שבות יעקב חלק ב מב

נכסי לפלוני ואחריך מעכשיו ליורשי וכו' ושיש חולקים עליהם עכ"ל והוא ברור עכ"פ זכינו לדין בנדון שלפנינו שיש להבת כח בשטח"ז שלה כל ימי חייה בריצוי בעלה למכור או ליתן למי שתרצה בלי פקפוק כלל ויש ללמוד עוד מזה על דבר מה שפסק רמ"א בש"ע ח"מ סימ' רפ"א סעיף ד' בהג"ה וז"ל כתב לבתו שטח"ז וכתב לה וליוצא חלצי' בנותיה ובניה נוטלין בשוה הואיל ולא כתב יורשי' יוצאי חליצה ודין זה הוא לקוח מדברי הרא"ש כלל פ"ה סי' ג' ותשובת מהרי"ו בדיני' והלכות סימ' כ"ז והוא מוסכם מכל אחרונים בלי חולק (אך שמחדש מקרוב נדפס תשובה חדא הנקרא פנים מאירות סימן ל"ז מלאו לבו לסתור דין זה אבל באמת אין דבריו ברורין ומוכרחים כלל ולא ידעתי איך עלה על דעתו להשיג על גדולי ראשונים ואחרונים בלי ראיה מספק' כלל וכבר שקל למטרפסי' שנדפס על תשובה זו השגות בדברי גזומים קונטרס א' הנקרא פנים מסבירות) ולפמ"ש נ"ל היכי דאביה ואמה השיאו לבנותיהם וכתבו להם שטח"ז על נכסיהם כנהוג כראוי ומוחזק הרי דהוי כהתנו אביהם ואמם בפי' שבשטח"ז שלהם לא תקחו הבנות רק כחצי חלק זכר ולא יותר ודברי הפוסקים שכתבו שנוטלין בשוה עם הזכרים לא מיירו בהשיאו בנותיהם ונתנו להם שטח"ז והוא נ"ל ברור בלי פקפוק ואם הניחה עוד בנות פנוית אם לא צותה אמם קודם מותה שיקחו בשטח"ז שלה כמו אותן הבנות שכבר השיאו אזי יטלו אותן בנות פנוית חלקם בשוה עם הזכרים בשטח"ז של אמם כפסק הש"ע (דהיינו לבד מאותו חלק שיורש הזכר מחמת אחיותיו שכבר נשאו וק"ל שהם נוטלים רק החצי חלק והמותר יורש הזכר) כי אפשר שבכוונה עשתה זאת כיון שלא השיא' בחייה שתירוש הפנויה יותר כי היכי דלקפוץ עליה לאנסובי כל זה נ"ל ברור לדינא הקטן יעקב: שאלה קכג על אשה שיצא קלא שזינת' דאינ' נאסרת על בעלה כמבואר בש"ע סימן ז' סעיף י"א בהג"ה והיא מתשובת הרא"ש כלל ל"ב דין י"ד אך שהאשה עצמה מודית שנטמאה אי נאמנת כיון דאיכא צירוף לזה קלא דלא פסק: תשובה כבר מבואר בש"ס דסוף נדרי' האומרת טמאה אני לך דלא מהימנא חיישינן שמה עיניה נתנה באחר ואם אית' דע"י צירוף קול חיישינן לדבריה אכתי מה הועילו חכמים בתקנתן אכתי תעשה כן להחזיק עצמה בקול שזינתה כדי לאמת דבריה אח"כ אלא ודאי דאין חוששין לדבריה כלל אף בקלא אכן מדברי הג"ה בש"ע ס"ס מ"ו ראיתי שכתב קול היוצא אחר נישואין או אפי' אחר אירוסין שנתקדשה לאחר אין חוששין לה מיהו אם היא מודה אח"כ שנתקדשה לראשון אסורה לבעלה הואיל ויצא הקול תחלה עכ"ל רמ"א שם והוציא כן רמ"א מתשוב' הרא"ש כלל ל"ה וכן כתוב הב"ח ס"ס מ"ו ע"ש אכן החלקת מחוקק וב"ש השיגו על דין זה אע"ג שעיקר מה שרוצים ליישב תשובת הרא"ש כלל ל"ה דבריהם אינם ברורים כלל מ"מ אתה המעיין תראה שמדברי תשובת הרא"ש אין ראיה כלל דאע"ג דמדברי תשובת הרא"ש כלל ל"ב מבואר דס"ל דאין האשה יכולה לאסרה עצמה על בעלה וכמ"ש ג"כ הרא"ש פ"ב דיבמות וסוף נדרים וסוף גיטין מטעם דעיניה נתנה באחר מ"מ י"ל דהרא"ש בתשובה כלל ל"ה לכך כתב דמהימנא לגביה עצמה דהתם בהאי מעשה ששכרה עדים שקרים לכתוב לה גט מהמקדש הראשון מחשבת' ניכרת מתוך מעשיה שלא נתנה עיניה באחר רק שעבדה כל טצדקי דאית לה למיעבד לקיים השני יע"ש מש"ה תהיה נאמנת ועי"ל דדוקא היכא שהבעל אינה מאמינה אז אינה נאמנת לשוויא נפשה חתיכה דאיסו' משא"כ התם בהאי מעשה דהרא"ש גם הבעל היו מבקש מהמקדש ליתן לה גט מש"ה עלה על דעתו דשווי' אנפשיה חתיכה דאיסורא וכמבואר שם בתשוב' הרא"ש יע"ש ובספר עצמות יוסף בקידושין דף י"ב מחלק בענין אחר דדוקא לאחר נשואיה אינה נאמנת משא"כ התם בתשו' מיירי קודם נשואי' קודם שבא עליה רק שנתקדשה לו ע"ש כלל הדברים מדברי תשובת הרא"ש אין כאן ראיה מוכרחת וחלילה להוציא אשה מבעלה אם לא בראיה ברורה נ"ל: הקטן יעקב: שאלה קכד אלמנה אחת שסילקוה היורשים ונתנו לה כתובתה ששוב אין לה מזונות מנכסי יתומים ומ"מ כפי הפסק דין שיצא ביניהם נתנו לה דירה בבית בעלה כל ימי מיגר ארמלותא ושוב זינתה בבית בעלה אי מחויבים מ"מ היורשים לתת לה דירה בבית בעלה או לא: תשובה על גוף הנידון לכאורה א"צ לפנים והוא סוגיא ערוכה פרק נערה שנתפתתא ובטא"ה סימן נ"ד דזינתה אפ"ה יש לה מזונות משום דיצרה תקפה ומזונות ודירה שווים כמבואר בש"ס ופוסקים וכאשר אבאר בסמוך אך מעיקרא דדינא פרכא דמאיזה טעם חייבו היורשים בפסק דין לתת לה דירה כל ימי מיגר ארמלותא כיון שכיבר סילקו אותה היורשים ונתן לה כתובתה כמו שפוטרין אותם מליתן לה מזונות וכן הן פטורי' מליתן לה דירה שהרי משנה שלימה שנינו בכתובות דף נ"ב ע"ב לא כתב לה את תהא יתבה בביתי ומתזנא כל ימי מיגר אלמונתיך חייב שהוא תנאי ב"ד כך היה וכו' אנשי יהודא היה כותבין עד שירצו היורשין ליתן לך כתובתך לפיכך אם רצו היורשין נותנין לה כתובתה ופוטרין אותה מכל וכל הן מהמזונות הן מהדירה וכן מבואר להדיא בפי' המתני' להרמב"ם והרע"ב דלאנשי יהודא כשנותנין לה היורשים כתובתה אף מהדירה צריכה לצאת וכ"כ הרמב"ם פי"ח מה' אישות דין ב' וז"ל כשם שניזונית אחר מותו מנכסיו כך נותנין לה כסות וכלי תשמיש ומדור וכ"כ הטור בא"ה ריש סימן צ"ד והיא מוסכם מכל הפוסקים דדירה ומזונות שווים הם ובדבור א' נאמרו בתנאי ב"ד רק לענין זה אינם תלוין זה בזה שאם אין כאן לתת אחד מהם מחויב ליתן השני כמבואר שם בטור ובש"ע ולפי מה שפסק רמ"א בהג"ה בש"ע סימן צ"ג סעיף ג' וז"ל ויכולין ב"ד לתקן במקומותם שהיתומים יסלקו אותם כשירצו להיות פטורין ממזונות וכן נתפשט המנהג במדינות אלו א"כ שוב פטורין מכל תנאי ב"ד גם מדירה כי מזונות ודירה בחדא מחתא מחתינהו וכן מבואר בבית שמואל סי' צ"ד אף שכתב כן רק לענין תובעת כתובתה היינו לפי שכתב כן בדברי הב"י בש"ע דפסק שם כאנשי גליל בסי' צ"ג משא"כ לפי תקון ומנהג שלנו שהוא כאנשי יהודא וכן משמע ומבואר בתשובת מהר"מ גלאנטי סימן קכ"א וכן עשינו הלכה למעשה כמה פעמים בק"ק פראג במושב ב"ד כשסלקנו האלמנה סלקנו אותה מכל וכל הדין פשוט כביעתה בכותחא וא"כ עלה ברעיוני שהפסק דין שפסקו לחייבו היורשים לתת לאלמנה דירה אחר סילוק כתובתה היה מצד צוואת בעלה שציווה כן לפני מותו וא"כ היה נ"ל לומר דכל כה"ג כיון שהיא רק דרך מתנה אזלינן בתר אומדנא (כדאיתא בב"ק דף ק"י ע"ב ע"ש) דעת הנותן דאדעתא שזינתה להכניס רשעה לתוך ביתו אדעתא דהכי לא ציוה לגרוע כח יתומיו וליתן לה דירה וראוי לקיים בה וכי מצא בה ערות דבר ויצאה מתוך ביתו ואין לדמות דבר זה להיכא דיש לה דירה מתקנת חכמים דאמרינן לא פלוג חכמים בתקנתן משא"כ היכא דנתן לה בעלה דרך מתנה בעלמ' וזו הוא תקנתה שלא תקלקלה שוב דכשלא יהיה לה דירה אזי תקח לבעל ובעל' משמרה שוב שמעתי שעיק' מטרין של פסק זו הוא ממנהג דייני ק"ק פרנוקפורט שנהגו לפסו' כן וכב' חקרתי אצלם דמהיכי יצא להם לפסוק כן ליתן ריוח בין הדביקים לחלק בין מזונות לדירה והוא נגד הדין לגרוע כח היתומי' ולא מצאו מענה לדבריהם כי אם שקבלו מדייני קשישאי אשר בארץ החיים שמחוייבים היורשים ליתן לה דירה וכלי בית אף לאחר שסילקו אותה ופטורין ממזונות אף שהוא מילתא דתמיהא להוציא מהיורשים מ"מ אם קבלו בידם מדייני מומחה ז"ל ח"ו לסתור קבלתם שקבלו מזקני הדור והבו דלא לוסיף עלה היכא דזינתה כיון שע"פ הדין שוב אין לה דירה לפי מנהגינו כאנשי יהודה ומכ"ש ואצ"ל במקומות שלא נתפשט מנהג ק"ק פ"פ כל שסלקו האלמנה שוב אין לה דירה כלל כמו מזונות והוא ברור נ"ל הקטן יעקב: שאלה קכה מעשה שהיה כך היה שמת' לאח' אשתו בר"ח אלול תע"ה ועת חתנתו היה בשנת תע"ד י"ד ימים לחדש אלול אך שאותו שנה היתה מעוברת נמצא שמת' אשתו לי"ב חדשים וי"ד ימים ונשאלתי לענין שנתחזרה ותקנת שום מה דינו: תשובה הנה הדבר במחלוקת שנוי' והובא בבית שמואל סי' נ"ד ס"ק י"ז בשם תשובת מהרש"דם סימן קכ"ה כיון דאינו מפורש בתקנה וע"פ הדין הבעל יורש את אשתו אמרינן התקנה לא היתה אלא ברוב שנים. ולזה הסכי' בתשוב' דברי ריבות סי' נ' ועיין בתשוב' תרומת הדשן סי' רי"ו שמשם יש סמך לדבריהם אכן בתשובת מהרי"ו סי' ס"ח פסק בפשיטות להיפך ובנחלת שבעה סימן כ"ב סעיף ג' ס"ק ה' והשיג על תשובת דברי ריבות ואין דבריו מוכרחין כלל להמעיין בדבריו זו שקש' בדיני ממונות להוציא מיד מוחזק עיקר סמיכותו בכל כחו על תשובת מהרי"ף ועיקר ראיותיו שם בתשובה אינם מוכרחים כל כך דז"ל מהרי"ו שם וחדש עיבור הוא כמו שנה דשנה סתם בכל מקום הוי נמי חדש העיבור בכלל כדתנן פ' השואל המשכיר בית לשנה נתעברה השנה נתעבר' לשוכר ובנדרי' האומר קונם יין שאני טועם השנה אסור בה ובעיבורה ובאבילות נמי אמרינן דאלו נקטו שנה היה צריך להתאבל חדש העיבור וכן לענין מניקה אלו נקט שני שנים חדש העיבור בכלל ע"כ תוכן דבריו שם ובאמת מכל אלו אין ראיה כל כך ויש לדחות די"ל מ"מ מידי ספיקא לא נפקא ובמשכיר משום שהשוכר מוחזק ועומד בקרקע אמרינן דגם חדש העיבור יש לו לדור בו ולענין נדר אזלינן להחמיר וכן לענין אבילו' נקטו לשון מבורר דהוא י"ב חדש משמע להדיא בלי חדש העיבור ואלו נקט שנה יש למטעי לומר דאף משום ספק יש להחמי' וכמ"ד דאין הולכין להקל גבי אבילות וכן לענין מניקת משום סכנת הולד הייתי אומר דגם חדש העיבור בכלל אבל כאן לענין ממונא אזלינן לחומרת התובע וקילת הנתבע שהוא מוחזק ועומד ובר מן דין אפשר לומר דגם מהרי"ו מודה בבעל שהוא מוחזק ועומד בירושת אשתו שהוא יורשם מן התורה והנכסים בחזקתו אמרינן דאין חדש העיבור בכלל אך ששאל תו שם היה לענין גביית כתובתה שהוא באה להוציאה אמרינן דגם חדש העיבור בכלל וידה על תחתונה זאת ועוד אחרת אי אזלינן בתר טעם התקנה כמבואר בתשו' הרא"ש כלל נ"ד הוב' בטור סי' קי"ח סעי' מ"ה וכ"כ בתשובת צ"צ סימ' ק"ט ע"ש וכיון דטעם התקנה כמ"ש בפוסקים ראשונים והוב' שם ג"כ בנחלת שבעה שבשנה ראשונה שעדיין לא נשכח המת לגמרי צריך להחזיר הכל ובשנ' שניה שאינו עצב כ"כ לכן די בחזרת חצי נכסים ובשנה שלישית כבר נשכח לגמרי ואין שום עצב עמו לכן הדין חוזר לסיני שהבעל יורש אשתו עכ"ל הגע בעצמך דברוב שני' שאינם מעוברת אפ"ה נשכח המת מלבו וכי משום שהוא שנה מעוברת לא יהא נשכח עד אחר י"ג חדש (ואין סברא לדמות דבר זה למה שאמרו חז"ל לענין שחזורין בתוליה על פסוק לאל גומר עלי) אלא שכל אחר י"ב חדש נשכח המת מלבו