שבות יעקב חלק ב לא

נשתקע הדב' ולא נאמר ומה שמאסף לכל המחנות בעל הדפוסים של החומשים אין ראיה כלל שכמה דברים נדפסים בחומשים בטעות ואין דפוס בלא טעות כאשר יעידו ויגידו כל המחברים והמדפיסים ואין צורך לתלות הטעות רק במדפיס הראשון שאחריו נמשכו שאר המדפיסים זא"ז שוב מצאתי בספר אור תורה שהוא הוא המלקט והמאסף לכל תיקני סופרים קדמאי ובתראי וכתב בפ' פנחס וז"ל ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע טעה המדפיס שעשה פה פסקא ואמר שהיא פתוחה כי אין זה תחלת הפרשה לא פתוחה ולא סתומ' בכל הספרי' עכ"ל הרי להדיא כמ"ש דהוא טעות גמור ואגב רציתך לעורר ג"כ מה שמפקפק שם על דברי הט"ז בסימן רע"ה ס"ק ה' במה שהשיג על הב"ח בהבנת כוונת הב"י וכתב הוא שם על הט"ז וז"ל ולדעתי הוציא דברי הב"י מפשטן חדא דכבר כתבנו דא"כ מאי קמ"ל בזה פשיטא דכשרה כיון דעשאה פתוחה כמו לתלמוד שלנו איך יעלה על הדעת לפסול אדרבה על סדור הקדמונים צריכין אנו לדון אם יש לסמוך עליהם נגד תלמודא דידן דכשרה ועוד לפי דברי הט"ז אמאי צריך לנוד מסברא קמייתא היה לו לעמוד בסברתו דהאי סדורא היא סתומה לדידיהו ואם שינה קאי שאם לא עשאה כסדורה שלהם אלא כסתומה שלנו דכשירה אלא ע"כ דפשיטא ליה דזה כשרה א"כ יש קצת סתירה בדבריו עכ"ל שם בתשובה ובאמת המעיין שם היטב יראה שאין כאן אפי' קצת קושיא על הט"ז כי דבריו נכונים ומסתברים ומה שמקשה פשיטא אין זו קושיא כלל דלענין קריאה וכתיבת ס"ת אנו נמשכים הרבה פעמים אחר ספרים חיצונים אף שהוא נגד ש"ס דידן כמ"ש הפוסקים כמה פעמים וקמ"ל דמ"מ אין לפסול בשביל זה ומה שמקשה עוד לפי דברי הט"ז אמאי צריך הב"י לנוד מסברא קמייתא וכו' ואם שינה קאי שעשה כסתומה וכו' זו פשיטא דלק"מ דמדייק הב"י מדנקט הטור ואם שינה ה"לל ואם עשה כסתומ' כשיר' אלא משמע דבכל ענין ששינה בין לסתומה ובין לפתוחה כשרה וע"ז מקשה הב"י לדעת הטור פשיטא דאם עשאה פתוחה פסולה להכי נד מהאי אוקמתא ומפרש דיש בתקון סופרים איזה פרשיות שיש בלשונו פתוחת וסתומת בשלהם היא סדורת ואם שינה מתיקוניהם ועשה כפי שיש בשלנו פתוחת וסתומת כשר ודוק שהוא נכון וברור גם הש"כ כתב שם שדברי הב"ח אינם מוכרחים והנלע"ד כתבתי הקטן יעקב: שאלה צא בפ' האזינו יזבחו לשדים לא אלוה שכתב הסופר ביו"ד לבסוף אם מותר לגרור אותו או לא גם אי מותר למכור ספרים וס"ת על ידי הכרזה כדרך שמוכרין שאר מטלטלין: תשובה אף דתיבת אלוה הוא משמות שאינם נמחקין כמבואר ברמב"ם פ"ו מהל' יסודי תורה ובי"ד סי' רע"ו דהוא משבעה שמות שאינם נמחקין מ"מ זה אלוה הוא חול ודאי כדכתיב יזבחו לשדים לא אלוה ודאי דמותר למחוק כולו ואף דבמסכת סופרים פ"ד קחשי' איז' שמו' שהם חול מ"מ אלו שה' ודאי חול א"צ לחשב שם גם הש"ך סי' רע"ו ס"ק י"ב כתב וז"ל בתשובה הארכתי בדינים אלו והעלתי שם דשם של חול אלא שהוא נכתוב כשמות הקדושים כגון והייתם כאלקים וכה"ג מותר למחקו ואף שהסופר אמר שקדשו לשם גמור מ"מ הוי כמקדיש בעל מומין דודאי לא חל עליהם שם הקדש כלל ומותר למחקו ובפרט למחוק היו"ד שלאחריו שיש מי שאומר שאין זה מעיקר השם כמ"ש בתשובת מ"ב והובא בט"ז סי' רע"ו ס"ק ז' יבואר ע"ש א"כ בשם כזה שהוא חול ממש וכן כל כיוצא בזה ודאי דמותר למחקו אפילו כולו דהוי בכלל ואבדת' את שמם ולא תעשון כן ליי' אלהיכם ומה ששאלת אי מותר למכור ספרים וס"ת ע"י הכרזה כדרך שמוכרין שאר מטלטלין לא ידעתי למה לא ימכרם אותם כך ע"י הכרזה ולעלויי בדמים אף שראיתי בתשובת מהר"ץ סימן קכ"ג שכתב פה אמשטרדם יע"א היו נוהגין להכריז בבה"כ כשיש ס"ת למכור וכל אחד מעלה בדמי' כדרך שמכריזין ומעלין בדמי' ומחיתי בשמשים שלא יעשה ככה כדאיתא ברמב"ם פ"ק מהל' עבדים שעבד עברי אינו נמכר בפרהסיא כדרך שעבדים כנענים נמכרין אלא בצנע' ודרך כבוד ע"כ תוכן דבריו שם ואע"ג דרב גובריה הוא מ"מ בזה לא נ"ל דבריו דאין הנדון דומה לראיה דודאי התם איכא ביזוי גדול כשמוכרין עבד עברי לעבדות כדרך כשמוכרין לעבדים כנענים ואין לך בזיון גדול מזה לפרסם שמוכרין אותו מחירות לשעבוד משא"כ זה שמוכר ס"ת לצורך שמותר למכור כגון ללמוד תורה או לישא אשה וכל מקום שהיא היא בקדושה וכבודה הראשונה במקומה עומדת מאי ביזיון איכא כאן כיון שדרכה למכור כן כל מטלטלין החשובים מזהב וכסף א"ט ומרגליות כיון דנהגו כן ולא חששו משום דמגנבי כדאיתא בכתובות דף ק' ע"ב לכן נ"ל דאין לשנות המקרא צווח קנה חכמה כי לקח טוב נתתי לכם וזו היא כבודה שמעלין הס"ת בדמים וגם במנחות דף צ' ע"א הלוקח ס"ת מן השוק וכו' הרי שדרכם היו למכור בשוק כמו שאר מטלטלין לכן נ"ל דאין לפקפק בזה והוא היתר גמור הקטן יעקב: שאלה צב בכור שנולד לבע"הב אחד מבהמה חולבה שקנה ונתן אותה לרועה וסרסו הרועה ונזכר ונראה שעשה כן בכוונה מה דינו: תשובה ע"ד הבכור אם נעשה בידיעת וכוונת ישראל כבר מתבאר בגמר' דבכורות דף ל"ד הצורם אזן בכור חכמים אומרים לא ישחט עד שיולד בו מום אחר והכי קי"ל כמבואר בטי"ד סי' שי"ג אף דיש מקום לומר דזה דוקא בבכור ודאי משא"כ בנדון שלפנינו שהבכור הוא רק בכור מספק דאולי היה לאמו ולד מקודם שהרי הית' חולבת וכדעת גדולי פוסקים דלא הוי בכור כלל ואף דקי"ל לחומרא כמבואר בי"ד סי' שי"ו מ"מ בזמן הזה דאינו אסור לצרום אוזן רק מדרבנן לפי שאינו ראוי להקרב וכמ"ש בד"מ סי' שי"ג מ"מ בכה"ג ודאי דהוה ספק לא גזרינן כולי האי אם עשה ישראל בו מום זה אינו דא"כ מאי הועילו חכמים בתקנתם בזמן הזה לאסור כל ספק בכור הנקנה ע"י בהמה חולבת דכל א' יתכווין לעשות בו מום אלא ודאי דקנסו שלא יאכל עד שיוולד מום אחר מעצמו וכן מבואר ומוכח מדברי פסק מהרא"י ס"ס קס"ט דאם ספק הוא שנצרם אזן ע"י ידיעת ישראל או לא ויש בבכור בלא"ה בנדון דידיה שם כמה ספיקות שהיתה חולבת וגם נמכר ע"י כסף יע"ש יש להקל משמ' אבל בלא"ה אין להקל כלל וכן נ"ל עיקר ואין להקל בזה מטעם ספק דרבנן כמבואר בקונטרס הספיקות שלי דין י"ח וי"ט וך' ע"ש כנ"ל: הקטן יעקב: שאלה צג מתלמידי הרב המופלא מהר"ר יעקב אב"ד דק"ק גרייזנך וז"ל באשר שנגעה בי יד ה' שאני אבל על אמי ז"ל שנפטרת כדי לזכות לנשמתה ופן יאמר האומר שאני מיקל לעצמי ומחמיר לאחריני' ע"כ בא נפשי בשאלתי כאן נפטר איש אחד ולא היה לו כי אם שתי בנות קטנות והגדולה שבהן היא בת ארבע שנים ובשעת חוליו צוה אלי שאתן לו התרה שבתו הגדולה תאמר קדיש ולא בבה"כ כלל ועתה בא אביו של הנפטר לומר קדיש על בנו בבה"כ עם שאר אבילים על אביו ואמו אף דכתב רמ"א בסי' שע"ו בהג"ה שאם יש אבילים וכו' אומרים שאר קרובים אלא שעושין פשרה ביניהם ובלבד שיש מנהג קבוע בעיר עכ"ל כוונתו דוקא בני בנים וכן הוא במהרי"ק שהוא שורש ומקור דין דמהיכי תיתי יעלה על הדעת שאביו יאמר קדיש ברא מזכה אבא אבל לא להיפך וגם שאר טעמים שהובא בתשובת רמ"א סי' קי"ח לא שייכי כאן על כן ילמדינו רבינו הלכה למעשה דעתו הרמה ומינה לא אזיז אפילו זיז כל שהוא עד כאן לשונו: תשובה הנה מה שפי' בדברי רמ"א דמיירי דוקא בבן בנו זה דבר שאין לו שחר דסתמא דלישנא משמע דמיירי בכל הקרובים ומ"ש מכ"ת דמהרי"ק שהוא מקור דין זה לא מיירי רק בבני בנים זה אינו דהא אפי' באינם קרובים כלל כתב מהרי"ק שורש ל' וז"ל אפי' מי שאינו קרוב כלל אומר קדיש בשביל אחר ועושין פשרה שיטול השליש או רביעי עכ"ל ועיקר שאלה זו מצאתי ראיתי כדברי גיסי הגאון בספרו אלי' זוטא על א"ח סוף הספר אצל המנהגים שנשאל מאתו זצ"ל שאלה זו ממש והשיב שם וז"ל לכאורה הדין עם שאר אבלים דקי"ל אין אבא מזכא ברא אך תוספ' סוטה דף יו"ד כתבו גבי אבשלום דדוקא בעובד כוכבים איירי או ע"י תפלה מועלת מיהו יש לחלק דדוד היה מתפלצ על בנו אבל בקדיש שהטעם שיוצא ממנו זרע שמתקדש שם שמים על ידו ובאביו לא שייך כן אך יש לעיין בדברי רמ"א סי' שע"ו דבכל הקרובים הדין כן והוא הכרעת רמ"א לפי שמהרי"ק ס"כ אפי' מי שאנו קרוב ובתשובת בנימין זאב פסק שאין לומר קדיש רק בנו דוקא על כן מכרוע רמ"א הדין כן בכל הקרובים דוקא ולבסוף מסיק וז"ל ובדין אביו כבר כתבת דמדינא אין לו קדיש כלל רק במקום שיש מנהג קבוע וידוע ומ"מ כדי להפיס דעת המתים ח"ו בלא בנים יש להורות ע"פ פשר לומר שלש קדישים הנתוספי' ולא קדיש עלינו ע"כ העתקתי תוכן דבריו אולי לא נמצא הספר בידו ועתה אדון ואומר דודאי אין לסתור דברי הרמ"א כפשוטו היכא שיש מנהג וידוע כל הקרובים במשמע לעשו' פשר דבר ומהא דאמרינן בחלק דף ק"ז אין אבא מזכה ברא נראה לי עיקר דודאי לכל התירוצים שבתוספ' דסוטה דף יו"ד ע"ב עכ"פ לא קאי רק אאותם שהם מוחזקים לבעל עבירו' חמורים שע"י כן אין להם חלק לע"הב כגון אמון אבשלום שמרד באביו ומלכות בית דוד אבל סתם בני אדם שאינם מוחזקין ברשעות כל כך ודאי אבא מזכה ברא וכדאמרינן רשע וטוב לו רשע בן צדיק וזכות אבותיו מסייעתן כי זכות אבות לא תמה דהא אפילו במדת פורענות אמרינן בשבועות דף ל"ט ע"א דנפרעין ממנו וממשפחתו וכ"ש במדה טובה שהיא מרובה שא' מן המשפח' אפי' יוכל להציל כל המשפחה וכדאמרינן פ' החלק בגאולה עתידה שנים ממשפחה מזכין כל המשפחה וא"כ לכאורה היה נראה דיש לאביו לומר קדיש אך ורק כיון שהתנה רמ"א דוקא במקום שיש מנהג קבוע בעיר ובלאו הכי לא יאמר קדיש על בנו במקום שאר אבלים ואין לזוז מדבריו היכא דליכא מנהג ידוע אך שגיסי הגאון מסיק בספרו ומכל מקום כדי להפיס דעת המתים חס ושלום בלא בנים וכו' אבל בנדון שלפנינו שכבר הניח בת שאומרת קדיש בבית אצל מנין (כי בבה"כ בודאי אין להניח לה לומר קדיש כלל) א"כ כבר יש לו פיוס דעת בזה ונראה דגם לענין התפלה יש לאביו להתפלל רק בבית אצל המנין שאומרת הבת קדיש אבל בשאר תפלות וקדישים אין להם זכות נ"ל הקטן יעקב: שאלה צד זקן וזקנה שמת בנם והניח אחריו בן והם גידלו את היתום ולמדו עמו ושכרו לו מלמדים עד שזכה ללמוד כאחד הבחורים והוא יורש שלהם והאם רוצה למחות שלא יאמר אחר מיתתם קדיש אחריהם הדין עם מי: תשובה הנה בגוף הנדון אי האבלים מחוייבים להניחו לומר קדיש על דבר זה לא שאלת כי כבר יצא המוסכם בתשובת מהרי"ק