שבות יעקב חלק ב לח

עבירה בעינן תחילתן וסופן בכשרות עיין בכ"ג לח"מ סי' ל"ג בהגהות הטור סימן כ"ב וכ"ג יע"ש וכבר אמרו חז"ל ישא דומה ואל ישא בת דומה ונ"ל דאפילו עבר ונשא הכהן יוציא ובנים חללים ודי בהערה זו: הקטן יעקב: ומה ששאלו עוד על דבר עגונה מאמשטרדם שהורה הגאון מהר"ל זצ"ל להיתרא ויש מי שפקפק על זה ובקשו מאתי לחוות דעתי אף אני וזאת תשובתי: הנה בודאי ביה דינא בתר דינא לא דייקי ובודאי לא מהדרין עובדא ולא תצא מהיתרא ראשון ואין להרהר אחר מטתן של ת"ח ואין לפקפק ולומר דאיך אמרינן בי דינא בתר בי דינא לא דייקי דהא להדי' אי' בש"ס דיבמות דף קכ"א ע"א האי גברא דטבע באגמי דסמקי אינסב רב שילא לדביתהו א"ל רב לשמואל תא נשמתי' א"ל נשלחיה לי' מר ברישא וכו' הרי דחזינא שדייקו חכמים אחר רב שילא אף שהי' חכם וגדול בדורו כדאיתא בברכות דף נ"ח ע"א רב שילא נגדיה להאי גברא וכו' יע"ש וביומא פ"ק דף כ' ע"ב רב איקלע לאתריה דרב שילא קם רב עליה באמורא יע"ש אי משום הא לא תברא דדוקא התם שטעה בטעו' מפורסם והתיר לכתחילה במי' שאין לה סוף וחשו חכמים שיבא תקלה מזה לדורות הבאים לסמוך להתיר לכתחילה לכן היו רוצים לשמתו אע"ג דמצינו דלא מימנו אשמתיה דצורבא מרבנן אפ"ה חשו לתקלה וכן מוכח דהטעם הוא משום גדר מילתא דאל"כ איך עלה על דעת רב לשמתו בלי הודעה כלל דודאי גברא רבה כרב גידל יעשה תשובה ולא יצטרכו לשמתו אותו אף שלא נעלם מאתי שהתוספ' ביבמות דף כ"ב ע"ב דאפי' עשה תשובה משמתינן ליה אבל באמת דעת הרי"ף והרא"ש אינו כן דמוקי האי דאמרי' לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו בשלא עשה תשובה אפ"ה אין לו לעשות כן לכתחילה וכן דעת הרמב"ם וכ"כ הב"י ס"ס רמ"ב דלא כתוספו' כי אין לך דבר שעומד בפני תשובה וכן מבואר בי"ד סי' של"ד ע"ש (ומקרוב נדפס תשובת פנים מאירות סי' צ' פסק בפשיטות כתוספו' ונעלם ממנו דברי כל הפוסקים שכתבתי) אך שחשו לתקלה להכי עשו כן אצל רב שילא איברא היכא דאיכא צד להקל ולדונו לכף זכות ודאי לא מזגנא ראשי אבי סדיא עד דמהפכינא בזכותיה לומר דטב הורה כי היה מרא דעובדא וידע בבירור העדות איך הכירו הסימן ומלבושיו בסימנין מובהקים היטב היטב וכה"ג מצינו בש"ס דחולין דף מ"ח ע"ב א"ל והא רבנן מכשרי א"ל הן הכשירו שיודעין מאיזה טעם הכשירו יע"ש כפרש"י וחדוש הרשב"א אף שראיתי בתשוב' הריב"ש סי' שע"ט שכתב דלא אמרינן לא תצא מהיתרא ראשון אלא גבי שבויה דהקילו יע"ש מ"מ הא סיים הריב"ש שם היינו לאפוקי היכא שאמרו חכמים אם נשאת לא תצא משמע דוקא נשאת אבל לא בהתירא להנשא לבד והוא בטעות משא"כ במקום דליכא טעות ולא שגגה. כלל רק בירור דבריהם אמרינן שפירש עומד על הבירור וידע מאיזה טעם שהכשירו כסוגיא הש"ס דחולין ובר מן כל דין דבלאו הכי יש כאן צדדים גדולים להתיר כאשר יצא מפי גדולי חקרי לב אשר ראוי לשעון עליהם בכל כח כחה דהיתרא ובפרטות אם נאמר דבכלל כל המלבושים שהכיר העד גם המנעלים שברגליו בכלל (וכבר הארכתי בספרי שבות יעקב סי' ק"ד דמנעלי' בכלל מלבושים מכמה סוגית הש"ס ודלא כתשובת שערי אפרים יע"ש) ומנעלים על הדרך ודאי לא מושלי אינשי שמתקלקלים מאוד וכמ"ש בטח"מ סי' ע"ב וז"ל כלים שמקפידין עליהם להשאיל או להשכיר מפני חשיבתן או שמתקלקלים יע"ש אף דיש מקום מצד אחר להחמיר ולומר אף דלא חיישינן לשאלה מ"מ יש לחוש למכירה וכגוונא שכתב בתשובת החוט השני בשם מהר"ן כ"ץ ע"ש מ"מ אין להמציא חומרות חדשות שלא נזכר בש"ס ופוסקים ראשונים במקום שאמרו חכמים בעגונא הקילו גם הסברא נותנת שאין אדם עשוי למכור כל כליו ומלבושיו שהוא לובש לאדם אחר לכן כיון שכבר יצא הדבר בהיתר עליהם אין להוסיף או לגרוע בגרעון כת' ולא טענה על רב נראה לי הקטן יעקב: שאלה קיד ממדינות אנשב"ך ממעשה אשר לא יעשה עוד כזאת בישראל הנעשה שלא כהוגן במדינתכם בדבר אשה עגונה אחת שאין לה עדיין היתר ברור לכבלי עגון שלה שמורה רע"ה אחד מאן דהוא הורה להתאבל ולומר עליו קדיש וניתן דבר זו בכתב לאשה ונשאלתי איך יש לנהוג בזו להדר עובדא: תשובה תחלת הוראה של המורה זה לקלקולא ותולין הקלקלה במקולקל ועלי הדבר מוטל להציל אתכם מן העונש שלא תהא המכשלה הזאת מתחת ידכם ובגוף הנדון אינו מן הצורך להאריך כי כבר מלתא כגון דא אמורה בשמי וזכרי בספר חנוך בית יהודא סי' צ"א דף ל"ט ע"א וקלס את כל דברי מאוד ושהסכימו על זה גדולי חקרי לב ועתה נדפס תשובתי באורך וברוחב בספרי שבות יעקב סי' ק"ב מפורש ושום שכל יעויין משם ומה לי לכפול הדברים שכבר נאמרו ונשנתי אך עתה באתי לחדש בה דבר דאי תקשה לך איך אמרינן דאין לנהוג שום אבילות עד שיהא עדות מספיק להתירא לעלמא הא אית' להדיא בפ' אע"פ דף ס"ב דא"ל ר' ינאי כפו את מטתו אע"ג דודאי ע"פ אומדנא כזה שאינו מוכח אין משיאין את אשתו ואפ"ה ציוו לכפו' את מטתו להתאבל עליו אי משום הא לא תברא דכבר חלקתי שם בתשובתי יעויין משם דדוקא בנאבד בעלה אין מתאבלין עליהם אא"כ בעדות ברור שמשיאין את אשתו משא"כ בהלך בעלה למקום קרוב שאפשר להוודע הדבר תוך ימי אבילה אין מוחין להתאבל עליו כיון שאפשר להוודע הדבר בקרוב כיון שלא נאבד והוא מלתא דעביד לגלויי והוא חילוק ברור על כן הנני גוזר עליכם בגזירה דרבנן שלא תטו ימין או שמאל ותגזר אומר ויקם ליקח הכתב מאשת הנאבד ולקרוע בקרע ב"ד ולא יחתמו בניהם אצל שם אביהם לא ז"ל או הכ"מ או הי"ד ולהזהי' לאשה זאת שלא תנש' לשוק בלתי התרת שלשה רבנים מפורסמים ועוד אני מוסיף בה דברים באם שהיו שם שאר אבלים על אביהם ואמם נמצא שאלו בנים גזלו ואמרו קדיש שלא כדין כמבואר שם בתשובתי ותשוב' שאר אחרוני' אף שנעשה הדבר ע"פ שגגת הוראה ואנוסים היו הבנים מ"מ למגדר מלתא שלא יזידון עוד וחלק גבוה מייתיר וכדי להשיב כגזילה משיבת נפש תגזרו אומר לפי העולה על רוחכם כמה יתן מהעזבון של הנאבד להזכרות נשמו' של אותן שאר מתים לצדקה לברכם בב"הכ בשבת בשעת הזכרה ונוסף על זה יקחו עשרה בני אדם להלך על קברם לבקש מהם מחילה וה' יסלח להם והקולר תלוי בצוואר המורה שלא הגיע להורא' ונתמנה שלא כדין ובטוח אני בכם וביראתיכ' שתאבו ושמעתם ובזכות זה טוב ארץ תאכלו כנ"ל הקטן יעקב: שאלה קטו מהרב דק"ק טרי"ר וז"ל גופא דעובדא הכי הוי בדבר כמר דוד בר נפתלי שוויי"ך מתושב קהלתינו זה כמה חדשים שעברו וחלפו נשתגע בדעתו רחמנ' ליצלן מחמת איזה סיבה שעברת על אחיו כמר מאיר שוויי"ך יצ"ו עבור איזה עלילה שעלה עליו בהיזק ממון הרבה והני תרי אחים היו שותפים בכל משא ומתן זה שמונה עשר שנים ומחמת גודל צערו של עלילה יצא כמר דוד מדעתו ונשתגע ואח"כ ברח כמר דוד מביתו ואחר איזה שעות בדקו אחריו וחפשו ולא מצאו וכשהלכה אשת כמר דוד לחדר מיוחד שהיה לבעלה כמר דוד בביתו ושם מצאה כתב אחד מכתבי ידי בעלה וחתימתו בלשון צוואה וזה לשונו (מאחר איך בין מוכרח להיות נאבד מן העולם בכן בקשתי מן אשתי מרת בונלה דאש זיא זאל מציל זיין אליש וואש זיא קאן מציל זיין כדי שתוכל להחיות את עצמה ובני ביתה גם מצא' האשה הנזכרת לעיל כפתורים של כסף שהיה לו בבגדי שבת שלו גם כפתורים קטנים שהיה לו במלבוש קטן שקורין בל"א סרדקי"ל ונכתוב בכתב צוואה הנ"ל וז"ל (דיא גרושי קנעפף פון מיין שבת מוצין זאל האבין בני הירץ שי' אונ' דיא קלייני קנעפף זאל האבין בני בערלא שי' דאש זאלן זיא האבין צו איין זכרון פון איל פאטיר גם נכתב שם כמר פייבלמא"ן רופא וכמר משה זרברך כ"ץ דיזי צוויא לייט זאלין אכטונג האבין אויף מיין פרויא אונ' קינדיר) ובכל נכסי דאית לי והכל נכתב בדרך הצוואה ובראותה האשה הכתב הנ"ל נבהלה מאוד מאוד ובכה במר נפש' וחפשה על בעלה ולא מצאה ונאבד זכרו עד אחר חדש ימים יצא קול הברה בין האומות בעיר פה ק"ק טרי"ר שמצאו יהודי אחד בנהר מוזי"ל בכפר פאליץ שהוא שעה אחת מכאן בכן שלחתי תכף אחר האשה העלובה מרת בונל"ה הנזכרת לעיל ושאלתי שאלת פיה אם יש לה סימנים מובהקים בגוף בעלה הנאבד זה חדש ימי' גם במלבושים שלבש בשעה שברח והאשה השיבה לי שבאותו פעם היה לבוש במלבוש בל"א (איין מוצין לעביר פארב עם כפתורים של קמעל האר וגם איין קמיזול לעביר פארב) עם כפתורים של נחושת וגם שהיה לו טלית קטן שקורין צרדקי"ל (וואר מיט גישטרייפטן קלמינק) וכפתורים של כסף נחתכים ממנו ובגופו היה רושם סמוך לחזה בצד שמאל שלו נוטה לצד זרוע שלו בל"א (אז וויא איין לינז אונד אויך אזו איין פארב אז וויא איין לינז גם האט ער איין שריים צייכין אויף זיין מצח איבר דעם רעכטין אויג) עד כאן דבריה אשה הנ"ל וכשמעי כל הדברים הנ"ל שלחתי עדים כשרים וגם אני בעצמי הלכתי לכפר פאליץ הנ"ל והכירו העדים הנ"ל את המת דוד שוויך הנ"ל בכל הסימנים הנ"ל גם הכירו העדים אותו בט"ע בכליו ובזקנו ובשער ראשו היטב כמבואר לפנינו בגביות עדות אבל לא הכירו אותו בפרצוף פנים: (וזה ההעתק מגוף גביות העדות הנ"ל שנגבה) וזה לשונו במותב תלתא וכו' אתא לקדמנא אברהם בן מהור"ר יחיאל מלמד: והגיד בת"ע יום ה' כ"ו ניסן בין איך אונד משה זרבריך שווייך גנגין לפאליץ אונ' אז מיר זיין הין גיקומין דאש מיר האבין דען נטבע גיזעהן אזו האבין מיר תיכף דער קענט בט"ע אלש דער דוד שווייך איז מטריר דהיינו פון הערין זאגין אין וואש פאר איין קליידיר ער מכאן אוועק גאנגין איז זולכי קליידר האבין מיר אן גיפונדין אז וויא דאש ווייב גיזאגט האט כנ"ל גם האבין מיר גיזעהן נאך דיא סימני הגוף וועלכיש אונז דער אב"ד בפולין האט גם וויא אשת הנטבע האט גיזאגט דא האבין מיר גם כן דיא סימנים גיפונדין ניט ווייט פון זיין חזה צו דעם ארים צו איז גיוועזין אז וויא לינז גרוש אונד וואר אויך אזו איין צבע אז וויא איין לינז ובצד שמאל כדברי האשה גם ביום מחרת בשבת קודש האבין מיר ווידר גיזעהן אויף זיין שטירן איבר דען רעכטין אויג איין שריים צייכין גם אן זיין זקן ושערות ראשו וידיו שעירות דא האבין מיר אים וואול דער קענט גם אין זיין האלז איז קורצליך אונ' זיין גיוועזין וויא בחייו אביר אין זיין פנים איז ניט צו דער קענין גיוועזין כללו של דבר ברי לי כשמש אלז ער דוד שווייך איז ולא אחר עד כאן לשונו של כמר אברהם מלמד וכה"ג העיד משה זרבריך ומשה שווייך והעתיק עוד הרבה עדים שהעידו כולם בסיגנון זה כמו שהאריך בהעתיק עדותן בכן אמרתי לשאול את האורים ותומים של אדוני מ"ו הגאון המפורסים מהר"ר יעקב אב"ד ור"מ דק"ק ווירמייש"א נר"ו והוא יורה לי דרך אשר אלך בה ואת המעשה אשר אעשה הקטן בנימין קאברין