שבות יעקב חלק ב כה

בתשובת מהר"מ מלובלין סי' קי"א להוכיח כן מכמה סוגיות איברא כאשר שמתי עיונא בגוף תשובת דבר שמואל סי' ק"ע וראיתי שהגדול הנ"ל לא העתיק דבריו כראוי לכן כתב מה שכתב כי שם כתב בזה הל' זה לה ימים רבים של צער ברפיון קשרי האם שלה ויציאתה לחוץ ומידי צאתה תזיע כמו דם וכיון שכפי הצעת המעשה לא נמצא המכה באם עצמה כדי לתלות הדם בה ולא דמיא לדין נעקר המקור המובא בגמרא ובפוסקים ז"ל איני רואה וכו' עכ"ל הרי דהוא עצמו מרגיש בדבר זה ומודה בנעקר המקור להתיר כהסכמת הפוסקים אלא שבנדון שלפניו לא היתה השאלה בנעקר המקור רק רפיון קשרי רחם והאם שלה וע"י כן כשיוצאת לחוץ רואת דם בהא מצדד להחמיר אבל בנעקר האם ממש כולי עלמא מודו דיש להקל וכפסק הש"ע וכן פסק בדבר שמואל עצמו להדיא בסי' פ"ז להקל בכה"ג ואם יאמר האומר מאן מוכיח ומי מפיס לומר שנעקר המקור ממש הלא יכולין לתלות שבא רק מרפיון המקור ולא נעקר ממש זה אינו דדבר קל הוא לעמוד על הדבר ולבדוק אותה ע"י נשים בקיאות המילדות שרואים אם נעקר מקור שלה לפעמים מכח חבלי לידה וקורין אותה בלשונינו פארפ"ל שהוא עקירת המקור ממש ואפילו על אחת ישראלית ואחת עובדת ככבים נאמנים על כה"ג כמ"ש בתשובתי חלק ראשון סי' ס"ה יע"ש וכן בא מעשה כזו כמה פעמים לידנו והכשרנו כי ודאי מכה כזאת מוציאת דם וכמסקנת הט"ז בסי' ק"פ סס"ק יו"ד ואף שגם הלום ראיתי בתשובה למהר"צ שהחמיר בזה בסי' מ"ו נגד אחרונים והביא ראיות על זה מסוגיא הש"ס אבל כבר ישבתי כל הסוגית בזה כאשר נתבאר היטב בתשובה שלפני זה ומ"ש מכ"ת שאינה מרגשת כאב הלא אין לך כאב גדול מזה דכשנופלת למטה אינה יכולה להלוך וכבר אמרו חז"ל בפ"ז דאהלות משנה ד' משנפתח הקבר אין פנאי להלוך הרי דזו קישוי וכאב גדול וכ"ש כפי שנתברר מתוך השואל שאשה זאת כבר פסק' מלראות פשיטא שיש להקל וכמ"ש שם בתשובת דבר שמואל סי' פ"ו להדיא ועיין בתשובתי חלק ראשון סימן ס"ח דיותר יש להקל בזקנה שפסקה מאשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה ובצירוף שזו האשה אירע לה מקרה זה כמה שנים ואין רפואה למכתה ותהיה אסורה לבעלה אסורא דלעלם דאין להחמיר ומקרוב נדפס פני יהושע בי"ד סימן ו' מיקל ג"כ בנדון כזה מהאי דר"ש משאנץ ע"ש וכן נ"ל הקטן יעקב: שאלה עו מהרב המופלא מהר"ר אברהם אב"ד דק"ק גידונג וז"ל אשה שנפלה בחולי ואיבריה כבידי' עליה בחזקת סכנה ועיילי בחמימי זמן הרבה ועודנה מתנוולה והולכת וחם לבה בקרבה ומרגשת כאב בלב נשבר ונדכה והיא מעוברת בחדש השביעי ודמיה מסולקים כדרכה כל הימים בימי עיבורה רק המי רגלים מאז שחלתה עד עתה אדומים כמראה מי שריית בשר ואחר הטלת מי רגלים בודקת עצמה ומוצאת בעד הקינוח כמראה מי רגלים ושלא בשעת הטלה מוצאה עצמה הבדיקה טהורה כדרכה כל הימים וגם בדקה עצמה במוך נקי על המקור כדין בדיק' ומצאה נקיים בכן יורינו אדוני מ"ו איך דינא דהאי אתתא ואדון לפניו בקרקע עד שידי יד כהה מגעת כתב הרמ"א בסי' קצ"א דחזקה דדם המכה הוא מאחר שאינה מוצאה אותו רק אחר שהשתינה וכל זה דוקא כו' משמעות לשונו דבעינן דוקא הרגשת כאב בשעת הטלה ממש הוא דמהני בדיקה אבל אי לא הוי הכאב בשעת הטלה ממש אף דמרגשת כאב קודם לכן וה"ה בנדון דידן שמנוולה לא מהני בדיקה דתלינן לחומרא דלא מטהרינן אלא היכא דודאי שאינה בא מן המקור כמ"ש המרדכי בהלכות נדה דדוקא הרגשת כאב בשעת הטלה ממש בעינן ובלא"ה אף דיושבת ומקלחת דאליבא דכולי עלמא אינו בא מן המקור מכל מקום יש לומר דבתר דתמו מיא אתי ולכן אם מוצאת גם על העד טמאה (וכל שכן מצאה תוך הספל) וכן איתא בתשובת צ"צ סי' צ"ב למסקנא ובזה יש לתרץ קושית הש"ך שם ס"ק ח' שהניח בצ"ע ובזה מיושב דלעיל מיירי בלא כאב נהגו להחמיר משא"כ כאן דאיכ' כאב קמ"ל דאפ"ה יש להחמיר אם אינו בשעת הטלה ממש (ובזה אפשר נמצא תוך ושפת הספל טהורה כיון דאיכא כאב) רק מצד החומרא כיון דאיכא למיתלי בכאב ודלא כמ"ש הט"ז שם בתשובה דמיירו בלא כאב גם מהב"י מוכח דמיירו בכאב מדמקש' המרדכי אר"ן והר"ן איירי בכאב כליות ואם כן צריך לומר דהמרדכי נמי מיירי ביש כאב או נימא כיון שאינה בשעת הטלה ממש לא מהני כאב ומקשה הב"י שפיר דכאב שלא בשעת הטלה אינה מעלה ואינה מוריד וק"ל ועוד נ"ל לתרץ דהש"כ אזיל לשטתו שפסק בס"ק ד' בפשיטות בנמצא דם בתוך ושפת הספל דטמאה ומדחיק שם ולעד"נ דליתא אף דר"ח מחמיר לבעלה לר' יוסי מ"מ בנמצא בתוך ושפת טהורה אף לבעלה כיון דמטמא משום כתם תלינן שפת בתוך דודאי ממי רגלים אתי' ביושבת ומקלחת לכ"ע דהנה בט"ז סי' קפ"ז ס"ק יו"ד מקשה וז"ל תמיה לי מאוד שהרי בסי' קצ"א כתב רמ"א עצמו להחמיר ברואה במי רגלים להצריך בדיק' וכאן מיקל שלא בשעת וסתה אע"פ שאינה יודעת שמכתה מוציאה דם וכו' ע"ש ונ"ל לתרץ דעוד קשה באינה מרגשת בשעת הטלה ממש ונמצא במי רגלים וגם על העד אמאי לא תלינן כיון דודאי הנמצא במי רגלים לאו מן המקור הוא אף דאינה מכה מבוררת ומכ"ש כשיש לה כאב רק שלא בשעת הטלה אמאי לא תלינן ולא מהני אפילו בדיקה כדלעיל להכי נ"ל דלא קשה מידי למאי דכתב הש"כ בסימן קפ"ז ס"ק י"ז דבעינן המכה באותו מקום שמשם הדם יוצא ובסתם אין תולין ע"ש והכי מוכח ברמ"א שם במ"ש ואת"ל מן המקור שמא הוא מן המכה משמע דהמכה הוא במקור שהדם יוצא משם וא"כ כאן בסי' קצ"א שרואות במי רגליה ומרגשת כאב בשעת הטלה צ"ל דיש לה מכה בכליות ולא במקור ואולי הדם בא מן המקור משא"כ בסי' קפ"ז שהמכה במקור עצמו אף שאינה יודעת שמוציאה דם תלינן במכה שבמקור ולהכי כתב רמ"א בסי' קצ"א אם אינה מרגשת כאב ומצאה דם במי רגליה וגם על העד דהיא טמאה ולא תלינן במכה אף שיושבת ומקלחת ומצאה במי רגליה דזה לכ"ע לא הדר למקור ולא בתר דתמו מיא וע"כ מכה יש לה ואפ"ה לא תלינן מה שנמצא על העד ואפילו באין לה וסת היה לה לתלות כיון שבודאי יש לה מכה שמוצאת דם עם מי רגליה) משום כיון שבדקה עצמ' במקור ונמצא דם על העד לא תלינן במכה דבעינן מכה באותו מקום שנמצא כיון דשם נמצא אמרינן שם היתה ובתר דתמי נמי אתי ומחמירן ולא תלינן גם בתמצית מי רגלים דבעינץ מכה באותה מקום שנמצא דם ולא מהני בדיקה אלא בחולי הארי"ן ווינ"ד שמרגשת כאב במי רגלים בשעת הטלה ממש הוא דתלינן במכה בחולי ובצירוף הבדיקה משא"כ כאן שלא בשעת הטלה ממש דאינה מבוררת המכה כ"כ לא מהניא אפי' בדיקה ולפ"ז בנמצא תוך הספל ועל שפת הספל שפיר אמרינן ותלינן במכה כיון שאין אנו יודעין מאין הדם בא אם מן המקור או לא רק דאיכא לספוקי שמא בתר דתמי מיא אתי מ"מ תלינן בתוך הספל דהוא ודאי ממי רגלים אף דליכא כאב כלל כיון שיושבת ומקלחת ונמצא תוך הספל אמרינן מה ששותתה בסוף ונמצא על שפת הספל נמי טהורה כמ"ש ב"י בשם הר"ן דלר' יוסי טהורה בנמצא תוך ועל שפת הספל אע"ג דס"ל ר"ן אליב' דר"י בנמצא על שפת הספל לחוד טמאה מ"מ השפת ותוך תלינן כשם שזינקה מתחלתן עם הדם כך שתתו בסופן עם הדם ע"ש ואף לפי הר"ח דר"י טהורה משום נדה אמר וטמאה משום כתם אי' לי' היינו בעומדת אף שמקלחת או ביושבת ונמצא על שפת הספל לחוד דליכא מידי למיתלי דמי יימר דאיכא מכה אימא הדר מי רגלי' או בתר דתמו מיא לכך מטמא משום כתם אבל ביושבת ונמצא על שפת הספל ותוך ודאי תלינן לר"י במכ' כיון דיש כאן הוכח' שיש לה מכה לפי שמקלח' ונמצא תוך הספל ויושבת בודאי לא הדר ולא בתר דתמו מיא אתי ולכ"ע טהורה ודאי מודה ר"ח דלר"י טהורה אף משום כתם דאפילו דם גמור תלינן מכ"ש הכא (ולר"מ דחייש למיעוטא אף בהא מטמא משום נדה כמ"ש הר"ן) ולהכי דייק וכתב רמ"א אבל על שפת הספל טמאה ולא כתב רבותא על שפת ותוך טמאה אלא וודאי ביושבת ומקלחת ונמצא תוך ועל שפת טהורה אף לפר"ח דאיכא למתלי במכה ודאית שיש כאן ודאי תלינן ודלא כש"ך משא"כ בנמצא גם על העד שבדקה אחר מי רגלים גרע מתוך ושפת דתלינן כיון דלא ידעינן מאין יצא הדם משא"כ כאן שבודקת מן המקור תלינן במכה שבמי רגליה כיון דלית לה מכה במקור מקום מוציא הדם ואף דאפשר לומר מתמצית מי רגלי' אתי מ"מ כתב עלה ויש להחמיר חומרא בעלמא כיון דליכא כאב בשעת הטלה ממש לא תלינן ולא מהניא בדיקת כמ"ש לעיל בכאב בשעת הטלה ממש אף דאינו יודע ממכה בצירוף הבדיקה מכל הלין נראה להחמיר בנדון דידן כיון דליכא כאב בשעת הטלה ונמצא על עד בקנוח לאחר מי רגלים בעינן מכה ידוע במקור ואין לומר כיון דמי רגליה נשתנו לגמרי ופלוגתתן קאי במי רגלים ונמצא דם בתוכן ומנ"ל לחלק ומן הנמנע הוא דמכח תערובת הדם המי רגלים נתאדמו כולה ואפשר להכי דיהה אך י"ל דכל זה מיירו בדם גמור דם ממש כמ"ש הב"י במעשה דמרדכי והוא מרא דעובדא דמחמיר מיירי בדם ממש כדרכה בשע' וסתה משא"כ בנ"ד יש לתלות בתמצית מי רגלים כיון דבדם גמור הוא רק מצד החומרא ומ"ש בב"י בשם האגור בשם מהרש"ל ור"ש שאם היא רואה תמיד ע"י כאב אז תלינן בהצטרף שאינו דומה למראה דם ממש משמע דאפ"ה בעינן דוקא רואה ע"י כאב י"ל דהתם מיירו שמצאה רק אחר שעמדה מצריכן בדיקה ולא במי רגלים וכ"כ בתשוב' צ"צ אבל במצאה גם במי רגליה ואינו דם ממש יש להתירה וע"י בדיקה והא דכתב רמ"א דוקא קרטין תולין י"ל התם בלא כאב כלל ולא בעי נמי בדיקה ואע"ג דהר"ן בתשובה הובא בב"י אינו מצדד להקל רק מחמת שידוע לרופאים שאין דרך חצץ כלל להוליד בחדר ואף דהיה לה כאב בכליות י"ל דכל זה כתב הר"ן לדעת הרמב"ן דאין תולין במכה וכו' ע"ש אבל למה דקי"ל לא ס"ל הכי ועי"ל ע"ש סי' קפ"ז סעיף ה' דיש אומרים כהרמב"ן ותולין במכה מסתמא כל זמן דלא ידעינן שנשתנה א"כ בכאב כמו כאן ויש הוכחא שיש לה מכה דיושבת ומקלחת תולין במכ' ועוד דהר"ן הוצרך לכל זה דאף לר"מ אתת' שריא אבל למה דקי"ל כר' יוסי אף בלא חצץ אלא דם ממש הא ס"ל להר"ן והיא הי"א שמביא רמ"א דטהורה דתולין בתמצית מי רגלים כמ"ש בב"י לעיל בשם הר"ן ובזה מיושב הא דמקשה הב"י על הר"ן מהמרדכי להשוותם דהרי המרדכי והר"ן פליגי אהדדי דלהמרדכי לא תלינן ולהר"ן תלינן אלא ודאי כמ"ש מיושב דהר"ן בא להתיר אליבא דכ"ע אף לר"מ שפיר מקשה מהמרדכי כיון דס"ל אליבא דר"י אין תולין ומר"י נשמע לר"מ דחייש ואהא מתרץ שפיר דהמרדכי מיירי בדם ממש וא"כ בנ"ד דאינו דם ממש יש להתיר וכיון בשעת חליה היה לה חמימות והיה מי רגלים כן הרי שמחמת חולי נשתנה וי"ל עדיין לא נתרפאית אף שעכשיו אינה מרגשת כאב ולכן מתנוונה והולך כמ"ש הט"ז שם אף שהצריך שם צירוף קרטין מ"מ הכי עדיף שדומה ממש למי רגלים ונמצא בה י"ל מתמצית מי רגלים אתי גם בתשובת באר עשק מתיר ממש כהאי מעשה שלפנינו (אף שאפס קציהו דבריו שם מ"ש בדבר המרדכי לא שמיע לי יע"ש) דתולין כיון שמרגשת בעצמה חום גדול וגם שאלה לרופאים אחד נכרי ואחד