שבות יעקב חלק ב נה

והו' ויהי כי ארכו הימים ולא שלם לו והיה לשמעון תבואה למכור והשער שבשוק היה כל מדה בעד שני זהו' ובא ראובן ועשה המקח עם שמעון על התבואה ולקח ממנו חמשים מדות והוליכו לתוך ביתו וכאשר בא שמעון בשביל מעותיו דמי המכירה אמר ראובן שלא היה מעולם בדעתו ליקח התבואה רק שלקחו אותה לתפוס בשביל חוב ישן שיש לו עליו ושמעון משיב נכי חובך שהוא חמשים זהו' והמותרות תן לי וקודם שבאו לדין זל התבואה מאוד הדין עם מי: תשובה נ"ל הדין פשוט וערוך לפנינו דגרסי' בש"ס דכתובות דף ק"י ע"א המוציא שט"ח על חבירו והלה הוציא שמכר לו שדה דחכמים אומרים זה היה פקח שמכר לו את הקרקע מפני שיכול למשכנו ומוקי הש"ס דמיירי באתרי שכתבי שטרי והדר יהיב דמי דאדמון סבר אבעי לממסר מודעא ורבנן סברי חברא חבר' אית ליה וקי"ל הלכה כרבנן כמבואר בח"מ סי' פ"ה וקשה לדעת חכמים אף המקח יבטל שהוא לא עשה כן רק להוציא ממנו והקרקע יהיה שלו כי השטר חספא בעלמא הוא אלא ודאי כיון דקנה הקרקע בקנין המקח קיים וא"כ ה"ה בנדון שלפנינו במטלטלין ואין סברא לחלק ולומר דאלימי מלתא דשטרא דוקא וכן מצאתי ראיתי להדיא במרדכי סוף כתובת סי' רע"ח וז"ל ראובן שהיה חייב לשמעון מנה ואחר שהגיע זמן פרעון אמר שמעון לראובן חפץ פלוני אמכור לך במנה ונתרצה ראובן לקנות ונתן לו מנה יכול שמעון לומר אני גובה אותו מנה בחובי והחפץ לא אתן לך ואינו במי שפרע אבל אם אמר לו ראובן הא לך עוד מנה ותן לי החפץ צריך ליתן לו או מקבל מי שפרע אבל אם אמר לו שמעון לראובן קרקע פלוני אני אמכור לך במנה ונתרצה ראובן ונתן לו המנה והוא אתרי דקנה בכספא לא מצי שמעון למימר אותו מנה אני גובה בחובי אלא אותו קרקע קנוי ויחזור ויגבה את חובו וראיה מדברי חכמים שאמרו זה היה פקח שמכר לו את השדה שיכול למשכונו מדברי רב האי גאון פכ"ג מה' מקח וממכר עכ"ל המרדכי (וכן מצאתי ראיתי בס' מקח וממכר עצמו שער נ"ג הדין הזה במטלטלין אפי' ע"ש) שני דינים אלו הובאו ג"כ בח"מ בש"ע סי' ק"ג סעוף ו' בהג"ה ובסי' ס"ד סעיף י"א ע"ש ולית מאן דחולק בזה והוא מוסכם מכל האחרוני' דהמוכר אין יכול לחזור וא"כ פשוט הוא שגם הלוקח כמו בנדון שלפנינו אין יכול לחזור בו וקנה המטלטלין במשיכה וברשותו זל ואין מקום לבעל דין לחלוק ולומר דהכא ניכר האונס שנתיישן החוב ולא רצה לפרוע לו זה אינו דהא עיקר הדין נלמד מש"ס דכתוב' ושם פרש"י להדיא שזה היה מבריח מטלטלין ואפ"ה לא הוי אונס לבטל המקח דאמרינן אגב אונסו גמר ומקנה קונה ואף שדין זה פשוט הוא וערוך לפנינו הארכתי בו לפי שראיתי בתשובת פנים מאירות סי' פ"ב שפסק שם במעשה בנדון זה לשלם מדין מזיק ומשמע שם פשוט בעיניו דהמכירה בטלה ולא דק ובודאי נתעלם ממנו סוגיא דש"ס והפוסקים שהבאתי ואפשר דלא ה"ל דין מזיק כלל כיון שלא נתכווין להזיק רק להנאת עצמו ולהוציא ממון ועיין בש"כ בח"מ סי' שפ"ה וצ"ע נ"ל: הקטן יעקב: שאלה קנט ראובן שאמר לשלוחו הולך מנה לשמעון ותן לו ושמעון הוא תלמוד חכם ועשיר והמשלח רוצה לחזור אי יש יכולת בידו לחזור או לא: תשובה באשר מוטל עלינו להפך בזכות דהאי צורבא מרבנן בכל צד היה נ"ל לפום ריהטא דאפי' לאותן הפוסקים דהולך לאו כזכי ויכול לחזור בו מ"מ כיון שאמר הולך ותן לו הוי כזכי לדעת הרמב"ם והרמ"ה ואף דכמה גדולי' חלקו בזה ובש"ע סי' קכ"ה הובא שני הדעות בלי שום הכרעה להלכה וא"כ איכא למימר דהוי כספיקא דדינא ואוקי ממונא בחזקת מריה קמא וכ"כ בכ"ג שם בשם תשובת האחרוני' מ"מ איכא למימר דאף החולקים ס"ל דתן לא הוי כזכי וכן באומר הולך לבד מ"מ בנדון שלפנינו שאמר תרוייהו הולך ותן לו וכל לישנא יתירא לטפויי קאתי וכה"ג מצינו טובא בש"ס ופוסקים לענין מכר ומתנה א"כ כ"ע מודו דהוי כזכי ששוב אין יכול לחזור בו ואין מקום לבעל דין לחלוק ולומר להיפך דאפי' למאן דס"ל תן הוי כזכי מ"מ כיון דהולך לאו כזכי א"כ הוי כאומר שני לשונות דסתרו אהדדי והולכין אחר פחות שבלשונות כמבואר בח"מ סי' רי"ח אי משום הא לא תברא דשאני התם שהלשונות ודאי סתרי אהדדו אבל כאן אין שום סתירה כלל בדבריו די"ל פירוש' קמפרש דבריו היטב וכל מקום שיש ליישב דבריו שלא יהיו כמכחישין ודאי עבדינן וכה"ג מבואר בח"מ סי' כ"ט סעיף א' יע"ש אכן כד מעיינן שפיר יראה להדיא דאף הרמב"ם דפסק לענין מתנה דתן הוי כזכי מ"מ היכי דאמר הולך ותן מודה דלא הוי כזכי עד שיתן וראיה ברורה לזה מסוגיא דש"ס דגיטין ריש פ' התקבל דף ס"ב ע"ב דמקשה הש"ס ת"ש לפיכך אם אמ' לו הבעל אי אפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה אם רצה לחזור יחזור טעמא דאמר אי אפשי הא לא אמר אי איפשי אם רצה לחזור לא יחזור ש"מ הולך כזכי דמי ומדחיק הש"ס שם דלמא בהילך ע"ש בפרש"י ותוס' ואמאי לא משני כפשוטו שאני התם שאמר תרי לשונות הולך ותן ובאמת ראיתי בלח' משנה פ"ו מה' גירושין שהניח דברי הרמב"ם בצ"ע בשביל קושיא זו ע"ש ולעד"נ דלק"מ דדעת הרמב"ם אע"ג דתן לבד הוי כזכי מ"מ כל שאמר הולך משמע דוקא שהולך ליתן לה בידה ולא לזכות דאל"כ למה אמר הלשון הולך דמשמע שיהיה להלכה ולא לזכות לה מיד וה"ה במתנה וא"כ דברי הרמב"ם מיושבים גם אין לדחוק ולתרץ דברי הרמב"ם בדרך אחר דהוא פירש המתני' דהאי ותן לה הוא וי"ו המחלקת או תן לה וא"כ שפיר הוי תן כזכי אל תתמה על דבר זה שהרי כה"ג פי' הר"נ שם בברייתא התקבל לי גיטי ואשתך אמר התקבלי לי גיטי והוא אומר הולך ותן לה כתב הר"ן וז"ל הולך או תן לה והכי איתא בירושלמי בין הולך ובין תן לר' הוי כזכי עכ"ל וא"כ גם המתני' יש לפרש כן אבל כד נירד לעומקא של הלכה תראה שא"א לומר כן חדא דה"ל למיתני במתני' או כמו דתני התם ברישא דמתני' שם או הולך גט זה לאשתי זאת ועוד אחרת שהרי הרמב"ם כתב בפי' וז"ל אבל אם אמר הולך לה עקר שליחות לקבלה ונעשה שליח הבעל וכן אם אמר הולך ותן לה עקר שליחו' לקבלה הרי להדיא מבואר מדבריו דאפי' תרווייהו ביח' דעקר לקבלה ולא הוי כזכי וא"כ ה"ה במתנה דאל"כ עכ"פ בגט לא יצא מידי ספיקא דא"א וחולצת ולא מתיבמת (אם) וכבר מסיק הש"ס פ' השולח אמר אביי נקטינן שליח מתנה כשליח הגט דהולך לאו כזכי וכן דעת הרמב"ם כמ"ש המ"מ שם לכן נראה פשוט דכל שאמ' הולך ותן דלא הוי כזכי וכן אין לזכות לו מצד שהוא ת"ח להחזיק בעץ החיים דהוי כמו שצוה ליתן לעני והוי כנדר שאין יכול לחזור וכדאי' בסי' קכ"ה ובי"ד סי' רנ"ח וא"כ ה"ה בת"ח אפילו הוא עשיר וכן ראיתי בכ"ג בהגהותיו לטח"מ שם סעיף כ"ג כתב כן להדי' וז"ל אפי' לדברי ר"ת אם המקבל בעל תורה ומשום מצוה דעץ חיים היא למחזיקי' בה שלחו אין יכול לחזור בו מהר"מ מטראני סי' קצ"ה עכ"ל אכן המעיין שם בגוף התשובה יראה דלא פסק כן אלא דוקא בת"ח עני ולרווחא דמלתא כתב שהוא מחזיק בעץ חיים אבל באמת אם הוא עשיר בעניין שאסור הוא ליטול מן הצדקה שיש לו כדי פרנסתו ברווח בביתו אין מחויב ליתן לו מתורת נדר וכן מבואר שם בתשובתו להדיא וכן משמע במקור הדין דהאי דעני שהוא מירושלמי הובא בב"י ס"ס ר"ד וז"ל וכתב הרי"ף ירושלמי רב מפקד לשמשיה אימת אימר לך תתן מתנה לבר נשאי הוא מסכן הב ליה מיד ואי עתיר אימלך ביה תניינא עכ"ל ומדלא מפקיד אם הוא ת"ח הב לו מיד אפי' הוא עשיר ש"מ דבעשיר אפי' ת"ח לא זכה עד שהגיע לידו אם אמר הולך ותן לו וכן מוכח בש"ס דידן בפ"ג דשבועות דף כ"ה ע"א דמחלק ג"כ סתמא בין עני לעשיר כה"ג ולא מחלק בין ע"ה ות"ח כלל אלא ודאי כמ"ש וכן משמעות הפוסקים ראשונים וכנ"ל הקטן יעקב שאלה קס מעשה שבא לפני שחד עמא דארעא שהיו לו בנים הרבה ובן זקוניו שאהב אותו מכל בניו היה רוצה ליתן לו ביתו במתנת ברי יתר על חלק ירושתו והיה לו בית אחר לדור בו אך שאותו בית אחר היה מקולקל עדיין וצריך תקון זמן מה לערך שנה בכן נתן לבנו שטר מתנה בכתיבת ידו וז"ל בית זה נתונה לך לאחר כלות שנה ומת אביו הנותן תוך שנה זו אף שהדין פשוט וערוך לפנינו בש"ע מ"מ כיון שהאחרונים פלפלו מאוד בדין זה היה הדבר קשה בעיני ובפרטות להוציא מיד שאר יורשים שהנכסים בחזקתן על כן יורינו רבינו הדין ברור הלכה למעשה: תשובה הנה סתמת דבריך מאוד ופשוט שכוונתך אל מה שכתב הטור בסי' בשם הרמ"ה וז"ל כ' עוד הרמ"ה הא דאמרי' זמנו של שטר מוכיח עליו היינו דוק' בכותב נכסיו לאח' מותו אבל הכותב נכסיו לאחר או לבנו לאחר ל' יום כיון דצריך לברר הזמן מהיכן מתחילין הל' יום אין לומר זמנו של שטר מוכיח ואם מת הנותן תוך זמן המתנה בטלה והנה הב"י כתב על דברי הרמ"ה הנה נ"ל שאין זה טענה דה"מ למכתב נכסי נתונים לך ליום פלוני ע"ש ובאמת אי משום הא אין סתירה לדברי הרמ"ה וכמ"ש הסמ"ע שם ובלא"ה אין זו סתירה דעכ"פ אין לומר זמנו מוכיח עליו די"ל דכת' הזמן מה"ט ואע"ג דהיה יכול לכתוב ג"כ בעניין אחר מ"מ מה בכך כיון שגם באופן זה הוא נכון ומה לו אם כתב כך או כך מצד אחר צריכין דברי הרמ"ה עיון דהוא לכאורה נגד משמעות הש"ס ס"פ מי שאחזו דמשמע שם אפילו בכה"ג אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו גבי הרי זה גיטך לאחר י"ב חדש יע"ש וכבר הרגיש הב"ח עליו והאריך בישובו אלא שגם דבריו אינם מוכרחים כלל ודחוקים דהא דאמרינן בגיטין דף פ"ה דהתקין רב בגיטין מיומ' דנן ולעלם משמע דלא קאי אמתני' זאת דהרי זה גיטך לאחר י"ב חדש גם הש"כ שם בס"ק ב' כתב וז"ל אכן בדברי המ"מ לא נוכל לומר תירוצו של הב"ח וצ"ע ועיין בא"ה סימן קמ"ד סעיף ב' מוכח להדיא דלא כהרמ"ה פג"ה ועיין בספרי בא"ה סימן קמ"ד בישוב דברי הרמ"ה עכ"ל הש"כ שם וקיצר במקום שהיה לו להאריך וספרו עדיין לא זכינו וא"כ כיון ששאר פוסקים ראשונים לא הוזכרו חילוק זה של הרמ"ה וגם משמעו' הסוגיא שלא כדבריו על כן עלה ברעיוני לומר דדבריו יחידאה ולית הלכתא כוותייהו והמתנה קיימת אפילו להוציא מיד יורשים ואף שראיתי בספר בית שמואל בא"ה סימן קמ"ד דרבותינו ס"ל כר' יוסי ועדיפא מיניה דאפילו בקוצב זמן ג"כ זמן של שטר מוכיח אך מ"מ קשה מנין יצא לו כל זה להרמ"ה לחלק בהכי אכן כאשר ירדתי אל העיון ראיתי שדברי הרמ"ה כנים ואמת' ע"פ הסוגיא ונציע' תחלת סוגיא דש"ס סוף פ' מי שאחזו דף ע"ו ע"ב דגרסינן שם הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש ומת בתוך י"ב חדש אינו גט הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש הרי זה גט וקאמר שם בש"ס תנא רבותינו התירהו לינשא מאן רבותינו אר"י אמר שמואל בי דינא דשרי משחא ס"ל כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו וקשה לכאורה חדא דכולה