שבות יעקב חלק ב ו

מה ששכרו מן המוריש דנתבטל כח השכירות דהא אפי' בחייו מצי למיהדר וראיה נ"ל ממה דאמרו בפ' הדר דף ס"ו שוכר כמערב דמי לכמה דברי' ומצינו במערב בסימן שע"א דלא מהני עירוב דאב שמת לבנו כי במיתת האב נתבטל העירוב וצריך היורש לערב מחדש עכ"ל הט"ז ותופס מכ"ת דברי הט"ז אלו להלכה ובאמת כל דבריו בזה לע"ד נשתקע ולא נאמר כאשר הוכחנו מפוסקים ראשונים דבשכרו לזמן אין יכול לחזור ובהא מילתא לא דמי למערב רק מה שמדמה בש"ס להדיא וכיון שכבר זכה ישראל בשכירות או בקניה לעולם שוב אין יכול לחזור בו ואין צריך לחזור ולקנות מהיורש וקי"ל כדברי המיקל בעירוב וכ"פ בתשובת מהרי"ט חלק א' סי' צ"ד שפסק גם כן דהקנייה הוי קנייה לעולם וא"צ לחזור ולקנות מהיורש וכיון שהזקנים שבדור אמרו שקנו את המקום מהשר ומכירה אין לה הפסק אף אצל היורש ועיין בא"ח ס"ס שצ"ב דעיר דינו כחצר ומבוי לענין זה ובפרטות דדין זה שיאסר הוא מטעם גזירה שלא ילמד ממעשיו וזה ודאי לא שייך באומות בזמן הזה ולהם נתנה הארץ והמקום צר אצלנו ומפוזרים ביניהם וכל אחד ואחד מצפה ומחכה להשתדל לשכון אצלם כדי להמציא מזונות ופרנסת אנשי ביתו ודאי דאין להחמיר כלל ובר מן כל דין מצאתי בתרומות הדשן סימן ע"ד שכתב וז"ל וכן שמעתי מאחד מגדולי' שפעם אחד בא חד מרבותא לניאושטט ורצה לשנות הלחיים שהיה שם מקדם ולעשות כעובי אצבע ע"פ המרדכי ולא רצו המנהיגים שהיו בעיר להניח לעשות כן כדי שלא להוציא לעז על הראשוני' כי יאמרו הכל שחללו השבת בהוצאה והכנס' וטלטול עכ"ל א"כ אף בנדון דידן שנהגו כן על פי זקנים והוא מקום כנסי' לרבים בכל שנה ושנה בחדש אייר שבאו שם מהרבה מקומו' לרפואת הגוף בהרחצת חמין שיש שמה ולא מיחו בדבר ש"מ דשפיר עבדי ברצון חכמי' ואין לשנו' מנהגם כדי שלא להוציא לעז על הראשוני' ובלא"ה הלכה כדברי המיקל בעירוב אפי' ביחיד נגד רבים ועיין בפרי חדש לא"ח סי' תצ"ו סעי' י"ב דדין מנהגי איסור וחשש הוצאת לעז יע"ש גם מחדש נדפס תשובה אחת להגאון מוהר"ר צבי אב"ד דאשכנזים באמשטרדם ראיתי שחושש להחמיר כדעת הט"ז והנלע"ד כתבתי שאין להחמיר כלל. הק' יעקב: שאלה ח בהיתר שאנו עושין לענין עירוב דהיינו לחי מכאן ולחי מכאן ע"י סיד מחוי וחבל למעלה במקום קורה ואם נעשה הקורה למעלה מאליו בלא כיון רק הקורה נסמך ונדחק מכותל זה לכותל אחר שכנגד' כדי לחזק שלא יפול הכותל אי יוצאין בזה או לא גם אשה ששכחה ליטול צפורניה בע"ש וצריכה לטבול כיצד ינהוג עצמה: תשובה הנה לענין לחי מבואר בש"ס דעירובין דף ט"ו פלוגת' דאביי ורבא דאביי סבור דהוי לחי דאמר לחי משום מחיצה ומחיצה העומדת מאליה הוי מחיצה וכדתיתא בסי' שס"ב בא"ח וקי"ל הלכתא כאביי ב"יעל קג"ם כאשר פשוט כמה פעמים בש"ס וכן הסכמת כל הפוסקי' כמבואר בהרמב"ם פי"ו ופי"ז מה' שבת ובטור וש"ע סי' שס"ג סעיף י"א אכן בקורה מבואר בהרא"ש שם שכתב וז"ל אף על גב דאסיקנא דהוי לחי העומד מאליו אבל קורה העומד' מאליה יראה דלא הוי קורה דקי"ל קורה משום היכר עכ"ל וכ"כ הרב המגיד בפי"ז מה' שבת בשם הרשב"א וז"ל ויראה לי שהקורה העומדת מאליה כאותן שנותנין קורה מכותל לכותל לחזק אינה קורה שקורה משום היכר ואין כאן היכר עכ"ל ה"המ נמצא לכאורה לפשוט שאלתינו להדיא דאין יוצאין משום קורה בזה שנעשית מאליה איברא כד מעיינן שפיר נרא' דיוצאין בו כיון דהא שאנו עושין חבל למעלה וסיד מחוי מכאן וסיד מחוי מכאן הוא משום צורת הפתח וכמבואר להדיא בא"ח סי' שס"ג סעי' כ"ו בהג"ה ובצורת הפתח הטעם משום מחיצה וכמו שאיתא להדיא בסימן שס"ג בב"י בשם הרשב"א דצורת הפתח מחיצה גמורה היא עכ"ל וכיון דמשום מחיצה אפי' עומד מאליה מהני ואין כאן חשש כיון דצורת פתח שעשהו מן הצד פסול' עיין בסי' שס"ב בסופו בדברי הט"ז ס"ק ד' דודאי מכח חוזק הדחיקה מכותל זה לכותל זה הוי כמונח על הלחי סיד מחוי שלמטה כל זה נ"ל פשוט גם האשה ששכחה ליטול הצפרנים בע"ש כיצד ינהג עמהם נ"ל עיקר למעש' כמסקנת הבעל נקודת הכסף בי"ד סי' קצ"ח ליטול ע"י נכרי בידו או בשיניו אף שבתשובת מהר"צ סי' פ"ב השיג עליו היינו דוק' ליטול בכלי אבל בכה"ג מודה וגם הנה"כ עצמו למעשה לא התיר אלא ביד או בשיניו ולרווחא דמלת', כתב דאפי' בכלי אפשר להתיר למקצת פוסקים אבל אין לסמוך למעשה כי אם ביד או בשיניו כנ"ל הק' יעקב: שאלה ט אחד שהתענה בערב יום כפור תענית חלום וע"י התעני' תש כחו ונחלה חולי מות ב"מ והוצרך לאכול בי"כ על ידי הרופאים ואח"כ נתרפא וחזר לבריאתו אי מחוייב למיתב תענית לתעניתו או לא. תשובה הנה לכאורה דין זה פשוט וערוך לפנינו בש"ע סי' תקס"ח סעיף ה' המתענה תענית חלום בערב יום כפור צריך למיתב תענית לתעניתו כדין המתענ' תענית חלום בשבת הרי דמשמע מסתימות לשונו דאפילו התענה ביום כיפור אפ"ה צריך למיתב תענית אחר לתעניתו וכן פסק המשאת בנימין סי' צ"ג וכן הסכמת המ"א בסי' רפ"ח ס"ק ג' אכן הכנסת הגדולה שם בהגהות הטור כתב בשם השלטי גבורים להיפך דהתענית צבור שלמחרתו עולה לכאן ולכאן והכריע שם כוותיה דספק נפשות להקל שומעין גם הט"ז שם סי' רפ"ח ס"ק ג' פסק כן למעשה והפריז על המדה וסיים ולפי הסברא נראה דאחר יום כיפור אין צריך תענית לתעניתו אפי' אם לא התענה ביום כיפור מחמת אונס די"כ מכפר על עשה ולא תעשה שעבר ובודאי חייב על זה כמה תעניתים ויום כיפור מכפר וכל שכן בזה כנ"ל ברור עכ"ל הט"ז הרי לפי דברי הט"ז בנדון שלפנינו אין צריך להתענות כלל וכן נ"ל עיקר אף שמחדש נדפס ספר הלכה ברורה יכונה השיג על הט"ז בזה בס"ק ג' וכתב וז"ל ואני תמה הרי במתני' דכריתות פרק ו' איתא בהדיא דעבירה שעבר קודם יום כיפור כיון שיודה בה חייב בקרבן גם לאחר י"כ שנאמר לפני ה' תטהרו דוקא חטא שאינו מכיר בו אלא ה' עכ"ל ולע"ד נתעלם ממנו סוגי' דש"ס שם דף כ"ו ע"א דקאמר חייבי מלקות שעבר עליהם יום כיפור חייב פשיטא מ"ש מחייבי חטאות ואשמות ודאין ס"ד אמינא התם ממונא אבל הכא גופא הוא אימא לא קמ"ל והא אנן תנן הודע ולא הודע עשה ולא תעשה לא קשיא הא דהתרו בו הא דלא התרו בו הרי דאפילו חייבי מלקות כל שלא התרו בו יום כיפור מכפ' ואפי' חייבי מיתות ב"ד כל שלא התרו בו יום כיפור מכפר וכדאיתא פ"ק דשבועו' וכ"כ הבאר שבע שם בכריתו' להדיא מכל שכן בעביר' כזו שהתענ' ביום שא"צ להתענות דלא חמיר כולי האי דא"צ למיתב תענית לתעניתו אף דיש מקום לומר כיון שיש לו תקנתא בתענית שהוא במקו' קרבן עבדינן מ"מ למה לנו להחמיר כולי האי ודי בשילום פרים שפתותינו ויסורין שקבל ואף בזמן הזה דליכא שעיר המשתלח במקום שאין כאן חיוב חטאת ואשם כלל כנ"ל הק' יעקב: שאלה י בחדש כסליו תע"ה כשבאתי לקבלת רבנות ק"ק וורמיישא היה חדש ימי מעונן וערפל שהיה א"א לראות הלבנה בחידושה ולקדשה ונשאלתי מאיזה ב"ב ששמעו מאיזה רב שגזר תענית על הציבור בשביל זה שלא היו יכולין לקיים מצות קדוש לבנה באותו חדש אם דבריו יש על מי שיסמכו מש"ס ופוסקים ראשונים: תשובה אף שטעמו נעלמה מאתי ואולי יש לו קבלה מרבו בדבר זה ואם קבלה נקבל אבל לדין יש תשובה והנה לכאורה יש לדין זה מקור בש"ס דסוכה דף כ"ח ע"ב במתני' ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה משלו משל למה הדבר דומה לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו ומפרש שם בש"ס דהוי כאלו שפוך לו רבו קיתון על פניו של עבד ואמר לי' אי אפשר בשמושך ע"כ ומה"ט כתב מהרי"ל והובא ג"כ בש"ע סי' תרל"ט סעי' ז' בהג"ה דכשיוצא מן הסוכה מכח גשמים אל יבעט ויצא אלא ינהג כנכנע כעבד שמזג כוס לרבו ושפכו על פניו ע"כ וא"כ גם בנדון שלפנינו ראוי להיות נכנע כיון שנעלמה מאתנו בענין שלא היה באפשר לקדש הלבנה שהוא כהקבלת פני שכינ' ואין מקום לבעל דין לחלוק ולומר דשאני התם שישב בסוכה והתחיל במצוה לשמש לפניו במצוה זו וירדו גשמים נראה שאינו חפץ בשימושינו משא"כ בנדון דידן שלא היו יכולין לקדש הלבנה כלל ולא התחיל עדיין במצוה כלל ואף דחילוק זו הוא נגד הסברא מ"מ יש לכאורה קצת ראיה לחילוק זה מדקי"ל כדעת רוב הפוסקים דבלילה ראשונה צריך לאכול כזית אף אם ירדו גשמים ואי אמרינן הגשמים הם הסימן קללה שהקב"ה אינו חפץ בשימושינו אמאי יאכל בסוכ' לילה ראשונה הא הוי כמצוה הבאה בעבירה לעשות נגד רצון וחפץ הבורא ית' ח"ו אלא ודאי כיון דירדו גשמים קודם שהתחיל במצוה אין זו סימן קללה כלל מה שא"כ אם כבר התחיל במצוה וכמו שחלקתי אי משום הא לא תברא דהא סתמא אמרינן בריש תענית שהגשמים סימן קללה בחג משמע אפילו בלילה ראשונה שלא נכנס עדיין בסוכה ג"כ הוי סימן קללה והו' דמחוייבין לאכול בסוכה לילה ראשונה אף אם ירדו גשמים היינו מגזרת הכתוב מג"ש דחג המצות וכמבואר בטור וב"י סי' תרל"ט ובר מן דין הוא נגד הסברא לחלק כן דאדרבה יותר טוב שעשה מקצת המצוה ונאנס מלא עשה כלל וא"כ נראה לכאור' דהוראה זו לענין תענית יש לו על מה שיסמוך ברם כד מעיינן שפיר יראה דכל זה הוא בנין קבוע על יסוד רעוע דהרי להדיא אמרינן ריש ברכות דף וי"ו ובשבת דף ס"ג וקדושין דף מ' אמר רב אמי חשב לעשות מצוה ונאנס מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה ואם כן מה חשש יש בזה על שלא קידשו הלבנה מחמת אונס מן השמים עכבו ואין לדחות ולומר דעל כרחיך הא דרב אמי לאו דהלכתא היא דכיון דהוא נגד סתמא דמתני' דסוכה והסכמת הפוסקים דאע"ג שכבר עשה בפועל הסוכה ונאנס הוי ליה סימן קללה מכל שכן במחשבה בעלמא זה אינו דהא מרא דהאי שמעתא שפסק שצריך להיות נכנע הוא ניהו מהרי"ל והא פסק להדיא בהלכות ראש השנה אצל שופר וז"ל אמר מהרי"ל הא דאמר כל שנה שאין תוקעין בתחילה מריעין לה בסופה היינו דווקא שהן מזידין שלא לתקוע אבל אם נתבטלה התקיעה מחמת אונס לא יאונה להם כל און עכ"ל ונראה לי פשוט דמקור של מהרי"ל הו' דלמד דין זה מהאי סוגיא דהחושב לעשות מצוה ונאנס מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה איברא שלא נעלם מאתי שבעל הלכות גדולות בראש השנה כתב להיפך וז"ל אמר רבי יוחנן כל שנה שאין תוקעין בו בתחלתה מריעין לו בסופה מ"ט דלא מערבב שטן פירש ולאו דאיקלע ראש השנה בשבת אלא דאיתיליד אונס' עכ"ל והובא דברי הלכות גדולות אלו בטא"ח סימן תקפ"ה והט"ז סימן תקפ"ה ס"ק וי"ו הרגיש בסתירת דברים אלו ומה שרוצה ליישב דבריהם שלא יהיו כסותרים זה את זה ובאמת כל מעיין היטב בלשון הש"ס ובלשון הלכות גדולות ומהרי"ל יראה שאי אפשר להשוותם כלל לפי דרכו אלא נ"ל לחלק בגוונא אחרינא כפי מה שמצינו כמה פעמים לחלק בש"ס ופוסקי' בין אונסא דשכיחא דה"ל