שבות יעקב חלק ב סא

ע"ט אף שעיקר ראייתו מהא דאמרינן בע"ח מכאן ולהבא הוא גובה ובאמת אין משם ראיה מוכרחת כלל דבפ' כל שעה קאי אגוביינא מקרקע מטלטלין כיון דמצי מסלק ליה בזוזי אמרינן דמכאן ולהבא הוא גובה משא"כ אי משלם לו מעות דעליו סמך המלוה לשלם לו המעות כמו שהלווהו אך יש להביא ראיה מהא דאי' בקדושין דף מ"ז ע"ב אמר רבה אשכחתינהו לרבנן בבי רב דיתבי וקאמרי במלוה ברשות בעלים לחזרה וה"ה לאונסין קמפלגי דמר סבר מלוה ברשות לוה קיימא וה"ה לאונסין ומר סבר ברשות בעלים קיימא ע"ש וכיון דקי"ל דמלוה ברשות לוה קיימא וכ"כ הטא"ה סי' כ"ח א"ל הרי את מקודשת במלוה שיש לי אצלך אינה מקודשת אפילו עדיין המעות בידה ולא שלחה בהן יד דהני מעות דידה נינהו דמלוה להוצאה ניתנה ולא יהיב לה השתא מידי ל"ש מלוה ול"ש שכירות ואפילו הגיע זמן השכירות והמלוה לגבות עכ"ל הרי להדיא דכל זמן שלא פרע הוא באחריות הלוה בין הוקר או הוזל שהוא צריך לשלם סך החתיכות שנתחייב בשטר ואם הוזלו הריט"ן עד ד' חתיכות צריך ליתן לו כ"ה ר"טין שמן מאה חתיכות אע"ג שהוא לא הלוה לו רק ב' ר"טין מ"מ אין כאן רבית כמו שיתבאר לפנינו וכן אם הוקרו הריטין עד שכל אחד מהן הוא ששה חתיכות משלם לו רק ששה עשר ריטיין וד' חתיכות שהם יחד מאה חתיכות שבכל חתיכה כ' סוא כיון שהוא כתב לו לשלם כך וכך חתיכות אכן אי הלוהו סתם בע"פ דמשמע מדברי תוספו' ורש"י פ' הגוזל דמשלם לו כפי מה שהלוהו לו באותו מטבע אם נפסלה וכן בהוקרו והוזלה אך דעת הראב"ד וסייעתו אינו כן וס"ל דמשלם כשעת הפרעון והוא נגד רוב הפוסקים אף גם שיש לומר דכל סכום המעות במדינה זו על סך חתיכות ולא באופן אחר וכן כל ההלוואות סתמא כפירושו שהלוה מתחלה על סמך מטבע זו היוצא בשעת פרעון מ"מ קשה הדבר להוציא מיד מוחזק אם הוקרו אכן אם התנו בפירוש לחזור ולשלם אותו מטבע שהלוהו ליה צריך להחזיר לו אותו מטבע אפילו אם הוקרו יותר מחומש אפילו אם זיילו הפירות על ידי זה ואין זה רבית כיון שיש לו עכ"פ אחת מן המטבע ואפילו סאה בסאה מותר ללות אם יש לו סאה אחת כדאיתא בי"ד בסימן קס"ב וגם היכא שכבר יצא השער מותר ללות סאה ואפילו בדינר זהב שרי כה"ג וה"ה בהוזל דלעיל כיון שהתחייב עצמו במאה חתיכות ואז היה לו חתיכות או מטבע קטנה של סוא וגם היה השער שבשוק של החתיכות עשרים הוא וגם הסוא היה להם שער בשוק גם עכשיו צריך ליתן לו מאה חתיכות שכל החתיכות הוא עשרים סוא והסוא לא נשתנה ואין כאן רבית כלל וכדאיתא ג"כ בתשובת מעש' חייא סימן י"ז ותשובת מהרי"ט צהלון סימן ל"ג וכ"כ בתשובת מהרדב"ז סימן קפ"ו ובתשובת בני שמואל סימן מ"ט ומהר"י מטראני ח"ב בי"ד סימן מ' ובפסקי מהרא"י סימן נ"ד פסק דאפילו דינר זהב בדינר זהב מותר ללות בזמן הזה וכן פסק רמ"א בש"ע סימן קס"ב בהג"ה סעיף א' ושאר תשובת האחרונים כי כל כה"ג דהוי רבית דרבנן להקל שומעין ולא אמרינן בזה ספק ממונא קולא לנתבע כיון דהתחייב לו בודאי רק מכח רבית דרבנן אתינן עלה אזלינן להקל וכן מתבאר מתוך תשובת אחרונים וכ"ש היכא דאיכא דינא דמלכותא כיצד ישלמו חובתם פשיטא דדינא דמלכותא דינא ולא הוי רבית כמ"ש בתשובת ר"מ אלשוך ובתשובת מהר"א ששון סימן קנ"ג וכן הכריע הש"ך בס"ס ע"ד בח"מ ס"ק כ"ח ובי"ד בש"כ סימן קס"ה ס"ק ח' וכן נ"ל עיקר ועיין בתשובת חוט השני סימן מ"ד ובתשובת דרכי נועם סימן כ"ד ובתשובת הגאונים סי' צ"ב וסימן קס"ח ותשובת מהרש"ך ח"ב סי' ק"א ותשובת לחם רב סימן יו"ד ומהר"ם גלנטי סימן כ"ז ודברי ריבות סימן תי"ח ע"ש נ"ל קטן יעקב: שאלה קעו ישראל שלקח בית ממי שאינו ב"ב ושכינו ישראל יש לו חלונות על גגו וישראל זה רוצה לסתמן בטוענו שכיון שבא מכחו הרי הוא כמוהו שיכו' לסותמן שאין להם חזקה ואף שהחלון של ישראל הראשון היה קדם וזכה בו מן ההפקר מ"מ כיון שבדיניהם אין דנין כן יש לדון בדיניהם וכן בענין הרחקת מהחלונות כדי שלא יאפיל דלדידן צריכין הרחקת ד' אמות ולדידהו סגי בפתיחת דלתות החלונות שיוכל לפתחן ולסגרן וכה"ג החלונות דלדידן הוי חזקה אם יש לו פצימן דהיינו אבנים או מעץ כדרך החלונות ולדידהו לא הוי חזקה בחלק עד שיהיה לפצימין חריץ שיוכל לתלות בו דלתות וכה"ג טובא אי דנין בזה כדיניהם או לא: תשובה הנה בודאי אמרינן בש"ס פ' חזקת הבתים הבא מכחם הרי הוא כמותם וכן מבואר בפוסקים כדאי' בח"מ סי' מ"ה סעיף י"ו וס"ו סעיף כ"ה וס"ז סעי' י"ז וסי' קמ"ט סעיף י"ד וט"ו וקנ"ד וקנ"ה ע"ש ויש פוסקים דלא אמרינן דהוי כמותם אלא לגריעותא ולא למעליותא וכבר האריכו אחרונים בזה ע"ש בח"מ סי' מ"ה וקמ"ט ומה לי להאריך במה שכבר ביררו הראשונים ואחרוני' בזה אך ורק נ"ל דכל זה לא נאמר אלא בהני דינים שלהם שידו' ומפורסם לכל בלי פקפוק כלל ואינו משתנה כלל אבל שאר דיני' שמשתנה לפעמים לפי המקומת או לפי דעת השופט הערכי שבימים ההם דעת ואומדנא של חכמיהם ובודאי בזה לא אזלינן בתריהם כי לא דרכיהם דרכינו ומשפטים בל ידעום וכה"ג כתב המרדכי פ' חזקת הבתים סי' תקנ"א וז"ל מצאתי שאלו מקמיה ר' מתתי' הגאון ראובן היה לו חצר וכו' והשיב רב מתתי' ק"ו אינו מן הדין והישראל יש לו לעשות בדיני ישראל ומשלקחה יוד' שאין בדינינו כמו בדיניהם ואינו יכול לסתום ולא להאפיל ואינו יכול לעשות כמותם ועוד כתב שם מצאתי שהשיב רב צמח גאון לרבנ' שמואל ישראל שקנה חצר מהם וכו' מה לנו לנימוסת שלהם וכי נניח תלמוד שלנו שחלון יש לו חזקה ונעשה כנימוסיהם הכא מיהו ישראל בהדי ישראל וכבר החזיק בעל החלונות דקאמר חלון המצרי יש לו חזקה עכ"ל ואע"ג דבגוף הנדון הכרי' בש"ע כדע' הרא"ש דהבא מכח' הרי הוא כמותם מ"מ הבו דלא לוסיף עלה רק מה שהוזכר בפוסקים ראשונים בפירוש אפשר לפי שראו שהוא קרוב קצת לדין ישראל והוא דין מפורס' שלא ישתנה כלל ואין לדמות מילתא למילתא לילך בנימוסיהם ודרכיהם לגמרי ויטרח ללמוד חוקותיהם ומשפטיהם ותחגור התורה שק כי רוב בתי ישראל שבח"ל הם הנקחים מהם וכמדומה לזה כתב הרשב"א בתשובה הובא בב"י בטח"מ סי' כ"ו ובש"ע ס"ס שס"ט ואם לא ילמד נימוסיהם א"כ בכל פעם שירצו לדין כן צריכין לילך אל המליצים שידעו משפטיהם וע"פ הרוב אינם מכוונים דעותיהם יחד רק כל אחד אומר לפי אומד דעתם ואיך אפשר לסמוך עליהם וכן מוכח מדברי רמ"א עצמו בסי' קנ"ז סעיף י"ח שכתב שם דכל כח של מי שאינו ב"ב יש לישראל הבא מכחו וכו' וקשה אמאי לא כתב דגם בספק כזה הולכין אחר דין ערכותיהן אלא ודאי החילוק כמ"ש ומ"ש הרמ"א בלשונו דיש לו כל כח שלהם היינו לומר דבין לגריעותא בין למעליותא הוי ככחו והיינו דוקא מה שנזכר בפיר' ואף אם לא יהי' כוונת רמ"א כן מ"מ הדבר מוכר' מעצמו ועל דבר הפצימין יש מי שרוצה לומר לפמ"ש בש"ע סי' קנ"ד סעי' א' דהכל לפי ענין בני המדינה דגם זה בכלל כיון שכן הוא דין ערכותיה' הוי כמנהג בני המדינ' אכן כד מעיינת שפיר בב"י בשם תשובת הרשב"א שהוא מקור דין זה תראה דהתם לא קאמר אלא היכא שמנהג ישראל בני המדינה לעשות חורים כאלה ואינם עשוים לאורה דלא הוי חזקת חלון אבל חלילה לומר למשוך אחר דרכיהם ומנהגיהם כיון שאין זה מנהג דת ישראל וכבר הזהירה תורה על זה בלאו דלא תלכו כנ"ל וכל דיינא דלא דאין כהאי דינא לאו דיינא הקטן יעקב: שאלה קעז באחד שרצה לשכור סוס אחד משמעון ושכר ג"כ אביו של שמעון לילך עמו להראות לו הדרך ופסק עמו כמה ליתן לו שכירות מהסוס ובשעת השכירות אמר שלכך מזלזל בשכר השכירות לפי שאביו הולך עמו וישגיח על הסוס ביותר ובחזרתו נעשה הסוס פסח קצת והיה רוצה להניח הסוס בדרך ואמר לו אביו של בעל הסוס שירכב על הסוס כי אין היזק לסוס כלל כשירכב עליו עד ביתו ויהי כאשר בא אל ביתו חלה הסוס מאוד ובא בעל הסוס ותבעו שפשע שלא היה לו לרכוב עליו על הסוס כיון שנעשה פסח: תשובה הנה לכאורה נראה דזו היא פשיעה גמורה כמ"ש הרא"ש בתשובה כלל צ"ב סי' ג' להדיא דכה"ג הוי פשיעה כיון שנעש' פסח והי' לו להניח הסוס במקום משומר עד שיתרפא וכ"פ רמ"א בש"ע סי' ש"ט סעיף ד' בהג"ה והסמ"ע שם ס"ק ז' גם אין מקום לומ' דאף ע"ג דהוי פשיעה בבעלים דאביו של בעל הסוס הוי כשלוחו של בעל הסוס ושלוחו של אדם כמותו ואף דהוא מחלוקת ישנה בין גדולי ראשוני' אי אמרינן בזה שלוחו של אדם כמותו או לא כדאי' בפרק השואל ד' צ"ו והובא בטור ח"מ סימן שמ"ו פלוגתא דהרי"ף וסייעתו עם הרמ"ה מ"מ מידי ספיקא לא נפקא ואין להוציא מיד מוחזק וכן משמעות דעת הרמ"א שם בש"ע סי' שע"ו סעיף ו' בהג"ה אי משום הא לא תברא דבנדון דידן לא היה אביו כלל שלוחו של בנו רק שזה בא בשכרו ולא שויא שליח כלל ואדרבה מצינו בש"ס דקדושין דף מ"ה ע"ב דכל דאפשר לומר דלא שוויא לאבוהו שליח אמרינן וכדאמרי רבנן לרבינא ודלמא שליח שוויא לא חציף אינש לשוויא לאבוהו שליח אם אמרינן כן לדבר מצוה המוטלת עליו להשיאו אשה וכ"ש שלא לשויה שליח לרוץ לפני סוסו כעבדא ברם יש לזכות לו מצד אחר כיון שאמר המשכיר בשעת שכירו' שלכך מזלזל בשכר השכירות לפי שאביו הולך עמו וישגיח על הסוס הרי שסמיכתו בכל כחו היה על אביו כי סתם אב מרחם וחס על ממון בנו וכיון שאביו צוה לו לרכוב על הסוס עד שיבא לביתו כי אין היזק כלל להסוס והי' חס על בנו שאם יניח הסוס בדרך שירבה עליו הוצאות הרי שהשוכר לא פשע כלל ופטור נ"ל הקטן יעקב: שאלה קעח ראובן שמכר יין לשמעון בעד אלף זהו' ונתן לו מאה זהו' ומשך הלוקח אצלו היין והמוכר עייל ונפק אזוזי וקודם שנתן לו המעות הוקר היין עד מחצה ורוצה המוכר לחזור אם יכול לחזור בו או לא: תשובה הנה לכאורה הדין זה פשוט בהאומנין דף פ"ז הרי שמכר שדה באלף זהו' ונתן בהם מקצת דמים בזמן שהמוכ' חוזר בו יד הלוקח על העליונה ובמוכר שדה מפני רעתה אפי' עייל ונפק אזוזי קנה הכל וכבר נתבארו דינים אלו בטח"מ סי' ק"צ ונתבאר שם דה"ה במטלטלין נמי דינא הכי אפי' משך הלוקח כל שהמוכר עייל ונפק אזוזי לא קנה המקח הכל חזר בו המוכר ידו על תחתונה רצה אומר לו תן לי מעותי או תן לי מטלטלין כנגד מעותי ונוטל מהיפה שבהם חזר בו הלוקח יד המוכר על עליונה יע"ש ובמוכר מפני רעתה קנה הכל אך נ"ל דבנ"ד דיינין ליה כמוכר שדהו מפני רעתה דהא להדיא אית' בפרק ערבי פסחים דף קי"ג ע"א אמר רב לאינו בריה טרחי בך בשמעתא ולא מסתייע מלתא הא אגמרך מיל' דעלמא כל מילי זבין ותתחרט בר מחמרא זבין ולא