שבות יעקב חלק ב ה

ועיקר טענתם כיון שכבר נהגו כן מאלף החמישי מזמן גזירת תתנ"ו אין לבטל מנהגם כי מצינו מנהג עוקר הלכה כל זה יש לכאורה לטעון ולהתנצל בעד מנהגם: תשובה אשיב עליהם כסדר לסתור דבריהם כל עדר ועדר ואף שהרבני' הקודמין גזרו ולא קיבלו דבריהם אולי אזכה שיקבלו דברי כי עיקר תפלת ערבי' יעקב תקן בפרטות כשיראו דבור על אופניו והנה מה שאמרו מהא דרב צלי של שבת בערב שבת זה אין ראיה דהאי דרב דצלי של שבת בע"ש הפי' מפלג מנחה ולמעלה וכ"כ להדיא התוספ' והרא"ש שם דף כ"ז יע"ש וכן דעיולי יומא מקדמינן פירושי ג"כ הכי מפלג מנחה ולמעלה שהוא זמן המוקדם לתפלת מעריב כמבואר בדברי הפוסקים והרמב"ם בפ"ג מהל' תפלה כתב וז"ל ויש לו להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת בע"ש קודם שתשקע חמה והטור בסי' רס"ז וכתב וז"ל ומקדימין להתפלל ערבית יותר משאר ימי החול כדאמרי' עיולי יומא מקדימין לי' ואמר ר' יוסי יהא חלקי עם מכניסי שבת בטבריא שהי' יושבת בעמק בעוד היום גדול היה נדמה להן ערב ופי' התוספת' שמפלג מנחה ולמעלה יכול להדליק הנר ולקבל שבת בתפלת ערבית וכ"כ הב"י בשם הרא"ש והתוספ' ורבינו יונה וכ"פ בש"ע בא"ח סי' רס"ג ורס"ז דזמן תפלת ערבית מפלג מנחה קטנ' ולמעל' והמתפלל קודם לזה לא יצא אפי' דעביד צריך לחזור ולהתפלל ועיין בסי' רס"ג סעיף י"ד וכן מבואר בסי' רל"ג ע"ש במ"א ס"ק וי"ו ומתי נקרא זמן פלג מנחה הנה בש"ע סי' רל"ג פסק כדעת תרומת הדשן שלעולם משערין שעות אלו לפי ענין היום ואף אם היום ארוך משערין לי"ב שעות והם נקראי' שעות זמניות וחושבין היום מעלות השחר עד צאת הככבים וא"כ בימים אלו שהוא ר"ח סיון כשחשבינן מעלות השחר עד צאת הככבי' היו' הוא ארוך לפי ערך בקרוב ח"י שעות משעות שכ"ד הם יום ולילה נמצא מגיע לכל שעה זמניות שעה ומחצ' ממילא זמן תפלה ערבי' שזמנה שעה ורביע קודם לילה הוא עכ"פ אחר שעה וי"ו אחר חצות גם לדעת הלבוש שחשבינן היום מזמן זריחת חמה עד שקיעתה ג"כ אין להתפלל תפלת ערבית קודם זמן הזה לפי ערך החשבון ואף דקי"ל תפלת ערבי' רשות מ"מ מצוה מיהו איכא ואין לבטלה בחנם כמ"ש תוספ' בשבת דף ט' ע"ב ד"ה למ"ד תפלת ערבית רשות והכי איתא בא"ח סי' רל"ה ע"ש בב"י ומעתה אפי' אם רצינו לומ' דעת שלישי' המכרעת לחשוב היום י"ב שעות אמצעים של ימים הגדולים מתחלת היום מתחיל ששה שעות קודם חצות היום וששה שעות אחר חצות מתחיל הלילה נמצא לפי חשבון זה זמן מנחה קטנה שהיא מט' ומחצ' שהוא חצי שעה על שעה ד' וכשתרצה לידע זמן פלג מנח' צריכן לחלק אותן שתי שעות ומחצה האחרונים שהוא אחד שעה ורביע קודם לילה שהוא זמן פלג מנחה קטנה כמבואר ריש פ' תפלת השחר ובטור ובש"ע סימ' רל"ג נמצא זמן פלג מנחה הוא ג' רביעית שעה על שעה ה' אחר חצות והמתפלל קודם לזה ודאי אינו יוצא כלל ידי תפלת ערב ומה שטענו שכן נהגו זה כמה מאות שנה ומנהג עוקר הלכ' אמת שכן אמרו בש"ס דיבמות דף ק"ב ע"א אמר רב כהנא א"ר אם יבא אליהו ויאמר חולצין במנעל שומעין לו אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל והכי אמרינן בפ' הקומץ גבי נהגו העם בסתומת וכן הוא במסכת סופרים ובירושלמי פרק הפועלים גבי הכל כמנהג המדינה שהמנהג מבטל הלכ' וכ"כ בערוך ערך נהוג ע"ש ובתשוב' מהרי"ק שורש ט' ע"ש איברא כד מעיינן שפיר תראה שבונין בנין קבוע על יסוד רעוע חדא דדוקא מנהג שהוזכר בש"ס שהיו נוהגין כן מקדם שנקבע הלכה זו בש"ס שייך לומר מנהג עוקר הלכה כיון שהמנהג קדום כיון דכבר נהגו כן אין לעקור המנהג מפני ההלכה שנקבעת מה שא"כ בדבר שכבר נקבע ההלכה בש"ס בודאי אין כח ביד שום אדם לבטל ולשנות המנהג נגד ההלכה רק מצינו אם הלכה רופפת בידך תלך אחר המנהג ולא להיפך לשנות המנהג מחדש נגד ההלכה והמהפך מנהג כזה אותיות גהנם ועיין בתשובת באר שבע סי' כ"ב שכתב גם כן כמה חילוקים בזה ולפי החילוק שכתבתי מיושב בזה כמה דקדוקים שמדקדק שם וא"כ כיון שנהגו פה וורמיישא להתפלל ערבית דכל שנה מפלג מנח' כדינו דש"ס רק שבזמן גזירת תתנ"ו לאלף החמישי שינו מנהג' כזה ואיך יש כח בידם לבטל ההלכה שנקבעת זמן תפלת ערבית מפלג מנח' ולמעלה לכל היותר ובפרט הלכה זו שיש לו שורש ורמז בתורה שיעקב תקון תפל' ערבית ושקעה השמש בעבורו ועיין בתוספ' פ' תפלת השחר דף כ"ו ע"ב ד"ה יעקב תקון ובר מן דין מצאתי ראיתי בפרי חדש לאורח חיים סימן תצ"ו בדיני מנהגי איסור מסיק דלא אמרינן מנהג מבטל הלכ' במילת' דברירא אפי' הוי איסור דרבנן ומחינן ליה במרזפתא למי שלא ירצה לשמוע דברי חכמים (אך לפעמים סומכין אפי' על היחיד שסובר כן ושמ"ש הרא"ש בעיבוד העורות לתפילין וס"ת וכמ"ש הרב בש"ע סימן רע"א וכן הסכמת האחרונים שם להקל בזה מצד המנהג ובחנם השיג עליהם בתשו' פנים מאירות סימן מ"ה ע"ש) ומ"מ כדי שלא להוציא לעז על הראשונים שעשו חלילה נגד ההלכה ואיך יבטלו דברי חז"ל הלא אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד אלא א"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין לכן נ"ל עיקר שהאחרונים שגו וטעו שראו דורות ראשונים היו מקדמין קצת להתפלל ערבית דהיינו ג' רביעת שעה בשעה ה' שהוא זמן המוקדם היותר באפשר לפי ערך החשבון ע"פ הדין כמ"ש לעיל ע"כ היו קוראין לבית הכנסת אחר שעה ד' ותפלת מנחה עם קריאת ויחל והזכרת נשמות ואב הרחמים בניגון כפי מנהגם היו ממשיכין עד ג' רביעית שעה על שעה ה' ואחר כך התפללו ערבית בזמנם לפי דעתם וטעו האחרונים והקדימו וציוו לקרא בבית הכנסת אחר שעה ג' ואל תתמה על טעות כזה דהרי אפי' לענין עדות שאדם צרי' לדקדק בעדותו כדי שלא יעבור על לא תענה ברעך עד שקר אפ"ה מסקינן בש"ס דפסחים דף י"א אחד אומר בשתי שעות וא' אומר בשלש עדותן קיימת כי אדם טועה שעה יע"ש וכ"פ הרמב"ם פ"ב מה' עדות וז"ל אמר עד אחד בשתי שעות ביום והשני אומר בשלש שעות הרי עדותן קיימת שדרך העם לטעות בשעה אחת עכ"ל א"כ מכ"ש יש לומר שטעו האחרונים בשעה אח' ושלא לתלות הגנאי בראשונים ח"ו שעשו נגד דין התלמוד לכן נ"ל פשוט אי איישר חילי וכל מי שיש בו ריח תורה יראה לבטל מנהג זה שנעשה בטעות אלא יתקנו שיתפללו רק מנחה כמו שמתפללין ברוב השנים שאינם חלין בע"ש ויאכלו מיני מגדים ולא לקבוע סעודתן משום כבוד שבת ואח"כ יתפללו ערבית ככל השנה או לכל הפחות יתפללו מנחה ומעריב בענין שיתפלל ערבית ג' רביעית שעה על שעה חמישית שהוא הזמן היותר מוקדם שאפשר ליישב המנהג וכמ"ש לעיל אף דלפי מסקנת הסוגיא והפוסקים נראה דגם זה אינו נכון דמחשבין הכל על פי שעות זמניות ואם כן זמן תפלת ערב אחר שעה ששית אחר חצות מ"מ כדאי הוא כל זה ליישב מנהגם של ראשונים דהיינו ג' רביעית שעה על שעה חמישית ולא קודם ויתלה הדבר בראשונים חלילה לגנאי רק עלינו לשבח דברי הראשונים ומנהגם בפרט ק"ק וורמיישא שרוב מנהגם מיוסד על פי התורה והיראה והשלום כנ"ל הק' יעקב: שאלה ז ממחותני הרב המופלא מהר"ר מענדל גינצבורג זצ"ל חד מדייני מו"ש דק"ק פראג בהיותי במרחץ בק"ק טיפליץ ראיתי בשבת שמטלטלין שמה בלי שום תקון מבואת לחי או קורה ושאלתי את פיהם ואמרו שהזקנים שמה אמרו להם שקנו המקום מהשר אפשר יותר ממא' שני' והט"ז אוס' אם לא חזרו ויקנו מהיורש וצווחתי ככרוכיא ואינם צייתם לי בכן יודעיני דעתו הרמ' להלכה למעש' כדי שאוכל להראות להם כתבו דמר ואליו ישמעון שלא יסירו ימין ושמאל תשובה הנה מוכרח אני להעתיק מקור הסוגיא דריש פ' הדר דגרסינן הדר עמו בחצר או שאינו מודה בעירוב הרי זה אוסר עד שישכיר ומפרש טעמו בש"ס משו' שמא ילמוד ממעשיו והפסידהו חכמים לישראל הדר עמו כדי שיקשה בעיניו ליתן שכר בכל שבת ושבת ובשביל כך יצא משם כן פרש"י שמה וכתב הרא"ש וז"ל ונראה לי לאו משום דבעי לזכור בכל ע"ש היכא דאינו חוז' בו מן השכירות אלא כשחוזר בו מן השכירות אז צריך לחזור ולשכור ממנו כשיתרצה מידי דהוי אמערב שאם אמר חוזרני בי העירוב ואינו רוצה לערב עם בני החצר ובני המבוי צריך לחזור ולזכות פעם אחרת ולערב עד כאן לשונו וכ"כ המרדכי והאגודה והטור סימן שפ"ב והגהות מיימוני אכן באמת לכאורה הדבר תמוה דאיך יוכל לחזור בו כיון דשכירות ליומא ממכר הוא ושכירות נקנה בכסף ואפילו ישראל קונה מהם בכסף כדאיתא בח"מ סימן קצ"ה וכבר קי"ל בח"מ סי' שי"ב דמשכיר בית לזמן קצוב דשוב אינו יכול לחזור בו תוך זמן שקצוב ודוחק לומר דבשכירות כזו דהוי רק שכירות רעוע כדאיתא בש"ס ופוסקים להכי יכול לחזור בו מ"מ מדהש"ס והפוסקים קרי להו שכירות משמע דדינו ממש כדין שכירות ואדרבא מצינו הרבה קולות בענין שכירות כזו כדאית' בש"ס ופוסקים וכן הוא להדיא בירושלמי פי' הדר שאין המשכיר יכול לחזור בו וכ"כ הב"י בשם תשובת הרמב"ן וכן משמעות פרש"י ריש פי' הדר שכתב וז"ל דאי אגירי מיניה היכי מצי למיהדר דהא נקיט דמי משמע כוונת רש"י דאפי' רוצה להחזיר הדמים ג"כ אין יכול לחזו' כיון דמתחילה קבל הדמים וזיכה אותו לשוכר שוב אין יכול לחזור בו ממה שכבר זכה בו השוכר ולא דמי למערב שלא יקבל דמי' ולא זיכה לאחר כלל וכן מוכח כוונת רש"י דאל"כ אכתי יכול לאוקמי דמיירו באגירו מיניה ומ"מ יכול לחזור בו ולהחזיר הדמים אלא ודאי דאפי' בהחזרת דמים אינו יכול לחזור ודלא כמו שהבין מרן הב"י בסי' שפ"ב כוונת רש"י בזה אלא נראה עיקר כמו שפי' הב"ח שם כוונ' הרא"ש ורש"י דודאי אם שכרו לזמן שאין יכול לחזור תוך הזמן אלא היכא דשכרו סתם מיירו וכיון דשכרו רק בשכירות רעוע מסתמא שכרו רק לשבת אחד משו' היתר טלטול לכך אחר שבת ראשון יכול לחזור משא"כ אם אינו חוז' בו כיון דמקילין לענין עירו' בשכירו' כזה סגי בשכירו' ראשון כל שלא חזר בפי' ודבריו ברורין וכן פסק בתשו' מהרי"ט חלק א' סי' צ"ד ובתש' סי' רי"ג וכן הסכים גיסי הגאון בספרו אליהו זוטא בא"ח סימן שפ"ב אלא שהפריז על המדה לומר דאפי' שכרו בסתם כל ימי חייו במשמע כדאית' בי"ד סימן רכ"ח בנדר וכן בח"מ סימן ס' וא"כ סתם זה עדיף מקובע זמן ואף דסמ"ע כתב דיש פלוגתא בזה מ"מ הכא בעירוב ודאי מקילין בכל מה דאפשר וכן משמע קצת בתשובת הרמב"ן עכ"ל ולא ירדתי לסוף דעתו בזה חדא דהא מבואר בח"מ סי' שי"ב בסמ"ע שם ס"ק וי"ו דאחר יום א' יכול להוציאו וע"ש בש"כ דסתם שכירות שלשים יום ובשכירות כזה דהוא שכירות רעוע ובדבר מיעוט כ"ע מודה דשכירות סתם לא הוי רק על שבת אחד משום היתר טלטול באותו שבת דאין לומר להקל בשכירות זו דכל ימי חייו במשמע כאשר עולה על דעת גיסי הגאון זצ"ל דא"כ איך יתיישב לדעתו דעת גדולי הפוסקים ראשונים שהעתקתי שפסקו דיכול לחזו' בו גם המ"א בסי' שפ"ב ס"ק וי"ו פסק ג"כ דבשכרו לזמן אין יכול לחזור בו עד כלות כל הזמן ובשכרו סתם יכול לחזור בו אך שפסק שם שאפי' קודם שבת ראשונה יכול לחזור וזה אינו כי עיקר כמו שכתבתי ועתה אשיב על דברי הט"ז שבסימן שפ"ב ס"ק ח' כתב וז"ל עד שיחזור הדמים משמע מזה אעי' שכרו לזמן מצי למיהדר אפי' תוך זמן אם נותן הדמים ובס"ק ט' כתב וז"ל נראה לי דאם שוכרין ממנו ומת והניח יורש אינו מועיל