שבות יעקב חלק ב ז

לאסוקי דעתא או אונס' דלא שכיחא ובודאי גם מהרי"ל שפירש הא דמריען לה בסופה שהן מזידין לאו מזידין ופושעים ממש קאמר דא"כ תקשה מאי מקשה הגמרא מ"ט הא הטעם פשוט שעברו במזיד על אחת ממצו' התור' וכל מי שעוב' במזיד על אחת ממצות התור' ראוי לעונש וכל מי שאומ' שהק"בה וותרן וויתר חייו ובפרטות בציבור שנו דנפישא חטאו ומאי צריך הש"ס למצוא טעם לענשם ומה"ט לא רצה בעל הלכות גדולות לאוקמה במזיד אלא ודאי מיירי שנאנסו באונס דשכיח ואלו היה מן הזריזין במצות היה אפשר לשמור מאונס זה להכי מריען לה בסופא כיון דלא מערבב והוי להו לאסוקי אדעתייהו ולשמור מאונס זה ומשו' הכי הוי כמזידין וזה גם כן כוונת הש"ס במנחות דף צ"ט גבי השוכח דבר אחד ממשנתו יכול אפי' מחמת אונס דהיינו אונס כזה שאם היה מן הזריזין מאוד מאוד ולמד בתמידות אז לא היה שוכח וכן משמע להדיא באבות פ"ג ע"ש משא"כ אם נאנס באונס דלא שכיח דלא הוי לאסוקי אדעתייהו ואי אפשר לסם להנצל מאונס כזה ודאי לא יאונה להם כל און והם בכלל כל החושב לעשות מצוה ונאנס דהוי כאלו עשה מצוה ובזה אתי שפיר דעת מהרי"ל ואינו חולק על דברי בעל הלכות גדולות כי מסתמא דברי בעל הלכות גדולות אינם נגד סוגיא סתמא דהש"ס דהחושב לעשות מצוה ונאנס וכן ממקומו מוכרח מדהוצרך הש"ס ליתן טעם דלא מערבב שטן משמע דבשאר מצוה שנאנס לית לן בה כסתמא דש"ס אי בעית אימא קרא כדכתיב ולחושבי שמו אב"א סברא דהא אפילו עשה עבירה בפועל ע"י אונס רחמנא פטריה מכל שכן בזה שהוא בשב ואל תעשה ע"י אונס שאינו נענש על ביטול מצוה זו והוי כאלו עשהו ומהאי דסוכה שצריך להיות נכנע כמ"ש מהרי"ל כדי שלא יסתרו דברי עצמו וסוגית הש"ס איהו מוקי נפשיה לחלוק דדוקא התם בסוכה שצריך לילך מדירתם דירת קבע לדירת עראי ומה"ט הוי במקום גלות ואי לא שמראה הכנעה יאמרו יאמרו ששמח בלבו בגשמי' כדי לפטור ממצוה סוכה ואין מחשבתו שלימה לעשיי' מצות זו לכך צריך הכנעה כדי שיהא ניכר מחשבתו מתוך מעשיו שמחשבתו לטובה ותו אינו נענש בדבר זאת ועוד אחרת דהתם הוי דומה למשל ממש כמו ששופכין לו קיתון על פניו כן שופכין עליו גשמים ובאמת משל היה ואין ללמוד ממנו למקום אחר וגם שם בעצמו לא מצינו רק שינהג בנכנע ולא הוזכר תענית כלל ומצינו בש"ס שחכמים הקילו כמה פעמים אפי' על טורח ציבור ומכ"ש שלא לטרוח את הציבור בתענית כנ"ל הקטן יעקב: שאלה יא באחד שאירע לו אבילות ביום א' שהוא ח' לחדש ולא קידש הלבנה במוצאי שבת עם הציבו' מאיזה סיבה איך ינהוג עצמו בקידוש לבנה: תשובה אף דלכאורה נראה שאין מקדשין הלבנה אלא כשהוא בשמחה כמבואר בא"ח סימן תכ"ו ומהאי טעמא היה נ"ל לומר הטעם דנשים פטורות ממצוה זו ואין מקיימין אותה כלל אף ע"ג דהן מקיימין כל מצות עשה שזמן גרמה ועיין בשל"ה שכתב הטעם לפי שהן היו הגרם פגם לבנה ולפי זה י"ל הטעם כפשוטה כדאיתא בעירובין דף ק' עשרה קללות נתקללה חוה עטופה כאבל לכך אין מקדשין הלבנה ומה"ט י"ל ג"כ הא דאיתא בש"ס גבי מיכל בת שאול שהניחה תפילין ולא מיח' בידה חכמים ונדחקו רש"י ותוספ' שם דמהיכי תיתי למחות ולפ"ז י"ל דהא קמ"ל דלא תימא שיש למחות בידה כיון שהיא עטופה כאבל לא תניח תפילין ואף ע"ג דכל ימי אבילות חוץ מיום ראשון מניחין תפילין מ"מ מבעי ליתובי דעתו כדאית' בי"ד סי' שפ"ח גם בשעת הבכי לא יניח תפילין ונשים דבשעת התפילה דמעתה מצויה וגם אינה יודעת ליזהר ביתובי דעתה (כמ"ש התוספ' שם בעירובין דף צ"ו ע"א ע"ש) א"כ י"ל דכל זה בנשי' שאינה מצויה על קידוש לבנה כיון שהוא מצות שזמן גרמה משא"כ באכשי' לבטלם ממצות שנצטוו ודאי דאין לבטלם וכן פסק בתשובת שער אפרים סי' צ"ה שיש לקדש הלבנ' אף בימי אבלו אבל מתוך לשון השואל שם מבוא' דוקא אם כשכלה ימי אבילות כבר עבר זמן שאין יכול לקד' אבל לא כשיש עוד זמן לקדש אפשר דיכול להמתין אכן במ"א סימן תכ"ו כתב דאם אחר ימי אבילות הוא יותר מיו"ד בחדש יש לקדש הלבנה בתוך ימי אבלו ולמד כן מדברי תרומת הדשן שפסק כן לענין להמתין עד מוצאי שבת אכן באמ' בדרכי משה שם מבואר להדיא דבט' באב שיש להמתין עד מוצאי שבת נחמו אם ט"ב חל בחמישי בשבת אף שמוצאי שבת הוא ליל י"ב בחדש א"כ ה"ה וכ"ש בנדון שלפנינו שהוא אבילות חדשה אין לקדש הלבנה עד אחר שלשה לבכי שהוא ליל י"ב בחדש אליבא דכ"ע אבל במוצאי ט"ב נוהגין לקדשו אם אין מפסיקין כהסכמת אחרונים ומ"מ מנהגי' לטעום מידי מקודם נ"ל הקטן יעקב: שאלה יב על מה סומכין העולם שמולחין אורקס חיין בשב' דהוי לכאורה כמעבד דאסור וכ"כ המ"א בסימ' שכ"א ס"ק ז' דאסור: תשובה הנה בודאי ראוי לצדד על מנהגי' של ישראל ובפרט שראיתי גדולים נהגו בה היתר ואעתיק תחילה לשון המגן אברהם שכתב וזה לשונו ונ"ל דה"ה דאסור למלוח אורקס חיים דהא רגילין לעשות מהן כבשים ועוד המליח' מועלת בהם והוי כצנון וה"ה כל כיוצא בזה עכ"ל ולי נראה טעם מנהגן של ישראל הוא פשיטא לדעת הרמב"ם מפני שנראה ככובש כבשים ומש"ה ביצה מותר למלוח שאין דרכן לכבוש א"כ גם חתיכת אורקס קלופים אין דרכם לכבוש רק כובשין אותם כשהם שלימין עם קליפתן ואף לדעת רשי' נראה ג"כ דאין איסור דהא גרסינן בשבת דף ק"ח ע"ב תני רבי יהודא בר חביבא אין מולחין צנון וביצה בשבה (פרשי' שהמלח מעבדן ונעשין קשין והוי תקון) רב חזקיה משמיה דאביי אמר צנון אסור וביצה מותרת ופסקו הפוסקים הלכתא כחזקי' וצ"ל הטעם דחזקי' דשרי בביצה הלא גם ביצה מתוקן ע"י מלח ומה"ט אוסר ר' יהודא גם בביצ' ודוחק לומר דפליג במציאות אי מלח מתקן ביצה או לא ותו דא"כ איך פסקינן כחזקי' הא לפנינו דמלח מתקן הביצה ואי אפשר לאכול תפל מבלי מלח אלא פשוט צ"ל דדעת רשי' אליבא דחזקי' דהמלח לאו מקרי תקון שאסור בשבת אלא היכא שמשנה טעמא כגון צנון שחורפא לא מעלי וע"י מלח נעשה מתוקן גמור ונשתנה חורפא וכן כל דברים מרורי' שנעש' מתוקנים ע"י מלח משא"כ ביצה שאין לו חורפא או מרירות רק שמולחין כמו שמולחין כל דברים שאוכלים עם מלח לא מקרי עבוד לכן הביצה מותר א"כ ה"ה באוגרק"ס קלופים וכיוצא בו וזה כוונת הש"ס שם בהא דאמר רב נחמן מריש הוי מלחכא פוגלא וכו' דאמר שמואל חורפי מעלי ע"ש גם הט"ז בסי' שכ"א ס"ק א' וס"ק ה' כתב דלדעת רש"י אין לאסור במליחה אא"כ דבר חריף או מר שמשנה טעמו עכ"ל הרי להדיא כמו שכתבתי ואף שראיתי בתשובת פנים מאירות סי' ט"ז שהשיג מאוד על הט"ז בזה וכתב דלא במשנה טבעם וטעמם תליא מלתא אלא בתיקונם תליא מלתא וכן מוכח מפרשי' שפירש דמלח מעבדן ונעשין קשין והוי תיקונם משמע דעיקר הטעם הוא לפרשי' משום תקונם ע"ש דבריו באורך ובאמת לא דק בזה שמה שמפרשי' כן היינו אליבא דר' יהודה משא"כ אליבא דחזקיה דהלכתא כוותיה נ"ל הטעם כדעת הט"ז וכמ"ש ומ"מ להניחם זמן הרבה נראה דאסור כמו בבשר גם הט"ז אוסר בשלאט"ן למלוח אותו ולשהות זמן הרבה א"כ ה"ה באוגרק"ס כי נראה מדברי הש"ע שחושש לדעת שניהם להחמיר כרש"י והרמב"ם ובשוהה זמן הרבה אסור לדעת הרמב"ם דהוי ככובש כבשים ואולי גם המ"א דאוסר היינו כששוהן אותם זמן מרובה או כשמולחין אותם עם קליפתן שהם מרים ועל ידי המליחה ממתקים אותם שיכולין לאוכלן ואם נותן עליו מעט שמן מותר כדאיתא שם במתני' וכ"כ המ"א הנלע"ד כתבתי הקטן יעקב: שאלה יג אם יש לאסור דיעבד בפסח פת עבה יותר מטפח גם הכלי לישה היה עומד סמוך לכותל ונפל סיד תוך העיסה אם אוסר: תשובה מלתא דא כבר אמורה בספרי חק יעקב סימן ת"ס ס"ק י"ד ואולי לא נמצא ספרי תחת ידו ע"כ אעתיק לו לשונו שם על מה שכתב שם בש"ע אין עושין בפסח פת עבה טפח ע"כ וכתבתי שם ז"ל אין עושין פירש לכתחלה אבל בדיעבד אין קפידא וכ"כ המ"א ומ"מ אין ליקח אותו למצה שמורה גם יש לעיין בה אם נאפת בתוכו שפיר ולא נתחמצה ועיין בב"ח עכ"ל. אע"ג שחדש מקרוב נדפס ספר אחד בשם הלכה ברורה יכונה ושם בסימן ת"ס ס"ק ב' כתב על דברי המג"א וז"ל ואני תמה כי לדעתי כד ניים ושכיב אמר להדא מלתא דהא דדחה בגמרא ומשני מה פת עבה פת מרובה היינו לפי שכן מצינו בלחם הפנים טפח ועל זה מקשה אימר דאמרו בלחם הפנים דכהנים זריזים הם ועל כן משני אלא מאי פת עבה פת מרובה וא"כ נשאר למסקנא דפת עבה אסור אך דנדחה ממה שאמר כמה עבה טפח וראיה מלחם הפנים ראיה זו נדחה א"כ נשאר למסקנא איסור לפת עבה ע"כ ובאמת שרא לי' מרא שכתב כן על המ"א כי דברי המ"א בזה נכונים וברורים שהוא כתב מדהשמיטו הפוסקים ראשונים דין זה דפת עבה לגמרי מכלל דס"ל דלמסקנת הש"ס דפי' פת עבה פת מרובה ומשום טרחא אין כאן חשש חימוץ כלל בפת עבה אלא דלפי ס"ד דפירושו פת עבה ממש משום חשש חימוץ לפי אותו סברא מקשה הש"ס דאין ראיה מלחם הפני' אבל לפי המסקנא אין חשש חימוץ כלל בפת עבה כיון שהוא נאפת לפנינו יפה ומדלא הוזכר בשום מקום חשש איסור בזה ויגעתי ומצאתי דבר זה מפורש להדיא כן בב"ח סעיף ד' שכתב וז"ל אבל מדין פת עבה טפח לא אמרו בו לא להיתר ולא לאיסור ונראה דס"ל מדאתקיף רב יוסף לא שמענו אלא דאין להביא ראיה מלחם הפנים להתיר בעבה טפח אבל הדין אפשר דלא נדחה ושרי אפילו עבה טפח ואיכא למימר נמי אפכא ע"ש הרי דדברי המ"א ברורים בזה וצ"ע בהרמב"ם פ"ה מה' תמידין ומוספין דין ט' דמשמע לחם הפנים היה יותר מטפח ע"ש בכסף משנה ומ"מ עכ"פ ראוי לגעור באותן אנשים שעושין פת עבה כל כך לכתחל' וכן ראיתי מרבותי הגאוני' בבית חמי וחמי זקיני זצלל"הה שהיו גוערין בעושין כן מאוד מאוד על שעשו כן לכתחל' אבל לאסור דעבד בלי שום ריעותא אחר ע"י אפייתה חלילה להפסיד ולבטל שמחת י"ט וע"ד הסיד שנפל מן הכותל תוך העיסה הנה ודאי פשוט כמבוא' בש"ע ס"ס תנ"ה דסיד מחמיץ היינו סיד ממש שהוא בפני עצמו אבל סיד שבכותל שכבר נתייבש וכלה כל הלחלוחית ונתקשה כאבן נראה פשוט דאינו אוסר וכן יש להביא ראי' ממתני' דריש פ' לא יחפו' מרחיקין את הזרעים ואת הסיד אלא א"כ הרחיק שלש' טפחים וסד בסיד וכן הוא בח"מ סי' קנ"ה וקשה לכאורה מ"ש סיד שבכותל או סיד כפשוטו אלא ודאי דהחילוק הוא כמו שכתבתי נ"ל הקטן יעקב: שאלה יד נשאלתי מהאלוף כהר"ר גרשון קאבלענץ מזי"א מק"ק מיץ וז"ל הנה אדוני בספרו חק יעקב בס' תפ"ג ס"ק ב' כתב וז"ל וכתב במ"א דמי שאין לו אלא כוס א' יקח אותו לקידוש וכו' ולי נראה דאם הוא בליל ראשון ויש לו שני כוסות יקיים כוס אחד על ליל שני כדלעיל סי' תפ"ב לענין מצה עכ"ל וזה פשוט במכל שכן דאם יש לו ד' כוסות מצומצמים שיקדש ויברך ברכות המזון על שני כוסות בליל