שבות יעקב חלק ב מא

טוענין שלשחוק נתכוונו ואיכא עד המסייע עם שאר אומדנות המוכיחים לא הפסיד ויש לו על מה שיסמכו כי קשה גירושין לאסרה לכהן ובפרטות לדעת האומרים שיש חשש עגון וכפסק רמ"א כנ"ל הקטן יעקב שאלה קיט מעשה שהיה כך היה בנער אחד פנוי שהיה לו טבעת אחד שקורין רייפי"ל ואלמנה היתה רוצה לקנות טבעת זו מאת הנער וג"כ לה טבעת אחד שאינו שוה כל כך בכן נתנה טבעתה להנער והנער נתן לה טבעתו באופן שהיא תתן לו עוד זהו' א' מה ששוה טבעתו יותר מטבעתה בכן לקחה האשה הטבעת שלו ונתנה באצבעה וכאשר ראה הנער שטבעתו באצבעה אמר הוא לאנשים שבבית דרך שחוק (איך האב זיא מקדש גיוועזן מיט דעם טבעת) ואמרה האלמנה (מיינט הלבין) ואח"כ כשראתה האלמנה שבני ביתו התחילו לשחוק עליו והוא ג"כ נתחרט בדבר ונתלבן פניו התחילה היא ואמרה אני מוחל לך על דבר זה ונשאלתי אם יש לחוש לקידושין: תשובה נ"ל פשוט דאין כאן חשש קידושין כלל כיון שהעדים וכל בני ביתו ראו וידעו שבתורת חליפין ומכירה בא הטבעת לידה והיא נתחייבת לו אחד זהו' ולא אמר לה כלל לשון קידושין רק דרך שחוק אמר אח"כ לפניה ובני בית שקדש אותה בטבעת זו ואף שהיא היתה אומרת (מיינט הלבין) שמשמעותיה שהיא רצתה בקידושין מ"מ הלא לא דבר לה לשון שמקדש אותה כלל ואין כאן קידושין וכן מוכח בש"ס דקידושין דף ס"ה האומר לאשה קדשתיך הוא אסור בקרובתיה והיא מותרת בקרוביו ומקשה שם הש"ס אי דליכא עדים אמאי אסור בקרובתיה הרי דפשוט לש"ס כל היכא דליכא עדים בשעת קידושין אפי' אם יש לה ממנו שום דבר ג"כ אינו אוסר על עצמו קרובתיה דאל"כ אמאי לא מוקי הש"ס בהכי וכ"ש בנדון שלפנינו שהעדים וכל בני בית ידעו וראו שלא דבר לה הלשון שמקדש אותה רק בתורת חליפין ומכירה בא לידה גם עתה לא אמר לה לשון שמקדש אותה דאז הי' חשש קדושין כגוונא דאמר לה כנסי זה בפקדון ואחר כך אמר לה תהא מקודשת דמבואר בש"ס ופוסקים דחוששין לקידושין משא"כ כאן שאמר שכבר קידש אותה בטבעת זו והכל יודעין ששקר דבר שלא קידש אותה כבר ועיין בב"י א"ה סי' כ"ז שכתב בשם תשובת הרב דוראן והובא בהג"ה בש"ע סימ' כ"ז סעיף ה' דצריך שיאמר לשון המוכיח להבא כגון הרי הן קידושין או קידושין יהיו ע"ש ואף שבח"מ שם ס"ק נ"א מפקפק על זה היינו באומר לשון פועל עומד הן קידושין אבל כאן אומר לשון שכבר קידש אותה בטבעת שנתן לה כבר והעדים יודעין שלא קידש אותה אין כאן חשש כלל וראיה ברורה לזה מסוגיא דש"ס דגיטין דף מ' ע"ב תנו רבנן עשיתי פלוני עבדי בן חורין וכו' נתתי שדה פלונית קנה אמר ר' יוחנן וכולן בשטר וכתב הר"ן וכי תימא בין בעבד בין בשדה אמאי לא מהני אפי' בעל פה באומר עשיתי או נתתי משום הודאות בעל דין יש לומר דכי אמר בדרך הודאה ה"נ אבל הכא בבא לשחררו או. ליתן עכשיו בלשונות הללו ומשום דלא הוי לישנא מעליא מש"ה לא מהני אלא בשטר דאלימא מלתא דשטרי יע"ש ואיתא תו שם ת"ר האומר עשיתי פלוני עבדי בן חורין נתתי שדה פלוני לפלוני והוא אומר לא נתן לי חיישינן שמא זיכה לו ע"י אחר כתבתי ונתתי לו והוא אומר לא כתב ונתן לי הודאות בעל דין כמאה עדים דמי ע"כ וכל הסוגיא זו מוסכם מכל הפוסקים עיין ברמב"ם פ"ד מה' זכייה ובטח"מ סי' רמ"ה הרי להדיא מוכח מסוגיא זו דאם יש עדים שלא כתב ולא נתן לו דלא הוי מתנה מה שאמר כתבתי ונתתי א"כ גם בנדון זה שאמר קדשתי' כבר ועדים מעידן שלא קידש בשעת נתינה רק שנתן לה בלשון מכירה וחליפין פשיטא דאין כאן חשש קידושין ותו יש ללמוד מסוגיא זו דאם אומר בעל פה לשון עבר אפי' לפני עדים נתתי לא מהני אם לא בלשון הודאות בעל דין דמהני ובקדושין דלא הוי כלל חשש קידושין בהודאתו שקידש בלא עדים פשיטא דלא מהני לשון עבר מה שאמר שכבר קידש אותה בטבעת ויש עדים להיפך שנתן דרך חליפין ומכירה אכן בהא מודינא שאם רוצה לקדש אותה בתורת שטר וכמבואר בא"ה סי' ל"ב וכתב בשטר הרי את נתקדשת לי ונתן לה בעדים ודאי יש כאן חשש קידושין כמו במתנה כנ"ל פשוט לפי סוגיא זו וצריכא גט אבל בעל פה דלא מהני גבי מתנה אם לא דרך הודאה פשוט דלא מהני כלל בקידושין כיון שאין נותן לה עכשיו כלום ומה שנתן לה כבר העידו העדי' שנתן לה בתורת מכירה וחליפין אע"פ שנתחייבת לו אחד זהו' זה הוי כמקדשה במלוה דאינה מקודשת בפרט שאינו אומר עכשיו לשון מעליא לקידושין דלא מהני כה"ג במתנה בעל פה אם לא ע"י שטר לכן אין לפקפק כלל בנדון זה דלא הוי קידושין כלל ומ"מ ראוי לקנוס ולעונש הנער כדי שלא יהא רגיל לעשות כן לקדש בלא שידוכין ולהוציא קול קידושין על בנות ישראל נ"ל הקטן יעקב: שאלה קכ שחר חצי זכר שלא נכתב בה שלא תוכל למחול בלא בעלה אי תוכל למחול נגד רשות בעלה לאביה עוד שאל השואל אם יש כאן בנות הרבה ובנים רוצין ליתן לאחת מהם כפי סך עצום כפי חובה וע"י כן יתמעט החצי חלק זכר של האחרות אי הרשות בידם לעשות כן או לא: תשובה ע"ד שלא נכתב בשטח"ז שלא תוכל למחול בלא בעלה נ"ל פשוט דאין בכך כלום דהא לשון שרגילין לכתוב בשטרות אע"פ שלא נכתוב דנין אותו כאילו נכתב בו וכמבוא' להדיא בח"מ סי' מ"ב סעיף ט"ו ואף שלא נעלם מאתי שהש"כ שם ס"ק ל"ו האריך להוכיח דדוקא היכא שידוע שידע מזה ע"ש דבריו באריכות מ"מ נ"ל דזה מעיקרא אין כותבין רק לשופרא דשטרא דבלא"ה אינה יכולה למחול ולא ידעתי למה צריכין לכתוב שלא תמחול בלי רשות בעלה ושהשביעה על כך הא קי"ל בסימן ס"ו מכנסת שט"ח לבעלה אינה יכולה למחול בלי רשות בעלה ובשח"ז עיקר הוא החוב כמבואר בח"מ סי' רפ"א סעיף ז' בהג"ה יע"ש ובעל נ"ש לא הרגיש בזה ועל השניות אם יש בנות הרבה ורוצי' היורשים ליתן לאחת כל חובה כדי לגרוע בנות אחרים דבר זו כבר נשאל בתשוב' שארית יוסף סי' ח' ופסק דהרשו' ביד היורשים לעשות כן ובעל חלקת מחוקק סי' קי"ג השיג עליו ועיין בבית שמואל שרוצה לחזק דבריו מסי' קי"ח ולעד"נ עיקר דלא כתשובת שארית יוסף מצד הסבר' הכרחי' דבמ"ב יכולין לטעון הבנו' אם אתם רוצים ליתן לנו בתור' ירושה חצי זכר כבן איך אתם רוצים ליתן להבת זו יותר ממה שאתם מחויבים ליתן לה ולמעט חלקינו הלא גם אנחנו המה היורשי' ואין לכם לעשות כן בלתי רצונינו לשלם יותר מן המחויב ואם לאו גם לנו צריכין אתם ליתן החוב והוא פשוט נ"ל הקטן יעקב: שאלה קכא ממדינת אנשב"אך על דבר שעיקר משא ומתן שלהם בקרקעות שדות וכרמים שלוקחין ומוכרין לאחרים אי יש להבנות חלק בשח"ז שלהם באותן קרקעות כיון שכתב בשח"ז חוץ מספרים וקרקעות אי גם קרקעות אלו בכלל או לא. תשובה הא מלתא כבר אמורה בתשוב' חינוך בית יהודה שאלה קי"ג לענין ספרי' וקרקעות ושם נדפס תשובה בשם הרב המופלא מהר"ש שאטין כ"ץ מפ"פ ופסק דאין כוונתו רק על ספרים שלקחום לקיימ' ולא באלו שנושא ונותן בהם אע"פ שעיקר ראייתו אין מוכרחת כל כך שכתב וז"ל והדבר מוכרח מהטופס דשטח"ז בעצמו במאי דנהגו לכתוב שקיבל עליו הנותן בח"ח ובש"דא שלא ליתן שום שטר מתנה כדי להבריח נכסי' לגרוע כח שטח"ז ההוא ובודאי דנהגו כן דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן ליתן שטח"ז כי היכא דתקפוץ לנסב אותם אם אית' דלא יטלו מן הקרקעות וספרי' כאלו אכתי נאמר מה הועילו בתקנתם כי עדיין יכול להבריח כל נכסיו באופן זה שיקנה בכל מעותיו קרקעותיו בחייו וישכירי לאחרים כדי שלא יטול חתניו כלום עכ"ל והנה באמת אי משום הא לא ארי' דלא חיישינן חששא רחוקה כי האי דלא יתן אדם כל מעותיו בקרקעות כי הפוך בעיסקא טב מינה ומאה זוזי בעסקא כדאי' ביבמות וכן בספרים הן ותגרי תגריהן אינו רואה סי' ברכה לעולם ועוד לא ידעתי איך נעלם ממנו שהרי כתב ג"כ בנוסח שטח"ז בש"ח ובח"ח שלא להפקיע כח שטר זה בשום תחבולה וערמה בעולם א"כ גם זה בכלל וא"כ הועילו חכמים בתקנתן שפיר ולא חיישינן כלל לערמה ומ"מ הדין דין אמת כיון דעיקר הטעם הוא דכותבין חוץ מקרקעות וספרים לפי שקרקעו' אדם מניח לבניו שמחזיק בנחלת ואחוזת אבותיו ומה"ט גם נחלת שדה וכרם בכלל דלא כמ"ש שם בתשובת חינוך סי' קי"ב וכן ספרים שיורש מאביו אין דרכו למכור אמת קנה ואל תמכור מש"ה אינו נוטל מהם שטח"ז אבל קרקעו' וספרים שמסתחר בהם גם הבת נוטלת בשטח"ז ובקרקעות מנ"ל היינו מה ששווים יותר משליש ממה שיש לו כגון שהוא עושר לערך ששת אלפים והקרקעות הם שווים ג' אלפים כיון שהם קרקעות שמסתחר בהם גם הבת נוטלת בשטח"ז מה ששווים יות' משליש עשרו אבל מה שמגיע עד שני אלפים שהוא שליש מעותיו וכבר אמרו חז"ל לעולם ישליש אדם מעותיו שליש בקרקעות וזה נכלל בכלל התנאי חוץ מקרקעות עד שליש מעותיו כי מסתמא אדם מצדיק מעשיו בשעת מותו והיתה כוונתו לקיים בעד שליש מעותיו מקרקעותיו שכבר לקח כדברי חז"ל אבל המותרת אינו בכלל התנאי ויש להבת חלק בהם מכח שטח"ז בהסכמת מהר"ש כנ"ל: הקטן יעקב: שאלה קכב אחד שנתן לבתו שטח"ז כנהוג לה וליוצאי חלצי' והבת נתנה בחייה לא' מבניה במתנה גמורה בכל אופן המועיל אי יפה כח המתנה או לא: תשובה הנה לפום ריהטא היה נראה שדין זו נוטה לאומר נכסי לך ואחריך לפלוני שיש בזה הרבה חילוקי דיני' כדאי' בש"ס דב"ב והובאו בח"מ סי' רמ"ח יע"ש ברם כד מעיינן שפיר תראה שזה אינו כי כבר נשמר מזה הר"ן בפ' יש נוחלין וכתב וז"ל וכדי שלא ישתבש אדם בהלכה זו ללמוד ממנה לאותן שכותבין בשטרי מקח וממכ' ומתנה לך וליורשך ולבאים מכחך שיהא הדין נוהג כמו שאמר כאן אני כותב שלא נאמרו דברי' שבשמועה זו אלא באומר אחריך אבל באומר לך וליורשך שופרי דשטרי הוא שהמתנה או המכר לא יהיה לו הפסק שכן כותבין למכור ולהשכין ולעשו' כל חפצם כנפשם וא"צ כי אם לשופרי דשטרי בעלמא עכ"ל ודברים פשוטים הם ולא נמצא מי שחולק בדבר זו גם בש"ע סימן רמ"ח סעיף ז' בהג"ה כתב כן וז"ל אבל מה שכותבין בשטרות לך וליורשיך אינו אלא לשופרי דשטרי וכתב שם הסמ"ע וז"ל ויכול למכרה וליתן לכתחלה ולהגבותו לבע"ח בכל שאר קניינים שלו עכ"ל ואל ישיאך לבך לומר שהרי גם שם בהג"ה סיים ויש חולקים ונרשם שם תשובת הרא"ש כלל פ"ז סימן ד' דע שהוא טעות גמור כי האי יש חולקים לא נמצא כלל לא בב"י ולא בד"מ ואדרבה נראה בדבריהם שהעתיקו לדעת הר"ן לדעה חלוטה ומסכמת מהכל רק האי ויש חולקין קאי אדין שלפנינו במ"ש ואחריך ליורשך מעכשיו וכו' וכן מבואר בב"י להדיא שכתב שם וז"ל ומ"ש רבינו אבל