שבות יעקב חלק ב נד

ולמסור ליד ב"ד ג"כ אין צריך לצאת ידי שבועתו ואם עשה לא עשה ולא כלום וכו' ותנן בערכין התקין הלל אלמא חולש מעותיו לאו דינא הוא אלא תקנתא התם דוקא תקון אבל בעלמא לא עכ"ל הרי להדיא כמו שכתבנו דלא חל כלל החויב של הזמן לפרוע בשום ענין כל שאין המלוה או ב"כ כאן עם משכנו זאת ועוד אחרת דאפילו נימא דהלל תקון כן בכל מקום להיות מוסר מעותיו לב"ד היינו דוקא כמו דתקון התם להיות שובר את הדלת ונכנס משא"כ שיהא מניח מעותיו ביד ב"ד ולהניח המשכון אצל המלוה עד שיבא לעירו כי הא ודאי לא תקון כי אדעתא דהכי לא התנה מתחלה ליתן מעותיו ולהניח את משכנו אכן אם הניח המלוה משכונו בביתו אצל אשתו ובניו שיוכל הלוה לפדות משכונו אם הודיע לו אזי החיוב מוטל עליו לפדותו בזמנו ואם לאו נחלט לו משכונו והוא פשוט כי כל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד וה"ה במשכון נ"ל הקטן יעקב: שאלה קנה מהרב ה"ה מהור"ר אברהם מגידונ"ג וז"ל פה השררה העבירה דרך לעקל חביו' יין משררה אחרת מאיזה סכסוך וקטטה שנפלו ביניהם ומתוך כך סגר עליהם הדרך לרובם ככולם בני העיר שהיו מחייתם דרך שם לא יוכלו עוד לצאת ולבא בשביל זה מפני חשש שיעכבו אותם לתפשם בדרך זה לעמת זה גם יש להם שמה חובות שלא יוכל לבא לידי גביה עי"כ גם יש חשש שאם יתוודע אצל השררא שיתעקלו חובתיהם לגמרי והנה איזה בעלי הבתים שלא ידעו והלכו ונסעו דרך שם נתפשו וע"י הוצאות ממון הרבה השתדלו אצל השררה יר"ה שהחזירו החביות ונפטרו ונתבטל הדבר לגמרי ועכשיו הלכו אלו היהודים שנתפסו אצל השררה שלהם לתבוע הוצאתם מכלל הציבור וצוה השררה יר"ה לידון דין ישראל בכן שאל השואל לחוות דעתי והשואל האריך למעניתו והשבתי לו בקצרה וז"ל: תשובה שאלתו שאלת חכם עם תשובתו קבלתי ומחמת טרדת הזמן לא אוכל להשיב למעשה רק להלכה אני אומר מה שמכ"ת דן את הקהל לכף זכות ולפטור אותם לגמרי מליתן לסיועת השתדלו' הנה בודאי זו שקש' בדיני ממונות להוצי' ממון מיד מוחז' מכ"ש להוצי' מיד הקהל והציבו' נגד היחיד דנקראים לעולם מוחזקים וידם על העליונה בכל מקום וכמבואר בח"מ סימן ד' מ"מ לבבי לא כן ידמה בכח המדמה וכבר נתבאר תוכן תשובה זו בספרי שבות יעקב ח"ר סי' קנ"ח יע"ש שהעלתי דבעסקי הציבור דכל שניצולו מפחד צריכין ליתן לסיועת וצורך השתדלותם ומ"ש מכ"ת וז"ל אך לא דמיא כעוכלא לדנ' וכו' דלא היו צריכין להוציא בעבור זה כלום לא ידעתי אף שהיו יוכלו להמלט נפשם מ"מ כל זמן ועידן שהיה ההפרשו' בין השררות יר"ה סגר עליהם הדרך וכיון שמכ"ת כתב שעיקר מחייתם דרך שם ודאי מניעות ריווח של ציבור להיזק גדול יחשב זאת ועוד אחרת כיון שנתעקל חובויתהם שלא יוכלו לגבות וסתמא אנס הוא ודאי כל מה דאפשר לאקדומי לפרוע מהן מקדימין שהוא כמציל מידם ומה"ט אמרינן פ"ק כותבין ומעלין בערכאות שלהם מפני שהוא כמציל והכי קי"ל כמבואר בא"ח סימן ש"ו יע"ש ובר מן דין איך אין זה הצלה מצויה שיוכלו לגבות חובותיהן מהר יותר הלא מצינו בש"ס דמכות פ"ק אומדין אותו כמה אדם רוצה ליתן בין ליתן מכאן ועד למ"ד יום בין ליתן מכאן ועד עשר שנים וכו' ואם במי שיש איסור בו ריבית אמרו כן אף דלא נעלם מאתי מ"ש הב"י סימן ק"ס ד"ה המעכב דמי שכירות וכו' בשם הר"א מטו"ך דהאי מתני' דמכות בשכירות מיירי דאי בהלוואה לא היה נותן כלום משום ריבית יע"ש אי משום הא לא ארי' דדברי מהר"א בזה הם דברי' דחוים להלכה וכמ"ש הב"י שם והוא נגד דעת כל הפוסקים יע"ש אבל אין לדחות דבריו ולומר דאיך אפשר לומר דמיירי בשכירות א"כ איך בעי הש"ס שם להוכיח מהאי מתני' בענין שמיטה למלוה לחבירו לעשר שנים אי שביעית משמטת או לא הא קי"ל שכירות אינו משמטת אך אי משום הא לא תברא דעיין בסמ"ע סימן ס"ז ס"ק כ"ו הטעם דאינו משמט משום שאינו נוגשו וכאן הרי נוגשו לפנינו ותובעו אותו בב"ד לפרוע לזמן שקבע): כ"ש במקום שאין כאן איסור ריבי' וכל זמן שנתעקל המעות ע"י השררה יוכל להשתמט הלוה שלא יתן שום ריבית ודאי הדעת נותן שהוא יודע שמחויבים ליתן לסיועת צורך השתדלות ומכ"ת שהוא יודע תוכן השתדלות ועסקיה' ואחר החקיר' אם לא הוציאו יותר מן הראוי ישומו שיתן להם הקהל לסיוע כפי מה שנהגו ומכ"ת בתווני דלב' יתיב אם כוונתם היו לש"ש יוכל לדון כל כיוצא בזה לפי ראות עיניו ומי כחכם יודע לעשות פשר דבר שיש בו משום ועשית הישר והטוב כי משא שקשה לאחד נוח לשנים וכל כה"ג פשרה עדיף ויעיין מכ"ת בתשובת בית יעקב סי' קמ"ח ואמונת שמואל סי' כ"ה ול"ו יע"ש הנלע"ד כתבתי הקטן יעקב: שאלה קנו בשנת תע"ג בחודש אדר שהיה בפראג שריפ' גדולה שנשרפו איזה בתים וברוב רחמיו באו השררה בעצמם לרחוב היהודים וגמלו חסד אתנו להציל פליטת בית ישראל ושברו איזה גגות מעל הבתים הסמוכים כדי להצילם ונתכבה השריפה ובאו התחתונים עם העליונים למשפט אם מחוייבים ליתן להוצאות סיועת הגג: תשובה הנה באמת כבר מילתי אמורה בשאלה כזו בתשובתי ש"י חלק ראשון סי' קנ"ח ושם נאמר דהתחתונים פטורי' מ"מ בנדון שלפנינו פסקתי דגם על התחתונים מוטל ליתן לסיועת תיקון הגג כיון שנשבר ע' ציוי השררה והם ירדו על דעת שניהם להצילם מהשריפ' משא"כ התם העליון עשה להצלת עצמו והתחתון ניצל ממילא יע"ש ומ"מ כיון שלעולם על העליון מוטל לתקן הגג וא"כ ע"י שעושין עכשיו גג חדש משתכר העליון שא"צ לתקן גגו כמו כשהיה הגג ישן נושן וזה יכול לנכות לו לפי ערך לפי מה שנהנה העליון בעשייתם גג חדש שא"צ לתקן מהר' כל כך והמותר' יתנו שניהם בשוה נ"ל הקטן יעקב: שאלה קנז ראובן שבקש משמעון להשתדל לו חזקת ישוב באיז' מקומן של שבחים וקצב עמו שמעון הגרים ואח"כ כשהשתדל לו החזקת ישוב אינו רוצה ראובן ליתן לו מה שקצב רק רוצ' ליתן ע"פ שומת ב"ד מה שיהיה שכרו כמו דאמרינן בשדכן בסי' רס"ד דאין לו אלא שכרו הדין עם מי: תשובה עיקר מטרין דין זה הוא מפ' הגוזל דף קי"ו הרי מי שהיה בורח מבית אסורין והיה מעבורת לפניו א"ל טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו דמצי א"ל משטה אני בך וכתב המרדכי שם פ' הגוזל וז"ל ואומר הר"ם דה"ה לשכר שדכנים שאינו מחויב לתת לו כי אם שכר טרחא אמנם ראיתי בספר א"ז שפסק בשם רבינו שמחה שחייב לתת לשדכן כל מה שהתנה עמו שבשכר שדכנים רגילין לתת הרב' יותר מכדי טרחו והביא ראיה ממעשה שבא לפני ר"י בהשבעת שדים להחזיר הגניבה דפסק ר"י לתת לו כל מה שהתנה עמו וכן מצא בספר המצות ולא השגיח מהר"מ בזה עכ"ל גם הרא"ש בתשובה כלל ק"ה סי' א' כתב וז"ל ויש מרבותי שמדמין שכר שדכנים להיה מעבורת לפניו עכ"ל ובתשוב' מיימון השייכים לספר נזיקין סי' כ"ב כתב וז"ל בפ' הגוזל בתרא ובפר' מצות חליצה תניא הרי שהיה מעבורת לפניו מכאן נ"ל דהאומר לאותם שדכנים אני אתן לך כך וכך שפלוני יזווג בתו לבני דאין לו אלא שכר טרחו ותו לא אבל אם השדכן אומנתו בכך שהולך במלכות תדיר ומזווג זיווגים שמא זה ראוי לדמותו לסיפא וכו' והבא להוציא צריך ראיה ברורה לכן טוב שיעשה קנין בסודר מה שנודרי' להם עכ"ל ר"מ בחידושיו והעתיק שם עוד דעת החולקים בזה והנה רמ"א הכריע בח"מ סי' רס"ד כמהר"ם דאין להוציא מיד מוחזק וא"צ ליתן לו רק שכרו בשדכנות אבל אם כבר נתן לו אין מוציאין מידו וכן אפי' לא נתן לו מעות רק משכון יכול לעכבו בידו עד שיתן לו כיון שהו' ספיקא דדינא אין מוציאין מידו המשכון וכ"פ בפשיטות בתשובת רמ"א סי' פ"ו דפוס קראקא דף קע"ו אבל כתיבת יד לא מהני עד שיקנה לו בקנין גמור כמ"ש מהר"מ בחידושיו אכן ראיתי בתשובת הב"ח סימן כ"ח שדעתו להכריע דלא כמהר"מ וסמיכתו בכל כחו מהא דאיתא בב"מ דף קי"ב ופסקו הפוסקים והובאו בטח"מ סי' של"ב בהא דשלח שלוחו לשכור לו פועלים ואמר שכרכם עלי נותן לו ארבע משלו אף שנשכרים בב' או בג' וק"ו בשדכנות שדרך לתת להם הרבה ע"כ תוכן דבריו שם הנה מה שמביא ראיה משוכר את הפועל בזה שפתיו ברר מללו דבפועל צריך ליתן לו כל מה שפסק עמו אפילו יותר משכרו וכדמוכח ג"כ ממה שאיתא בש"ס ופוסקים בח"מ וסי' של"ג גבי שוכר עליהן או מטען דאם אפש' לו לשכור פועלים אחרים והוא מטען צריך ליתן להם כל מה שפסק עמהן אפי' כפל משכרן כדאיתא בהרא"ש שם אך שאין צריך לכל זה דבפועל הדין מפורש ברמב"ם פי"ג מה' מכירה ובטח"מ סי' רכ"ז והובא בש"ע סעיף ל"ג השוכר את חבירו לעשות עמו בין מקרקע בין מטלטלין אין לו אונאה מפני שהוא כקונה אותו לזמן ועבדים אין בהם אונאה וא"כ מאי ראיה מייתי מזה לשכר שדכנות דהוי דין קבלן שקבל עליו לגמו' עסק זה ובקבלן יש דין אונאה לדעת הרמב"ם שם אף שהרמב"ן והרשב"א הובא במגיד משנה דחולקים שם דאין בהם דין אונאה מ"מ הפוסקים אחרונים ובש"ע סעי' ל"ו פסק כהרמב"ם דיש בו דין אונאה ואף למאן דס"ל דיש דין אונאה בקבלן אפ"ה דעת קצת פוסקים בשדכן אין דין אונאה לדעתייהו לפי שרגילין ליתן להם יותר שכרן ואף גם לדעת הר"מ שפסק דבשדכן יכול לומר משטה ואין לו אלא שכרו שמדמה למעבור' י"ל דאף אי סבר כהרמב"ן דאין דין אונאה בקבלן אפ"ה פסק כן בשדכן מדמי למעבורת דמצד אונס א"ל כך כדי לשדך שידוך זה לקיים פ"ו ושלא לעגן משא"כ בסרסור שאפשר שצריך לתת לו כל שכרו שפסק עמו אך שרמ"א הכריע כדעת הר"מ שאין להוציא מיד מוחזק וכן הדין בסרסור כמ"ש שם הש"כ דהוי ספיק' דדינא ואין להוציא מיד מוחזק דלא כתשוב' דברי ריבות סי' שצ"ו שדעתו להכריע כא"ז ור' שמחה ע"ש אבל מ"מ בנדון שלפנינו פסק כתשובת רמ"א עצמו סי' פ"ו דף קע"ו דבשתדלנות שהוא חמור יותר צריך ליתן לו כל מה שפסק עמו וכן מבואר בהגהות מרדכי דקידושין וכ"ש בחזקת ישוב שבמדינה זו מדינת אשכנז רגילין להוציא ממון הרבה בשביל חזקת ישוב טוב פשיטא דאין דין אונאה וצריך ליתן לו מה שפסק עמו ואם יש הכחשה ביניהם צריך לישבע ובפראג ראיתי תקון ישן והוא מהגאון מהר"ל דסרסור אין יכול לטעון שקצב לו יותר משכרו ע"פ תיקון והמנהג אם לא שהתנה כן בפני עדים או עכ"פ בפני עד אחד להשבי' על פיו ע"כ והנה מהר"ל מפראג אזיל לשטתו כמ"ש הב"ח בתשובתו בשמו דפסק שבשדכן צריך לתת לו כל שכרו שקצב עמו וא"כ ה"ה בסרסור לכן הוצרך לתקן זה אבל לפי דעת רמ"א אין צורך לכל זה מ"מ בדין שלפנינו נ"ל כמ"ש הקטן יעקב: שאלה קנח ראובן היה לו חוב ישן אצל שמעון חמשים