שבות יעקב חלק ב ד

קי"ל כמבואר ברמב"ם פרק י"ד מהל' מעשה קרבנות עוד נשאלתי בפר' וירא נמצא טעות בס"ת בפסוק ועתה השבעה לי וגו' ועם הארץ גו' היה ועם באל"ף אם יש להוציא ס"ת אחרת או לא כיון דאותיות אחע"ה מתחלפין: תשובה הנה קושיא זו לכאורה תמוה מאוד וראיתי בתשובת פנים מאירות סי' צ"ט שנשאל ג"כ קושיא זו ורוצה להוציא בשביל תמיהא סוגיא דש"ס מפשטן בדברים שאינם ברורים ונכונים כלל והקושי' במקומ' עומד' ולע"ד נראה לתרץ דהתם בנדרים מיירי בשוגג שהרי בנדבת כשרים קאמר דלא חיישינן שיפשע במזיד לעבור על בל תאחר דהא דומי' דמעילה דקתני דהוא דוקא בשוגג וכן משמעות לשון הש"ס קצת דקאמר אתי לידי תקלה דמשמע שוגג להכי אמרינן דליכא בל תאחר דכל היכי דאיתא ביה גזא דרחמנא איתא מה שא"כ במזיד דחמיר זה וזה שווין לענין בל תאחר וזה ברור בדקדוק כוונת הר"ן שם שפי' וז"ל נדבה נמי דלמא אתי לידי תקלה דלמא פשע ומאחר להביא יותר מג' רגלים עכ"ל הרי דבנדבה אינו עובר אלא א"כ פשע במזיד משא"כ בשוגג ורש"י לא ס"ל כפי' הר"ן דמיירי בפשיעה מכח דקדוק לשון הש"ס לכן פי' בשוגג ולענין גיזה ועבודה ולא בבל תאחר דבשוגג בנדבה ליתא כיון דבכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא ועיין בש"ס דחולין דף קל"ט ע"א כנ"ל ברור והצעתי הדבר לפני גדולים והסכימו לדברי וע"ד השאלה שנית זכורני כשהייתי עם גיסי הגאון הגדול המפורסים מהר"ד אופנהיים נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק פראג נשאל שאלה כזו לפניו בהיותו בק"ק הנובר ודנתי עמו בזה וידעתי גם ידעתי שאסיק להלכה דהוי טעות גמור וכן הוא כתובה לפניו באורך בספרי נשאל דוד ומראה פנים לכל צד אבל נשכח מאתי כל פרטי דברים שנאמרו שלא לקרות בס"ת כזו ולפסול אותה ועתה שראיתי מעשה ניכר הלכה כדאיתא בפ' הבונה דף ק"ג ע"ב וכתבתם שיהא כתיבה תמה שלא יכתוב אלפי"ן עיינ"ן עיינ"ן אלפי"ן היה"ן חית"ן סתומין פתוחים פתוחין סתומים ומוכח שם בש"ס מדברי המקשה שהמקש' מברייתא על רב חסדא מהא דסתום ועשהו פתוח דאפי' בדיעבד פסול וכן משמע מדברי הרמב"ם בהלכות ס"ת פר' יו"ד בדיני הפסולין שאם שינה האות בעיקר הכתיבה שנדמה לאות אחר שהוא פסול וכ"כ להדיא בטי"ד בסי' רע"ד דאם כתבו לחית"ן היה"ן שהוא פסול אע"פ שאותיות אחע"ה מתחלפין ובענין קרא כדכתיב ויעיין בתשובת עבודת הגרשוני סימן פ"ב ומה"ט ג"כ פסקתי למעשה שהיה כתב בס"ת במקום ונחנו מה היה כת' ואנחנו מה עם אל"ף והצרכתי להוציא אחרת דהוא טעות גמור שהרי על ואנחנו לא נדע מה נעבוד התרגום בשינוי דדוקא חסירות ויתירות יודי"ן או ווין שאין שינוי בשבילם ואין אנו בקיאין מש"ה לא פסלינן משא"כ במקום דבקיאין אנו ויש שינוי ודאי הס"ת פסולה וצריך תקון וכן מבואר בתשובת חינוך בית יהודה סימן ה' ע"ש גם בתשובת הגאון מהרצ' אב"ד דק"ק אמשטרדם שאלה נ"ד השיג על תשובת צ"צ בענין טעות בס"ת בתיבת מגרשיהן שפסק דאין להוציא אחרת והשיג עליו דיש להוצי' אחרת וכן העלה ומסיק גיסי הגאון בספרו נשאל דוד שם והמעיין בגוף התשובה בצ"צ ירא' שפסק כן לפום ריהטא מבלי עיון בספר והי' מפקפקין עליו לכך עושה שם סניגרון לדבריו דלא הוי טעות גמור ולא מהדרינן עובדא אבל לכתחלה אין להורות כן כל שאינו בחסרות ויתרות הוי טעות גמור ויוציא אחרת נ"ל הק' יעקב: שאלה ד בשבת בשעת קריאת התורה נמצא טפת שעוה שנטף על האותיות של ס"ת ואינם ניכרים כלל דרך השעו' וכיון שאי אפשר לגרור השעוה בשבת אי פסולה לקרות בו באותו שבת או לא: תשובה הנה באמת גוף שאלה זו ראיתי נדפס מקרוב בספר ליקוטי פרדס של רש"י וחיבר א' מחכמי הזמן ותוכן דבריו שם וז"ל דבר ברור גלוי וידוע לכל משכיל שאין שם פסול על ס"ת בשביל זה שהרי כל התורה כולה כתיבה כתקנה ולא הדביק אות לאות ולא חיסר ולא הותיר ולא הפסיד צורת אות אחת ולא שינה כלל אלא שאות אחת או תיבה אחת מכוסה בשעוה הרי זה דומה לס"ת שהיא פתוח' וחלק א' מס"ת מכוסה בדבר אחר שא"א ליטלו משם הן מחמת איסור או סיבה אחרת דזה ודאי אינו עולה על הדעת שיהא הס"ת פסולה בשביל כן הדבר בנדון דידן ומאיזה טעם נפסול אותה כיון שכתובה כתקנו רק יקרא מה שמכוס' בעל פה ע"כ תוכן דבריו שם רק שמאריך שם בדברי' של מה בכך יע"ש וכאשר ירדתי אל העיון נלע"ד דלא דק בהוראה זו שפסול גמור האי זה קודם שהסיר השעוה דכיון שהשעוה מדובק היטב מבטל כתב התחתון וגדולה מזו מצינו בש"ס דגיטין פ"ב דף י"ט דכתב על גבי כתב העליון מבטל התחתון להחמי' ומה"ט כת' הנ"י פ' הבונ' על הא דתניא כתב האזכרו' בזהב כלומר שזרק זהב על כתב השמו' שנכתבו בדיו אפ"ה פסול דס"ל כת' העליון כת' ומבטל התחתון עכ"ל וכתב הב"י בא"ח סי' ל"ב וז"ל ונ"ל דהיינו דוקא כשאינו יכול להעביר את הזהב אבל אם יכול להעבירו יעבירנו וישאר כתב התחתון מיהו באזכרות נראה דאסור להעבירו משו' דהוי כמוחק את השם ולפ"ז משום הכי נקט אזכרו' עכ"ל וכן פסק שם בש"ע סעיף ג' וכן בי"ד סי' רע"ו סעיף ה' ובש"כ שם ס"ק וי"ו הרי אף דכתיבא כתקנה ועדיין ניכר הכתב אפ"ה פסולה כל שלא הוסר העליון וכל שכן השעוה שמדובק היטב ואינו ניכר הכתב כלל שמבטל כתב התחתון ופסול עד שיסירה ואין כאן תקנה לקרותו בעל פה כמבואר בא"ח סי' קמ"ג וכבר קבעתי בהם מסמורת בספרי תורת השלמים שאלה י"ח דאין לקרות בעל פה יע"ש גם בתשובת חינוך בית יהודא שאלה ה' כתב וז"ל כתב דודי זקיני הגאון מוהר"ר וואלף זצ"ל בשם הגאון המפורסם מהר"מ מענדלש בס"ת שהיה טפות שעוה על אות אחת וכיסה אותה שלא היה נראה כלל והורה להוציא אחרת וכן פסק בתשוב' הל' קטנות סי' נ"ה דדוקא אם ניכר הכתב דרך שעוה מותר לקרות בו משא"כ באינו ניכר הכתב ע"ש אכן נ"ל אם נתיישן השעוה מאוד ונתייבש כל כך עד שיכלו להסירו כלאחר יד להכפיל הגוויל של הס"ת באותו מקום ועל ידי כן יפול השעוה מן האות הרי ניכר שלא נדבק תו השעוה היטב מכח שנתייבש מאוד מותר לעשות כן אפי' בשבת ואין כאן משום ממרח ואף לכאורה שעל היתר זה יש לפקפק מהא דאיתא בא"ח סי' ש"מ סעי' ג' המוחק דיו שעל הקלף או שעוה שעל הפנקס אם יש במקומו כדי לכתוב שני אותיו' חייב וכתבו האחרונים שם בשם הב"ח וז"ל ולכן צריך ליזהר כשנוטף שעו' על הספר שאין לסלקו עכ"ל אכן באמת הדבר תמוה דמה ענין מחיקה בשעוה של הספר רק דין ממרח וממחק ה"ל לכתוב ולא ענין כתיבה ע"י מחיקה שייך כאן כאשר הבינו האחרונים ותו כיון דהמקור דין הוא מתוספתא הוי ליה לכלול יחד בחדא בבא המוחק דיו או שעוה שעל הספר אלא דכוונת התוספתא על פנקס שהוזכר במתני' פר' י"ו דכלים פנקס שיש בה בית קבול שעוה ולזה העירני מחותני הרב המופלא מהר"מ ראש ב"ד דק"ק נ"ש בעברו פה והם דברים כנים ואמיתים נמצא דבקלף אין כאן חשש איסור אלא א"כ רוצה להסיר השעוה באצבע וצפרני ידו וכה"ג דאיכא בו משום ממרח אבל כה"ג אין כאן חשש איסור כלל הק' יעקב: שאלה ה כיצד יש לברך על הקאווי ועל הטע גם אם אין חשש איסור לשתות' בפסח: תשובה הנה אשיב על ראשון ראשון בדבר הברכה כבר נתבאר בתשוב' פרח מטה אהרן חלק ראשון סי' מ' דמברכין עליה' שהכל שכן מבואר מדברי הרא"ש בתשוב' ושאר גדולי פוסקי' דל"ד למי שלקות דהתם אוכלין השלקות עצמן גם המי שלקות כמותן משא"כ הקאווי וטע אין אוכלין כלל בעין ושותין רק המים ואין טובלין בו ללפת את הפת א"כ דמי לשכר דמברכין שהכל ע"ש דבריו באורך גם בתשובת הלכות קטנות סי' ט' פסק לברך שהכל על הקאווי ושכן עמא דבר ע"ש וכן בטע ליכא מאן דפליג שמברכין שהכל כמשמעו' פוסקי' ראשונים ועיין בא"ח סימן ר"ה ובעולת תמיד שם ובמ"א והוא פשוט וברור דלא כמ"ש בתשוב' פנים מאירות סימן צ"ה לברך עליהם בורא פרי אדמ' כמו מיא דשלקי ולא דק דשאני התם דמלפתין בו פת כמו שלקות עצמן וכמו שהאריך שם בפרח מטה אהרן בראיות ברורות ובודאי היה ממנו בהעלם דבר וכן נוהגין בפשיטות ועל דבר הקאווי לשתותו בפסח דרכי להורות דכל שנחרכו קודם פסח ביד ישראל מותר לשתותו בפסח כי אף אם נאמר דהוי כמיני קטניות או שיש לגזור בהם משום מיני קטניות אף שגדילים באילנות כפי הנשמע והיא גופ' גזיר' מ"מ כיון שחורכין אותן קודם פסח עד שנפסל מאכילת כלב א"כ אין חשש איסור כלל ואע"ג דמבואר בא"ח סי' תמ"ב דאפ"ה אסור לאכול החמץ שנחרך קודם זמנו רק לקיימו מתירין היינו חמץ דגן גמור משא"כ מיני קטניות ודאי אין איסור בחרכו קודם זמנו ועוד דהא רבים אומרים דאין זה מיני קטניות כלל מש"ה אין להחמיר כולי האי אכן בטע שמעתי שרבים פורשים שלא לשתותו בפסח לפי שיש חשש רמאו' שמשתמשין בט"ע ואח"כ חוזרין ומייבשין אותו למכור ושמא נשתמש תחלה עם חמץ וכן שמעתי משלמים וכן רבים לכן שומר נפשו ירחק מהם כי בפסח צריכין הרחקה טפי ובאמת הראשונים לא הזכירו דינים אלו לפי שלא היה מצוי ביניהם דברים כאלו במדינות אלו רק חדשי' מקרוב באו מארץ תורגמה והנלע"ד כתבתי הק' יעקב שאלה ו בר"ח סיון תע"ו לפ"ק שהיה חל ביום וי"ו שנהגו להתענו' פה וורמייש"א מיו' גזירת תתנ"ו עד אחר חצות היום בכל ר"ח סיון ובזמן מנחה גדולה מתפללין מנחה גדולה ואח"כ אוכלין כדי שלא יתענו בר"ח תענית גמור ואח"כ מתפללין תפלת ערבי' כפי מנהגם כל השנה וכשחל ר"ח סיון בערב שבת נהגו להתפלל מנחה ומעריב מיד אחר שעה ג' מכ"ד שעות אחר חצות ומקדשין השבת וכשראיתי זאת תמהתי מאוד עליה' על שמתפללין תפלת ערבית שלא בזמנה כולי האי וצווחתי על זה ככרוכיא ולא שמעו אלי ושמעתי שגם רבנים הקודמין מיחו ולא עלתה בידם ואולי יטעו דורו' הבאים לומר מדשתקו רבנן ולא מיחו ש"מ שנעש' ברצון חכמי' ויקבעו הלכ' לדורו' אף גם שפרשתי מהם בענין זה ולא התפללתי עמהם תפלת ערבי' כדרכי בשאר כל הימים אף על זה ריננו העם לומר שאין לפרוש מן הציבור בענין מנהגם ואין כח בידי לשנות מנהגם וכדי לברר הדבר לעין כל שמנהגם בזה הוא בטעות אכתוב כל טענת' מה שבאפשר לטעון בעד מנהגם לקיימו ואשיב על ראשון ראשון ראש דבריהם דהא מצינו בגמ' פ' תפלת השחר דף כ"ז ע"ב רב צלי של שבת בערב שבת ש"מ שהתפלל ערבית בעוד היום גדול ובפרטות שעיולי יומא בשבת זריזין ומקדימין כדאיתא פ' כל כתבי דף קי"ח דאמר ר' יוסי יהא חלקי עם מכניסי שבת בטבריא פרש"י מפני שהיא עמוק' ומחשך מבעוד יום מתפללין בעוד יום גדול ותו טענו כיון שזמן תפלת ערב הוא בפלג מנחה והיום ארוך בימי סיון מעלות השחר י"ל דבשעה ג' אחר חצות הוי זמן פלג מנחה