שבות יעקב חלק ב ל

לכפול הדברים והעלתי שם דעתי להחמיר שלא לקדור השם רק לסלק היריעה כפסק הש"ע וכמנהג שהנהיג מוח"ז הגאון מהר"ש שפירא זצ"ל מק"ק פראג כדעת הרא"ש ובנו והרלב"ח והב"ח בספרו ובתשובתו סי' קל"א והרפ"ך שהובא דבריו בתשוב' מ"ב גם בתשובת עבודת הגרשוני סי' צ"ה כתב אפי' הנטפל להשם לאחריו אין לקדור כי כל דתקון רבנן כעין דאורייתא וכ"כ בתשובת הב"ח סימ' קי"ג הטפל לשם שאסר לגנות היריעה יע"ש מ"מ אין אני אומר קבלו דעתו היכא דכבר נתפשט המנהג לגרור או לקדור כיון דיש להם על מה שיסמכו גדולי אחרוני' שפסקו כן ודוקא היכא שידוע שהוא מנהג ותיקן אבל לא נאמין לסופרים שמקילין לטובת עצמן לומר שכן נהגו ומקלו יגיד לו אף שהמנהג להיפך אותיות גיהנם אכן ראיתי בדברי מר גם כן שדעתו הרמה נוטה בנטפל לשם לדעת הגדולים שפסקו שלא לסלק היריע' רק לתקן הנטפל לשם וכתב וז"ל אמנם אני חוכך בזה לדעת אופן התיקוי כי יש לפנינו שתי דרכים אחד לגרור טעות הנטפל לשם ולתקנו כתיקונו ב' לקדור את הנטפל לחוד ולתקנו במטלית ולכתוב על המטלית את הנטפל לשם סמוך להשם בלי הפסק אות כתיקונו ויש לתמוה ששום אחד מהפוסקים ראשונים ואחרונים לא הזכירו ולא דברו מן תקון זה וכו' שנית בתקון הגרירה יש לחוש קצת דהוי מקצתו על הגוויל ומקצתו על הקלף ועיין מר בהרלב"ח ע"כ תוכן דבריו ותמה תמה אקרא איך עלה על דעתו שיש חשש איסור בזה משום דהוי מקצתו על הגוויל ומקצתו על הקלף הרי להדיא מבואר בש"ס פרק הקומץ את המנחה דף ל' ע"ב תקון הגרירה וכן הסכמת כל הפוסקים כמבואר בי"ד סימ' רע"ו ורע"ט דגרירה עדיף מתליה ולא חששו כלל חשש זו דיהא מקצתו על הגוויל ומקצתו על הקלף ובאמת מקור דין זה הוא מהירושלמי פ"ק דמגילה והובא ברי"ף והרא"ש בהל' ס"ת דחציה על הגוויל וחציה על הקלף הוא פסול משום דאין זה אלי ואנוהו וכ"פ בטור ריש סימן רע"א יע"ש הרי דדוקא חציה קאמר ולא נאסר משום מקצתו אף שלא נעלם מאתי דהרמב"ם פ"ז מה' ס"ת דין ז' כתב וז"ל קצתו על הגוויל ומקצתו על הקלף פסול אלא או כולו על הגוויל או כולו על הקלף עכ"ל הרי להדיא דפוסל אפי' מקצתו כל שאין כולו על הגוויל או קלף ובאמת הדבר צ"ע מאין יצא כן להרמב"ם דהרי בירושלמי נקט חציה וי"ל חציה דוקא ולא מקצתו כפי העתקת הפוסקים וגוף הירושלמי אין בידי לעיין כעת אולי דקדק שם כן הרמב"ם ולשונו שם צ"ע ונלע"ד דלמד הרמב"ם כן מסוגיא דש"ס דגיטין דף ט"ו דקאמר רב חסדא גידוד חמשה ומחיצה חמשה אין מצטרפין עד שיהא כולה במחיצה או כולו בגידוד וחשיב שם עוד הרבה דברים הדומין לאלו חציה בטבילה ואינך ע"ש ואע"ג דקאמר חציה אפ"ה פוסל לשם אפי' במקצתו ה"ה כאן זה נ"ל דעת הרמב"ם מ"מ נ"ל פשוט כיון דעיקר הטעם משום זה אלי ואנוהו בעינן דוקא מקצתו ממין אחר כגון יריעה מן הקלף בס"ת של גוויל דאז כשיגלול באותו מקום ירא' הרוא' שהוא מגוויל וקלף ויעלה על דעתו שכן הוא כל הס"ת חציה מקלף וחצי' מגוויל ואיכא גזירת הרואים אבל אם שורה אחת או שתים וכ"ש איזה תיבות כתובות במקום שנקלף קצת מן הגוויל ודאי דאין קפידא כדמוכח בש"ס דידן מכל הפוסקים דמותר לכתוב תיבת של חול על הגרר אליבא דכ"ע ולית דחש חששא זו וגדולה מזו מצאתי ראיתי בתשובת מהרי"ק שורש קך"ב שם כתב דס"ת שבלה קצת אפי' דבק עליו נייר או מטלית של בגד וכתב עליו התיבות שחסרו דה"ל דין ס"ת דון מינה מכ"ש אי כתב איזה תיבות על קצת קלף דאין לפקפק בה כלל גם בתשובת מהר"ם פדווא סי' פ"ד פסק מותר לטלות מטלות של קלף על ס"ת של גוויל וכ"פ דין זה בש"ע י"ד סי' ר"ץ ומשמע שם אפי' צריך לכתוב על המטלית לא נקרא בשביל דבר מועט כזה מנומר וכ"ש ואצ"ל ע"י גרירה קצת ואיברא שמכ"ת מביא סעד לדבריו מתשובת רלב"ח שכתב כן בסי' ב' וכאשר עיינתי שם ראיתי שכתב כן רק לסברא דחויה שהרי כתב שם וז"ל ואולי יאמר האומר כי הדין בזה כמו ס"ת שמקצתו על הגוויל ומקצתו על הקלף עם כל זה הדבר פשוט שמותר לגרור הטעות בס"ת ולכתוב אח"כ ואין בעובי הקליפ' שמסירה מהגוויל כשקודרין את השם יותר ממה שמעמיקין כשגוררין איזה טעות וכו' ומשפט אחד להם ובשניהם הס"ת כשר דקלפים שלנו אין קפידא בכל זה והנה היה מן הראוי להפך בזכותא דמר ולומר דאע"ג דע"י גרירה קצת אין קפידא בזו כמו שהוכחתי לעיל מ"מ משום כבוד השם להיות חציה על מקום הגרר וחציה על הגוויל יש להחמיר וכדומה לזה מצינו בסוגית הש"ס בפ' הקומץ הנ"ל דהשם כולו תולין משא"כ מקצתו (אך גדולי פוסקים אחרונים דפסקו לגרר מקצת השם טפל מאחריו י"ל דס"ל דאין הגרירה גנאי כמו התליה כמבואר בש"ע סי' רע"ט ועי"ל לשטתייהו שמקילין בטפל לשם מלאחריו דהוא דרבנן גם בזה מקילין משא"כ בגוף השם) אך לפ"ז מוסיף מיא מוסיף קמחא דהדבר יותר תמוה דא"כ איך רוצה להתיר לכתוב מקצת השם על הטלוי דודאי הוא יותר גנאי מגרירה וביותר נ"ל דאפילו לכתוב כל השם על הטלאי אינו נכון ויש לדקדק מסוגי' דפרק הקומץ הנ"ל בס"ת ששכח לכתוב השם דפליגי מר אמר מוחק ומר אמר גורר ומר אמר תולה ולא אשתמע מא' מהם לומר יקדר דהא יכול להיות שהוא בשם אל שהוא רק שתי אותיות ואז יכול לגדור איזה תיבות של חול ולמעט הכתיב' קצת כדי לכתוב השם ג"כ עליו ובפרטית המרדכי ושאר פוסקים דפסקו כר"ת הובא בב"י סי' רע"ו וז"ל והמרדכי כתב שר"ת פוסק כר"מ דאמר התם אין כותבין את השם לא על הגרר ולא על המחק ואין תולין אותו אלא כיצד הוא עושה מסלק את היריעה כולו וגונזה ולא הזכיר כלל לגדור ולכתב השם על המטלת והפוסקים דפסקו לקדור היינו אם השם נכתב מיותר אלא ודאי דזה אינו נכון אליבא דכ"ע לכתוב השם על המטל' וגדולה מזו מצינו מחלוקת ישנה בין הפוסקים ראשונים אי שרי לכתוב כלל על המטלית ויעיין בתשובת מהרי"ק סי' קכ"ב שהתיר ויעיין בתשובת הב"ח סי' קל"א בדבר שמואל סי' קצ"ט ושנ"ז שמחמירן בזה ועכ"פ בכתיבת השם על המטלית וודאי יש להחמיר אליבא דכ"ע דאולי ע"י גלילה יתפרד הדבק כמ"ש הרא"ש בהל' ס"ת הובא בב"י סימ' ר"פ ויבא השם לידי ביזוי שוב מצאתי און לי מתשובת הגאון מוהר"ר ר' משה ר' מענדל"ש זצ"ל שהיה גדול בתורה ומפורסים כאשר שמעתי שהי' אב"ד בק"ק פראג לפני הגאון בעל תי"ט ואח"כ על ידי סיבה יצא משם ונתקבל לק"ק פוזנא והובא תשובתו בספר חנוך בית יהודא סי' ע"ו ואולי לא נמצא תשובה זו אתו על כן אעתיק לו לשונו ממש וז"ל טב רמשא לראש השלישה הרב המופלא מהר"ר הענ"ך נר"ו ע"ד שנקרע אות ה' וי"ו של השם שאלתי מנהג הסופרים לסופר מומחה והשיב שדרכם לקדור השם ולדבק קלף מבחוץ אבל אין כותבין השם על אותו הקלף כי אם לגרור לפניו באופן שאין השם על קלף הדבוק וגם אמר לי מנהג סופרים בס"ת שלנו אם מסלקין איזה יריעה מחמת פסול אין מסלקין רק אחת וכיון שאמר שנהגו כך אמרתי מנהגן של ישראל תורה היא ושלום מנאי רבי משה ר' מענדל"ש עכ"ל התשובה הרי להדיא כמ"ש דאין לכתוב השם על המטלית וכ"ש מקצתו על המטלי' שהוא גנאי יותר ויותר לכן נ"ל יותר לסמוך על דעת הפוסקים אלו לגרר את הטפל לשם מ"מ יש ליזהר ליקלף אותן אותיות שלא יהיה כמוחק וכמ"ש בתשובת הרשב"ץ הובא בב"י גם בדבר שמואל סימן קס"ה וקפ"ח כתב תקן שינוי אות בשם לגרר חוששני מחטאת שלפעמים נשתקע הדיו ועדיין רישומו ניכר והוי מחיקה ע"ש מכל הלין טעמים כ"ל דהיכא שנהגו להחמיר ולגנוז היריעה אין להקל ונהרא נהרא ופשטיה כל זה נלע"ד ולו ידיו רב לרחק או לקרב את אשר עליו יערב הקטן יעקב: שאלה פט ס"ת שבלה ממנו יריעה אחת אי צריכין להחליף שלש יריעות כמבואר פשוט בש"ע ס"ס ר"פ אך ראיתי שקצת מגמגמין בדבר בכן יוריני כדת מה לעשות: תשובה הנה לא ידעתי מאי קא מסתפקא לך הלא דין זה מבואר להדיא בטור ורבינו ירוחם הובאים בסי' ר"פ ואחריהם נמשך בב"י סי' ר"פ בש"ע וכן דעת כל גדולי אחרונים ולא נמצא מי שחלק בדבר ומקור הדין הוא ממסכת סופרים פ"ב ומי ירום ראשו לחלוק בדבר שהסכימו ראשונים ואחרונים בלי ראיה מספקת ואולי מי שמגמגם בדבר לפי שראה בתשובה לרב גובריה מהר"צ אב"ד דק"ק אמשטרדם בסי' י"ט שחולק בדבר ופסק שא"צ להחליף רק אותו יריעה שבלה אך כאשר עיינתי בגוף התשובה לא ברירן לי דבריו לחלוק על הראשונים בזה וזה יצא ראשונה שמקשה על הטור וז"ל אם כדבריו לא אישתמיט תלמוד דידן בהקומץ לאשמועינן הך דינא כי היכי דאשמעינן סך דפין של ירוע' אחת ע"כ ולפי דבריו הרבה דינים שלא נתבארו בש"ס דידן לא נלמד ממסכת' סופרים ובאמת כמה הלכת' רבת' אנו למידן ממסכת' סופרים שלא הוזכרו בש"ס דידן כי התם עיקר דיני כתיבת ס"ת כאשר פשוט לכל יודעי דת ודין והוא עצמו כתב בתשובתו שם סימן כ"ה ע"ש ראיה שניה ושלישית גם רבעים בהא דמצינו בש"ס ופוסקים כמה פעמים דמסלק רק יריעה אחת ע"ש על זה אין צורך להשיב כלל דוקא יריעה שבלה שהיא ישנה מאד דאז השיגו גדול מאד אם יכתוב רק יריעה אחת חדשה על כן צריכין להחליף שלש יריעות משא"כ בשאר תיקוני' ס"ת ודאי די בסלוק אחת מהם והוא ברור וכה"ג מחלק בתשובת מהר"י כהן סי' מ"ט וחוט השני סי' פ"ו והובא ג"כ בספרי שבות יעקב ס"ס פ' ואף שבעל התשובה הנ"ל כתב על דברי מהר"י כהן שדבריו דחוקים בזה לא ידעתי מה דוחקים הלא דבריו מסתברים ומוכרחים בש"ס ופוסקים מלתא בטעמא ומדלא כתב הטור סתם ס"ת שנפסל אלא משמע דוקא בלה בשביל שהיא ישנה וכ"כ בתשובה להגאון מהר"ם מענדלש הובא בספר חנוך בית יהודא סימן ע"ו (העתקתי בתשובה הקודמת ע"ש) גם מה שרוצה לפרש שם בתשובה האי דמסכת' סופרים לפרש דקאי על הדפין לא ידעתי מאין יצא לו לברר דרך לעצמו ופירש אחר בסוגיא ממה שפירשו בו הראשונים ואחרונים ובפרט לפי הגרסא שלפנינו באמשטרדם יריעות שבלו משמע דאיריעות קאי ולא אדפין ומה שמדקדק שם מדנקט לשון שנים לשון זכר ה"ל למינקט שתים מכח דקדוק כזה לא נוציא דברי מסכת סופרים מפשטן וראשונים ידעו טפי מינן לפרש הדברים ובפרטות מסכתת אלו שהם בחזקת שאינו מוגהים וכבר אמרו אי דייקת כולי האי לא תנאי ואין לזוז מהסכמת ראשונים ואחרונים נ"ל הקטן יעקב: שאלה צ בדבר ס"ת שנמצא בפ' פנחס אחר פסוק ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה בין פסוק ויאמר ה' אל משה פתוחה אם צריכה תקון ואם לא תקון פסולה או לא: תשובה שאלה זו ממש נדפס מחדש בשאלות ותשובות פנים מאירו' סי' י"ג ומסיק שם וז"ל אבל בנדון הנ"ל ראיתי כמה חומשים דפוס שפתי חכמים ד"א וכן ג' תרגום ד"א ודפוס וינציאה שיש כאן פתיחה וכו' אף אנו נאמר דהני חומשים שנדפסו בודאי מצאו כן בספרים ישנים ולא חיישינן שטעו או עשו כן מדעת עצמן ומסתמא היה כן בספרים ראשונים ע"כ תוכן דבריו שם וחלילה לסמוך עליו בזה מאחר שבכל ספרי הפוסקים ראשונים ואחרונים המונאים כל הפרשיות סתומות