שבות יעקב חלק ב לה

שלהם וזרקו על פניהם. בכן חזרו והלבישו אותם וקברו אותם כראוי מה יש להם לעשות בדבר זה: תשובה אף שדבר זה שמעתי כבר נעשה לעולמים מ"מ כיון דאמרינן בש"ס דיבמות דף ס"ג בעון החיים המתים מתחוטטין לפי ששמחי' וכו' על כן ראוי להם לשוב בתשובה שלימה על עבירה כזו אף אם ידעו שלא נכשלו בעבירה זו ממש מ"מ אין הקדוש ב"ה עביד דינא בלא דינא וראוי לפשפש במעשיהם וער"ח ראשון יתענו כולן מבן י"ח עד ששים חוץ מעוברת ומניקות ומי שיש לו מיחוש גם ישלחו מכל ישוב השייכי' לבה"ק לילך על הקברים אלו שנתחוטטו ולבקש מהם מחילה אם נעשו בעדם וגם יתן כל אחד כופר נפש צדקה בעד המתים ולהזכיר נשמות אלו המתים בהזכרה ראשונה שיהיה וכן אחר שקבלו תשובתי הנ"ל עשו ככל הנ"ל ואיזה ימים אחר התענית ותשובה כנ"ל נתבררו הדברים מי ומי היו הגנבים החופרים ונתפשו על ידי השררה יר"ה והודו שעשו כזה זה עשר שנים בקברות זו אף גם איזה מתים באו בחלום לקרוביהם ואמרו שנחפרו ונשאלתי אם יש לחפור כל המתים הללו ולחזור ולקבור אותם כראוי והשבתי אע"ג דלכאורה נראה שאין לחפור שום מת ולהזיז אותו ממקומו וכדאיתא בש"ס דב"ב דף קנ"ה אי אתה רשאי לנוולו וכ"פ בש"ע בי"ד ס"ס שס"ג ובח"מ סי' רל"ה מ"מ י"ל כה"ג שהפשיטו המתים ערומים ולא נקברו כראוי דאיכא בזיון ופגם גדול מותר להזיזם ממקומם ומה"ט פסק שם בי"ד סי' שס"ג דמותר לחפור המת ולהוליכו ממקום למקום כדי לקברו בקברי אבותיו או לא"י וכה"ג אף שלא נעלם מאתי מ"ש הב"י שם ודוקא לכבוד כה"ג ולא לכבוד אחר מ"מ נראה דגם זה הוא בכלל הכבוד כזה שהרי מה"ט מותר לחפור מקום שיש לחוש רק שיוציאו גוים מכ"ש כאן שכבר הוציאו וכה"ג אמרינן בסנהדרין אסור להלין את המת אם לא לכבודו להביא לו תכריכין ואל תשיבני ממ"ש גיסי הגאון המפורסם מהר"ד אופנהיים נר"ו הובאו דבריו בספר חות יאיר דף רמ"ז ע"ב וז"ל נהירנא כד הוית שותה מים מבאר הגולה הגאון מהור"ר גרשון בק"ק מיץ בא מעשה לידו בשני מתים שקברוהו ושכחו להלביש מלבוש אחד מתכריכן ומת א' היה קטן בן שנים ושלש שנים ואחד היה גדול יותר מבן כ' וציוו לחפור הקטן ולהלביש כראוי ולא הגדול כי הטעם דאין להזיז כיון שקשה למתים הבלבול מחמת חרדת דין כדאיתא בשמואל למה הרגזתני לעלות וכתיב אז ישנתי אז ינוח לי וזה דוקא בגדול שהוא בר עונשין משא"כ בקטן עכ"ל מהר"ג הרי להדיא דאסור לפתוח בגדול וגיסי הגאון מוסיף עליו במדה גדושה לאסור אף בקטן והוכיח כן מכח קושיא בסוגית הש"ס דב"ב דף קמ"ה דלא קאמר הש"ס שם אי אמרת בשלמא בן י"ח היינו דקאמר הטעם משום שאי אתה רשאי לנוולו אלא אם בן עשרים הל"ל אי אתה רשאי לבודקן משום חרדת דין אלא ודאי דגם בקטן שייך נמי חרדת דין ע"ש ואין להקשות לפ"ז באמת למה לא קאמר הש"ס טעם חרדת דין כיון ששייך נמי בקטנים כגדולים וליכא למימר דנקט זה דניוול דהוא עדיף מצערא וחרדת הדין דהא קי"ל כחכמים דאמרי בפ' נגמר הדין בזיונ' עדיפא מניחא דגופא אי משום הא לא תברא כי הבדלו החיים מן המתים דדוקא בחיים אמרינן דבזיונא עדיפא ליה שלא תבייש בהאי עלמא דהוא ביזוי לו ולזרעו אחריו משא"כ צער הגוף הוא רק לפי שעה שהולך למות מיד בלא"ה משא"כ בעה"ב חרדת יום הדין ודאי גדול מניוול לפי שעה וכדאמרי' יפה שעה אחת קורת רוח וכו': אי משום הא לא תברא דאיכא למימר דמ"ש הפוסקים מטעם משום חרדת דין אין זה טעם כעיקר דחרדת דין לא מצינו רק בשמואל שהעלה אותו עם נשמתו ע"י בעל אוב להכי היה מתירא מאימת הדין כי בשעת הדין זורקין נשמה בגוף ודנין אותו כא' כדאיתא בסנהדרין משא"כ בפותח קברו להלבישו או כה"ג לפנותו מקבר לקבר עיקר הטעם כדאיתא בש"ס משום ניוול והפוסקים דנקטו טעם דחרדת דין הוא רק סעיף בעלמא וכמ"ש זכר לדבר אכן לפי דעת מהר"ג יפה הקשה גיסי הגאון מסוגיא דש"ס ואולי יש ליישב דברי הגאון מהר"ג ולומר דהאי סוגיא דב"ב דקאמר מה לבדקו היינו רק לפתוח הקבר ולראות בו אם יש לו סימנים גדלות ולא יזיזו ממקומו כלל אפ"ה אין לעשות כן משו' ניוול אבל להזיז ממקומו בלא"ה אסור משום חרדת דין א"כ יפה פסק הגאון מהר"ג לחלק בין קטן וגדול איברא לדינא נ"ל עיקר דעד כאן לא פסק מהר"ג דגדול אין לחפור אותו ולהלבישו היינו, דוקא בנדון שלפניו שהיה מולבש כראוי והניחו בכבודו כראוי רק שאיזה מלבוש א' לפי מנהגם שכחו וא"כ יפה פסק דמשום כך אין לחזור ולחפורו אף אם חסר מלבוש א' לפי מנהגם משא"כ במתים שנפשטו ערומים והניחם שלא כסדר ודאי יש לחזור ולחפרם משום כבודם להלבישם ולקבור אותו כראוי וכאשר הוכחתי לעיל ומ"מ כל זה נ"ל במתים שמתו מקרוב כמו חודש ימים אבל המתים שמתו מקודם אין לחפור אותם כלל מספק כי הגנבים שהודו אינם נאמנין ודברי חלומות לא מעלין ולא מורידין (ועיין בספר חסידים סימן תשל"ז ע"ש י"ל דמיירי ג"כ תוך שלושים גם איכא ספיקות הרבה בדבר דלמא לא נחפרו ואת"ל נחפרו דלמא כבר נרקבו גופם או תכריכיהן ואין לנוול המת מספיקות כי האי מכ"ש שיש כאן סכנות החיים בכמה חששות וגם אמרינן בכתוב' אם יש שם מחבואה אחת מצלת על כל הכהנות כולם ה"ה כאן ודאי שיש קברים שלא נפתחו כלל ובמקומות שהקברות הוא על פני השדה ויש חשש גנבים כאלו ראוי לכ"א מהם לעשות לו סימן במת שנקברא בקברו ולילך כל שלשים יום הראשונים על קברו לראות אם עדיין נקבר כראוי בסימנו ובלע מות לנצח: הקטן יעקב שאלה קד מהמופלא מהור"ר מן דיין מוורמייש"א נר"ו על שומן אווז שנתערב תוך תבשיל של דגים אם יש חשש סכנה בדבר או לא דאולי יש לומר דאין סכנה רק בבשר בהמה משא"כ עופות שנבראו מהרקק וברגליהם יש להם קשקשים כדגים להכי אין בו משום סכנה וכדאית' בר"פ השוחט יע"ש: תשובה על דבר שנסתפק אם יש בעופות ודגים חשש סכנה לא ידעתי מאי קא מסתפקא ליה הלא סתמא אמרי האי בניתא דאיטוו בהדי בשרא דאסור למיכליה משום סכנה גם בשר עוף בכלל וכי פרוקא לסכנת' וכל הפוסקים ראשונים ואחרונים לא הזכירו א' מהם חילוק זה וכן נ"ל מוכח להדיא דאין חילוק ממ"ש המרדכי פרק כ"ה ובאו"ה כלל י"ג גבי דגים שנמלחו עם עופות דאין לאסרם משום סכנה דאין סכנה במליחה עכ"ל וכ"כ בת"ח כלל ך' דין ט"ו ובט"ז ובש"ך סימ' ע' ואם איתא דליכא סכנה בעופות עם דגים א"כ אפי' בבישול יחד אין איסור אלא ודאי דעופות ובהמות שווים לענין איסור סכנה עם דגים מ"מ אי איכא ס' ודאי יש להכשיר כמ"ש בספרי מנחת יעקב כלל ע"ו ס"ק כ"ה אך שהנחתי שם בצ"ע שקשה הדבר להקל מ"מ שוב נדפס הפר"ח שפסק ג"כ להקל וכ"כ בתשובת חות יאיר סימן ס"ד תו אין להחמיר כלל כנ"ל הקטן יעקב: שאלה קה טרוד מבני ישיבתי פה מיץ האלוף כהר"ר גרשון נר"ו מי שנתן אוכלין ומשקין תחת המטה אם אסורין בדיעבד וכן בכל הדברים הנזכרים בי"ד סימן קט"ז ולכאורה יש להוכיח דמותר ממ"ש הב"י בי"ד סי' ו' וז"ל כתב בעל העיטור דלפ"ז בדיעבד נמי פסולה אבל בירושלמי אמרו שהטעם מפני שרוח רעה שורה עליו וכתב בעל העיטור דלפ"ז בדיעבד שחיטתו כשרה וכו' הרי קמן דבדיעבד אין חשש רוח רעה וה"ה לאינך הנזכרים שם אך באשר שהגמרא ופוסקים החמירו בסכנה זו והפליגו מאוד וחמירא סכנתא מאיסורא יש להסתפק: תשובה בדבר אוכלין ומשקין שנותן תחת המטה אם אסורין בדיעבד נ"ל פשוט דאין כאן חשש איסור בדיעבד רק דבכל אלו מבואר בש"ס ופוסקים דהוא רק אזהרה לכתחלה וכמשמעות בעל העיטור אך כדי שלא להוציא חלק בלי ראיה כלל נ"ל להוכיח שכן הוא דהא מצינו בסוגיא דש"ס כמה פעמים שהזהירו לחבר שלא יאכל אצל עם הארץ מפני דברים שאינם מתוקנים ובפרק חזקת הבתים דף נ"ח ע"א מטה של ת"ח כיצד כל שאין תחתיה אלא סנדלין בימות החמה ומנעלי' בימות הגשמים ושל עם הארץ דומה לאוצר בלום ופרש"י וז"ל מטת עם הארץ כל דבר מניחן תחת מטתן אוכלים וכלים עכ"ל וא"כ אמאי לא חששו חכמים איך יאכל עמו הלא חמירא סכנתא מאיסורא אלא ודאי פשוט דכל הני הוא רק אזהרה לכתחלה אבל בדיעבד אין קפידא כלל גם לא הוזכר בשום פוסק שום איסור בדיעבד בענינים אלו וכנ"ל הקטן יעקב: שאלה קו עור אחת שגזרו עליהם גזירה להעברת דת שמחויבים להרוג ואל יעבור ומקצתם יכולין לברוח אי מחויבין לברוח כדי להציל נפשם דלא יהא כמאב' עצמם לדעת או נימא דאל יפרשו מן הציבור שמחויבי' למסור נפשם על קדוש השם: תשובה הנה לכאורה נראה פשוט דאין להם לברוח וראיה ברורה לזה מסוגיא דש"ס דפסחים דף נ"ג ותוספת שם ע"ב על הא דקאמר שם מה ראוי חנניא משאל ועזרי' שמסרו עצמן לתוך כבשן האש נשאו ק"ו בעצמם ופ"ה מה ראו שלא דרשו וחי בהם ולא שימות בהם וקשה דהא בפרהסי' הוי לדכ"ע מחויב למסור עצמו ומפר"ת וכו' ור"י מפרש מה ראו שלא ברחו שהרי קודם המעשה היו יכולין לברוח כמו שעשה דניאל כדאמר בחלק ג' היו באותו עצה עכ"ל וכ"כ הר"ן ע"ש הרי להדיא דאפילו היו יכולין להמלט על נפשם אין לברוח ומחויבים למסור נפשם על קידוש השם מק"ו דצפרדעים ואין ראיה לסתור מדניאל שברח היינו כדקאמר הש"ס טעמא שג' היה באותו עצה וכדאיתא שם וא"כ מאת ה' היתה זאת שיזל דניאל ויברח להמלט על נפשו ואף לר"ת שתירץ תירץ אחר על קושית התוספת מ"מ אינו מוכרח שחולק על ר"י לדינא דאין לברוח איברא כד מעיינן שפיר תראה שכל זה אינו דודאי האיך דאפשר לקיים שניהם שלא לעבור על המצוה ולקיים וחי בהם מבואר בסוגיא בש"ס בכמה דוכתא דעדיף וה"נ אפשר לקיים שניהם שלא לעבור על המצוה ולקיים וחי בהם כי עירוקן מסייע וכדמצינו ברשב"י ור"א בשבת דף ל"ג שברחו והטמינו במערה וכדאמרינן בב"מ שברח רבה בר אבהו אגב שמדא ומזקנים אתבונן כדאיתא במדרש ויברח משה ויברח יעקב ויברח דוד וכן אמרינן יתרו שברח זכו בניו וכו' וכן בסנהדרין דף י"ד ברבי יהודא בן בבא שאמר להם בני רוצו יע"ש וכדי לתרץ דעת ר"י בלא"ה צריכין אנו לפרש דבריר דלפי פירושו מה ק"ו הוא זה דשאני צפרדעים שגזר עליהם ע"פ גזירת השם שיבאו באש משא"כ חמ"ו שלא נצטוו על כך כיון שאפשר להם לברוח אלא צ"ל דס"ל לר"י שגם חמ"ו נצטוו על כך כדאי' בסוט' דף יו"ד ע"ב שיצאה בת קול אתה הצלת תמר ושני בניה מן האור חייך שאני מציל שלשה בניך מן האור מאן נינהו חמ"ו לכך לא ברחו להמלט על נפשם ואין למידן מהם למקום אחר דודאי גדול הצלות נפשות אם