שבות יעקב חלק ב כ

בדיקה ועבר ולא בדקי' אז יהיה מן הראוי למקנסי' ולא אוכל להאריך לע"ע מפני הטרדא כצפור הנודד מקנה ולא ישכון לבטח בדד עין יעקב גם נשאלתי בבהמ' שנתקלה ברגליה האחרונים ונעשה חגרת ברגלה אחת והשבתי שצריך בדיקה ברגל שחגרת בו אע"ג דמבואר בי"ד סימן ל"ד סעיף ז' בהמה שגוררת רגליה אין חוששין שמא נפסק החוט אלא אמרינן שגרונא נקטיה מ"מ הא תברא בצידה דוקא שלא נודע שנפלה אבל נודע שנפלה חוששין אע"ג דהתם לענין פסיקת חוט השדרה קאי ובעינן נפלה ממש שיש לחוט לפסיקת החוט משא"כ בזו שנתקלה לחוט ואינה גוררת רק רגל אחד שנתקלה בו אין לחוש לפסיקת החוט מ"מ כיון דאיכא ריעותא לפנינו שהוא חגרת ונתקלה איכא רגלים לדבר דרגל שנתקלה נעשה שמוטת ירך וצריך בדיקה בירך זו וכן יבוקש הדבר וימצא שהיתה שמוטת ירך ואיפסיק ניביה והטרפתי הבהמה: הקטן יעקב: שאלה ס עצם שנמצא על הריאה וראינו שהוא מצלעות שבצדה כיצד יש לנהוג כי יש חלוק דעות בין האחרונים גם לפעמים נמצא סרכא עוברת ע"י משמוש וקודם הנפיחה נתקרע או נאבדה אי יש להכשיר הבהמה אי לא עוד יש לי לשאול על הא דאי' בש"ע סי' ל"ה סעיף ב' בהג"ה אם חסר מקצת מן הורדא יש לבדוק באונה או באומה מצד שמאל אם נמצא החתיכה חסרה דכשר כי כן נמצא לפעמים בגדיים וטלאים וקשה אם נמצא כן בגדיים וטלאים ודאי מסתמא כן הוא ג"כ בבהמות גדולות שהרי לא נשתנה מכמות שהיה: תשובה על דבר עצם מצלעות שנסרך לריאה שבצדה הנה אף שהט"ז אוסר ושכן שמע ממהר"ם יפה מ"מ בשחיטו' אחרוני' כתב שנתפשט ההוראה בזה דלא כט"ז וכן הסכמת הפר"ח וכן הסברא נותנת כיון שעצם מצלעות הוא מונח שם תמיד לא חיישינן לנקיבות שאר אברים גם הריאה אלו הית' נקוב' היתה עדיין תחוב' בו כיון שהריא' בחיי' נפוח' ודוחקת עצמה תמיד בצלעות ודוקא שהריאה תחתיו יפה בלי שום ריעותא ועלתה בנפיחה ומ"מ אין להתיר אלא בבהמ' גדולה של ישראל שהוא הפסד מרוב' כיון שמהר"ם והט"ז אוסר גם הנה"כ לא השיג עליו כדרכו ועל דבר הסרכ' עוברת ע"י משמוש וקודם הנפיחה נתקרעה או נאבדו לכאור' היה נראה להכשיר בפרט במקו' הפס' מרובה וכ"כ בתשובת חנוך בית יהוד' סי' מ"ב וכן נ"ל ממ"ש הט"ז בסי' ל"ט ס"ק וי"ו וז"ל הבדיקה שלנו אינו אלא לחומרא כיון דכבר עברה הסרכא על ידי משמוש יע"ש ומ"מ נלע"ד דאין להקל אלא שנתמעך הסרכא בין אצבעותיו ע"י משמוש בנחת וכמ"ש הרא"ש ושאר פוסקים דאז הבדיקה היא רק חומרא בעלמא ואז יש להכשיר אם לא יוכל לנפח ע"י אונס שנקרעת או נאבדה אכן ביש מקומות שמקילין וממעכין בחוזק קצת וגם בק"ק פראג שהבודקים ממעכין בסרכא ובריאה עד שהסרכא נקלף מהריאה לגמרי כי סרכא גמורה אינה נקלפת ואמרו שכן קבלו מרבם שוחטין מומחין ולפי שהוזכר בשחיטת האחרונים שיש להסיר הסרכא בלי שום דלדול מהריאה ואי אפשר בענין אחר גם אמרו שאם לא יעשו כן יהיה דבר שאין יוכל לעמוד בה באותן גלילות שיהא רובא דרובא טריפה ואי אפשר לאכל בשר כלל העלימו חכמי הדור את עיניהם והניח להם מנהגם וסמכו עיקר על הנפיחה א"כ אין להקל שני קולות להקל בענין המיעוך והיכא דלא יוכל לנפוח תרצה להקל דהוי כשני קולות דסתרי אהדדי דמתחלה אתה אומר למעך בחוזק קצת וכה"ג כי הנפיחה עיקר ואח"כ תרצה להקל בלי נפיחה כלל אם נקרעה או נאבדה באונס חלילה וכן בנמצא עצם על הריאה דאז צריך נפיחה מדינא אין להקל כלל בלא נפיחה אליבא דכ"ע וק"ל ומה שהקשת בדין חסר מקצת מן הורדא הנה לפי פשוטה היה נראה לומר דהאמת כן הוא דכשגדלים נתגדל הריאה ונעשה הורד שלם אך אף לפי דרכך יש לומר דידוע מנהג הרועים בגדיים וטלאים כל שמרגישין בהן קצת שינוי וחולי וכחישות לא יניחו לגדל אותם רק מוכרין אותו לאלתר לאכילה בעודן קטנים לכן כתב רמ"א שנמצא כן בגדיים וטלאים ואם נמצא כן בגדולים אמרינן שהרועה לא היה בקי ועיין בש"ך שמפקפק על קולא זו ואין להקל אא"כ בשעת הדחק או הפסד מרובה נ"ל הקטן יעקב: שאלה סא שוחט אחד שהתחיל לשחוט ושחט מקצת העור ושהה ושחט אח"כ במקום אחר וחתך את העור שחתך בו מתחלה וכבסו אותו היטיב ובדק וראה שלא נחתך כל העור והכשיר הבהמה אי שפיר עביד גם תרנגולת שחוט יוצא מפיה ומשכו בה וראינו שהוא תוך הושט ולא יצא לחוץ כיצד ישחוט אותה וא' ששחט בלילה ונתכבה הנר באמצע שחיטה מה דינו: תשובה על דבר השוחט אם לא יצא דם פשוט שאין כאן חשש כלל כיון שלא יצא דם ולא חתך כל העור אלא אפילו יצא דם דמשמעות הרמ"א בהג"ה ס"ס כ"ג להטריף וגם הט"ז מסכים עמו בחומרא זו אכן דעת מהרש"ל להקל היכ' דלא חתך כל העור וכן מצדד הש"ך להקל כדבריו בה"מ והפר"ח כתב היכא דלא חתך כל העור יש להתיר בפשיטות וכן נ"ל עיקר כי מ"ש הט"ז דאין דם בעור אשתמיטתי' ממנו סוגיא דש"ס דיומא דף מ"ח ולא מדם העור הרי שיש דם בעור ובאמת לא ידעתי מה חשש איסור יש בזו אם רחץ העור היטב שאי אפש' לומר שדם סותם הנקב וכי אין יכולין לראות ולבדוק אם חתך כל העור וכי סומין אנחנו והוא חומר' יתירה בלי טעם לחשו' לנקיבות הושט כיון שאין העור נחתך כולו ול"ד למריטת הנוצה שעור הוא דק וניקבת ע"י מריטת הנוצת כולו משא"כ בעור הבהמה שאפשר לעמוד על הבדיקה ויפה עשה השוחט ובודאי הוא מומח' וקבל כן מרבו ומ"מ אין ראוי לכל שוחט לעשות כן רק ישאל למורה או בצירוף שאר שוחטים מומחים ועל מה ששאלת בחוט יוצא מפי התרנגולת נ"ל דיש לנהונ בו כהאי דמסמס קועיה דמא לשחוט הקנה לבדו ואע"ג דלכתחלה צריכן לשחוט אף בעוף שני סימנים מ"מ כאן הוי כדעבד דאי ישחוט הושט אתי לידי שהיה כשיחתוך החוט ואחר שחיטה יראה מהיכן חוט זה בא בכן יבוקש הדבר ונמצא שחוט היה משוך דרך הושט להזפק משם לקורקבן שם היה קשר החוטין שאכלה התרנגולת ולא נמצא בה ריעותא והיא כשרה. ועל דבר כביות הנר באמצע שחיטה אע"ג דשחט בלילה בלי נר קי"ל דשחיטתו כשרה מ"מ ע"י כביות הנר מבעית השוחט תוך השחיטה ועושה שהיה טריפה נ"ל: הקטן יעקב: שאלה סב לפרש דברי הש"ך בסי' מ"ד ס"ק ט"ו ד"ה או כשנבראת כך וכו' גם נמצא בבהמה כוליא אחת גדולה מאוד וכוליא שניה נתקטנה מאד ולא היינו יכולין לעמוד על הבירור אם נעשה כן מתחלת ברייתה או לא מה דינה: תשובה הנה בדברי הש"ך ראיתי הרבה משתבשין ומגיהן דבריו ובאמת הוא שלא לצורך והכי כוונת פירושו כי בכל בו כתב ניטל כשרה והיינו כשנבראת כך שאם ניטל על ידי חולי כיון שהקטינה פחות מכשיעור איך תחזור להכשרה עכ"ל וכ"כ הב"י ועל זה השיג מהרש"ל על הכל בו וכתב וז"ל ולא נהירא דהא במתני' קתני ניטל כשרה וכל ניטל משמע אפי' ע"י אדם או חולה אלא וודאי מיירי שניטל ע"י חולי או ע"י אדם ומה שמתמה הכלבו ע"י חולי איך תחזור להכשרה למה לא תחזור כיון שנעשה ע"י חולי ולא ע"י אדם כמו ריאה דאי נקבה וסביך בבשרה וכו' עכ"ל מהרש"ל ועל זה השיג הש"ך על מהרש"ל במה שהבין מהרש"ל מדברי כלבו שאף על ידי אדם טריפה זה אינו דהכלבו לא רצה למעט רק ע"י חולי אבל ע"י אדם גם הכלבו ס"ל דכשר כמ"ש המחבר באמת בש"ע והדרישה אלא דע"י חולי ס"ל לכלבו דטריפה דאיך תחזור להכשירה ומה שמתמה רש"ל למה לא תחזור כמו בריאה כתב הש"כ דלא דמי לריאה נמצא דברי הש"כ נכונים וכן למדתי עם תלמידי והוא נכון וע"ד שנמצאת כוליא אחת גדולה מאוד מאוד מעשה כזה בא לפני בק"ק פראג ודנתי להכשיר מדנתקטנה שניה שלא ע"י חולי כי ודאי נעשית כך מתחלת ברייתה ולכך נתקטנה השנייה ג"כ מתחלת ברייתה היינו רביתייהו ואפשר שזה נכלל בלשון הטור והרשב"א שכתבו ומראיתה מוכחת עלה ומ"מ לא רציתי לעשות מעשה עד שנשאתי ונתתי בזה עם גדולי הוראה והסכימו בזה להכשיר ובא הדבר בהיתר נ"ל הקטן יעקב: שאלה סג צייד אחד שצד עוף אחד שאינו שכיח בישוב וקבלה שהוא עוף טהור ונפסק רגלו מן הארכובה ולמטה אי חיישינן בזמן הזה לנשיכות נחש. עוד באתי לשאול על טרפש הכבד שלא היה לו בשר כלל רק שני עורות היו קיימין אי יש להטריף כמ"ש בתשובת חינוך בית יהודה סי' ל"ט או לא גם אם יש לסמוך למעשה מה שפסק הט"ז בסי' כ"ז בנשברה השדרה ורוב בשר והחוט קיים או לא: תשובה אף דמבואר בי"ד סימן ז' דבזמן הזה אין חוששין לנשיכו' נחש כי אין הנחש מצוי בינינו ואף שהש"ך שם השיג על הדין מ"מ בספרי מנחת יעקב כלל פ"ו עשיתי חוזק לדברי הש"ע בזה ע"פ הסוגיא מ"מ נ"ל דכל זה דוקא בעוף המצוי בישוב והמדינה לפי שאין הנחש מצוי בינינו משא"כ עוף זה שאינו מצוי בישוב רק שהוא ממקום רחוק ואולי באותן מקומות שכיחן ג"כ נחשים וחמירא סכנתא דאפילו בספיקא אסור וחוששין שאינו מצוי לשאינו מצוי לפי שאין אנו בקיאין בבדיקה יש לאסור ועל דבר טרפש הכבד לא ידעתי שום טריפות בזה וכי להוסיף על הטריפות יש ולא מצינו שום פוסק ראשון או אחרון וכ"ש סוגיא דש"ס שיש חשש איסור בזו דהא אפי' ניקב נקב מפולש גופא הוא חומרא שלא נמצא בש"ס רק דסופו ליטול הכבד הסכמת כל האחרונים דמה"ט אפי' קרום שעלה מחמת המכה וכל סתימה הוי סתימה וכ"ש סתימת הקרומין עצמו אם אין רואין שום רקבון וריעותא בקרומין אין כאן חשש איסור כלל וראיתי שם בתשובה שדבריו הם בלי ראיה כלל נגד משמעות הפוסקין ואולי תלמיד טועה כתבו גם שם בתשובה סי' מ"א ראיתו שהשיג על הב"ח בנתבשל קודם שנודע תערובת דמתיר לאכלן ע"ש וכבר עשיתי סמוכת לדברי הב"ח בספרי מנחת יעקב סוף כלל ל"ט ס"ק ח' ע"ש שנוצל מכל השגות של הש"ך והפר"ח ותשובה הנ"ל יע"ש ועל מה ששאלת בנשברה השדרה ורוב בשר וחוט קיים אם יש לסמוך למעשה להכשיר כמ"ש הט"ז ס"ס כ"ז בשם תשובת אחיו ר"י הלוי דע שבתשובתי חלק ראשון סימן נו"ן השגתי על כל דברי הט"ז ואחיו בזה הוכחתי דהוא אסור מדינא לדעת רוב הפוסקים ראשונים ושוב נדפס תשובת מהר"ץ וראיתי שבסי' כ"ח תחלת דבריו כיון לדעתי אך מכח דברי תוספות שהביא מהר"י לוי מפקפק בזה ובאמת ישבתי שם דברי תוספ' בטוב טעם וטריפה גמורה היא או אפילו נבילה נמי הוי כמו שהוכחתי שם בתשובה והוא ברור נ"ל הק' יעקב שאלה סד מהמופלא מהור"ר בנימין כ"ץ מקראקא בהיותו מ"צ בברוסיל וז"ל בשבוע זו הייתי בקרומביך על סעודת אירוסין ומדי עברי לשם נער רץ אחרי ובידו בית הכוסת ומחט תחובה בו באורך הדופן והנה כראותו אותו מיד הטרפתי אף שלא היה בידי שום ספר אף ע"פ כן אין זו צריך לפנים הלא הוא ערוך בסימן