שבות יעקב חלק ב נא

ולענין שחיטה דלא יוכל לומר כן כדי שלא יתן יד לפושעים כמו שסיים בטעמו שא"כ אין לך חשוד שיוכל לומר שכחתי וכ"כ ה"ט שם גבי חשוד אבל בשאר דברים י"ל דגם הרשב"א מודה שנאמן לומר שכחתי וכן מוכח להדיא בש"ס דפ' אלו נערות דף ל"ג ע"א אמר רבא תדע נתרי בה אימת נתרי בה מעיקרא אמרי אשתלי וכו' ובודאי הרשב"א לא יחלוק על סתמא דש"ס שם אלא ודאי דהחילוק כמ"ש ובזה מתורץ ג"כ מה שהקשה בכ"ג סי' צ"ד בהגהות ב"י סעיף כ"ט ממ"ש הרמב"ם בפ"ב מה' עדות שאם ראהו קושר ומתיר בשבת צריך להודיע שהוא שבת שמא שכח ונכנס בשביל זה לדוחקי' ולפמ"ש לק"מ דודאי לכתחלה יש לו להודיע למנוע אותו מעבירה אבל היכא שכבר עבר לא מכשרינן מה"ט כדי לנעול דלת בפני החשודים שיאמרו לעולם שכחנו ועיין עוד שם בכ"ג מה שכתב ג"כ בשם תשובת האחרונים ע"ש. וא"כ לפי חילוק זה היה נ"ל לומר דבנדון שלפנינו נאמן לומר שכחתי איברא כד מעיין שפיר נ"ל לומר דבנדון שלפנינו כ"ע מודי דאין נאמן לומר שוב שכחתי כיון שמתחלה אמר שאין לו תביעה עליו בודאי טרם שפטרו ואמר כך לפני ב"ד מדכר אנפשיה שפיר שאין חייב לו כלום וכה"ג מבואר בסי' ך' באם אמרו לו יש לך עדים או ראיה ואמר אין לי ראיה שוב אינו נאמן לומר שכחתי שיש לו ראיה או עדים ואין משגיחין עליו ועל ראיותו כדאית' להדיא בש"ס דסנהדרין דף ל"א והוא הסכמת כל הפוסקים כמו שכתב הטור והמחבר בסימ' כ' יע"ש דאינו חוזר וטוען ויש ללמוד דין זה בפשיטות מהא דאיתא בטור ח"מ סי' ע"ה בשם מהר"מ מרוטנבורג והובא ג"כ בש"ע סעיף י"א א"ל חייב אני לך מנה והלה אמר ודאי לי שאינו חייב לו כלום פטור אף ע"פ שידע בודאי שהוא חייב לו דהוי כאלו מחל לו וע"ש בסמ"ע וש"כ דאין יכול לומר שכחתי או שטעיתי בחשבוני וכה"ג וה"ה בנדון דידן ואף דיש מקו' לבעל דין לחלוק ולומר דשאני התם כיון דאמר לשון ודאי אבל אם לא אמר לשון ודאי לא וכ"כ הסמ"ע שם ס"ק כ"ו ברם אחר העיון גם זה אינו חדא דהש"כ שם ס"ק ל"א השיג על הסמ"ע בטוב טעם ודעת דאפילו לא אמ' לשון ודאי ג"כ מהני דהוי מחילה וכדמוכח ממוצא דין בטענו חטין והודה לו בשעורין דפטר אף מדמי שעורין דמחל לו ועוד י"ל דגם הסמ"ע לא קאמר התם אלא באמר כן חוץ לב"ד וגם הנתבע מסייע לו ואמר שהוא חייב לו מש"ה הצריך לומ' הלשון ודאי וכו' משא"כ בנדון שלפנינו שאמר לפני ב"ד אין לי עוד תביעה עליו בודאי מחל לו ולא יוכל לומר שכחתי או טעיתי ועוד יש להביא ראיה לדין זה מהא דאיתא בש"ס ופוסקים הובאו בח"מ בסי' כ"ד בהא דנזקקין לתובע תחלה שפירשו לחד פירוש שאין הנתבע יוכל לומר שיטען כל תביעות שיש לו עליו אם לא דזיילי נכסי וכה"ג מבואר בסי' פ"ז סעיף כ"ד לענין שבועה ואם איתא דיוכל לומר שכחתי מה הועילו חכמים בדבר זה דאי זיילי נכסי שכופין אותו לטעון כל טענותיו ושלא יטעון עוד הלא מ"מ יכול לחזו' לטעון לומר שכחתי אלא ודאי פשוט דתו אין יכול לטעון והוי כטוען וחוזר וטוען נ"ל הקטן יעקב: שאלה קמט אחים שותפים בבית אחד וחלקו לאחד מהם ניתן החדר שבו תנור גדול שאופין בו וכתבו בשטר חלוקה שלהם שאין זה על שום זה תפיסת הרגל כי כל אחד יחזיק בחלקו אך את זה הותנה כפול בתנאי וז"ל שראובן ישתמש בתנור גדול שאופין בו כי אם מע"ש לע"ש ועי"ט לאפות בו לצורך שבת וי"ט ע"כ הלשון שבשטר ועתה נשאלתי שאשת ראובן המליט' זכר ורוצה לעשות סעודת ברית מילה ופדיון הבן אי שרי לו לאפות בו לצורך סעודת אלו וכיוצא בו כי שמעון מוחה וטען שאין לו זכות לאפות בו כי אם בע"ש ועי"ט כמשמעות לשון השטר וראובן טוען שמה שכתב בשטר כי אם בע"ש ועי"ט הכוונה שבימים אלו ישתמש בו בקביעות מידי שבת בשבתו משא"כ ימים שאין להם קבע להכי לא הוזכר בשטר אבל מ"מ י"ט שלו הוא בכלל משמעות השטר ילמדנו מ"ו הדין עם מי ואיזה דרך ישכון אור: תשובה לכאורה נראה דהדין עם ראובן ואף ע"ג דכתב בשטר חלוק' כי אם בע"ש ועי"ט מ"מ י"ל דגם סעודות כאלו בכלל וראיה מהא דאיתא בפ"ק דברכות דף י"ב ע"ב תניא א"ל בן זומא לחכמים וכי מזכירן יציאות מצרים לימות המשיח והלא כבר נאמר הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם א"ל לא שתעקר יציאות מצרים ממקומה אלא שתהא שיעבוד מלכיות עיקר ויציאות מצרים טפל לו וכיוצא בו אתה אומר לא יקרא שמך יעקב כי אם ישראל יהיה שמך לא שיעקר יעקב ממקומו אלא ישראל עיקר ויעקב טפל לו ע"כ הרי להדיא אף על גב דכתיב הלשון כי אם אפילו הכי יש בכלל אף מה שאין בפרט רק שהפרט עיקר ויתר הדברים טפילים לו א"כ ה"ה בנדון שלפנינו ברם כד מעיינן שפיר נראה יותר דהדין עם שמעון ואין ראיה מוכרחת כלל מסוגית אלו מכמה טעמים חדא דהא קי"ל באמת להלכה כבן זומא דמזכירין יציאות מצרים בלילות כסתמה דמתני' וכן מבואר ברמב"ם פ"א מה' ק"ש וכן הסכמת כל הפוסקים זאת ועוד אחרת דאין למידן הלכה מדברי אגדה ועוד דאף לדעת חכמים עצמן דסוברין דלשון דכי אם דהתם לא דוקא היינו משום דהתם איכא לימודים אחרים דיציאת מצרים טפל לו מדכתיב כל ימי לרבות ימות המשיח וכן ביעקב דהדר הדרו קרא דכתיב ויאמר אלהים לישראל במראו' הלילה ויאמר יעקב יעקב ויאמר וכדאיתא שם בש"ס דף י"ג אבל בלא"ה אם לא היו כתובים הני קראי הייתי אומר דכי אם דוקא קאמר א"כ יש ראי' מסוגיא זו לכאורה להיפך ובר מן כל דין דאף אי נימא דכל דכתיב כי אם בקרא לאו דוקא קאמר מ"מ לשון תורה לחוד ולשון בני אדם לחוד ובשטרות הולכין אחר לשון בני אדם כמו בנדרים וכדאית' בח"מ ר"ס מ"ג ובודאי בלשון בני אדם אין בכלל אלא מה שבפרט ובפרטות דאחים שחלקו לקוחו' הן ואין להם דרך זה על זה רק מה שהתנו וכל אחד זכה בחלקו ואין רשות להשתמש האחד בחלק חבירו רק מה שהתנה בפירוש וידו על התחתונה ואין כופין על היוצא בזה משו' מדת סדום כיון שצריך לילך לחדרו וגם יותר מה שמסיקין התנור מתרעי ע"י היסק וכה"ג ומה שטען שי"וט שלו מ"מ אין זה נכלל במשמעו' הלשון כשכותבין ערב שבת ועי"ט והמקפיד בזה קפידתו קפידא אך לפנים משורת הדין אין ראוי לדקדק בזה עם שכינו וקרובו בין אחים יפריד כנ"ל הקטן יעקב שאלה קנ מהמופלא כהר"ר גרשון נר"ו וז"ל ועתה באתי בשאלתי במעשה שהיה באחד שהשיא בתו והכניס לה שט"ח עליו ועל אשתו באוה"ב כתחז"ל לשלם תוך שני שנים אחר חתונה וכן נכתב בהתנאים אחרונים שנעשו בשעת חופה שעשה לחתנו הנ"ל שט"ח כזה ובתוך שני שנים הנ"ל מת אבי האשה הנ"ל וחיים ש"לי וככלות שתי שנים הנ"ל תבע החתן הנ"ל בעל השטר את חובו מחמותו הנ"ל דהיינו שתשל' החצי מכתובתה כאיש ואשה שלוו יחד והחצי שניה מיורשים קטנים והשטר לא נעשה כתקון הקהלה שיחתום הבעל דבר בעצמו וכדי שלא יהא שאלתי כשאלת התם ממש אדין לפניו בקרקע אחר נטילת רשות ממנו כתלמיד לפני רבו ונלע"ד דבמה שתבע המלוה את חמותו שתשלם החצי כנ"ל אין ממש בדבריו וכל יקר ראתה עיני בספרו שבות יעקב שאלה קנ"ה ושם נאמר שאין האשה חייבת דאינה רק כערב בעלמא ואין משתלם מן הערב כשיש ללוה ודבריו שם הם דפח"ח ומשמע שם מלשונו לשון זהב דלא הוי קבלן רק ערב סתם ובאתי להוסיף על דבריו דנלע"ד דאפי' ערב סתם לא הוי ואם בעלה לא הניח כלום ועמדה היא אח"כ וסגלה אפ"ה אינה חייבת לשלם וכ"ש היכא דיש ללוה עצמו והקנין שעשתה האשה אינה אלא כדי שלא תטרוף בכתובתה המוקדם לחוב זה ולכך עשת' קנין זה ומחלה לחוב שעבוד כתובתה אבל לא שתשלם מנכסיה שסגלה אחר מיתת בעלה או מנכסי מלוג שלה אם לא הניח בעלה כלום דזה ודאי אינו וכן משמע מהראיות שהביא מר בתשובתו הנ"ל ונ"ל ג"כ להביא ראיה ממ"ש הריב"ש והביא הסמ"ע בסי' רנ"ב ס"ק ג' וז"ל וכתב הריב"ש סי' רמ"ד אלמנה שקבל' קנין לקיים צוואת בעלה בנכסיו מ"מ גובת כתובתה ואח"כ משלם משאר נכסיו וכו' והנה מעולם תמהתי על דברי הריב"ש אלו שהביאו הסמ"ע לפסק הלכה ומשמע דאפי' לא נשאר כלום רק כדי כתובתה אפ"ה גובת כתובתה בתחלה אף שא"א לקיים צוואתו אח"כ אע"פ שקבלה קנין לקיים צוואתו וזה נראה כסותר מה שאמר רמ"א שם ס"א בהג"ה וראיתי בספר הריב"ש עצמו בסי' רמ"ד ושם כתב שלא עשת' קנין על זה רק שיוקדם פריעת הצוואה לפריעת כתובתה ולא שתפרע מכתובתה וא"כ ה"ה בנדון דידן אמרינן דלא עשתה קנין שיגבה ב"ח ממנה רק עשתה קנין כדי שיהא מוקד' לכתובתה אבל אה לא הניח כלום גם האשה פטורה ואפי' אם נאמר דהוא ערב אפשר דכאן פטורה מלשלם כיון דיש ללוה ואין נזקקין לנכסי יתומים גם הערב פטור לא מבעי' לדעת הרמב"ן שהביאו הטור והב"י בסי' ק"י דאפי' בערבות קבלונות אינו גובין ממנו וכן משמע מדברי מהר"מ בתשובותיו סי' שצ"ט וגם דעת הרא"ש והרשב"א הוא דאף דנזקקין לנכסי ע"ק מ"מ לנכסי שאר ערב סתם אין נזקקין ואף הב"י שם הביא דעת הרשב"א כהרמב"ם דאפילו מסתם ערב גובין וא"כ דברי הרשב"א סותרין אהדדי וכבר הקשה קושיא זו בש"ות ראש יוסף שאלה א' ואשתמטתי' מיניה מ"ש הב"י בא"ח סי' קל"ה בד"ה וי"מ נוהגין לקרות הרב' כהנים בהפסק ישראל וכו' ומסיק שם דהרשב"א לחוד ורשב"א לחוד ואף שכאן הזכיר הב"י בשניהם הרשב"א אפשר דנפל הטעות בדפוס וכו' והאריך עוד שם גם בענין מה שעשה נגד תקון הקהל ולא העתקתי רק מה שהוא צורך תשובתי וסיים נפשי בשאלתי שאל ישיבנו ריקם מלפניו כ"ד הקטן גרשון קאבלענץ מזיא עכ"ל: תשובה הנה שאלתו שואל מדעת וכענין מראה פנים לכל צד ואופן בליל התקדש חג קבלתי ומפני טרדת וחגיגת הרגל לא יכלתי להשיב לעגל וכדי שלא להשיב פנים ריקם להשיב לשואל לבדו במשפטי' וחקים אין זו משנת חסידים וצדיקים ע"כ אמרתי לכתוב רק פלפולא בעלמ' בראשי פרקים ומתוך דברי עשה יעשה משפט לעשוקים וזה יצא ראשונה מה שכתב מכ"ת וז"ל ובאתי להוסיף על דבריו דנלע"ד דאפי' מרב סתם לא הוי ואם בעלה לא הניח כלום וכו' הנה לבבי לא כן ידמה בכח המדמה וכל המוסיף גורע הוא בזה לע"ד דודאי אין שעבוד לחצאין דכל שהיא נכנס' ערבנית בעד בעלה אין ערבות למחצה וכמו שנכנסת בשעבוד שלא תטול כתובת' קודם החוב אם אין במה לשלם ב"ח כך נכנסת בשעבוד גופה מה שמסגל' אח"כ כי אע"פ שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מ"מ יוכל לשעבד דבר שלא בא לעולם ותדע שכן הוא דאל"כ בכל ערב דעלמא נמי נימ' הכי אם יש לו חוב מוקדם על הלוה ונעש' ערב בשבילו נימא שלא נעשה ערב אלא כדי שלא תטרוף בחובו שעל הלוה בדין מוקדם אבל לא נעשה ערב לשלם מממון עצמו ובאמת דבר זה נשתקע ולא נאמר כי בכל הש"ס ופוסקים אמרינן בהאי הנאה דקא מהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה ואין שעבוד לחצאין ואף שהדבר א"צ ראיה מ"מ לא אמנע להביא קצת ראי' על