת הפוסקים דעכשיו שכולם מבטלין אין להחמיר כולי האי ולענין הבן שנולד אחר נפל בן ט' חי שמת תוך שלשים יום נראה לי פשוט שאין צריך להתענות נעלם מאתי מה שכת' המ"א בסי' ת"ע וז"ל נ"ל דהבא אחר כפלי' צריך להתענות דהוי לי' בכור לנחלה עכ"ל ובאמת נתבאר בח"מ סי' רע"ז דהבא אחר בן ט' שיצא ראשו חי דאפי' בכור לנחלה נמי לא הוי וא"כ פשוט הוא שאין צריך להתענות הקטן יעק': שאלה יז בח"ה של פסח מלחו על סעוד' ברית מילה בשר הרב' עם תרנגול' ושכחו בשני תרנגולים הזפק במליחה ואח"כ מצאו בתרנוגלים זפק של אחד מהם ובתוכו מצאו כמו סובין וזפק אחד זרקו לאיבוד בלא בדיקה מה דינו של בשר והתרנגולים עוד באתי לשאול למעשה מה שכת' מ"ו בתשובתו שבות יעק' בחלק ראשון סי' כ"א בכלי שנפגם לאחר שני חדשים להקל אם יש לסמוך על זה למעשה כי מסוף דבריו שם משמע שיש קצת לחהמיר לפי שלא מצא לאחד מן האחרונים לחלק בכך: תשובה על דבר הזפק שמצאו בתוכו סובין ונמלח עם שאר בשר הנה אם נמצא חטה בזפק מבואר הדין בש"ע סי' תס"ז סעיף י"ד ובספרי חק יעק' שם העליתי להלכה בס"ק מ"ח דאפי' היא מבוקעת יש להתיר הכל לשהות עד אחר פסח רק מקום שנמצא יקלוף ובנמצא תוך הציר הוי כמבושל ואסור אף בתשובת מהר"צ סי' פ"ו פסק בחטה שנמצא בתרנגוצת בתבשיל יכפה עלי' כלי עד מוצאי י"ט ואכלו רק שורף החטה ובאמת בטור וש"ע סי' תס"ז סעיף יו"ד מבואר דדוקא בי"ט אחרון של פסח יש לנהוג כן משא"כ מקודם יש לאסור הכל וכן מבואר בריש ס"ס תמ"ז בש"ע בהג"ה אף שכתבתי שם צדדים להקל מ"מ לא מלאני לבי להקל כגד הסכמות הראשונים ואחרונים ואין להקל במה שנתפשט המנהג לאסור וכמו שהארכתי בספרי חק יעקב סי' תמ"ז סעיף קטן ב' ע"ש דברי באורך וכל זה בחטה אבל בסובין ומורסין שנמצא