שבות יעקב חלק ב נו

מתני' זו מיותר דהא תנא לה להאי מתני' שם דף ע"ב זה גיטך אם מתי לא אמר כלום לפי שאין גט לאחר מיתה מעכשיו אם מתי הרי זה גט והנה ראיתי להר"ן שם שהרגיש בקושיא זו אלא שמדחיק בישוב וגם נראה שנעלם ממנו הסוגיא דריש כתובות דף ב' שאעתיק בסמוך ותו קשיא על הש"ס דלא סידר האי תנא רבותינו התירו וכו' על מתני' זו דאם מתי גרידא שוב ראיתי דבר תמוה יותר בסוגיא דריש כתובות שם דף ב' ע"ב דגרסינן אלמא קסבר רבא אין אונס בגיטין מנא ליה לרבא הא אלימא מהא דתנן הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש אינו גט מת הוא דאינו גט הא חלה הרי זה גט ודלמא לעולם אימא לך חלה נמי אינו גט והוא גופ' קמ"ל דאין גט לאחר מיתה הא תנא ליה רישא הרי זה גיטך אם מתי לא אמר כלום דלמא לאפוקי מדרבותינו דתניא ורבותינו התירו לינשא ע"כ וקשה לכאורה דהא נמי שמעינן מרישא כמו מסיפא מדקתני הרי זה גיטך אם מתי לא אמר כלום אמאי לא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו דהוי כאלו כתב בו מהיום או מעכשיו אלא ודאי דאתי לאפוקי מדרבותינו ובאמת ראיתי שבעיקר קושיא זו הרגישו התוספות שם בכתובת ד"ה דלמא לאפוקי מדרבותינו ודוחקי' לתירץ וכתבו וז"ל דאיכא לאוקמי שאין כתב בו זמן א"נ שכתב בו שבוע או חדש או שנה א"נ במאוחר ודבריהם תמוהי' קצת חדא דמאי אולמא הא מתני' מהאי מתני' ואי משום יתור' בעלמ' קש' ה"ל למיתני בחדא לישנא כפל או ה"ל למתני בהדיא שיש בה זמן ולא איצטרך למיתני כפל ותו דא"כ איך יתפרש לפי דבריהם סוגיא דש"ס בגיטין שם דף ע"ב דאמר רב הונא עלה דהאי מתני' וחולצת ומסיק הש"ס דסבר רב הונא כר' יוסי דזמנו של שטר מוכיח עליו יע"ש בש"ס באריכות ולפי דברי התוספות לכל התירוצים מיירו מתני' דלא כתב בהוא זמן שיהא מוכיח עליו אך מסיפא מיתורא דמתני' הרי זה גיטך לאחר י"ב חדש דשם מוכח דלא כרבותינו שם ה"ל למיתני סוגיא זו לפי דעת התוס' ותו יש לדקדק דל"ל כלל למימר בש"ס לאפוקי מדרבותינו דס"ל כר' יוסי הל"ל בקיצור לאפוקי מדר' יוסי דהוא מרא דהאי שמעתת' גופא וכדקאמר הש"ס שם דף ע"ב רב הונא ס"ל כר' יוסי ולא קאמר כרבותינו וכאן תלה הדבר ברבותינו אלא ודאי משום קושית אלו ס"ל להרמ"ה דרבותינו ורבי יוסי תרתי מילי נינהו ורבותינו ס"ל כר' יוסי אבל ר' יוסי לא ס"ל כרבותינו כי יש חילוק בין כותב נכסיו לאחר מיתה בין הכותב נכסיו לאחר זמן מה דרבותינו ס"ל דאין חילוק אפילו בכה"ג דזמנו של שטר מוכיח עליו ור' יוסי פליג עלייהו בהא והא מלתא נמי שמעינן ממתני' זו דהרי זה גיטך לאחר י"ב חדש לאפוקי מדרבותינו דאמרי אפילו בה"ג דזמנו של שטר מוכיח עליו קמ"ל במתני' זו דאפילו לר' יוסי דס"ל באם מתי גריד' דזמנו של שטר מוכיח עליו מ"מ בכה"ג לא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו כיון דצריך לברר הזמן מהיכן מתחילין הי"ב חדש וכדע' הרמ"ה. ובזה יתיישבו כל השיטו' כפשוטו בלי פקפוק קושיא כלל ואם יאמר האומר דאכתי קשה מ"מ סיפא דהאי מתני' מיותר הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן עד י"ב חדש דהרי זה גט דזה נשמע ג"כ ממתני' מעכשיו אם מתי גרידא אי משום הא מעיקרא לק"מ דאיצטרך לאשמעינן במתני' זו דיהא מגורשת מיד שמת תוך י"בח או שאינה מגורשת עד כלות י"ב חדש וכאשר קמבעי' שם בש"ס דף ע"ו ע"ב כי שריתה לאלתר שריתהו יע"ש ולכך פסק הרמ"ה כר' יוסי דנימוקי עמו וכאשר פסקו כל הפוסקים ודלא כרבותינו ומ"מ לענין גט חושש הרמ"ה לדעת רבותינו דהוי ספק מגורשת וכמבואר בטא"ה סימן קמ"ד וכה"ג מחלק הרי"ף פ' יש נוחלין וכן מבואר מדברי כל הפוסקים וכל זה נעלם מהדרישה בא"ה סימן קמ"ד שהניח בצ"ע על הטור ע"ש וכיון שדעת הרמ"ה הובא בח"מ סימן רכ"ח וגם הרמ"א הביאו שם לפסק הלכה נ"ל דאין לזוז מדבריו ואין כח בשטר מתנה זו להוציא מיד היורשין כיון שבררנו שדברי הרמ"ה מתיישבין היטב ע"פ משמעות כל הסוגית שבש"ס והוא דרך המסתבר שוב הגיע לידי חידושי הרשב"א בכתב על מסכתת כתובת וראיתי ג"כ מיישב קושית התוספות שם בדרך אחר אכן לדברי הרמ"ה כפי הישוב שכתבתי הוא נכון בלי פקפוק וכנ"ל הלכה למעשה הקטן יעקב: שאלה קסא מתלמידי הרב אב"ד דק"ק גרייזנך כ"ש מהור"ר יעקב סג"ל וז"ל ועתה באתי לדון בקרקע כתלמיד לפני רבו וילמדינו רבינו היכא לדיינו האי דינא אף שהוא לפום ריהטא דבר פשוט אך באשר שמרגלא בפומא דאינשי לפשיטות מי שמכר בית שאחד מבני משפחתו הן קרוב או רחוק בקורב' יסלק ללוקח מהיכן יצא להם כן לפני בא מעשה כזה באלמנה אחת שמכרה מקום בב"הכ שהיה שייך לבעלה ז"ל וניתן לה לכתובתה ובאו בני משפחה קרובים שני בשני לסלק ללוקח ואחר זאת בא אח של בעלה ז"ל ופסקתי שאין יכולין לסלק ללוקח ולא נעלם ממני מ"ש הטור אחד מן האחים או שותפים שמכר חלקו לאחר שאר האחים או שותפים מסלקין ללוקח וכתב שם הסמ"ע ולקצר אני צריך ותוכן דבריו הטעם שיש לו חלק בו ולא יהא אלא כמצרן מכל הנ"ל לא ידעתי מהיכן יצא להם זה שיהא כח ביד קרוב או אפילו אח לסלק ללוקח ומה גם אצל מקומות בב"הכ מוסכם שאין דנין דינא דבר מצרא אם לא שיושבין משפחו' משפחו' לבד רק כל אחד ואחד יושב במקום הראוי לו א"כ אין אנו יכול לדון דין זה בדינא דב"מ ועוד שהמקום גבת' האשה בכתובתה ולאחר זמן רב מכרה המקום וא"כ המצרן איבד זכותו וכן במוכר ס"ת אם יכול האח או שום קרוב קרוב קודם לסלק ללוקח על הכל ילמדינו רבינו ושכרו יהיה כפול מן השמים כ"ד תלמידו המצפה לראות בטובתו יעקב מנצפך חונה פה גרייזנך תשובה שאלתו שאלת חכם כשואל מדעת קונו ישבו קבלת ובודאי שפתו ברר מללו שאין כאן דין מצרנות. כלל כיון שאינו מצרן כלל וכדי שלא להוציאך חלק אביא לך ראיה ברורה על זה מהא דמוסכם בש"ס פ' המפקיד דף ל"ה ע"א דשומא הדרי אפ"ה זבנא אורתא או יהבא במתנה אפ"ה אינו חוזר אף לבעל חוב עצמו ומכ"ש שאינו חוזר לקרוביו קרוב קרוב קודם וכן מבואר להדיא ברמב"ם פכ"ב ממלוה ובטח"מ סימן ק"ג דשומא הדרי ליורשיו אפ"ה אינו חוזר היכא דזבנא לה וכן היכא שהגביהו הבע"ח מדעתו הסכמת הש"ס והפוסקים דהלכה כדברי המיקל ולא הדדי שום דזביני מעליא דהא מדעתיה דנפשיה אגביה והוי כמכר ואם איתא דיש כה"ג דינא דב"מ אמאי לא יוכל הוא או יורשיו לסלק לבע"ח אלא ודאי פשוט שלא שייך כלל בזה דינא דבר מצרא רק דינא דשומא הדרי ואע"ג דהוא ג"כ משום ועשית הישר והטוב מ"מ אינו ענין לדינא דב"מ כאשר הוא פשוט בש"ס ופוסקים ובנדון שלפנינו אם עדיין היה המקום בידה והגביהו מהיורשיה בעל כרחם בב"ד אז היה מקום לומר דשומא הדרי כמבואר בח"מ סי' ק"ג אע"ג דשם בבע"ח מיירי ה"ה כתובת אשה כמבואר בתשובת רמ"א סימן ח' אע"ג דמהרש"ל בתשובה סימן נ' חולק עליו (והב"ח כתב שם דאף לדעת מהרש"ל בנדוניא שומא הדרי) מ"מ אין דברים מוכרחים כלל ונלע"ד ראיה ברורה דאף בכתובת אשה שומא הדרי מסוגיא דש"ס דב"מ דף ט"ז ע"ב מהא דמקשה רבא והני לאו בני פרעון נינהו והאמר אמימר דשומא הדרי לעולם ואם איתא אמאי לא מוקי דמיירו בכתובת אשה אלא ודאי דאף התם שומא הדרי לעולם גם בתשוב' רמ"א שנדפס לפנינו דוחה קצת דברי מהרש"ל וגם הכ"ג בח"מ סימן ק"ג בהגהותיו לטור סעיף ט"ז כתב שכן דעת האחרונים וגם הש"כ שם בס"ק י"ח מכריע שעיקר כדעת רמ"א דשומא בכתובה הדרי אכן היכא דהגביהו היורשים מדעתם בלי שום גביא בב"ד פשוט בש"ס ופוסקים דלא הדרי ואע"ג דמן הסתם כל גביות כתובה בב"ד היא שהרי צריכין להשביעה על כתובתה מ"מ כל שלא שמהו הב"ד בעל כרחיך של היורשים אע"ג דצריכה אשתבועי אפ"ה לא הדרי וכן מבואר מדברי הש"כ סימן ק"ג ס"ק ט"ו מהראיה שמביא מפ' הגוזל עצים ע"ש והיכא דאשה מכרה לאחר אפילו הגביהו ב"ד בעל כרחיך פשוט הוא דלא הדרי כסתמא דש"ס זבנה או אורתא וכו' והוא הסכמת כל הפוסקים גבי בע"ח וה"ה לכתובת אשה ותמה אני על שלא הרגיש מכ"ת כלל בדין זה דשומא הדרי שהוא עיקר מקור דין זה ולא דינא דבר מצרא כלל ואל תשגיח במה שמרגלא בפומי דאינשי כי כבר ידוע שפסקי בעלי בתים הם שני הפכים וכן לענין ס"ת פשיטא דאין שייך דין מצרנות במטלטלין וכ"ש בס"ת דאפילו בכלל סתם נכסי אינו כמבואר בח"מ סימן רמ"ח סעיף י"א וגם ליכא למימר דלכך שייך בו מצרנות משום מצוה דאית בה זה אינו דהא מבואר בי"ד ריש ה"ל ס"ת דאפילו הניח לו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו אכן היכן ששנים שותפים בס"ת וא' מכר חלקו יכול השתוף השני לסלק ללוקח כמבואר בח"מ סימן קע"ה סעיף נ"ג בהג"ה בשאר מטלטלין ולא רציתי להאריך עוד בכל זה כי דברים פשוטים הם לע"ד כנ"ל הקטן יעקב: שאלה קסב בשנים ושלשה בעלי בתים שנתנו כל אחד ואחד תיבה עם סחורתו להוליכו ליומא דשוקא בא' המקומת ונאנס מן העגלן בדרך ואין שומת הסחורה שוה רק לא' היה לערך שוה שלש מאות ולא' שני מאות וא' שלש מאות ותבעו שלשתן להעגלן לפני הערכאות לשלם כדינם ויצא פשר דבר לשלם סך מה לכולם יחד כיצד יחלוקו את הממון: תשובה לכאורה היה נראה דיחלקו בשוה ולדמות להא דאית' בטח"מ סעיף יו"ד סי' ק"ד לענין גביות חוב דאפי' אחד קטן וא' גדול חולקין בשוה ודלא כדעת רבינו חננאל דסובר דחולקין לפי ממון יע"ש וכב' כתבתי כמו כן בתשובתי חלק ראשון סימ' קנ"ו ע"ש שכן עיקר איברא כד מעיינן שפיר ירא' דלא דמיא כלל אפי' כאוכלא לדנא דהא מקור הדין הוא מש"ס דפ' מי שהיה נשוי דף צ"ג ע"א מי שהיה נשוי שלש נשים ומת כתובתה של זו מנה ושל זו מאתיים ושל זו שלש מאות ואין שם אלא מנה חולקין בשוה וכן שלשה שהטילו לכיס כו' וכתבו תוס' שם ד"ה ר' אומר וכו' וז"ל ויש לחלק דלא דמי להאי דיש נוחלין דף קכ"ד דהתם ליכא שום שיעבוד כל אחד יש לו חלקו בקרקע ובכור יש לו פי שנים לכך נוטל כל מה שחלקו משביח אבל הכא משועבדי' לכולם וכולם שווים ע"כ וכה"ג מחלק הסמ"ע בסי' קי"א סעיף ח' ס"ק י"ח בנותן מתנה לאנשים ובאו לטרוף מהם גובין לפי ממון דהולכין בתר אומד דעת הנותן ע"ש וא"כ ה"ה בנדון שלפנינו שנתפשרו יחד לפי אומד וערך שהיה היזקם לכך הן שמין זאת ועוד אחרת דבכל הדינים קי"ל הבא מחמת כותי דינו ככותי ובדיניהם אף לענין חוב גובין לפי ממון ובודאי כל כה"ג דינא דמלכותא דינא וכה"ג פסקתי בתשובתי שם והוא ברור נ"ל הקטן יעקב: שאלה קסג באח' שמצאו תלוי והיה צוה השררה לקבו' אתו תחת התליה כפי נימוסיהם או למסור אותו לנבלן ונטלו היורשים מהעזבון סך מה והוציאו על זה כדי להביאו לקבר ישראל ועכשיו האשה ובעלי חובות באין לפרוע חובותיהן ואין הנכסים מספיקין להם אי היורשים מחוייבים לפרוע מכיסם מה שהוציאו על שנקבר אביהם או לא