שבות יעקב חלק ב כט

דסמך מנהג שלהם על לשון הרמב"ם וטור שכתבו דמותר ליתן מעשר עני לתגמולין של גמילת חסדים וכבוד אורחים והכנסת כלה בכלל משא"כ שכר פועל ממש בנדון השואל ודאי דאסור וגדולה מזה משנה ערוכה היא פ"ה דפאה משנה וי"ו לא ישכור אדם את הפועלים ע"מ שילקט בנו אחריו ופי' שם הרע"ב שעל ידי כן מנכה לו מן השכירות ונמצא פורע חובו משל עניים וכן הוא בפ' הר"ש והוא מהירושלמי וכן פסקו כל הפוסקים הראשונים ומה שמצדד מכ"ת בטעם קלוש שיש צד מצוה לאפרושא מאסורא וכה"ג אין בדבריו טעם כעיקר להקל בענין זה דמסתמא אמרינן לא ישכור אדם פועלים וכ"ש ליתן להם שכירות גמור ממעשרו ומה שמביא מכ"ת מדברי הש"ך סי' רנ"א וז"ל ויהא עניים בני ביתך וכתב הש"ך בשם הרמב"ם ויתחשב לו לצדקה דלפ"ז המשמעות דמותר לשלם מהצדקה וה"ה ממעשר עכ"ל זה ודאי אינו דלשון זה ויתחשב לו לצדקה אינו מדברי הרמב"ם פ"י מה' מ"ע רק מדברי טור שם ולאו לצדקה ממש קאמר אלא נקט לישנא דקרא דפ' לך לך והאמין בה' ויחשב לו לצדקה כתרגומו לזכות וכן פרש"י וכן כל המצו' שאינו לעניים ממש כגון להיות בעל ברית או להכניס חתן וכלה לחופה פסקו האחרונים הט"ז והש"כ דאין לשלם ממעות מעשר וכן לקנות ספרים אם לא שאין יכולת בידם ולא היה עושה אותן המצות וכן מסיק שם בתשובת באר שבע ולענין קנית מצות בבה"כ כתב שם בתשובת פני יהושיע דמותר לפרוע מהן עיין בט"ז סי' רמ"ט שמחלק בדבר אבל להקל כולי האי ולשלם שכירות פועלו ומשרתו או משרתת כולי האי ואולי יבא מידי אפרושא מאיסורא לא נ"ל הקטן יעקב: שאלה פו מי שנוהג כל ימיו להפריש ממה שהרוויח מעשר לחלק עניי' כשבא לחשבון אי מנכה ההיזק ממקום אחד למה שהרוויח במקום אחר ואח"כ יחלק המעשר אי נימא דמירי שהרוויח דבר מה בסחורה מחויב להפריש מעשר ואין לי שלהם היזקו בשל עניים רק המקום ימלא חסרונו ממקום אחר: תשובה שאלה כזו ממש מצאתי ראיתי בתשובת חות יאיר בהשמטת דף רע"א ע"ב שמסתפק בזה וכתב וז"ל ואם יש מקום להסתפק במעשר כספים היא מי שקבל עליו בנדר לעשר הרווחים אם יש לו ריוח ביין והיזק בתבואה אם מנכה ההיזק מן הרויח או מחויב ליתן מכל הרויח ונראה דלגבי נדרו אשר נדר דרך כלל דמי לחד שטרא ותרי עסקא דלהדדי משתעבד רק צ"ע אם כבר נתן לקלפי מעשר רווח יין ואחר חצי שנה נזדמן לו היזק וכו' יחזור לעשות קודש חול ולית מן המעשר ועוד איזה זמן וגבול ניתן לו ואפי' אחר כמה שנים נמי ונראה דמי שנהג ורוצה לצאת ידי שמים יהי' לו פנקס מיוחד למעשרו ויקבע לעצמו יום מיוחד בכל ג' חדשים או חצי שנה שיעשה חשבון ומשם והלאה לא יחשב למפרע כי הוא שותפת קדש והנכון לקבוע ער"ה כי בר"ה נגזר כל וקצובים מזונותיו עכ"ל חות יאיר ולא ידעתי תחלה מאי קמבעי ליה ולבסוף מאי קא ניחא ליה מ"ש לא ידעתי לענין קביעות זמן איך נעלם ממנו מה שאמרו חז"ל אין מעשרין משנה לחברתה ונלמד מקרא היוצא שכה שנה וא"כ כיון שמדמה זה למעשר עני ממש ראוי להיות במעשר כספים ג"כ הכי אך שאין זה דומה לזה דמה התם אין מעשרין רק מגדולי שנתגדלו באותו שנה גם לענין משא ומתן אין מעשרין רק מאותו משא ומתן וכאשר אבאר בסמוך ועיקרא דדינא פרכא שרוצה לדמות כאלו הוא שותף עם הק"בה ומנכה כל הוצאת והיזק וכ"כ שם בעל חות יאיר בתשובה סי' רכ"ד ושרי ליה מריה דעושה קדש לחול חברותא כלפי שמיא דא"כ בכל מעשר עני בתבואה נמי נימא הכי דאם יש לו היזק ממקום אחר ינכה ממה שהרוויח ונתגדל לו בתבואה וזה ודאי נשתקע ולא נאמ' דהא אפי' הוצאת שיש לו על אותו תבואה שנתגדל אינה מנכה כגון הזרע והוצאת הפועלים מחרישה וזריעה וקצירה ודישה וזורה לרוח כמבואר בסוגיא דש"ס דמנחות דף ע' ע"א וכן מבואר שם בתשובת חות יאיר סימן רכ"ד בתשובת גיסי הגאון מהר"ר דוד אופנהיים נר"ו וכן מסכים שם בעל חות יאיר עצמו אע"ג דלענין מעשר כספים מסקו שם להלכה ולמעשה דיש להקל ולחשב הוצאות כמו קרן עצמו ודבריהם מסתברים בזה ונכונים אך נראה לי לחלק בחילוק דמסתבר דודאי אם הוא נוסע לשוק לקנות סחורה ידוע במקום השוק או למכור שם שנותן ההוצאה מתחל' בשביל בדבר המצוי לקנות או למכור דודאי גם ההוצאה בכלל קרן יחשב כגון שלוקח עשרים חתיכות בגד כל חתיכה בעד תשעה ר"ט ויש לו הוצאה עשרים ר"ט נמצא כל החתיכה הוא בשביל הוצאה ביוקר עד עשרה ר"ט וכן כל, כיוצא בזה ודאי לקרן יחשב אבל מי שנוסע לשוק ואינו רוצה לקנות או למכור רק שמוציא הוצאו אולי יזדמן לו ריווח בססראות ומציאות וכדומה שמתחלה נותן הוצאה על הספק כמו הזורע דהוא ג"כ דרך נס כי כמה הרפתקאות דעדו עליהם קודם שנקצר כן גם כן בזה שמרוויח ע"י ססראות ומציאות לכך אינו מנכה לו מן ההוצא' כמו בזריע' כיון שמתחלה נותן הוצאה על הספק ונראה דגם בעל תשובת חות יאיר מודה בזה לפי טעמים וראיות שכתב משם מ"מ ההיזק ממקום אחר לא עלה על דעתי כלל לנכות הריווח נגד היזק אם לא במשא ומתן אחד שקנה בפעם אחת הרבה דהוי מסקא חדא ודאי להדדי משתעבד משא"כ מקניה לקניה אחרת כי מיד שעלה לו ריווח מחויב במעשר עני כפי מה שהנהיג את עצמו ואם הפסיד במקום אחר אין למלאות חסרונו ממקום אחר וכ"ש משל עניים חלילה גם בתשובת שער אפרים סימן פ"ד נסתפק בזה ולע"ד עיקר כמ"ש וכי היכן מצינו כן במעשר עני של תבואה דאינה ממלא החסרון כלל רק מה שיוצא משדה זו צריך ליתן וסתם המקבל עליו ליתן מעשר כספים יש ליזהר בו כדין מעשר ממש וכמ"ש בתשובה אחרת ואז יקויים בו עשר בשביל שתתעשר אם לא יפתח לכם וכו' הקטן יעקב: שאלה פז אחד שנולד לו בכור ויום הפדיון חל ל"א בשבת והור' לו מורה אחד לפדות ביום וי"ו ואחר כך יש מי שעורר שהפדיון נעשה שלא כדין שצריך לחזור ולפדותו בכן ילמדנו רבינו הלכה למעשה: תשובה בודאי המורה שהור' כך יש לו על מי שיסמוך ה"ה הב"ח בסי' ש"ה ובתשובתו סי' קכ"ה האריך בזה להורות כן דהיינו אם עבר עליו כ"ט י"ב תשצ"ג והעתיק כן בשם ספר יראים שפסק כך וגם הש"כ בסי' ש"ה ס"ק י"ט פסק כדבריו אף במ"א בא"ח סי' של"ט ס"ק ח' כתב ול"נ דאין לסמוך עליו ובאמת אין דבריו מוכרחים כל כך וכל הראיו' שמביא המ"א גם הב"ח וספר יראים הביאו סוגית אלו ואפ"ה פסקו כן נ"ל שס"ל שיש לפרשם בדרך הזה דכל שכבר עבר עליו רוב יום ל' שהוא י"ב שעו' וב' ידות שעה וע"ג חלקים אח"כ מקרי מחדש ומעלה והוי חדש מעת לעת כמבואר שם בתשובה ולזה מהני הגזירה שוה דקודם שעבר עליו זמן זה אין לפדות וכן נ"ל דמסתבר טעמא כיון דכתיב מחדש ומעלה שאז יוצא מכלל נפל דאם הוא נפל אינו יכול להתקיים יותר מחדש. וחדש נקרא ע"ש חדוש לבנה שהוא כ"ט י"ב תשצ"ג וכל שעבר עליו זמן זה יצא מכלל נפל ואין זה ענין כלל למה שאמרו במגילה אין מונין שעו' לחדשים ע"ש ברש"י וכן משמעות האבן עזרא פ' במדבר על פסוק כל זכר מבן חדש ומעלה תפקדם וע"ש זה נקרא חדש ע"ש חדוש הלבנה כדכתיב החדש הזה לכם וכ"כ הערוך ערך חדש ומ"ש תוספות בחדש בלשון תורה הוא ל' יום אין זה סתירה דאתי למעוטי דכ"ט יום לבד לא מקרי חדש אבל אחר כ"ט יום וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים מקרי ל' יום דהא לענין כמה דברים אמרינן אפי' מקצת יום ככולה מכ"ש רובו ככולו אך מ"מ אלו היה ההוראה נשאל קדמי קודם מעשה הייתי מורה להם כפסק הש"ע לאחר הפדיון עד יום ל' וכ"כ הב"ח עצמו שם בתשובה דטוב לאחר מלהקדים וגם סתימות לשון הש"ס והפוסקים ראשונים משמע יותר דדוקא יום ל"א יש לפדות ולא קודם אבל היכא שכבר הורה המורה ודאי לא מהדרינן עובדא כי יש לו על מה שיסמוך ויש לחוש לברכה לבטלה גם לשון המ"א משמע הכי שכתב ול"נ דאין לסמוך על זה כוונתו דאין לסמוך להורות כן לכתחלה אבל אין דעתו לסתור דעה זו בשתי ידים להדר עובדא בשביל כן ומקרוב נדפס תשובה אחת פנים מאירות סי' ג' פסק בפשיטות מי שידוע שנפדה ע"פ הוראה זו קודם יום ל"א אינו פדוי כלל וצריך פדיון אחר מכח ראיות אלו שהביא המ"א שם בס' של"ט ושרי' ליה מריה כי כבר נסתרים כל דבריו מתוך מה שכתבתי וכ"ש היכא שאמר שיהא פדוי לאחר שלשים ועדיין היה המעות בעין ולא חיישינן בזמן מועט כזה לנתאכל במעות וע"ש בתשובת הב"ח סי' קכה ומשם יש לסתור גם כן תחלת דברי הש"כ שם בס"ק י"ט ע"ש וכן נראה לי הקטן יעקב: שאלה פח מהרב הגדול המופלא כ"ש מהור"ר אהרן נר"ו מק"ק מי"ץ וז"ל בשעה הזאת צריך אני להורו' הלכה למעש' בס"ת שנמצ' בסוף היריע' אחת טעות סופר בשם שהי' לו לכתוב אלהיהם וכתב אלקיכם אשר בטעות השם כבר נתחבטו ונתלבטו קמאי ובתראי אם לסלק היריעה או אם לקדור האזכרות ובאם הטעו' בהנטפל להם לאחריו כמו בנדון זה יש דעת שלישית לגרור הטעות הנטפל ולתקן הפוסקים לסלק היריעה הוא תשובת מהרלב"ח סי' ב' והביאו בעל המחבר ב"ה על הי"ד הלכ' למעשה וכן נוטה דעת הגאון המפורסם מהר"פ כ"ץ דבריו מובאים בתשובת מ"ב סי' נ"ז אבל הוא אינו מסכים עמו כלל לסלק היריעה וכן בתשוב' הגאון מהר"ם מלובלין סי' קי"ב ובתשובת נחלת שבעה סי' ל"ז ודעת המחבר בעל ט"ז נוטה ג"כ לגרור טעות הנטפל לשם ולתקנו ובספר חקי דעת הביא במנהג סופרים ג"כ חילוקים ונהרא נהרא ופשטיה ואני בעניי דעתי נוטה ג"כ שלא לסלק היריעה רק לתקן הנטפל להשם אמנם חוכך אני בזה לדעת אופן התיקון כי יש לפנינו שתי דרכי' א' לגרור טעות הנטפל לשם ולתקנו כתיקונו ב' לקדור את הנטפל לחוד ולתקנו במטלית ולכתוב על המטלית את הנטפל לשם סמוך לשם בלי הפסק אות כתיקונו ויש לתמוה ששום אחד מהפוסקים ראשונים וגם אחרונים לא הזכירו ולא דברו מן התיקון הזה השני כלל ולע"ד נראה יותר לקדור טעות הנטפל לשם ולתקנו כראוי לכתוב כתיקונו על המטלית מלגרור את הנטפל לשם משני טעמים חדא דקודר לא מוחק ממש הוא כגרירה שנית בתקון הגרירה יש לחוש קצת דהוי מקצתו על הגוויל ומקצתו על הקלף יעיין במהר"ל ב"ח הנ"ל ואפש' מה שלא הזכירו תקון ב' הנ"ל מפני שחששו שא"א לצמצם לכתוב על המטלית סמוך כל כך שלא יהא מפסי' כהפסק אות אחת עכ"ל: תשובה הנה מר לא צריך לגמרא דידי ולא לסברא כי הוא ראש המדבר הלא בישישים חכמה ואורך ימים תבונה דבר מתוך דבר אך יש בו מדעת קונו היודע כל ושואל כדי לכנוס עמי בדברי' דברי יעקב נקר' ישראל ומגודל ענוותנותו כמשה יקרא יקותיאל ע"כ אמרתי לא יבוש יעקב כאליהו בן ברכאל ואחוה דעי אף אני תחלת דברי פיהו וז"ל בשע' הזאת צריך אני להורות הלכ' למעשה בס"ת שנמצא בה בסוף היריעה הנה באמת עיקר מטרין דין זה כבר מלתי אמורה בספרי שבות יעקב סימן פ"א באורך על פי הש"ס והפוסקים והשגתי על איזה אחרונים יעויין משם ומה לי