שבות יעקב חלק ב כו

ישראל שניהם בסגנון אחד דאין זה אלא מרוב חמימות שבקרבה ומבואר בתשו' עבודת הגרשוני ותשובת שבות יעקב דסמכינן ארופאים וגם בספר חוקי דעת אות ש' בשוורים שמשתינן דם דמרוב עבודה ניתק איזה גיד וכאן אומרים שקודם חליה הגביה משא כבידה ותולין הכשי' בה כנלע"ד בצירוף בדיקת המוך מ"מ צריך לפנים נישאול מאת אדוני מ"ו להורת לי הדרך ואת המעש' אשר אעש' וביותר לע"ע שנתחדש בקינוח שמקנחת מבחוץ לאחר מי רגלים והוא אדום כמו המי רגלים ומה שבודקת מבפנים הוא לבן ונראה בעין שמתמצית מי רגלים הוא ואף שי"ל שדע' רמ"א להחמיר ולא דמי לנמצא בתוך ושפת הספל ומיושב בזה מה שהניח בצ"ע דמיירי כאן רק בקנוח מבחוץ נמצא דאפ"ה יש להחמיר רק מצד החומרא ולא מדינא וצ"ע על כן יאיר עיני אדמ"ו בזה הקטן אברהם: תשובה אהו' תלמידי כבני שאלתך שאלת חכם קבלתי וראיתי מה שפלפלת בחכמה בענין הנדון שלפניך באשה שרואת דם תוך מי רגלי' כמבוא' המעש' באורך תוך שאלתו ואף שאין הזמן מסכים עמדי כי אין אני מופנה מכל צד מ"מ לגודל אהבתו התקועה בלבי אמרתי להשתשע אתו עמו הנה מה שעלה בדעתו לומר דמ"ש רמ"א בש"ע סימן קצ"א וכל זה שמרגשת כאב עם מי רגליה אבל אם אינו מרגשת כאב יש אומרים שהיא טמא' וכת' מכ"ת דהאי יש אומרים מיירו ג"כ במרגשת כאב רק שאינו בשעת הטלה ממש ורוצה להוכיח שכן דעת המרדכי שהוא המוציא דין מדברי הב"י ורוצה לתרץ בזה מה שהניח בש"ך בצ"ע בס"ק ח' והשיג על הט"ז בשאלתו ותשובתו שם כמבואר בדבריו באורך הנה באמת כל דבריך בזה אינו אלא דברי תימה דהרי להדיא כתב רמ"א אבל אם אינה מרגשת כאב משמע להדי' כדעת הט"ז שאינה מרגשת כאב כלל דאל"כ לא הוי ליה לסתום אלא לפרש כדברי מכ"ת אלא ודאי פשוט דמיירי בלא היה לה כאב כלל ומ"ש מכ"ת לתרץ קושית הש"ך בס"ק ח' לעד"נ דבלא"ה אין כאן קושיא כלל כי באמת זה כמה שנים תמהתי בלשון בהג"ה בש"ע בכל הדפוסים שלפנינו כתב וכל זה אם נמצא דם במקורה אבל אשה שרגילה לראות דם במי רגליה וכו' האי תיבת במקורה אין לו פירש כלל דהרי כל הסימן זה לא מיירו כלל בנמצא דם במקור עצמה כי שם הוא טמא אליבא דכ"ע רק בדם שנמצא עם מי רגליה ובאמת רצוני היה להגיה בכמה אנפי ולא עלת' בידי עד שמצאתי שאהבה נפשי ותיבת במקורה הוי"ו הוא טעות סופר וצ"ל במקרה וה"פ ולא קשיא כלל קושית הש"ך דדוקא ברוא' דרך מקרה אז יש להחמיר אבל ברגילה לראות וכו' ולא דרך מקרה אז יש להתיר בכל ענין להכי אצטריך לאשמעינן דאם נמצא דם תוך מי רגליה וגם על העד יש אומרי' שהיא טמאה וזה ברור בדברי הש"ע גם מה שהבי' מכ"ת ראיה לדבריו מדהקשה הב"י המרדכי והר"ן אהדדי מוכ' דהמרדכי מיירי ג"כ ביש כאב אין זו ראי' דלעולם המרדכי מיירו בלא כאב מ"מ מקשה הב"י דברי הר"ן אמרדכי דמשמעו' הר"ן למדקדק בדבריו משמע דאף באין לו כאב פסק דטהורה גם מ"ש והאריך לתרץ קושית הט"ז בסי' קפ"ז ס"ק יו"ד ולחלק בין אם מכה במקור גופה דקיל בכאב במקום מי רגלים דחמיר ובאמת כבר נשמר הט"ז שם מזה ומוכיח דמוציא במי רגלים קיל ממכ' במקור ע"ש ועיקר קושית הט"ז נ"ל לתרץ על פי מ"ש הש"כ בסי' קפ"ז ס"ק ך' דהרב לא היקל אלא שלא להחזיקה ברואת דם מחמת תשמיש אבל מ"מ צריכה לישב ז' נקיים וכן כתבתי בספרי מנחת יעקב יע"ש ולענין דינא אף שמסיק רמ"א ויש להחמיר אפשר לפרש היינו לטמאה אותה בפע' הזאת אבל מ"מ יש לו בדיקה וכן אפש' לומר שזה דעת מהרי"ו סי' כ"ה רק שכתב כן לדעת הר"ח שמחמיר מאד אבל דעתו להקל בכה"ג מ"מ ראוי לחוש ולפרש דעת רמ"א להחמיר באין לו כאב עם מי רגליה ממש כמשמעות תשובת מהרי"ל סי' ר"ג ומהרי"ו סי' כ"ה וכמו שמסיק בתשובת צ"צ לכן אין להתירה כפשוטו ולהיות מתון בדין זה מ"מ בנדון שלפנינו אף דליכא כאב בשעת הטלה מי רגליה ממש מ"מ כיון שמאותו חולי מתנוונה והולכת אין לך כאב גדול מזה ודאי דמהני בדיקה וכ"ש באשה זו שהיא מעוברת ובחזקת מסולקת דמים דעדיף מאשה שיש לה וסת שפסק רמ"א דמהני לה בדיקה גם מ"ש הצטרפות אמירות רופאים ודאי דמהני כמו שהוכחתי בחלק ראשון שבות יעקב סי' ס"ה וס"ו יע"ש וכדאמ' בש"ס ששאלו לרופאי' היינו כדי לסמוך על דבריהם בכל ענין אלא היכי דאפשר לעשות בחינם ובדיקה לדבריהם ודאי דעדיף וכדאמר שם תטיל למים ועמ"ש שם ולעיל סי' ע"ד כי הרבה חשו חכמים ז"ל לטהר אשה לבעלה ולא לטמאתה בחנם והרופאים צריך שיהיו שנים זה שלא בפני זה וצריכן לשאול ע"י חכם ואפי' אחד ישראל וא' נכרי כמו שכתבתי שם בחלק ראשון ובתשובת פנים מאירות סי' י"ב פסק דלא מהני אמירת רופאים ולא דק כי כן משמעות הסוגיא ופוסקי' ראשוני' ואחרונים בצירוף השנוי וסת וכאב האשה בודאי סומכין על הרופאים ע"ד שכתבתי דאז ליכא חשש בדדמי ואומדנא כמ"ש שם ומ"מ צריך שיאמרו הרופאי' שהדם זה בא מחמת חולי המכה וכאב האם וכה"ג ולא מחדר שבא הדם נידות אך כפי מ"ש מכ"ת שהרופאי' אומרים שבא מרוב חמימות שבכה"ג נ"ל פשוט דודאי לא מהני אמירת הרופאים דאולי ע"י חמימות מתעורר דם מקורה לצאת כי מסתמא כל הנשים שמשנין וסתם שלא כדרך העולם בא מחמת איזה קלקול וחולש' גופה ואין לסמוך על הרופאי' להתיר אלא ע"י בדיקה כל זה נ"ל ברור הקטן יעקב: שאלה עז באשה שטבלה ולא היה בעלה בעיר בליל טבילתה וטבלה כדי שאם יבא בעלה למחר שתהיה טהורה וקודם שבא בעלה מצאה כתם מה דינה: תשובה נראה פשוט דפוסקת באותה יום ומונה למחרת אע"ג דעכשיו נוהגין להחמיר דאפי' אשה שרואות כתם צריכה להמתין ה' ימים וכדאי' בי"ד סי' קצ"ו סעיף י"א ואין חילוק בין שמשה או לא שמשה מ"מ כיון דמצאה כתם שצריכה להמתין חומרא בעלמא היא כמ"ש שם הש"ך ובספרי תורת השלמים ובסולת למנחה שם ע"ש וכיון שאין בעלה בעיר הוי כרואת תוך ימי ספירת' שפוסק' באותה יום ומונה למחרת כמוסכם בכל הפוסקים וגדולה מזו כתב הב"ח דאפי' בראייתה ממש אין להחמיר כשאין בעלה בעיר דלא גזרינן בהכי והכי משמע מלשון הרב בהגהות ש"ע שלא כתב לאסור אלא בשלא שמשה ולא כשאין בעלה בעיר עכ"ל הב"ח ואף שלא נעל' מאתי שהש"כ והט"ז השיגו על הב"ח בזה מכח תשובת תרומת הדשן ומהרי"ק שורש ל"ה שכתבו שנהגו להחמי' אף באין בעלה בעיר היינו ברואת ממש כמבואר שם בתשובותיהם והבו דלא לוסיף עלה במציאת כתם ואין בעלה בעיר ואפשר דמהאי טעמא אתי שפיר שהשמיט רמ"א הא דאין בעלה בעיר לפי שכתב המנהג לאסור אפי' במציאת כתם ולא שמשה ולא רצה להחמיר כולי האי ואולי אף באין בעלה בעיר ובכתם כי בכתמים להקל שומעין וכנ"ל להלכה ולמעשה וכן מצאתי בתשובת פני יהושע ס"ס י"ב שפסק שאין לנהוג כלל שום חומרא אפי' בראתה אחר טבילתה ע"ש וכנ"ל: הק' יעקב: שאלה עח אשה אחת שבאתה מבית הטבילה והזכירה את עצמ' שבבית הטבילה שאלה ובקשה מאשה אחרת לשאול לה מסרק ושאל לה אך ששכחה אם סרקה עצמה קודם טבילה או לא. תשובה גרסינן בש"ס דב"ק דף פ"ב שעזרא תקון שתהא אשה חופפת וטובלת ומקשה הש"ס דאורייתא היא דכתיב ורחץ בשר' במים שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למי' את בשרו את הטפל לבשרו ומה נינהו שער' אמרי דאורייתא לעיוני דלמא מקטר אי נמי מאוס מידי משום חציצה ואתא איהו תקון חפיפה פרש"י חפיפה במסרק להרחק' בעלמא לכאורה משמע מפרש"י דעיקר תקנת עזר' בחפיפה היינו במסרק דוקא ואי לא סירקת את עצמה כאלו לא חפפה כלל אכן בתוספ' בנדה דף ס"ח ע"א ד"ה כך אמרו כתבו דסריקה במסרק הוא רק חומרא בעלמא וכ"כ הרא"ש שם וכן נראה עיקר דבלשון חפיפה אינו נכלל הסירוק רק חפיפה בחמין וכדתנן בנזיר נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק הרי להדיא דאין הסריקה בכלל חפיפה וכן הוא בשבת דף נו"ן יע"ש וכן משמעות הפוסקים דכללו בכלל חפיפה חפיפת כל הגוף אף במקום שאין שער הרי דלשון חפיפה נופל על רחיצת חמין לבד אכן בירושלמי סוף פ' כל שעה אי' אשה נדה חופפת וסורקת ועיין בתו' דנדה דף ס"ו ע"ב ד"ה אם סמוך לחפיפה יע"ש מ"מ איך שיהיה אפי' נימא דגם הסריקה בכלל חפיפה כפירש"י מ"מ הא כתב הרשב"א והטור סי' קצ"ט וכ"כ בש"ע סעיף ח' וז"ל אבל אם לא חפפה כלל לא עלתה לה הטבילה עכ"ל מלשון כלל משמע דוקא שלא חפפה כלל אז לא עלתה לה טבילה אבצ אם חפפה במקצת עלתה לה טבילה וכ"ש שדרך נשים לפספס בשערן בשעת החפיפה דסגי כמ"ש הרמב"ן הובא בטור סי' קצ"ח סורקת או מפספסן ובפרט בספק ודאי דאין להחמיר כיון דהוא רק מתקנת עזרא להרחק' בעלמא וכפרש"י ועוד יש סניף להתיר ממ"ש הט"ז בי"ד בסי' ס"ט ס"ק כ"ד וז"ל ועוד יש טעם להתירו דבודאי עשתה האשה כדרכה ומלחה תחילה כעין הא דאמרינן גבי ק"ש טעה בוכתבתם סירכא נקט ואתי ע"ש אע"ג דבגוף הנדון דהתם אין דעתי מסכמת כמ"ש בספרי מנחת יעקב כלל א' ס"ק ט"ו ע"ש היינו משום דהתם אתחזק אסורא משא"כ בנדון שלפנינו גם איכא הרבה צדדים להקל וששאלה מסרק גם שאר צדדי התיר שכתבתי אין להחמיר מספק נ"ל הקטן יעקב: שאלה עט אורחים שבאו לעיר ובאותו עיר הוא תקנה וחרם הק"ק שלא לשחוק אי האורחים כיון שדעתם לחזור למקומן אי חייבים לקיים מנהג או מותרין לשחוק שם: תשובה הנה חרם השחוק שהוא גדר לרבים וסיג לדבר מצוה ומה"ט מי שנדר שלא לשחוק אין מתירין לו וכמבואר בי"ד סי' רכ"ח סעיף ט"ו וסעיף כ"ח יע"ש וכבר מבואר בי"ד סימן רי"ד ובא"ח סי' תס"ח וסי' תקע"ד דנותנין עליו חומרא מקום שיצא משם וחומרא מקום שהלך לשם ואפי' בדעתו לחזור אסור לשחוק בפרהסיא מפני המחלוקת כמבואר להדיא בש"ס דפסחים וחולין והסכמת כל הפוסקי' וכמו שהארכתי בכל זה בספרי חק יעקב סי' תס"ח ע"ש באורך ואי תקשה לך אם אתה דן בזה הדין חומרא מקום שיצא משם והלך משם הרי פשוט שנוהגין היתר כשיוצאין מחוץ לעיר מיד לשחוק אי משום הא לא תברא דמתנים כן בתחלת חרם והתקנה שבתוך העיר דוקא לא ישחקו ולא מחוץ לעיר ומ"מ נרא' מי שיצא מעירו במקום התקנ' והחרם ובא לעיר אחרת שיש ג"כ תקנה זה וחרם זה דאלו אפי' בצנעא לא ישחקו מדינא כיון דראוי לחול עליו או חומרא מקום שיצא משם או שהלך לשם ותרווייהו לאיסורא איברא כדמעיינן שפיר נראה דמותרין הן לשחוק בצנעא כיון דחומר' מקום שיצא משם לא שייך כלל דהרי מעיקרא התנו דאין החרם שלהם חל רק בתוך עירם ולא מחוץ לעירם וחומרי מקום שהלך לשם לא שייך כיון שדעתו לחזור רק מפני המחלוקת חיישינן ובצנעא ליכא למיחש ואע"ג דכל הדברים שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור היינו דוקא מה שאסור מדינא משא"כ בזה דלא אסרו עליו מתחלה רק מפני המחלוקת ובצנעא ליכא למיחש ובחורים הלומדים בישיבה הוי כתושבים לענין קדיש ה"ה לענין שצריכין לנהוג החומר שלא לשחוק אפי' בצנעא נ"ל הקטן יעקב: