שבות יעקב חלק ב מו

כלום מסתמא נתן לה תחלה שלא לשם קידושין כמה ששאלה מאתו מתחלה אף שאמר לה אח"כ לשם קידושין ושתקה הוי שתיקה דלאחר מתן מעות ולא כלום הוא כנ"ל הק' יעקב: שאלה קלג בתולה אחת שנתקדשה מבחור א' בפני עדים ופסקו המורים שהוא ספק מקודשת ונתפשרו אח"כ לישא אותה וצריכין קידושין שנית כדאיתא בש"ע סימן ל"א סעיף ד' אם יברך ברכת אירוסין כמו בכל קידושין או לא: תשובה הנה לא ידעתי מאי קא מסתפק לך דלמה לא יברך אע"ג דספק ברכות להקל וברכות דרבנן מ"מ הא קי"ל בק"ש כיון דעיקר ק"ש דאורייתא אף הברכות מחויב מספק וכן פסק הרמב"ם להדיא בפ"ב מה' ק"ש ספק קרא ק"ש חוזר ומברך וכן פסק בטור וש"ע בא"ח סימן ס"ז וע"ש בכסף משנה ובחידושי להרמב"ם מהר"ד ערמאה כתב וז"ל הטעם אע"פ שהברכות דרבנן כשהוא חוזר ועושה המצוה צריך לעשות כתקונו ר"י ז"ל עכ"ל ובר מן כל דין כיון שקידושין ראשונים היו בלא ברכה א"כ עדיין חל עליו חיו' הברכ' וכמ"ש הרא"ש פ"ק דכתובו' וז"ל ור' ניסים הורה אם לא בירך ברכת אירוסין יברך ב"א בשע' נישואין עם שבע ברכות וכן מסתבר וכן מצאתי בנימוקי הר"ר יונ' ז"ל שכתב משמו ודימה אותו לסילוק ובירך אחר אכילתו שחוזר ומברך אחר המזון כל זמן שלא נתעכל המזון וכן הכא נמי אע"פ שעבר זמן מרובה כל זמן שלא נגמר ההיתר מברך ובזמן שאין ההיתר נגמר אלא ע"י חופה יכולין לומר הברכה בשעת נישואין עכ"ל וגדולה מזו כתב הריב"ש בתשובה סימן פ"ח ופ"ט וז"ל אבל מה שאמרתי בסוף השאלה הוא על מה שמצאתי בספר המנהיג שראה שהיו מקדשין בשעת נישואין אע"פ שהיתה מקודשה מכמה שנים והיו עושין כן כדי לברך ברכת אירוסין שלא ברכו אותו בשעת אירוסין ראשונים וע"ז אמרתי שאין סיוע מזה לומר שהמקדש ע"י שליח יחזר ויקדש שנית ולברך שהבעל המנהיג לא אמר זה אלא כשלא ברכו בקידושין הראשונים ומפני חסרון הברכה היו חוזרין ומקדשין ואפילו היו קידושין ראשונים ע"י עצמן היו עושין כן כנראה מלשונו עכ"ל בתוספות ביאור הרי זכינו לדין שלפנינו שמחויב לברך בקידושי שניה וכן נ"ל קצת להוכיח מסוגיא דש"ס ופוסקים בהא דחוששין לסבלונת א"כ לא יברכו בשעת קידושין אלא ודאי דפשוט הוא דאף בקידושים שניים צריך לברך נ"ל הקטן יעקב: שאלה קלד מהרב דק"ק ראטרדם לפרש לו על מכונו דברי תוספות ריש פ"ק דחגיגה דף ב' ע"ב ד"ה לא תהו בראה שסיימו תוספות ועוד פרו ורבו אכולהו בני נח כתיב אף לכנען עכ"ל והוא נגד הסוגיא דפ' ארבע מיתות דאמרינן פ"ו לישראל נאמרה ולא לבני נח ע"ש וכבר הרגיש בזה מהרש"א שם והניח בצ"ע על כן יאיר עיני בזה: תשובה הנה הקשה לשאול לי דבר שהניח מהרש"א וכל שאר מפרשי תוספות בתימא ומ"מ כדי שלא אשיב פניו ריק' וכדי שלא יעלה על הדעת שבעלי התוספו' היו בשגגת תלמוד כאלו נעל' מהם מה דאית' בש"ס שם להדיא נלע"ד לתרץ דבריהם דהתוספו' תירצו זה התירץ למ"ד בני נח מצווין אף על הסירוס כדע' ר' חידקא דאמר הכי פ' ד' מיתות ואל תתמה על זה שהרי הסמ"ג פסק ג"כ הכי וכ"כ הת"ה סי' רצ"ט הובא דבריו בב"י בא"ה ס"ס ו"ו וצריכן אנו לומר דאע"ג דפשוט להש"ס לומר דמצות פ"ו לא נאמרה לבני נח היינו שאינם מצווים בהכרח לקיים המצוה דפ"ו אך הרשות בידם שלא לעסוק כלל פ"ו אבל לסרס עצמן בענין שא"א להם לעסוק בפ"ו זה ודאי באיסורו קיים לדעת רבי חידקא והוא ברור וא"כ בהאי חציה עבד וחציה בן חורין דהוי כסרוס ממש שאינו יכול לישא שפחה ולא בת חורין שפיר כתבו תוספו' דבעניין זה אף הבני נח מצוין כנ"ל ברור וברוך ה' אשר האירי עיני בזה לפרש דבריהם על נכון יה"ר שיאיר עיני כן בכל הש"ס כנ"ל הקטן יעקב: שאלה קלה וז"ל ילמדינו רבינו בק"ק אחד נהגו ע"פ תקון הק"ק מי שחייב לאחרים בשטר אף בלתי ידיעת האשה אם מת גובה הבע"ח קודם כתובת אשה אם לא עשתה מחאה בחיי בעלה קודם זמן הלוואה בפני נאמנים של הק"ק ועתה ראובן היה עליו חובות הרבה עד שאבנטו אפי' אינו שלו וכל אשר לו נטלו ממנו הבע"ח ונשאר הוא ואשתו ריקם מכל אך ורק לאשתו נפלה ירושה מבית אבי אמה ובא בעל חוב אחד ורוצה לעקל ולעכב ירושת אשת ראובן בשביל חובו ואשת ראובן טוענת אע"פ שהבע"ח יש לו דין קדימה נגד כתובתה מ"מ נגד ירושתו אין לו שום טענה ותביעה כיון שבא לה בירושה ממקו' אחר גם טוענת האשה הלא יש עוד בע"ח הרבה ואינו מגיע לחלקו רק דבר מועט ואיך רוצה לעכב כל ירושתה עד כאן: תשובה במה דסיים אפתח ע"ד מה שטען האשה שיש עוד בעלי חובת הנה זה פשוט אם הב"ח מקודמין לפנינו יכולין למחו' בב"ח זה שלא יטול כלום אבל כל שהם אינן לפנינו הבע"ח זה גובה כדין בע"ח מאוחר שקד' וגבה אפי' במקרקעי גובה אפי' לכתחלה כה"ג וכמבוא' בש"ס וכמ"ש הרמב"ם להדיא פ"א ממלוה דין ד' וז"ל וגובין מכל קרקע שיש לו אע"פ שהיא משועבדת לכתובת אשה או לבעל חובו שקדם גובין לזה ואם יבא הראשון ויטרוף יטרוף וכן מבואר בח"מ סי' ק"א וק"ד גביות קרקעות ומטלטלין ע"ש והוא פשוט וא"צ לפנים אך מעיקרא דדינא פרכ' דנ"ל דהדין עם אשת ראובן שאין לבעל חוב שום שיעבוד על ירושתה שנפלה לה ממקום אחר ולכאורה היה נראה דאף מהמלוה אינו גובה מירושתו שנפל לו לאחר מכאן מכח אבי אמה וכמ"ש להדיא בטור ח"מ ס"ס ק"ד אכן דבר זה תלוי באשלי רברבי מחלוקת ישנה בין הפוסקים ראשונים ואחרונים אם הב"ח נוטל בראוי או לא ויעויין בתשוב' רמ"א סי' ג' וז' ובתשובת שארית יוסף סי' ס"א ותשוב' מהרש"ל ומהר"מ מלובלין וצ"צ ובתשובתי חלק ראשון סימן ק"י ועיין בש"כ ס"ס ק"ד שמאריך בזה והאמ' האריכות בזה אך למותר כי כבר נהגו ע"פ תקון שטרות לכתב בכולם שיגבה בין בראוי בין במוחזק ברם בנדון שלפנינו נ"ל פשוט שאין הב"ח יכול לגבות מירושתה מה שנפלה לה מבית אביה ואמה דאע"ג שתקנו אם לא עשת' מחאה בחיי בעלה שגובין ממנה היינו מכתובתה ונדוניית' שהכניסה לו משא"כ בנכסי מלוג שלה שהם לגמרי ברשותה רק שהבעל אוכל פירות בחייה ודאי אין הבע"ח יכול לגבותן כלל וגדולה מזו מצינו במקום שבע"ח טורף מדינא קודם לכתובתה ומזונות' שהוא מתנאי כתובתה כגון בחיי בעלה שלא ניתנה כתובתה לגבות מחיים וכמבואר בח"מ סי' צ"ז ובא"ה סי' צ"ג שבע"ח גובה הכל אפ"ה אינו גובה כלל מנכסי מלוג דהא אפי' אם מכר מכרו בטל וכדאיתא להדיא בפ' חזקת הבתים דף נו"ן אמר אמימ' איש ואשה שמכרו בנכסי מלוג לא עשה ולא כלום וכן פסק הרמב"ם פ' כ"ב מה' אישות והטור א"ה סימן צ' והוא הסכמת כל הפוסקים וכתב הטור שם וכ"ש שאין הב"ח יכול ליטלן בחובו אפי' במטלטלין שהכניסו לו וכ"ש נכסי מלוג וכ"כ הב"י שם בשם רבינו ירוחם נתיב כ"ג ח"י ובס"ס שם בשם תשובת הרמב"ן וז"ל כל שלא שעבד' האש' עצמה לבע"ח שלה נכסי מלוג שיש לה אינו גובה וכ"כ בתשובת מהרי"ל סי' פ"א בפשיטות וכן דעת כל הפוסקים א"כ מסתמא תקון זה ג"כ לא נתקן אלא על דרך זה משום שסתם הנשים יודעת מבעלה ומשא ומתן שלו אם עולה בטוב או לא ואם היתה יודעת היתה לה למחות כדי שלא להפסיד אחרים עם גביית כתובת' והיא נהנית עם בעלה מממון אחרים בברכת ביתה על כן תקנו כל זה שלא תוכל לבא לידי גביית כתובתה קודם לב"ח אבל להפסיד בשביל זה נכסי מלוג שלה שהם ברשותה אין הדעת סובל שיהא זה נכלל בכלל התקנה כי כל תקנה מסתמא כעין דאורייתא או דרבנן תקנו מ"מ לא רציתי להחליט דעתי למעשה עד אשר אראה מהות ואיכות לשון התקנה עצמו הקטן יעקב שאלה קלו אלמנה שתבעה לאיש אחד שנדר ליתן לה חמשים זהובים באתננה והלה כופר שלא זינה עמה כלל ובקש ממנה דמי בושת מה דינם: תשובה הנה דין זה מבואר להדיא בש"ע אבן העזר סי' קע"ז סעיף ה' בהגה"ה זונה שתבעה לאחד שנדר לה דבר באתננה והוא כופר צריך לישבע כמו בשאר תביעות ומוצא הדין הוא מריב"ש סי' מ"א אף שדבריו הם בלי ראיה ויש מקום לחלוק ולומר דא"כ כל הזונות יתבעו לגדולי ועשירי ארץ לתלות בושתה בהן כדי להוציא מהם ממון ואף גם יש חשש דאולי ע"י בושה ישבע לשקר שלא זינה עימה ואע"ג דבב"ק פ' המרובה דף ע' ע"ב אמרינן אתנן אסרה תורה אפי' בא על אמו אלו תבעה קמן בדינא מי אמרינן ליה קום הב ליה וכו' משמע דוקא באמו לא תבעינן לי' משום דקים ליה בדרבה מיניה אבל בשאר זונה יכולה לתבעה אתננה אי משום הא לא תברא דהתם י"ל דמיירו שיש עדים שזינה עמה ותבעה אתננה אכן בפ' שבועת הפקדון אי' להדיא במתני' אנסת ופית' את בתי הוא אומר לא אנסתי ולא פתיתי משביעך אני ואמר אמן חייב הרי דהוי תביעה גמורה וחייבו להשביעו ואין לומ' דשאני התם דאביו תובע אותו בעד קנסה ובושת ופגם שחייבו שבוע' התור' זה אינו דהא להדיא כתב הרמב"ם פ"ב מה' נערה בתולה וז"ל וכן בת שתבע' איש בדין ואמר' לו אנס' ופתית אותי והוא אמר להד"מ נשבע שבוע' היסת עכ"ל הרי להדיא דמשביעין שבועת היסת בתביעתה על כה"ג ואם נפשך לומר דבמה קניא האי זונה אתננה כיון שלא נתן לה לא זכתה בה כלל ומה"ט אמרינן בתמורה דף ל"ו בא עליה ואח"כ נתן לה אתננה מותר כי מתנה בעלמא הוא דיהיב וכן משמעות התוספו' שם דרק לצאת ידי שמים חייב ליתן לה אתננה והאי דמרובה אלו תבעה לו קמן מיירי דוקא בהקנה לה בקנין סודר דאז קנתה או בעמדה בחצרה אבל בלא"ה לא קנתה האתנן אכן אחר העיון היטב יראה דכל זה שכתבו תוספות היינו לענין קניות גוף הטלה להיות לו דין אתנן שאסר לגבי מזבח דלא נקנה גוף האתנן אלא א"כ בכה"ג שהוא בחצירה או ע"י קנין סודר אבל מעות האתנן ודאי נקנה לה מיד כשבא עליה וכן מבואר להדיא מדברי הרא"ש ריש פרק השוכר את הפועל שכת' וז"ל הא דקאמר הבעל בטלה זה הא קמחסרא משיכה ק"ל הא שכר פעולה לא בעי קנין דפועל העושה עם בעל הבית קנה שכרו וביאה דבר שנותנין עליו שכר הוא ואמאי לא נקנה לה הטלה בביאה מכאן נ"ל לדקדק דהאומר לפועל עשה עמי מלאכ' ואתן לך חפץ זה בשכרך יכול ליתן לו דמי חפץ וכיון שיכלול ליתן לה דמי הטלה וכו' ע"ש הרי להדיא כמ"ש וכן משמע בכסף משנה פ"ד מה' איסורי מזבח לכן נ"ל פשוט דמשביעין על זה שבועת היסת כמו שאר תביעת ממון ומ"מ נ"ל בכל זה אשה שאינה בחזקת מופקרת לכל אבל אם בחזקת מופקרת אין נזקקין לה כלל לדבריה לבזות ולבייש בני אדם הגונים בטענה כזו ובודאי היא אינה מזנת אא"כ שנותנין תחילה האתנן או שהיא בחזקת שהיא שוכרתו ואבדה חזקתה שאינה תובעת אא"כ יש לו עליו ואין משביעין אותו על זה כלל והכי דיינן לה ולכל דכוותה כנ"ל וע"ד האיש שתובע ממנה דמי