שבות יעקב חלק ב מח

האיש מקדש שכתב וזה לשונו הי' השליח מקדש בשטר וחלה השליח או שנאנ' יכול למנות שליח אחר תחתיו ומוסר לו שטר קידושין שמסר לו המקדש אבל אם היי מקדש בכסף אין השליח יכול למנות שליח אחר שהרי לא נמסר לו אלא שליחות דברים שיכול לקדשה בכל כסף שירצה והדברים אינם נמסרים משליח לשליח אבל השטר נמסר משליח לשליח שהרי אינו יכול לקדשה אלא בשטר זה שנכתב לשמה ומדעתם עכ"ל הש"ג ואף שלענין הטעם המה מחולקים מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי לדינא) ואי תקשה לך א"כ מנ"ל בכסף דמשוי אפילו שליח ראשון י"ל דזה נלמוד מבנייהו מגירושין ותרומה כמ"ש התוספות והא דאיצטריך ג"ש הויה ליציאה היינו לענין שטר ושליח שליח דלא מצי למילף מתרומה ובזה מתורץ גם כן מה שמקשים העולם הא דתלה כאן ואלא הא דתנן משום דקשה אף דמקשינן הויה ליציאה היינו דוקא הויה דשטר אבל הויה דכסף מנלן דמשוי שליח לכך קאמר ואלא הא וכו' וצ"ל מגם אתם אם כן ילפינן קידושי כסף מבנייהו מגירושין ותרומה ומתורץ בזה קושית התוספות ד"ה שכן ישנן במחשבה עיין שם ובלימוד הישיבה הארכתי בסוגיא זו כלל הדברים אף שהב"ח הניח דברי הקדוש בתימא וגם האחרונים מרמזין על דבריו מכל מקום כיון שאפשר ליישב דבריו על פי הסוגיא מידי ספיקא לא נפקא: הקטן יעקב: שאלה קמ איש אחד שמורד על אשתו וטוען שאי אפשר לו כלל לדור עתה עמה ורוצה לגרשה והיא אינה רוצה לקבל גיטה ומבקשת מזונותיה מה דינם: תשובה עיקרא דהא מילתא כבר אמורה והיא מחלוקת ישנה דבתשובת מהר"א מזרחי שאלה למ"ד פסק כיון שהוא רוצה לגרשה רק שאניס בתקנת חכמים שתקנו שלא לגרשה בעל כרחה פטור ממזונתיה דוגמא דאמרינן ריש פ' קמא דכתובות הגיע זמן ולא נשאו וכו' ובתשובת מהר"א ששון סימן נ"ה האריך מאוד לפלפל בזה ומראה פנים לכאן ולכאן ומסיק דיכול הבעל לומר קים לי כהר"אם ע"ש גם בתשובת פרח מטה אהרן סימן כ"ד מאריך בזה ומסיק כן להלכה וכ"פ הב"ח בא"ע סימן ע"ז עיין שם אכן החלקת מחוקק בסי' ע"ז ס"ק ג' השיג על הב"ח בזה מכל מקום בענין מזונות נראה שאינו מחייב לאיש לזונה רק שעונתה וכסותה לא יגרע ולהכי מוסיפין לה על כתובתה ובאמת לע"ד מדברי ראשונים יותר היה נ"ל דלא כדעת הרא"ם והב"ח ולא אישתמט א' מהן הראשונים לכתוב דבזמן הזה דאיכא חרם רגמ"ה לא שייך דין מורד ליתן לה מזונתיה ותנאי כתובה ולהוסיף לה על כתובתה אלא ודאי דלא פלוג חכמים בתקנתא דמורד על אשתו אף שהוא אנוס שלא יכול לגרשה צריך לקיים כל התנאי כתובתה וליתן לה מזונות ולהוסיף לה על כתובתה וכן משמע מתשובת הרא"ש כלל מ"ב ותשובת מהרי"ק שורש ק"ז וכן משמע בש"ע ס"ס קי"ז וכה"ג מבואר בטור א"ע ריש סימן קי"ט בנשתטית דאין יכול לגרשה בתקנת חכמים דדעת הראב"ד והרמ"ה דצריך ליתן לה מזונת דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתם וכן הכריע רמ"א בש"ע שכן עיקר ודלא כהרמב"ם והב"ח עצמו הכריע שם ג"כ הכי אף שיש לחלק בכמה גווני בין האי להאי וכ"כ בתשובת מהר"א ששון מ"מ נ"ל עיקר כמ"ש אבל מה אעשה זו היא שקשה בדיני ממונות להוציא מיד מוחזק היכי דיכול לומר קים לי כהפוסקים דס"ל הכי והם גדולי אחרונים מ"מ נ"ל דעכ"פ כיון שהוא רוצה לגרשה והיה צריך ליתן לה כתובתה אזי עכשיו ישליש לה כתובהה והפירות שלה וגם מעשה ידיה א"כ קרוב הדבר שיהא ספקה מזונתיה וגדולה מזו כתב בתשובת חות יאיר ס"ס כ"ג אצל משר' שאם חוזר בו הבע"הב שאין לחייב הבע"הב רק בדמי שכירות משא"כ בדמי מזונות שהרי מזונותיו מצוים ולא יחסר לחמו בכל גבולי ישראל וסגי שהוא הולך בטל וכמה אורחי ופרחי בוחרים בזה יותר מהיות משרת ואע"ג דאיהו לאו בר הכי הוא מ"מ אין לחייב בע"הב עכ"ל אע"ג דדבריו אינם מוכרחים ובלי ראיה כלל ואף גם י"ל דגם בעל חות יאיר כוונתו דוקא במשרת דאפשר בהכי משא"כ באשה המשרתת וכה"ג ודאי חיישינן לזנות ואין דרכה להיות מחזר אחר מזונתיה כי כל כבודה בת מלך פנימה מ"מ נ"ל כמ"ש בנ"ד דמסתמא ע"פ הרוב ספקא למזונותיה ולענין ירושת הבעל ג"כ איכ' מחלוקת בין הפוסקים אי מורד יורש את אשתו או לא וכיון שכתובתה ביד שליש אם מת היא בחייו יורש הבעל מחצה והיא מחצה וכן דנתי למעשה י נ"ל הקטן יעקב: שאלה קמא באשה אחת שהיתה יושבת תחת בעלה ויצא עליה קלא דלא פסק שזינתה תחתיו ונתאלמנה ועמדה וניסת לכהן אי כופין אותו להוציא כיון שהיא בחזקת זונה או לא תשובה עיקר דין זה מתבאר בפ"ב דיבמות בקלא דלא פסק בדבר מכוער מוציאין מהנטען אבל מבעל הוא מחלוקת ישנה בין גדולי ראשונים אי מוציאין אי לא דלא חיישינן לקלא דבתר נשואין אבל לקלא דקמא נשואין כגון להנשא לכהן היה נראה דמוציאין דהוי קלא דקודם נישואין. ויעוין פלוגתא באורך בב"י בא"ה סימן י"א ואף שראיתי בא"ה בש"ע ס' ד' סעיף ט' שכתב אשת איש שיצא עליה קול שהיתה מזנה תחת בעלה והכל מרננין אחריה אין חוששין לבניה שמא הם ממזרים שרוב בעילות תולין בבעל אבל היא בעצמה חוששין לה משום זונה וכהן חשש לה מדין תורה ע"כ והוא לשון הרמב"ם וכתב שם הבית שמואל בס"ק כ"ד וז"ל חושש לה מדין תורה היינו לכתחלה אבל בדיעבד אם נשאה אין מוציאין עכ"ל צריך לומר דהתם מיירי בקלא דפסק אבל בקלא דלא פסיק ודאי מוציאן וכ"כ תוס' בסוטה על הא דאמר ר' יוחנן ישא אדם בת דומה ואל ישא דומה פר"ח שמלעיזין עליה בני אדם שהיא מזנה כדגרסינן דומי מתא יומא ופלגא ומה שהביא רבינו חננאל דומי מתא יומא ופלגא לא היבא אלא לראיה דלשוען דומה לזות שפתים הוא ומיהו הכא לא מיירו בדומה כה"ג דא"כ אפילו כנס יוציא דהא פסקינן התם בפ"ב דיבמות כר' בקלא דלא פסיק היכא דדומי דמתא יומא ופלגא דקאמר הואיל ומכוער הדבר תצא ואפילו ר' יוחנן מודה הכא אם כנס לא יוציא עכ"ל תוספות הרי להדיא כמ"ש דיש לחלק דדוקא בקלא דלא פסיק מוציאין אבל לא בקלא דפסק וכמסקנת הש"ס דיבמות ואף שלכאורה דברי התוספ' תמוהין מאוד דמאי מייתי ראיה מסוגיא דיבמות דהא התם קאי לענין לאסור על הבעל והנטען דאסור מן התורה מריבוי דקרא ונטמאה ונטמאה ע"כ אפילו אם נשאת תצא בקלא דלא פסיק אבל מ"מ האשה ודאי אינה נאסרת לכ"ע אפילו יש עידי טומאה ממש מותרת להנשא לאחר אם הוציאה הבעל זולת הנטען אלא שלכתחילה האחר מוזהר שלא ישא אפילו דומה והכתוב קראו אחר שהכניס רשעה לתוך ביתו אבל להוציאה דעבד מכ"ע זה אינו עולה על דעת כלל ואיך כתבו תוס' בפשיטות דבקלא דלא פסק מוציאין אפי' נשאת לאחר והוא לכאורה נשתקע ולא נאמר וביותר הדבר תמוה על כל מפרש' תוספו' שלא הרגישו כלל בקושיא זו על בעלי תוספ' ויגעתי ומצאתי בתשובת מהר"י מטראני חלק ב' בא"ה סי' ט"ו שהרגיש בתמיהא זו על התוספ' וכתב וז"ל ואין לי לב להבין דבריהם וכו' והניח הדבר בתימא וצ"ע וכאשר ירדתי אל העיון נ"ל דדברי התוס' נכונים בלי פקפוק כלל דכוונת והוכחת התוספ' כן הוא מדקאמר ר' יוחנן ישא אדם בת דומה ואל ישא דומה מדקאמר אדם סתמא אף כהנים בכלל זה דבל ישא אפ"ה אם נשאת לא תצא רק דלכתחלה אל ישא וא"כ הוכיחו תוספות שפיר דמיירי בקלא דלא פסיק דאי בקלא דפסיק אפילו נשאת תצא דהוי קלא דקודם נשואין בכהונה דאסור דאורייתא משום זונה וברוך ה' אשר האיר עיני בדברי התוספות בזה כלל הדבר אם היה בנדון שלפנינו קלא דלא פסיק ודאי מוציאן מכהן אך שהדבר צ"ע וחקירה היטב בכל הצדדים אי מחזקינן קלא כי האי דאולי אויבים אפקו לקלא ואני בחוץ ואתם בפנים לחקור הדבר היטב בכל הצדדים אם יש ממש בקלא זו טרם שנוציא אשה מבעלה להפריד בין הדבקים כנ"ל הקטן יעקב: שאלה קמב באחד שפסק לבנו וכלתו ליתן להם מזונות זמן מה ובתוך הזמן מת הבן אי מחויב ליתן מזונות לכלתו עד תשלום הזמן שנקבע או לא: תשובה אף דהא מלתא כבר אמורה בספר ט"ז לח"מ סימן ס' אך לפי שלבבי לא כן ידמה בכח המדמה ובפרט שקשה להוציא ממון בלי ראיה ברורה על כן הוצרכתי להעתיק דבריו כלשונו ממש ולכתוב מה שנ"ל וזה לשונו שם מעשה אירע במקומינו באחד שכתב לבנו ולכלתו שיתן להם מזונות ודירה סך קצוב ומת בנו אחר הנישואין ותובעת כלתו חלקה במזונות ודירה והיה בזה בעל סברות לומר דפטור בזה דאנן סהדי שלא כתב לה מזונות ודירה אלא כל זמן שהיתה כלתו וראיה מנדונית חתנים באבן העזר סימן נ"ב כשמתה בתו דקי"ל מספק אין מוציאין נגד רבינו תם שכתב התוספות בשמו פ' נערה שנתפתתה אנן סהדי שלא כתב לה אלא כדי שתהנה בתו מזה ה"ג כאן ולע"ד דאין זה דומה כלל לזה והדין שלפנינו מפורש במשנה ר"פ הנושא דהנושא אשה ופסק לזון את בתה ה' שנים חייב לזונה אף שאשתו נתגרשה ממנו אעילו לאחר מיתתו חייבין היורשים לזונה ולא אמרינן שלא קיבל עליו אלא כל זמן שתהיה בת אשתו ולא עוד אלא אפי' כ' בשט' בהדי' בלשון שאני חייב לזון בת אשתו אין לו אח"כ טענ' מדכתב בת אשתו ש"מ כל זמן שאת אשתו דיקא דאל"כ דמאי אמרינן בסיפא שם פטו' הפקחים היו כותבים כל זמן שאת עמי וכו' ש"מ שאין מועיל בזה אלא כתיבת לשון זה דוקא אבל לא מהני מה שנזכר בת אשתי וה"נ בדין זה אף ע"פ שכתב בשטר ליתן להזוג אין לומר כל זמן שהוא קיים דלא עדיף לשון זה מלשון בת אשתי שזכרנו וכו' ואין להקשות מ"ט באמ' לא הוי כאן כמו בנדוניית חתני' דאין זה דומה לזה כלל דכאן נתברר החיוב שלו על כל אחד בפני עצמו בשע' שכתב שיתן מזונות לשניהם וכן בקיבל עליו לזון את בת אשתו ע"ש דברי הט"ז יותר באורך ובמליצת דבריו גם המגי"ה שם מסייע ומסכים לדבריו להלכה ע"ש ואף דגברא חזינא ראיה לא חזינא גם הוא נגד הסברא וחוש השכל דאם בנדונית חתני' שהיה מחויב לתת מיד בשעת נישואין אפ"ה אמרינן שלא כתב לה אלא כדי שתהנה בתו ואיכא משום ותם לריק כחכם מכ"ש ואצ"ל לענין חיוב מזונות שחיוב עליו דבר יום ביומו אין לך עגמת נפש יותר מזה שבנו כבר מת והיא נוטלת כתובתה והיא יתן לאחרים חילו במזונת ודיר' או דמיהם דהא עיקר טעם שנותנין מזונות לזוג אחר חתנותם הוא מטעם לפי שעל פי הרוב אין החתן מורגיל במשא ומתן שיוכל לזון אשתו ובני ביתו כפי שכת' בכתובתה ושעבוד נפשו איזון ואפרנס יתיכי על כן נותנין המחותנים להם מזונות זמן מה עד שיהא רגיל במשא ומתן נותן לה מזונות במקום בנו וגם כדי להרגיל לו כיצד ינהוג עם אשתו וכה"ג אבל היכא שמת בנו שהיא נוטלת כתובתה וזכתה במעשה ידיה וכה"ג ששוב על יורשיו ונכסיו לא חל חיוב מזונות כלל מהיכי תיתי שיחול חיוב על אביו וכן אבי אשתו נותן להם בשביל בתו שהיא ילדה ואינו רוצה שיטריח כ"כ אחר חתנותה במעשה ידיה והיינו כל זמן שהיא חיה אפי' מי שחולק על ר"ת לענין נדונית חתנים מודה במזונות שנותן לכלתו במקום