שבות יעקב חלק ב לד

להשמיעם כדרכם שלא העתיקו הלכתא למשיחא אלא ברור כמ"ש כי אם הראשונים וכו' ומ"ש מכ"ת בפרט אי טעמא שגזרו על ארץ העמים משום ישוב א"י וכו' אין זה בכלל ופרט דהרי דבר שנבאר במנין אפי' נתבטל הטעם הגזירה במקומה עומדת ומ"ש מכ"ת וסיים וא"כ דאם גזירת ארץ העמים אי' בזמן הזה אין מקום משכנותם והיה העולם צר אצלם עכ"ל לא ידעתי מאי קאמר הלא הן הן הדברים שכתבתי שם מפני לחץ זה הדחק עול הגלות אין עליהם שום עונש וקלקלתם תקנתם יע"ש ומה שהקלתי בטומאה בחיבורם הלא הבאתי ראיות ברורת מש"ס ופוסקים ראשונים דאפי' בטומאה דאורייתא אמרינן הכי וכ"ש בטומאה דרבנן והלוואי שיהא כל שמעתין ברורין בדבר זה דדין ארץ העמים נוהג בינינו אף בז"ה דלא כדעת האחרונים שנמשכו בזה אחר דעת מהרש"ל. שוב כתב מכ"ת על מה שהשגתי על המ"א ליישב דברי הש"כ באמת הלשון שם בתשובתי אינו מדוקדק כל כך וקצרתי אבל דברי המה פשוטים והם מיוסדים על דברי הטור סימן שע"ח שכתב כיון דרוב ארונת יש בהם פותח טפח אין בהם אלא איסור דרבנן וכו' וכן מבואר בב"י שם הרי דאפי' ע"ג ארונת מותר לדלג אם יש בהם פותח טפח מכ"ש מן הצדדים בבתים הסמוכים דטומאה היא רק מדרבנן וע"י גגים וזיזן היא ג"כ רק טומאה דרבנן כמ"ש בספרי יע"ש כל זה נ"ל ברור ביישוב דעת הש"כ ואם ישים עיניו היטב יראה שכל דברי כנים ואמת ליעקב תתן הקטן יעקב: שאלה צט שהורה מורה אחד לאבל שיוכל לילך אצל השררה יר"ה תוך שבעה לעמוד על נפשם ומאודם אי טב הורה כי יש מי שמפקפק על זה. זאת ועוד אחרת על אחד שמתה לו אחותו ונוהג שבעה ובתוך שבעה בא אביו מהדרך שלא ידע עדיין ממיתת בתו אי מותר לבנו לצאת לקראתו תוך שבעה כדי שלא ירגיש אביו במיתת בתו: תשובה על דבר המפקפקים על המורה אין דבריהם אלא דברי תמה והמפקפק אינו בקי בודאי בהוראה לידע בין ימין לשמאל כי ודאי דבר האבד מותר לגבי אבלים ואבידתם קודמת לאבילות אביהם כי אביהם גופא ניחא ליה ומחלו ליקרא גבייהו ואין לך דבר אבד גדולה מזו באתרא דשכיח הני מלשינים המזיקים בשקרם וגדולה מזו מבואר דאפי' כבוד שמים נמחל היכא דמצוי ושכיח הזיקא כי האי כמבואר בי"ד בש"ע סימ' קנ"ז סעיף א' וס"ס של"ד וסיים ולכן נהגו להקל מלמחות בעוברי עבירה שיש לחוש שיהא עומדין על גופינו ומאודינו עכ"ל ואין לומר דשב ואל תעשה שאני דזה ודאי אינו דהא אפי' לעבור אחד ממצות לאווין החמורים מותר לעבור מבקום ועשה נגד מי שמוחזק בכך וכמבואר בח"מ סי' שפ"ח סעיף ט"ז וכ"ש באבילות דקילא ולפי שהם דברים פשוטים וידועים לכל לכן אין מן הצורך להאריך בראיות מש"ס ופוסקי' ראשוני' וכדין וכהלכה הורה המורה והמפקפק דומה לזקן ממרא ולא יעלה על ראש המורה מורא ועליו יעלה רוח הבורא ועל דבר לצאת לקראת אביו שלא ירגיש באבילת בתו נ"ל דשפיר דמי דהא מצינו בט' באב דהולך לקראת רבו או אביו עד צוארו במים ואינו חושש ש"מ דכבוד אביו דוחה אבילות דט' באב ה"ה כאן אף דיש מקום לחלוק דאבילות ישנה שאני מ"מ הא מצינו דמותר לשנות מפני השלום וכ"ש משום כבוד אביו דהוקש כבודו לכבוד המקו' והא דאבל אין רשאי לצאת מביתו בלא"ה אינו חמור כל כך עיין בי"ד סי' שצ"ג ואין מקו' לבעל דין לחלוק דאע"ג דמי שמת לו מת אינו מחוייב לומר לו מ"מ אין לו לשקר ולומר חי הוא וכדאי' בי"ד סי' ת"ב סעיף י"ב מ"מ כה"ג אין כאן שקר כלל וכדאי' בפסחים דף ג' ע"ב וד' ע"א בהא דאהדרי' קרעי' לאחורי וכו' א"ל אנא לא קאמינא וכו' א"ל אייבו קיי' א"ל אימא קיימת וכו' יע"ש וא"כ פשוט הוא שמותר לעשות כן משום כבוד אביו כנ"ל הקטן יעקב: שאלה ק מהרב המופלא מהור"ר אברה' פרצווי אב"ד דק"ק גידונג וז"ל בענין המתנה ג' רגלים למיתת אשתו כמבואר בי"ד סי' שצ"ב סעיף ב' שכתב רמ"א ולכן נשתרבב המנהג שרבים מקילין בענין זה וכו' ובעל נפש יחוש לעצמו אי פרושו שמקילין לגמרי אף שאינו שום צדדי היתר כאשר באמת מתפשט המנהג או שאין להקל דוקא היכא שיש צדדי היתר ומסתפינא להקל לסדר קדושין עד שאצית מפומיה דמר ויש מי שכת' אלי שאינו רק מדת חסידות שנה ואין השואל רשאי לשאול וא"צ לפנים ולא ידעתי מאין יצא הדבר כיון דמדינא דש"ס אסור ואסמכהו אקרא ולא תתורו וגו' אם לא מאותן צדדי' שצידד הרשב"א להתיר שהובא בב"י בשם תשובת מיימוני דשייכי' להלכ' אבל ואין בידי לעיין הצדדים ע"כ יורינו אדונינו הדרך אשר אלך בה כ"ד תלמידו זעירא יהודא אברהם מפרצווא חו' פה ק"ק גידונג: תשובה הנה באמת כבר אמורה בתשובת חינוך בית יהודא סי' צ' והחמי' מאוד בענין זה היינו דוקא שלא לישא תוך שלשי' אבל תוך שלשה רגלי' נהגו להקל כמו שחזינא שכך עמא דבר וטעם צדדי היתר אעתיק לו מקור הדין בכתבי מהרא"י סימן נ"א שכתב וזה לשונו והאי דנהגו העול' היתר לישא אשה תוך שלשה רגלי' בתשובת מיימוני סוף הלכו' אבל תמצא תשובת ריצב"א שהשיב לאחיו וצדד טובא להתיר ונראה דסומכין העולם אאותם צדדים שצדד ריצב"א להתיר עכ"ל ועיין בד"מ שכתב במקום ריצב"א רשב"א וכן הוא באמת שם בשם הרשב"א ואלו הן צדדי היתר שכתב שם באריכות אני אעתיק לו דבריו בקיצור האחד דהלכה כדברי המיקל באבל והוא ר"י דס"ל דסגי בשני רגלים ועוד דהלכה כר' יהושע דס"ל היה לו בנים בילדותו יהיה לו בנים בזקנותו אפי' יש לו כמה בנים לא יבטל מפ"ו א"כ לדידיה שרי לישא לאלתר ודלא כברייתא דמ"ק דלא היתר אא"כ לא קיים פ"ו גם מטע' שאין לו מי שימשנו אם הולך לדור בבית אחר במקו' שאין בנו ובתו וכלתו מותר מה"ט וכן היכא שאין לו בנים קטנים מ"מ יש לו ליקח קטנים עניים בתוך ביתו ועוד י"ל דהא מצריכן ג' רגלים היינו ביש לו אשה אחרת וכן אם טעם המתנה כדי שישכח דעת אשתו ראשונה כיון שאשתו היתה זקנ' או חולה שפירש ממנה כמה רגלים ששכח אהבתה מותר לישא ועי"ל הטעם שכל זמן שזוכר אהבת הראשונה לא יוכל לשמוח עם השניה וחשו חכמים לתקנות בנות ישראל שלא יראה לה פנים זעומת וא"כ לפי טעם זה אפשר לה לומר אנא בהאי תקנתא לא ניחא לי יע"ש דבריו באריכו' וריצב"א השיב על דבריו ודוחה הטעמים רובם ככולם ואפ"ה כתב מהרא"י דהעול' סמכי על צדדי היתר הללו ומקילין בדבר ול"נ דאפשר לומר עוד טעם להית' כי בכל יום פרוץ מרובה ורבו בעל עבירות ע"כ כדי לשמור אותו מן החטא טוב שלא לאחר ונראה שזה ג"כ כוונת רמ"א ובעל נפש יחוש לעצמו היינו אם יכול לאוקמי נפשו מן העביר' ומדכתב יחוש לעצמו משמע דהוא עצמו יחוש לדבר להחמיר אבל אם היכין עצמו לקידושין ונישואין אין להמורה לעכב סידור קדושיו כמו שעלה על דעתו כיון שכבר נתפשט המנהג להקל ויש לו על מה שיסמוך ודלא כתשובת חינוך בית יהודה שמחמיר בדבר וגם אין להחמיר כלל בשמועה רחוקה ומונין מיום המיתה נ"ל ועכ"פ אם הוא עשיר יהא עניים בני ביתו כמ"ש הריצב"א כנ"ל הקטן יעקב: שאלה קא אחד שנולד לו מכה ברגלו והוצרך לחתוך לו רגלו אי מחויב לקבר אותו אבר או לא גם בא' שצוה לפני מותו לתפור בטליתו איזה שמות ופסוקים בכתב על הקלף: תשובה לכאורה נראה דיש לקברו כדאיתא בכתובות דף כ' ע"ב ומוכי שחין זרעותיהן וכו' ע"ש וכן מצינו במדרש ויקבר בערי גלעד שמת בנשילת אברים אכן כד מעיינת תראה שכל זה יש לדחות דאין זה מצד החיוב לקבור ומי שחושש לעצמו משום סכנה אפשר דאינו מחויב לקבור ובפרט לפי הטעמים דמבואר בפ' נגמר הדין דקבורה משום כפרה או משו' בזיונא וא"כ לפי טעם כפרה ודאי לא שייך כיון דהוא עדיין בחיים חיותו ואין לו צער שוב מחמת אבר זה רק מה שנעש' לו בשעת החיתוך וחיסר אבר שלו וגם לפי הטע' משו' בזיונא ג"כ התם ליכ' כיון שגופו חי וכן על כרחיך צ"ל דאל"כ ה"ל להש"ס שם לומר ג"כ הנפקא מינה הכי ועוד ראיה לזה מגמר' דב"ק דף פ"ה ע"א האי צער ובושת איכ' דכסיפא לי' מלת' למשקל מבשריה למשדיה לכלבי' ע"ש הרי להדיא דאינו מחוייב לקברם אבל מ"מ צריך ליתן בחדר א' שלא יכנסו שם הכהנים ויטמאו בו כי אבר מן החי מטמא וכבר נשאלתי בכהן אחד שנקרע ממנו אוזן השמאלית וקצת ממנו נשאר דבוק והוריתי שאין בו משום טומאה במ"נ דאי הסחוך חשוב כעצם כמשמעות הרמב"ם פ' יו"ד מה' קרבן פסח סעיף ח' א"כ כיון שנשאר מקצת מן הסחוך דבוק הוי נחסר העצם קצת דשוב אינו מטמא ואי לא נקרא עצם כלל א"כ הוי כלשון וכליות שאין להם עצם שאינם מטמאין כמבואר ברמב"ם וע"ד מה ששאלת לקיים צוואת המת ודאי מצוה לקיים דבריו ואע"ג דבי"ד מבואר בס"ת והוא מש"ס דמגילה ס"ת שבלה גונזין אותה אצל ת"ח ובכלי חרס דוקא מ"מ קמיע אין לו חומר כל כך כמבואר בא"ח סי' של"ד ובפ' כל כתבי לענין אצולי מפני הדליקה וכ"ש לקיים מצוה דברי המת הנ"ל הקטן יעקב: שאלה קב באחד שהיה חולה נוטה למות וצוה לעשות נשואין לבתו ומת אביה אחר בעולת מצוה כיצד תנהוג בתו יום המחרת אצל הקבורה גם אשה שיש לה פדיון הבן והוא תוך ימי אבלה אי מותרת ללבוש בגדים בשעת אבלה כיון שמנהג הנשים ללבוש בגדיהן החטובים בשעת הפדיון: תשובה ע"ד הכלה נ"ל שביום המחרת לא תלך עם המת ללוויה כיון שהוא רגל דידה ואע"ג דברגל עצמו הולכין ללוות מתו אפי' הרחוקים וכ"ש שאר קרובים מ"מ בכלה שהמנהג שלא לצאת מפתח ביתה עד שבת כי כל כבודה בת מלך פנימה א"כ אם תלכה אחר מטת אביה כאבלים הוי כאבלות בפרהסיא דאסור ברגל וכבר קיימא לן ונוהגת שבעה ימי משתה ואח"כ שבעה ימי אבלה ותו כיון דאביה צוה מחמת מותו שיעשו לה נשואין בודאי ניחא ליה ומוחל על כבודו שלא לנהוג עליו אבילות בימי נשואיה ואע"ג שלא נעלם ותו מ"ש מהרי"ו סי' י"ז דתוך שלשים אם צווה שלא תתאבלו אין שומעין לו משום ספק דהוי יקרא דחיי וגם בטלי דיני אבילת וכ"פ בש"ע י"ד סימן שמ"ד סעיף יו"ד בהג"ה יע"ש מ"מ האי דינא לא ברירא לי דודאי כל אבילות ז' ול' הוא יקרא דשכבי שהרי מהאי טעמא המאבד עצמו לדעת ואינך דכוותיה שאין מתאבלין עליהם ואין קורעין עליו כיון שהוא כבוד המתים גם מ"ש דבטלי דיני אבילות לא ידעתי מאי קאמר דהלא מלתא דלא שכיח הוא שיצוה כן לפני מותו דלא שכיחא לצוות כן ובאמת מכח מעשה זו נזכרתי הלכה שכבר דנתי בזה עם גיסי הגאון המופלא המפורסם מהר"ד אפנהיים נרו' ולדחות דברי מהרי"ו אלו והוא כתוב אצלו בספרו נשאל דוד באורך אם נאמר שתלכה ללויה אחר מטת אביה כשאר נשים פוגעת בכבוד אביה כי אין הכל יודעין שהיא כלה נכנסת לחופה לכן שב ואל תעשה עדיף וע"ד פדיון הבן נ"ל כיון דלפי דעת כמה פוסקים מברכין שהשמחה במעונו ע"כ הוי לדידה באותו פעם כרגל וילבישה עכ"פ בשעת הפדיון בגדי שבת וה' יהפוך אבלם לששון עכ"ל הקטן יעקב: שאלה קג מברוסי"ל על בית הקברות ששייך להם ולהגלילות הסמוכים שנתחוטטו איזה מתים והפשיטו את תכריכן