שבות יעקב חלק ב סב

תתחרט ופרש"י בר מחמרא שמא אלו לא מכרו היה מחמיץ עכ"ל הרי להדי' דביין הוי כמוכר מפני רעתה א"כ י"ל דלכך עייל ונפק אזוזי שחש' אולי תחמיץ וקנה הלוקח הכל ואם יאמר האומר מה לך אצל אגדה הלא אין למידין הלכה מדברי אגדה וכמ"ש מהרא"י בפסקיו סי' ק"ח היינו דוקא היכא שהוא נגד הסברא או הסוגיא כמו התם בנדון שכתב מהרא"י דאיכא משום לא פליג רבנן משא"כ בנדון שלפנינו שחילקו חכמים עצמן בין מוכר מפני רעתה או לא וכדי שלא להוציאך חלק אמרתי להביא ראי' על זה ממ"ש הט"ז בטח"מ סי' ע"ב דף ל"ד ע"ב בשם תשובת מה"ר יונה דיין דק"ק קראקא דהוי שומר שכר על המשכון שלקח בדמי היין דהוי כזבינא דרמי על אפי' כדאית' בש"ס הנ"ל כל מילי זבין ותתחרט לבד מחמר' ע"ש הרי להדיא דאפי' שיחת חולין של ת"ח דרב גובריה בזה צריכא לימוד למשמ' מינה הלכתא רבתא נ"ל הקטן יעקב: שאלה קעט ראובן שחשד לשמעון שגנ' לו דבר מה וברור לו ושתק ולא דבר כלום עד איזה ימים לקח ממנו דבר מה ומשך ולא נתן לו המעות ויהי כאשר דבר אליו יום יום ודחו אותו מדחי אל דחי למחר אתן לך לבסוף פגע בו לבדו והתחיל לריב אתו על שאין נותן לו המעות עבור מה שלקח מאתו והשיב לו שאינו רוצה ליתן לו המעות שתופס בעבור הגניבה שגנב לו מיד קפץ זה עליו והכהו וסטרו על פניו ושאל השואל מה דינו: תשובה הנה לכאורה היה נראה לדמות דין זה למה דאית' בטח"מ ריש סימן ד' דעביד אינש דינא לנפשיה אפי' לחבול את חבירו אכן כד מעיין שפיר יראה דאין לדמות זה לזה כלל מכמה טעמים חדא דלא אמרינן דעביד אינש דינא לנפשיה אלא היכא דיכול לברר ששלו הוא וכן כתב הרא"ש והנ"י ושאר כל הפוסקים כמבואר שם בב"י ואם הזיק בו חייב כמו אחר ועוד דאפי' אם רואה שלו ביד אחר שיכול לקחת מידו מ"מ אין לו רשות להכותו כלל רק אם חבירו עומד כנגדו שלא להניחו ליטול את שלו אזי מותר לו להכותו בענין שעל ידי הכאה זו סובר להציל את שלו אבל להכותו דרך נקימה ונטירה שלא להציל את שלו ודאי דחייב על החבלה בכל ענין וכן משמעות לשון כל הפוסקים שם בסי' ד' אך היכא דהתופס ת"ח אם הוא ברור לו יכול לתפוס את שלו וכמ"ש באורך בתשובתי חלק ראשון בח"מ סימ' קס"ו יע"ש איברא מטעם אחר אין לקנוס החובל כולי האי כיון שחבירו ביישו תחלה וקראו גנב ויש בוטה כמדקרות חרב וכה"ג כתב מהרש"ל בפ' המניח סי' כ"ו ובפ' החובל סי' מ"ב כתב וז"ל אם אחד חירף את חבירו בשם רע וחזר זה והכהו אף שעבר בלאו דלא יוסיף וצריך כפרה מ"מ אין עליו דין רשע כלל אלא אמרינן לבו רתחו אין אדם עומד על צערו שהרי יש בוטה כמדקרו' חרב דאין בושה גדולה מהוצא' ש"ר ואינו משלם אלא נזק וצער וריפוי ושבת עכ"ל וכבר הארכתי בזה בתשובתי שם סימן קע"ט וכיון דבנדון שלפנינו שאין כאן נזק ולא שום ריפוי ושבת ועל הבושת פטור א"כ בזמן הזה אין מקום לקנסו רק על הצער לפי שעה בשעת הכאה שהוא דבר מועט ויש לקנסו לפי ראות עיני הב"ד: הק' יעקב: שאלה קפ ראובן שקבל משכון מיד שמעון שלא בעדים והלוה עליו מנה והוא שוה מאתיים וכאשר בא לפדות המשכון אמר' לו אשתו שהלוה לו ג"כ מנה והוא כופר אי מהימן אשת ראובן במגו דלהד"מ או החזרתי לך: תשובה אע"ג דלכאורה מלתא דא כבר אמורה בספרי שבות יעקב חלק ראשון סי' קנ"ז דהבעל עכ"פ יכול לתפוס בשביל אשתו משום דידו כידה ואפי' למ"ד דלא אמרינן ידו כידה מ"מ הבעל בנכסי אשתו עכ"פ הוי כיורש או כלוקח ויכול לתפוס בשביל אשתו אף שהם מנכסת נכסי מלוג או צאן ברזל וכ"ש אי אמרה אשתו שהלוה לו משל ממון בעלה ודאי דיכול לתפוס בשביל אשתו אף גם דהמפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד אכן כד מעיינן שפיר יראה דכל זה היכא דיכול לתפוס בשלו בלי טענת מגו משא"כ דהכא אין אנו רוצין להאמינו אלא מכח טענת מגו והיאך נאמינו כיון שהוא עצמו אינו יודע האמת רק ע"פ אשתו וגבה דידה ליכא מגו כיון דהמשכון ביד בעלה והיאך נאמין את אשתו במגו שהיה טוען בעלה להד"מ שמא בעלה לא היה רוצה לטעון שקר וכה"ג כתב בתשוב' הרא"ש כלל פ"ט סי' ה' וז"ל שאין לוי יכול לשבע על משכונות שביד ראובן שותפו כי אם היה ראובן טוען שמעון היה חייב לי מעות ואני תופס המשכונות בשביל המעות שהיה חייב לי היה נאמן במגו דלהד"ם או החזרתים לך אבל גבי לוי אין כאן מגו שאין מגו אלא על מה שבידו לטעון אבל על מה שביד אח' לטעון לא אמרינן מגו כי שמא חבירו לא היה רוצה לשקר ולומר להד"מ או החזרתים לך ויותר מזה אנו אומרין בכמה מקומות אפי' שנים שיש להם תביעה אחת לא אמרינן מגו לפי שאין אדם יודע מה שבלב חבירו כ"ש כשהתביעה היא של אחד מהם ואין השני מכיר בה על פי חבירו עכ"ל הרא"ש וכן הובא דברי הרא"ש אלו בטור סי' ע"ב ובש"ע שם סעי' ל"ט לפסק הלכה אף שהב"ח שם בסי' ע"ב סעי' ל"ג השיג על הרא"ש בזה וכתב דדעת מהרא"י בת"ה סי' של"ה ושאר פוסקים בשותפים שנפטרו שניהם מממון בטוחים זה בזה שלא יכחישו אהדדי ואמרינן ביה מגו וכתב וכן עיקר ודלא כתשו' הרא"ש ודלא כש"ע דכתב דברי הרא"ש כאן לפסק הלכה ע"ש דבריו באריכו' הנה בודאי מ"ש הרא"ש בתשובתו ויותר מזה אנו אומרין וכו' בזה יפה השיג הב"ח דמשמעות רוב הפוסקים דהיכא שנפטרו מממון אמרינן מגו בשנים לפי שהם בטוחים זה על זה וכמ"ש בכלל מגו סעיף ח' ע"ש אבל להאמין במגו במה שאין בידו בזה ודאי כ"ע מודו ולית מאן דחולק וכ"כ הש"כ בסי' ע"ב ס"ק קנ"ח יע"ש והוא נכון ומ"ש בבית לוי על דיני מגו באופן שביעי ודף ק"ה ס"א ס"ק כ"ו כל דבריו הם שלא בהשגחה ועיין בכ"ג סי' פ"ב בדיני מגו סעיף ק"ו והארכתי בזה בדיני מגו יע"ש מ"מ נ"ל פשוט דבנדון דידן אין הבעל יכול לתפוס בשביל אשתו ואפילו מתה אשתו שהבעל יורש את אשתו מ"מ כיון שהוא אין יכול לטעון ודאי שזה חייב לאשתו ואין יכול לשבע שהוא יודע בודאי שזה חייב לאשתו אינו יכול לתפוס ולעכב והוא פשוט וכ"כ בתשובת מהר"ש כהן ח"ב שאלה ב' ע"ש כנ"ל הקטן יעקב: שאלה קפא ראובן ושמעון שותפין שיש להם שט"ח על לוי שחייב להם לשותפות ולוי הוציא שט"ח על שמעון לבדו שלא מענין השותפות שחייב לו מנה ורוצה ליתן זה בפרעון חובו וראובן טוען עכ"פ שלה לי החצי שלי שהוא חמשים זהו' כי מה לי בחוב של שותפי כיון שאינו מענין השותפות: עוד נשאלתי ממדינת אשכנז ע"ד דברי ריבות שיש לו עם פ"ו וישובי מדינה והמעשה שהיה כך היה הקצין הנ"ל האט זיך חירות גיריכט מהמלכות על משך שלשים שנים רצופים על כל מסים וארנונות יהיה מי שיהיה כל מה שהפה יוכל לדבר והלב לחשו' זאל הקצין הנ"ל פטור זיין זמן הנ"ל עכ"פ האט זיך הקצין ברצון נפשו הטוב כל שנה ושנה צו געבן לסיועת בני המדינה איזה סך מסוים וועלכיס בני המדינה זענין מרוצה גיוועזין לפשר הנ"ל רק בתנאי כפול או הנתינה שלו זאל ניט זיין מערכו אשר חנן אלקי' אותו ועל כל זה הבין אלופי קהל והמדינה יצ"ו מרצה גיוועזן אונ' הכל כתב וחתום געבין באשר שהקצין הנ"ל האט אמתלא לדבריו בין כך ובין כך זענין בני המדינה מיט הקצין הנ"ל אין קטטות ומריבות גיקומן בדא"ה ביז דאש הפרנסים ומנהגי מדינה אצל המלכות והשרים והיועצים ער קלערט האבין אונ' האבין זיך פר בני המדינה עם המלכות והשרים והיועצים משווה גיוועזן אירן סך מסוים מכל בני המדינה כל שנה ושנה צי צאלין מיט שליסונג הקצין הנ"ל ובזה הלשון האבין זיך פ"ו ובני המדינה משווה גיוועזן עם השררה יר"ה דש הקצין הנ"ל אין מקח געבן להשררה יר"ה מעגין, נעמן מן הקצין כאות נפשו הטוב ועל זה האט הקצין הנ"ל מפשר גיועזן עם השררה יר"ה איזה סך צו געבן להשררה יר"ה כאשר באמת הקצין הנ"ל האט מסלק גוועזן סך הנ"ל להשררה יר"ה אלא אף זו הוני השררה יר"ה חסד גיטאן עם בני המדינה והקהל יצ"ו איין בנענטין סך מן הקצין הנ"ל זאל האבין כל שנה לסיועת המסים שלהם זאלכש איז הכל בתוקף ועוז מן המלכות כתוב וחתום עכשיו קומן הפרנסים והטובים והמדינה ותואנ' זענין הקצין הנ"ל תובע ער העט זיך ביחידות משווה גיוועזן ביחידות מיט השררה יר"ה אונ' וואש השררה יר"ה גימאכט האט וואש הקצין הנ"ל זאל געבין כל שנה ושנה לסיועת המדינה דאש ניט ווער לפי ערכו ער גיהער יותר צו געבין: ויש מענה בפי הקצין מאחר פ"ו אצל השררה יר"ה גיגעבן כל זכיות שלהם וואש זיא אן הקצין גיהאט האבן דאש האבן זיא הכל מוסר גיוועזן לשררה יר"ה מכח זה הי' מוכרח הקצין לפשר עם השררה יר"ה כאשר באמת האט זיך משווה גיוועזן אונ' מסלק גיוועזן וויא אך זעלכש אין איר חרות וואש פ"ו והקהל המדינה שי' באקומן האבן מן השררה זעלכש שם מפורש קונדיציאנירט ווארדן על כן בקשתי שטוחה לפני הוד רום מעלתו להורת את הדרך אשר ילכו בה והדין יקוב את ההר: תשובה הנה לכאורה נראה בפשיטות דאין לוי יכול לתפוס ממון של שני שותפין בשביל חוב שחייב לו אחד מן השותפין לבדו כיון שלא הלוה דבר זה לתוך השותפות כלל וכמבואר בטח"מ וש"ע סימן ע"ז ובנדון דידן דתרווייהו מודים שלא לוו לצורך השותפות מהיכי תיתי שיתפס בעד חבירו ואדרבא היה נ"ל שאפילו אם תפס זה בעד חבירו וזה הניח לו לתופס שאין חבירו חייב לשלם לו אם לא היה בידו משל שמעון כדין הפורע חובו של חבירו שלא מדעתו ואע"פ שהם שותפים זה עם זה בשאר דברים מ"מ כיון שבחוב זה אין אחראין וערבאין זה לזה הוי כפורע חובו של חבירו שלא מדעתו וכן משמעות תשובת הרא"ש סוף כלל ה' סימן ט' שכתב וז"ל ראובן שאל משמעון מנה שאתה חייב לי בעל פה השיב שמעון כן הייתי חייב לך אבל אירע שפרש נכנס לביתי למשכן בשביל מס הקהל ואני איני חייב לפרו' כי אני איני מפורעי המס והקהל חייב לפרוע לי כמה שמשכן אותי הפרש מביתי ואתה מפורש המס מן הקהל אני רוצה לגבות מנה שיש לי בידי משלך בשביל אלו בתשובה הדין עם שמעון כיון שהפרש משכן אותו בשביל הקהל כל אם הוא תופס מאחר יתפוס אותו בחובו כי אינו מחויב לגבות ע"פ פנקס מכל אחד ואחד כי שותפין בחובו הן ואחר אין זה לזה עכ"ל והובא תשוב' זו בטח"מ וש"ע סי' קכ"ח להלכה הרי דדוק' כשהן אחראין וערבאין זה לזה בעסק החוב שתפס מהני תפיסה אבל לא בענין אחר וכדומה לזה מצאתי להדיא בתשובת דברי ריבות סי' רע"ו שכ' בפשיטות בנדון כזה שאין יכול למשכן מממון השותפו' בשביל אחד מהם רק החצי סך ששייך לאותו שותף שחייב לו ע"ש דבריו באריכות בדברים נכונים וכנ"ל ול"ד למה שהתבאר בח"מ ס"ס ע"א דמוד' אחד שקבל כל