שבות יעקב חלק ב מד

שטר חליצה בחנם והבן אינו עושה שום מעשה ולא מכלימו ולא מצערו אלא שאינו רוצה ליתן שטר חליצה בחנם פשיטא שאינו מחויב לשמוע לו ומותר להבן להיות בשב ואל תעשה ולא ליתן שום שטר חליצה בחנם ועוד מאן יימר לן דבנדון דידן איקרי רווחא ולא חסרון כיס כיון דתקנת הקהילו' הוא שהחולץ והחלוצה חולקין בעזבון המת ואין כאן שום כבוד לגופו של אב אלא שרוצה שיתן בנו הגדול שט"ח כדי להעשיר את בנו הקטן ממנו שעי"ז יפריזו לו נדוניא אין זה כלל בכלל כבוד אב עכ"ל תוכן דברי מהר"מ מלובלין שם הרי שאפי' לכבוד אביו שרוצה בכך שהוקש כבודם לכבוד המקום אפ"ה פסק שם שאינו מחויב לציית ליה בזה וכ"ש בנדון שלפנינו שאין כאן רצון האב כלל שאין לכופו על זה אכן אחר העיון נראה דיש לכוף האחין ליתן זה לזה שטר חליצה בחנם כדי שלא לעגנו ולא דמי לנדון דמהר"מ מלובלין דנראה מתוך תשובתו שם שלא בא לדון אלא לפי שעתו וזמנו שעדיין לא נתפשט המנהג שאין מתחתנין כלל עם מי שאין לו שטר חליצה מאחיו רק נותנין לו נדוניא קטנה ושוב עושין כתקנת הקהלות שהחלוץ וחלוצה חולקין בעזבון המת ולא בא לדון רק שאין שייך בזה לכופו משום מצות כבוד אב ואם כאשר כתב שם באריכות אבל עכשיו שכבר ידוע ומפורסם במדינות אלו שאין מתחתנין כלל עם מי שאין לו שטר חליצה מאחיו ואם כן צריך לעגן אותו כל ימיו וכיון דאיכא ביטול מצות פ"ו ושאר עבירות שאפשר לבא ע"י זה נראה פשוט דכופין על זה משום תקנת אחיו שלא לבטלו מפ"ו וכהא דאמרו מי שחציו עבד וחציו בן חורין כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותבין שטר על חצי דמיו וכה"ג מי ששהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה דכופין אותה לקבל גיטה עיין בא"ע סימ' א' וקנ"ד ואפי' חטא אמרינן כדי שיזכ' חבירך כדאיתא בש"ס ופוסקים ועיין בא"ח סי' ש"ו ובתשובתו חלק ראשון סי' ט"ז ואפי' על לפנים משורת הדין קי"ל דכופין כמבואר בח"מ סי' י"ב וכן דעת האחרונים שכן עיקר כמ"ש הב"ח שם ובתשובת צ"צ סי' פ"ט ובתשובתי שם סימן קס"ט יע"ש ומ"מ נראה דאין לכופו ליתן לו שטר חליצה בחנם וכדעת תשובת מהר"מ מלובלין שם כיון שכבר נהגו ליתן מתנה לאחיו בנותנו לו שטר חליצה ע"כ יש לעשות הטוב והישר להתפשר בניהם בענין המתנה ואף דלפי תקנות הקהלות תקנו שהחלוץ והחלוצה יחלקו בנכסי מיתנא היינו שכב' מת אחיו ואשתו מוכנת ומעתד' לפנינו לחלוץ מיבם תקנו תיקון זה כדי שלא לעגן החלוצ' משא"כ קודם נישוא' דאיכ' ספיקא טובא שתבא לידי חליצה כלל בודאי במתנה מועטת סגי ובפרט שהוא ג"כ רווק ונצרך גם כן לשטר חליצה אין ליתן יד לפושעי' בביטול ממצו' פ"ו וכופין אותם ליתן זה לזה שטר חליצה ואם הא' עני והשני עשיר יש רשות ביד ב"ד לפי ראות עיניהם לעשות שאיש את אחיו יעזרו ליתן לו חלק עשירות ממה שיש לו או אפילו החומש לפי ראו' עיניהם לפי הצורך בלי שום נטיית צד רק כוונתם לשם שמים לעשות שלום בין האחים בטוב תתפשרו כנ"ל הקטן יעקב: שאלה קכט חליצה שהוא זקוקה ליבם קטן זה זמן מה מתי נקרא הגיע לכלל גדלות ומתי בודקין אותו גם יורינו מ"ו היכר וסימן במנעל של ימין או שמאל לענין החליצה: תשובה הנה אין זה צריך לפנים דלא מקרי גדול עד שיהא בן י"ג שנים ויום א' מעת לעת בשעות ואז צריכין לבדוק לענין חליצה ואע"ג דלא נעלם מאתי מה שמבואר בחשן משפט סימן ל"ה בסמ"ע ובש"כ שם ס"ק א' דנעשה גדול מיד כשנכנס ליום שנולד בו דמקרי שנת י"ד וכן פסק הב"ח בא"ח סי' י"ג וכ"פ המ"א שם לענין בר מצוה דמיד שמתחיל יום שנולד בו שנת י"ד יום א' קרינן בו ודלא כהחולקי' מצאתי כתב בכ"י מנהגי ק"ק ווירמייש"א בשם כמה גאונים שהורו כן הלכה למעשה וכן בא מעשה לידי בהיותי בק"ק ווירמייש"א נעשו נערים בר מצוה בשבועה אחת דהיינו שאחד נעשה בר מצוה באמצע השבוע ואחד נעשה בר מצוה ביום השבת עצמו שהיה אותו יום שנולד בו והוריתי שאין דין קדימה זה לזה לענין לקרות בתורה כיון שגם זה הגיע זמנו לפי הסכמת הפוסקים ואדברה לכאורה זה שהגיעו זמנו בו ביום עדיף קצת דהוי מצוה בזמנו משא"כ אידך הוי כעבר זמנו מ"מ כיון דנהוג עלמא לעשות בר מצוה בשבת ראשון דוקא אף שנעשו בר מצוה ביום א' אין קורין אותו לתורה עד יום השבת אין להם דין קדימה זה לזה ויטילו גורל ומה"ט ראיתי לעורר ולהזכיר מה שראיתי נוהגין המון עם דמי שמת לו מת בי"ג לחדש כגון י"ג מנחם שפוסק לומר קדיש בי"ג בתמוז שהוא חדש הקודם וטעות הוא בידם שלא יפה הם עושים כי י"ג תמוז הוא מחדש י"ב שאין לומר בו קדיש רק יאמר ויפסוק ביום י"ב תמוז ואילך שהוא סוף י"א חדש למיתת אביו וכן ראיתי מרבותי הגאונים שהורו כן ואע"ג דלענין אבילות י"ב חדש נהגו להוסיף עוד אותו יום עצמו שמת בו אביו או אמו אף שהוא משנה שניה למיתתם זה הוא מטעם אחריני שיום המיתה נוהגין להוסיף איבול על השנה וכדאיתא בש"ע בי"ד והוא מת"ה סי' רצ"ב ומשם ג"כ מוכח כמ"ש דאי לאו מפני איבול היום לא היו צריכין להתאבל רק עד אותו יום ולא בכלל כיון שכבר כלתה השנה וי"ב חדש בי"ב מנחם וק"ל ומ"מ לענין חליצה כתבו הפוסקי' ראשונים ואחרונים דבעינן י"ג שנים ויום א' דוקא ולא הוזכר באחד מהם שיש לבדוק מיד שנכנס ליום שנולד בי"ד והטעם נראה לי דבלא"ה החמירו לענין חליצה שהשערות צריכין להיות כדי לכוף ראשן לעיקרן וברוחב אצבע שקורין אמה כמבואר בסדר חליצה ובפי' סדר חליצה שם ס"ק כ"ז וצריכין לבדוק אם יש גומות אע"ג די"א שאין אנו בקיאין בבדיקת הגומת כמבואר בסימן קנ"ה כבר תירץ הבית שמואל בסי' קס"ט ס"ק דבמקו' שישנו שם השערות בקיאין אנו וכן עיקר וכן נהגו דלא כב"ח בזה שכתב דאין אנו בקיאין וכיון שצריכין לגידול השערות לענין חליצה עד שיהא גדולים כ"כ ודאי ראוי להחמיר שלא לבדוק אותו מהרה עכ"פ עד לאחר י"ג שנים ויום א' וכן משמעות הב"ח עצמו דאע"ג דפסק בא"ח סימן תנ"ג דנעשה גדול מיד כשנכנס ליום הנולד בו בשנת י"ד אפ"ה הפליג להחמיר לענין גדלות לדין החליצה כמבואר מדבריו בא"ה סימן קנ"ה סעיף ז' יע"ש ולהכי אין לבדוק רק אחר י"ג שנים ויום א' דהיינו אחר יום שנולד כולו האי ואולי ימצא סימני שערות ולענין מנעלים של החליצה שתרצה לידע חילוק בין שמאל ושל ימין באמת זה דבר אינו מפורש להדיא וכאשר באתי פעם ראשונה במושב ב"ד מ"ש דק"ק פראג לסדר דין החליצה אמרתי מזקנים אתבונן החילוק לידע בין ימין או שמאל לענין מנעל של חליצה והשיבו לי שקבלה בידם שמנעל של ימין הקשרים בצד ימין והלולאות בצד שמאל ומנעל של שמאל להיפך ובאמת אם קבלה היא נקבל אבל מ"מ היה לבי נוקפי בזה כי לשון הטור והש"ע והפוסקים סי' קע"ט שיהא המנעל נעשה כמדת וכצורת רגל הימנית וכן בשמאלית משמע שבצורת מנעל עצמו יש שנוי לידע איזה של שמאל ואיזה של ימין ונלע"ד כפשוטו שהרגל של ימין באצבע גדול עד הקטן הוא באלכסון לצד ימין ובצד שמאל הוא באלכסון מאצבע גדול עד הקטן לצד שמאל וזה מדוקדק כוונת הפוסקים כצורת רגל הימנית וכצורת השמאלית לחתוך אותם כן ואע"ג שבמנעלים שאנו לובשין בכל יום אין עושין כן לפי שדרכן להפכן לפעמים מרגל ימין לשמאל משא"כ בחליצה דאסור לעשות כן בכן הצעתי הדבר לפני חבירי ורבותי והוטב בעיניהם וכן עשינו מעשה וכן נוהגין בק"ק פראג עד היום הזה ועכשיו יגעתי ומצאתי און לדברי בספר נחלת שבעה ומהדורא בתרא דף כ"ה ע"ד סעיף כ"א כתב וז"ל כי אצבעות הרגלים הם משופעים מן אצבע גדול של ימין עד אצבע קטנה הולך השיפוע לצד חוץ של רגל ואם כן ע"כ צריך להיות התפירה מתחלת אצבע הגדול כל השיפוע עכ"ל ושמחתי שכוונתי לדעת הראשונים מ"מ גם הקשרים והלולאות יש לעשות כפי הקבלה כנ"ל: הקטן יעקב: שאלה קל שחל אשה אחת שהוא זקוקה לחליצה ויש לה שטר חליצה מכל האחין ואח הגדול רוצה לדחות שתלך אל שאר האחין שהם רחוקים במדינות אחרות הואיל שראיתי בספר בית שמואל סימן קל"ד סעיף ז' שכתב וז"ל לפ"ז אין חל הקנין שעושין על החליצה תשובה הנה לא ידעתי מאי קמסתפק ליה הלא הדין פשוט וערוך לפנינו בש"ע סי' קס"ה דהיכא דיש לה שטר חליצה מן האחין וכתב בה לחלוץ לה בחנם והוא מתשובת מהר"מ פדו' סימן כ"ג שחייב לקיים את אשר נשתעבד ומ"ש שהוא קנין דברים צ"ל דמ"מ כיון שקבל על עצמו בשד"א ובחרם גמור מחויב לקיים מכח החרם וכמ"ש שם בתשובת מהר"מ פדו' סימן כ"ג וכה"ג מבואר בח"מ סי' ע"ג סעיף ח' וסי' ר"ז סעיף י"ט ובסי' ר"ט סעיף ד' בהג"ה באם נשבע לקיים המקח אע"פ שלא בא לעולם צריך לקיים שבועתו יע"ש וכן מבואר בנחלת שבעה סימן י"ח ותו נ"ל דאפילו בלא קנין צריך לקיים מילי דשטרי דהא עיקר דין זה דקנין דברים שהוציא שם בבית שמואל שם הם מדברי מהרא"י בפסקיו סימ' קע"ג ושם מקור דבריו מדברי הרמב"ם פ"ה מהל' מכירה ושם מבואר בזה הלשון בדין י"א וי"ב וי"ג יש דברים הרבה שאין צריכין קנין ואין לקנין בהם טעם כגון המשחרר עבדו והמגרש אשתו או עושה שליח או המוסר מודעה או המבטל או המוחל לחבירו וכו' נהגו רוב המקומות להקנות למקצת דברים אלו וכיוצא באלו אע"פ שאין צורך קנין זה שנהגו להקנות באלו דברים אינו מועיל כלום אלא להודיע שאינו אומר דברים אלו כמשחק וכמהתל אלא שגמר בלבו וכו' הדברים שאין בהם ממש אין הקנין מועיל בהם וכו' ע"כ א"כ אף אנו נמי נאמר כיון שעל תנאי זו נשאה לו לפי שהשתעבד אחיו לחלוץ לה בחנם וכיון שע"פ דבורו ושעבודו נשאת לאחיו גמר ומשעבד נפשו הן הן הדברי' הנקנין באמירה ותו מעיקרא דדינא פרכא מנ"ל לבעל בית שמואל לומר דזה הוי קנין דברים כמו גבי גט כיון שהוא משעבד לה לחלוץ לה המנעול דהוי עבדות ודבר שיש בה ממש חל הקנין עליו ורמז לדבר קיים כל דבר שלף איש נעלו כלל הדבר פוק חזי מאי עמא דבר בענין שטר חליצה שנהגו ונתפשט בקרב כל ישראל לכופו על החליצה מכח שטר: כנ"ל הקטן יעקב שאלה קלא מתלמודי האלוף כהר"ר גרשון קאבלענץ וז"ל בית יעקב לכו ונלכה ע"ד אלמנה שהכניסה לבעלה שט"ח על בניה מבעלה הראשון בפרעון כתובתה ומתה אי בעלה יורשה הנה גלוי וידוע פלוגתא דרש"י ור"ת כמבואר בא"ה סימן נ"ב והובא בתוספות בכתובות דף מ"ז ע"א וכו' מבואר דדוקא באב שפסק ועודו בידו אמרינן דלא אקני אלא אדעתא שתהנה בתו אבל לא ביד אחרים והבו דלא לוסיף עלה גם אין לומר דמש"ה אינה יורשה משום דהוי ראוי ואין הבעל נוטל במלוה אשתו בראוי ובמוחזק זה לא עלתה על דעתי מעולם דמיירו מנדן ונצ"ב רק בנ"מ אבל בנכסי צ"ב פשיטא דנוטל ויורש המלוה דקיימא ברשותה לכל מילי והוי כדידה ממש וגם דאלת"ה נפל האי סוגיא דכתובת דף מ"ו בבורא ולא מצאנו ידינו ורגלינו בהאי ברייתא דכתב לה כסות ופירות דר"נ ס"ל דזכה בהם וכן לרש"י בנשואין אפילו רבנן מודו וכן האי ברייתא דאע"פ שכתובתה בבית אביה הבעל יורשה וכה"ג טובא דהא לא עדיף ממלוה בשטר וכ"כ כל הפוסקים דאפי' זקפו