שבות יעקב חלק ב יט

שאלה נז שנה שמצוי דבר בבהמות או שקורין שווינד זוכט והאוכלי' מהם ג"כ יש חשש שבאים לידי חולי ועל ידי כן הושיבו השררה שומרים שלא לשחוט שום בהמה שיש בה חשש חולי זה אך שיש איזה אנשים משתדלים ע"י שוחד ממון או דברים לשחוט איזה בהמות כאלו ושאל השוחט אי כשירה לאכילה או לא גם החלב שחלבו מהם באותו יום אח"כ מתות אם היא מותרת או לא: תשובה הנה מהרש"ל בב"ק פ' הגוזל עצים סי' ל"ז כתב וז"ל ומכאן נהגו לאסור הכבשים שגדל בהן מין שחין של נגע שרגילין למות בהן ובימי חורפי ראיתי שעשו הקהל חר' ואסרו כל הכבשי' עד זמן שפסק המכה עכ"ל והט"ז ס"ס קי"ו השיג עליו ומ"מ כי חמיר' סכינת' היכא דיש לגע יש לאסור כמהרש"ל אבל היכא דליכא נגע למראות עינינו נלע"ד דהבו דלא לוסיף עלה מ"מ הורתי למעשה דכל שימצא השוחט עוד ריעותא בריאה אף ע"ג שע"פ הדין יהיה כשר מ"מ ע"י חולי כזו דיינין ליה כתרתי לריעותא ויש להטריף הבהמה ועל ידי זה נעשה מגדר מלתא שלא קנו הטבחים עוד בהמות כאלו לשחוט ועל דבר החלב נ"ל דאף מהרש"ל אינו אוסר החלב שחלבו ממנו בחייה אם היתה אז בחזקת בריאה ויש ללמוד דבר זה ממה דאית' בי"ד סימן פ"א בגבינות שנעשה מחלב שנמצאת טריפה וכן ביצת תרנגולת שנמצאת טריפה כמבואר בסימ' פ"ו ואם נמצאת טריפה שלא אירע לה אלא עתה מותרת דאמרינן השתא הוא דנטרפה משא"כ בטריפו' הידוע שנעשה מקדם יע"ש הרי דאפי' ביצה טריפה דאסורה מדאורייתא לפי שנתגדלה באיסור אפ"ה אי איכא למימר שלא אירע לה אלא עתה יש להכשיר וכ"ש ביצת נבילה שלא נתגדלה באיסור ואיסור רק מדרבנן אי איכא למימר שלא נתנבלה אלא עתה שיש להכשיר החלב או הביצה שנולד מקדם דלא מצינו בפוסקים וש"ס לאיסור אלא בנמצא הביצה תוך הנבילה דאז אסורא מדרבנן אבל לא בנולד קודם שנתנבלה לא מצינו כלל חשש איסור וה"ה בחלב ומ"מ אם הית' חולה בשעה שחולבה ואחר שעה מתה וכה"ג יש לאסור מחמת חשש סכנה אבל מדינא ליכא איסור שהרי צריכן קרא לאסור אפי' חלב טמאה וכ"ש זו שהיתה בחזקת כשרות בשעה שחלבה דאין כאן חשש איסור כלל וכנ"ל הקטן יעקב: שאלה נח מרב אחד יניק וחכים וז"ל הנה מחודשים מקרוב באו איזה רבנים שהנהיגו בקהלתם להכריז שכל בשר ההובא ממדינה כאלו אוכל בשר טריפה ולאסור אפי' הכלים שנתבשלו בתוכו הבשר אי שפיר עבדי ויש להם על מה שיסמכו כי לא ראיתי רבני קשישאי שהנהיגו כן ע"כ יורני רבינו אי שפיר עבדי או לא: תשובה גרסינן בש"ס דחגיגה דף כ"ב מאן האי תנא דחייש לאיבה ר' יוסי היא דתניא ר' יוסי אומר מפני מה הכל נאמנין על טהרת יין ושמן כל ימות השנה כדי שלא יהא כל אחד ואחד הולך ובונה במה לעצמה ושורף פרה אדומה לעצמו אמר רב פפא כמאן מקבלין האידנא סהדותא מעם הארץ כמאן כר' יוסי עכ"ל וכתבו תוספות שם דהלכה כר"י יע"ש והכי קי"ל כי ר' יוסי נימוקו עמו וכן פסק בטא"ח סי' קצ"ט דמה"ט מזמנין על עם הארץ בזמן הזה והנה בודאי לא נעלם מאתי שהרמב"ם פי"א מה' עדות כתב וז"ל כל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ פסול לעדות לפי שחזקתו שעובר על רוב עבירות שיבא לידו לפיכך אין מקבלין עדות ממנו אא"כ הוחזק שהוא עוסק במצות וגמילות חסדים ונוהג בדרכי ישראל ויש בו דרך ארץ דאז מקבלין עדותו אע"פ שהוא עם הארץ ואינו לא במקרא ולא במשנה עכ"ל וכ"פ הטור ח"מ סימן ל"ד ויעויין שם בב"י שהאריך בדבר זו ולדעתו דעת הרמב"ם והרי"ף והרא"ש והטור כלם שווים דאין הלכה כר' יוסי בהא אבל באמת נראה שנעלם ממנו דברי הטא"ח סימן קצ"ט שפסק כר' יוסי והוא מדברי התוס' והרא"ש וכבר השיג עליו גם בב"ח בטור ח"מ סי' ל"ד והעלה דעיקר כדעת הרי"ף לחלק דדוקא בעם הארץ גמור שאינו בדרך ארץ אפילו דאז הוא מוחזק שעובר על רוב עבירות משא"כ אם הוא בדרך ארץ שנוהג בדרכי ישראל כ"ע מודו דהלכה כר' יוסי רק בעם הארץ גמור שאינו אפילו בדרך ארץ והוא מוחזק שעובר על רוב עבירות שאינו נוהג כלל בדרכי ישראל כלל בזה נלע"ד דלא חיישינן כלל לאיבה כיון דהוא מלתא דלא שכיח למצוא כי האי ודאי לא חשו לאיבה כזו ביחיד שנמצא כן אחד מן האלף וכן נראה מלשון המ"א בא"ח סימן קצ"ט ס"ק א' שירד לחילוק זה והוא ברור גם בתשובת צ"צ סי' ב' פסק ג"כ כהאי דר' יוסי גם בלחם המשנה פי"א מהלכו' עדות כתב על הרמב"ם וז"ל ואולי י"ל דרבינו סובר דתרתי בעינן טעמא דמפני חומר נזהרין ומשום טעמא דאיבה ע"ש וא"כ בנדון זה לחשוד אותם שיכשילו לרבים להאכיל נבילות וטריפות שהוא חמור מאוד ודאי חיישינן לאיבה ואפי' באיסור קל מאוד ג"כ חיישינן לאיבה כמבואר בי"ד בב"י סימן קי"ב לענין פתם לאכול הנזהר מפתם עם שאינם נזהרין והוא מהירושלמי יע"ש ועיין בספרי מנח' יעקב כלל ע"ה ס"ק י"ז אף שהנחתי שם בצ"ע היינו דוקא ליחי' המחמי' על עצמו ובאיסור קל משא"כ באיסור חמור ולאסור לרבי' ודאי איכא איבה אליבא דכ"ע וכה"ג כתב בתשובת רדב"ז סי' רצ"ו יע"ש ותו דהוי כגזירה שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה כי מה יעשה עוברי דרכים כיון שלא יהיה באפשר לאכול אצל כל אדם וכבר אמרו חז"ל עד א' נאמן באיסורין ורוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן ורוב בהמה בחזקת כשרו' הן עומדין גם בשבת דף ל"ב אמרינן הלכות הקדש תרומות ומעשרות הן הן גופי תורה ונמסרו לעם הארץ יע"ש ואף שראיתי בענין בדיקתו והרגשת הסכין רבים מהשוחטי' אין בקיאין בדבר אינם זריזין היטב בבדיקת הסכין שצריך כוונת הלב גם הב"י בי"ד סי' י"ח כתב וז"ל כתב הר"ר יונה בספר שערי תשובה ולמוכיחים יונעם להעיד בעם ויזהרו בתורת שחיטה בדוקדוקיה ויבחרו להם שוחט ירא חטא כי עם רב מישראל תלוים בזה וגם אמנם אמרו חז"ל רוב מצויים אצל שחיטה מומחים הן יש מקומות מבלי משים ואין תוכחה מצוים שם רבים מן העם הנמצאים אצל שחיטה בלתי מומחים ועוד ראינו במקצתם שערוריה כי רבים מן המומחים רחקו לבם מיראת חטא ואשר איננו ירא לא יבין לדקדק לבדיקת הסכין כי צריש לכווין מאוד מאוד בבדיקת הסכין הלא תראה כי יבדוק אדם פעמים ושלך ולא ירגש בפגימה דקה ולאח"כ ימצאנה עכ"ל וכה"ג מבואר בש"כ סימן קי"ט ס"ק א' דלענין שחיטה לא אמרינן כל ישראל בחזקת כשרות הן עומדין וממנין שוחטין מומחין מהאי טעמא ע"ש וכל זה כתבו הפוסקי' הראשונים והאחרונים כדי לזרז למנות אנשים כשרים וידועים על השחיט' ולזרזם מאוד וכמבואר בש"ע סי' י"ח סעי' י"ז וכן ראוי ונכון לכל רב ומנהיג בעירו ומדינתו להשגיח על כך וכן נהגתי במדינת הסרים למשמעתי שבדקתי כל השוחטים ובודקים בהל' שו"ב ובבדיק' והרגשת והשחזת הסכי' וזרזתי אותם מאוד מאוד על זה וכולם תקעו כפם בפועל ממש להיות זריזין בבדיקת הסכין אם יהיה בישובם שוחט אחד מומחה או מורה להראות לפניו סכינו פעם אחת בשבוע גם שלא להכשיר שום בהמה שיש בה ריעותא עד שיצרף אליו שוחט א' מומחה או מורה וגם לחקור ולעמוד על הדבר כשלוקח בשר אם השוחט הוא שוחט מומח' וירא ואחר יאכל ומה יש לעשות אם יעבור השוחט במרד ובמעל הקולר תלוי בצואר השוחט ההוא וכל ישראל נקיים ולא יאונה לצדיק כל און אבל לאסור דרך כלל הבשר של בני המדינה והכפרים ולאסור אפילו כליהם זה ודאי איבה גדולה היא ויש לחוש לאיבה וכמה חששות כאלו אינם בכלל היהודים ויוכל עי"ז לבא לידי כמה תקלות גם בעין יעקב הגדולים שם בחגיגה גבי הא דר' יוסי כתב וז"ל למדתי מכאן לדור הזה שאנחנו בתוכו תשובה בעדינו על מה שאנו מקילין בדברים רבים הדומין לאלו לסלק ממנו איבה ושנאה עכ"ל גם מאבותי ורבותי הגאונים אשר בארץ המה ועודנו חיים גם מבית מו"ח זקיני הגאון מהר"ש זצ"ל ואחריו בנו חמי הגאון מהר"ו זצ"ל וגיסי הגאון מהר"א זצ"ל לא שמעתי כזה וכן נוהג גיסי כ"ש הגאון מהר"ד אופנהיים נר"ו אשר ישיבתו קבוע בק"ק פראג על כן בני כלך מדרך זו כי כל המשנ' ידו על התחתונ' ויהי' להם מה שלהם ובודאי כוונת' לשם שמים מ"מ אקוה כשיגיעו דברים אלו לפניהם שיחזרו מדבריהם אף שקטנם עבה ממתני כי מודים דרבנן היינו שבחייהו וכהא דרבא דאוקי אמורא עלה ודרש דברים שאמרתי לפניכם טעות הן כי תלמידי חכמים את והב בסופה וראוי לכל ישראל להיות כאיש אחד בענין אכילה ושתיה ולא להבדל כהבדל ישראל מהם כי אין לעשות אגודת אגודת כ"ד המדבר למען אמת והשלום שלום על ישראל הקטן יעקב: שאלה נט מהמופלא מהור"ר יוזפא דיין מומחא דמדינת אנשבך אחד קנה בהמה והיתה הולכ' ביושר ולא ניכר בה ריעותא כלל לא בחייה ולא לאחר שחיטה אך שאח"כ באו שני יהודים ואמרו שהם היו רוצים ליקח בהמה זו שמכירין בטביעת עין אך ורק שהמוכר אמר להם שהיא צולע' כך קצת לפי שהירך נפל מהקערה שקורין שיסל"י ועכשיו שהיא אינה צולעת כלל אם היא מותרת כי חיישינן לאיפסק ואיעכל ניבה ואינו ניכר מעכשיו: תשובה שאלתו שאלת חכם קבלתי ע"י הקצין המושלם כהר"ר שלמה פ"ו המדינה יצו' הנה בודאי כל שבידו נאמן לאסור כמבוא' הדין זה ברור בספרי מנחת יעקב על תורת חטא' כלל כ"ט ס"ק ז' ויעויין מה שם שחדשתי ותמצא נחת אכן נ"ל להתיר בנ"ד מצד אחר אף דהוא נאמן היינו במידי דודאי קים ליה ובקי בזה שהוא דבר הנראה לעינים והכל יודעין משא"כ באיברי' שבפנימי' שאין הכל יודעין מה שבפנים דמה שאמר המוכר אי"ז אוי"ש דע"ם שיסל"י גיפאלי"ן הוא רק על דרך האומד ובדדמי אף ישראל אינו נאמן על זה שאמר כן בדדמי מכח האומ' שרואה שצולע ואינו ראוי למלאכ' ע"כ אומ' ששף מדוכתי' דמי ששף מדוכתי' אולי נחלש ע"י חולי ברגלי' אחרונים ולא שף מדוכתא כהא דתלינן ואמרינן שגרונא נקטי' דהא מדינא דש"ס אינו נאסר אלא דוק' דאיעכל ניבי' ואף גם לדעת מקצת הפוסקים בעינן עכ"פ איפס' ניבה ואף גם למאן דמחמי' היינו היכ' שהבהמה היא שמוט' ירך לפנינו אב' כשהוב' לפנינו שלא נשמט הירך כלל לא אמרי' דאין אנו בקיאין אי איפסוק או איעכול ניביה כיון שאין כאן שמוטה לפנינו אף אם היו שני עדים כשרין מעידן לפנינו שנשמט פעם אח' הירך מדוכתא כיון שהוא לפנינו הדר בריא חזינן דלא איפסק ולא איעכל ניביה ודאי לא מטרפינן דכיון שראינו דהדרא לבריותא אין צורך לבקיאת דידן דאלו איפסק או איעכיל ניביה לא היה הדר בריא מכ"ש שאין כאן עדות ברורה רק ע"פ האומד ובדדמי דכבר מבואר בא"ע סי' י"ז דאפי' במל"ת חיישינן לבדדמי ובמידי דלא קים ליה ודאי אינו נאמן וכדי שלא להוציא חלק בלי ראיה אעתיק לו מה דאיתא בש"ס דכתובות דף ט' ע"א מהו דתימא התם דודאי קים ליה אבל הכא מיקם הוא דלא קים ליה קמ"ל דגם התם קים ליה הרי להדיא דאף בישראל דאינו נאמן אלא היכא דקים ליה ולא היכא דלא קים ליה וכ"ש שהבהמה היתה מהלכת ביושר גם אחר הפשטת עורו לא ניכר ריעותא ואף אם היה נשמט בודאי הדרא בריא שפיר לכן נ"ל שהבהמה כשרה אכן אם נודע לבעל הבהמה הריעות' זה ושמע מהמורה שצריך