שבות יעקב חלק ב מז

בושת כבר מבואר הדין פשוט בש"ע ח"מ סי' תכ"א סעיף א' בהג"ה והוא מתשובת מהרי"ו סי' קס"ח ופסקי מהרא"י דכל דרך תביעה אינו מחייבו על הבושת כיוון שלא כיון לביישו אף ששמעתי שרבים וכן גדולים תמהו על דין זה תמיה גדולה וקיימת שהוא נגד סוגיא דש"ס דקדושין פ"ק דף כ"ח ע"א עד היכן גלגול שבועה א"ר יהודה אמר רב דא"ל השבע שאין עבדי אתה האי שמותי משמתינן ליה פיר' רש"י לפי שמזלזל בישראל כל כך הרי דאף דרך תביעה חייבין על הבושת מ"מ אי משום הא לא תברא דכבר הרגיש בתמיה זו הב"ח בתשובה סי' ט' ותירץ משום דקראו עבד כנעני וברור וגלוי וידוע לב"ד שזה ישראל גמור הוא ותובע יודע בכך לכך משמתינן ליה ע"ש דבריו באורך וכן נ"ל מוכח מסוגיא דש"ס להדיא ואפי' רש"י שם דלכאורה יש לדקדק שם בגמר' דמוקי דאמר השבע לי שלא נמכרתי לו בעבד עברי וכו' אי הכי היינו קרקע אמאי לא מקשה קושיא זו מיד אף אי איירי בעבד כנעני היינו קרקע ומה רבותא דרב יהודא לאשמעינן יגלגול כדפי' רש"י שם להכי נ"ל דרש"י נשמר שם מקושיא זו שכתבו ד"ה דאמר ליה עבדי אתה אפי' זו מגלגלין אם יתחייב לו שבועה ממקום אחר ובמסקנא מפרש מאי רבותא ממקרקע דאמר עד היכן עכ"ל נראה דקשה לרש"י היאך ס"ד דמקשה שגלגול שבועה זו קאי אעבד כנעני יותר מלעבד עברי ולכך מקשה האי שמותי משמתינן ליה פשיטא יש לתרץ דמיירי בעבד עברי לכך פירש רש"י דהמקשן הוכיח עצמו דמיירי בעבד כנעני מדאמר ליה עבדי אתה אפי' זו מגללין ובמסקנא מפרש מאי רבותא ממקרקעי ולא קמקשה קושיא זו מיד לעיל אלא ודאי דלעיל לא קשה מידי דהוא רבותא גדולה כיון שאמר שהוא עבד כנעני והכל יודעין שמוחזק לישראל כשר אפ"ה מגלגלין וק"ל ואם כן שפיר מקשה הש"ס משמתינן ליה כיון שהכל יודעין שבשקר תבעו אבל בשאר כל תביעת אין חייבין משום בושת כלל כנ"ל פשוט הקטן יעקב: שאלה קלז מאחד מתלמידים לבאר לו לפי פי' רש"י בקידושין דף ע"ד ע"א ודף ע"ח ע"ב שפרש"י להדיא דרבנן דקאמר אינו נאמן אבן גרושה ובן חלוצה פליגו שהוא לכאורה נגד סוגיא דש"ס דב"ב דף קכ"ז ע"א וע"ב עכ"ל: תשובה הנה סתמת דבריך מאוד אבל אחר העיון ראיתי דברים תמוהין דלפי פרש"י איך יתיישב לשון הסוגיא דב"ב כיון דרבנן לא פליגי רק אבן גרושה ובן חלוצה איך קאמר מספקא ליה אי כר"י אי כרבנן הא לרבנן ג"כ נאמן לענין בכור ותו מה מקשה אלא לרבנן יכיר ל"ל לפי פי' רש"י הא בעינן יכיר לענין נאמנות בבכורה ותו קשה כה"ג שם דקידושין דף ע"ח יע"ש ותו קשה איך קאמר בסמוך רישא ר' יהודא וסיפא רבנן לפי פרש"י וכה"ג א"א ליישב לשון הש"ס לקמן בב"ב דף קכ"ח ע"ב בהא דשלח ר' אבא לר' יוסף וראיתי בתשובת חות יאיר סי' צ"ג גם בחידושי מהר"י מטראני שם בקידושין הרגיש קצת בתמיהות אלו ואינם מיושבין על נכון לפי דבריהם ולע"ד נראה דמעיקרא לק"מ דרש"י סובר דודאי מהני מגו אפילו במקום חזקה ונאמן לענין בכורה אף לרבנן אלא דס"ל לרש"י כתירץ ראשון שבתוספות דנאמן לבכור אף במקום שעושה לאחד ממזר ומה"נ נאמן לומר שהוא בן גרושה ובן חליצה ורבנן פליגי אבן גרושה ובן חלוצה כלומר דאינו נאמן לפסול לכן במקו' שעוש' לבן א' ממז' ס"ל להיפך כשם שאינו נאמן לפסול אינו נאמן לבכ' אבל במקום שאינו פוסל לשום בן נאמן לבכר אף במקום חזקה מכח מגו ומה שמתרץ הש"ס שם בצריך היכרא כלומר שאין א' מהם ניכר גדולתו שמשוה לגדול ממזר רק ששניהם שווים ולהכי מקשה שפיר למאי הלכתא למיתבא לה פי שנים ודוק כי נכון הוא ליישב דעת רש"י ובעיקר דין מגו במקום חזקה עיין לקמן בכללי מגו שלי: הקטן יעקב: שאלה קלה מהמופלא מהר"ר מנחם מן אונ"א דיין דק"ק ווירמיישא וז"ל ילמדנו רבינו מי שהחליף דתו זה כמה שנים ואשתו הוא בעיר מלוכה ווין והוא במדינה זו ונתרצה ליתן לה גט ואין ידה משגת לעשות שליח להולכה וקודם שתבאה היא לכאן יש לחוש שיתחרט ולא יתן גט אם להתיר ליתן גט ליד שליח שדר בכאן והשליח יעכב הגט בידו עד שתבא האשה לכאן או על אם הדרך זאת ועוד אחרת בבן ראובן שיש לו נושים הרבה והנושים באים לקחת כל המטלטלין וקרקעות והאשה עומדת וצוח' להניח לבעלה קרקע עד כדי כתובתה לגבות לאחר מותו מה דינו הגם שהדין מפורש בח"מ סי' צ"ז סעיף כ"ד ובסימ' ק"א סעיף יו"ד ובא"ע סי' צ"ג מ"מ קול המון כקול שדי המהפכים האמת ורוצים לשמוע דברי אדוני מ"ו כי מפיו אנו חיים עכ"ל: תשובה שאלתו שאלת חכם קבלתי ומפני טרדות חבילות חבילות דשמיא ודארעא אבא בקיצור נמרץ אף גם רוב הדברים הם פשוטי' ומבוארי' להדיא בפוסקי' ראשונים ואחרונים וא"צ לפני' וזה יצא ראשונה על דבר הגט ממי שהחליף דתו אם יש להתיר ליתן הגט ליד שליח שהוא בכאן והשליח יעכב הגט בידו עד שתבאה אשתו לכאן או על אם הדרך הנה לא ידעתי מאיזה טעם מסתפק לעשות כן וכן עשינו כמה פעמים הלכה למעשה בק"ק פראג ואין מי שפקפק בדבר זה מעולם מ"מ להוציא חלק אי אפשר ויש להביא קצת ראיה מהא דאמרינן בש"ס דגיטין דף ס"ד גבי שליש אומ' לגירושין וכו' יע"ש באורך הסוגיא מבואר דהיכי שמוס' הגט לשליש למסור גט לאשתו כפי רצונו ויכלתו שגטו גט ומצינו כמה פעמי' בש"ס בתנאי הגט לאח' י"ב חדש אפי' ע"י שליח דהוי גט וכמבואר בא"ה סי' קמ"ב וקמ"ג ובמוסר סתם לשליח יכול ליתנו אימת ומתי שירצה אם לא שנאמר דמש"ה קא מסתפק מכ"ת כיון שהחליף דתו יש לחוש שבאריכו' ימי' יבטל הגט או השליחות גם משום הא לא תברא דהרי גם בזמן מועט חששו לזו אלא שהסכימו הפוסקים ראשונים ואחרונים תקנה לכל זו שנעש' שליח לקבלה והוא עיקר רק לרווחא דמלתא עושין אותו ג"כ שליח להולכה וכיון שהוי שליח לקבלה א"כ מגורשת מיד ושוב לא חיישינן לביטול וכבר מבואר כל זה בתשובתי שבות יעקב ח"ר סי' קי"ד וקכ"ג יע"ש ושניות מדברי סופרי' על דבר האש' שרוצ' לעכב בחיי בעלה טריפת בע"ח בשביל כתובת' הנה הדין פשוט בח"מ סי' צ"ז וא"ה סי' צ"ג שבע"ח קודם לגביות כתובת' כי לא ניתן כתובה לגבות מחיים והוא פשוט בש"ס וכל הפוסקים וגדולה מזו מצינו אפי' היכא שכבר הגיע גביות בע"ח המוקדם או כתובת אשה ואינה לפנינו יש רשות לבע"ח המאוחר לגבות וכמ"ש הרמב"ם להדיא פ"א ממלוה דין ד' וז"ל וגובין מכל קרקע שיש לו אע"פ שהיא משועבדת לכתוב' אשה או לבע"ח שקדם גובין לזה ואם יבא הראשון ויטרוף יטרוף וכן מבוא' בח"מ סי' ק"א וק"ד יע"ש ואפי' באפותקי דינא הכי כמבואר בח"מ סי' קי"ז יע"ש וכ"ש בחיי בעלה כיון שלא ניתנה כתובה לגבות מחיים שאין יכולה לעכבה אפי' מכר הבעל אינה יכולה לעכב אכן הנכסי' עצמן שהכניסה לו שנקראים נכסי צאן ברזל וכ"ש נכסי מלוג הן שמכר הבעל או שיעבד' בלי רצון אשתו השיעבוד או המכר בטל וכמבואר בא"ה סי' צ"ז סעיף י"ג וי"ד יע"ש אבל מה שאינו נצו"ב או נכסי מלוג אין כח ביד אשה למחות לבעלה למכור או לשעבד לאחרים רק בהגיע זמן גבייתה טורפת אותן גם יכולה למחות שלא למכור לכותי או למי שלא יוכל לטרוף ממנו וע"ש בא"ה סי' צ' ובחלקת מחוקק ס"ק מ"ד כל זה הוא ברור הקטן יעקב: שאלה קלט מארץ לועז באחד ששלח שליח לקדש לו אשה וחלה שליח בדרך ומסר שליחותו לשליח אחר וקידש לו אשה או קידושיו קידושין וצריכה גט או לא כי ראיתי חילוק דעות בין הפוסקי' ע"כ יורני אדוני מ"ו הלכה: תשובה הנה לכאורה דין זה פשוט וערוך לפנינו בש"ס דקדושין דף מ"א על האי מתני' דקאמר האיש מקדש בו ובשלוחו וקאמר בש"ס שליח מנ"ל דתניא ושלח מלמד שהוא עושה שליח ושלחה מלמד שהיא עושה שליח ושלח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח אשכחן בגירושין בקדושין מנ"ל וכי תימא דיליף מגירושין מה לגירושין שכן ישנה בעל כרחך אמר קרא ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה מה יציאה משוי שליח אף הויה נמי משוי שליח עד כאן הרי דלמסקנת הש"ס דמקשינן הויה ליציאה אין חילוק וכמו דליציאה שליח משוי שליח אפי' עד מאה שלוחים ה"ה לענין קדושין וכ"כ המרדכי סוף פרק המקבל בגיטין דשליח ראשון יוכל לעשות שליח שני אם מוסר לו הקידושין שמסר לו הבעל אבל אם לא מסר לו הבעל הקידושין רק צוה אותו לקדש בכל כסף שירצה אינו עושה שליח והובא דעה זו בש"ע לא"ה סי' ל"ה סעיף וי"ו בהג"ה, אכן כתב שם די"א דבכל ענין אין שליח ראשון עושה שליח שני ודעה זו הובא במרדכי ריש פרק האיש מקדש וזה לשונו פסק הקדוש מדרוש דהעושה שליח לקדש אשה ומסר לו טבעת לקדש אפי' איתניס בדרך אינו יכול לעשות שליח אחר משום דמילי נינהו ומילי לא ממסרי לשליח ואע"ג דקיימא לן גבי גט שליח עושה שליח ולא הוי מילי משום מסירת הגט הכי נמי איכא מסירת הטבעת לא דמי דגבי גט בעל כרחה מיד כשיגיע הגט ליד השליח מתגרשת הלכך לא הוי מילי שהרי השליח יכול לגרשה בעל כרחה דיד השליח כיד הבעל אבל שליח של קידושין אם לא תאבה האשה אינה מתקדשת בעל כרחה הלכך ה"ל מילי עד כאן לשון המרדכי והוא להדיא לכאורה נגד סוגיא זו וכבר תמה על זה הב"ח בס"ס ל"ה יע"ש והוא תמיה גדולה על פה קדוש יאמר זה וכל שכן על ב"י ורמ"א שהעתיק דבריו לפסק הלכה בסימן ל"ה ול"ו יע"ש וכדי שלא להשוותם לטועים נראה לי ליישב בשתי אופנים הפן א' מדמדקדק הש"ס לומר מה יציאה משוי שליח ולא קאמר בקיצור מקיש הויה ליציאה אלא ודאי דאתי למימר דמקשינן רק לענין זה להשוות שליח ולא לענין שהשליח משוי עוד שליח ואי תקשה לך הא מנלן הא אין היקש וגזירה שוה למחצה יש לומר דדייק ליה מדכתבו התורה הלימוד דשליחות גבי גירושין דליכא למילף מיניה קידושין במה מצינו דאיכא למפרך כדמקשה הש"ס מה לגירושין שישנו בעל כרחך לכתוב רחמנא גבי קידושין ויכול למילף ממנו גירושין בלי הקישא אלא ודאי דדוקא בגירושין שליח משוי שליח ולא בקידושין להכי כתבה רחמנא גבי גירושין ועוד יש לומר באופן אחר והוא עיקר דהקדוש סובר דהאי היקשא דמקשינן הויה ליציאה דמשוי שליח אף על גב דהוי מילי היינו דוקא לענין הויה דשטר דהוא דומיא דגט דבעינן דנכתב לשמה ולדעתה כמו בגט מהאי היקשא מה שאינו כן בקידושי כסף לא מקשינן הויה ליציאה דלהכי לא בעינן שיהא טבועה לשמה ומדעתה כמו בגט וכהאי גוונא איתא להדיא בקידושין דף מ"ח ע"א דלענין זה אין מדמין הויה ליציאה וכיון דלא הוי בעל כרחיך והוי מילי לא ממסרי משליח לשליח (ואף שבד"מ ס"ס ל"ה כתב דהקדוש לאו דוקא שטר קאמר אלא ה"ה טבעת ולעד"נ דדוקא שטר קאמר אבל טבעת הוי ככסף כי אין קפידא כל כך כי שוה כסף ככסף מה לי הן ומה לי דמיהן דמ"מ אינו מתקדשת בעל כרחך ובשטר דיכול להשוות שליח שליח היינו מגזרת הכתוב דהאי היקשא ודוק (ומצאתי חבר לדברים אלו בשלטי גבורים ריש פרק