שבות יעקב חלק ב יד

במדינות אלו שמקצתן אדומים ומקצתן שחורין אין לברך זמן על כל אחד בפני עצמו וכן משמעות הלבוש שם שכתב וז"ל ונ"ל דה"ה אם אינם מחולקי' בשמם אלא במראיתן וטעמים הוי כמו תאינים לבנים ושחורים דמסיק בגמ' דשני מיני' הם עכ"ל הרי דדוקא משונים בטעמם בעינן ואף שבמ"א בסי' רכ"ה כתב בשם מטה משה אפי' יש להן טעם א' מ"מ בספק ברכות להקל שומעין איברא כד מעיין שפיר יראה דדברי מטה משה עיקר להלכה כי מוציא הדין בב"י הוא מתרומת הדשן סי' ל"ג שכתב וז"ל וכן שמעתי מאחד הגדולי' שהורה לענין זה כגון שאם אכל ובירך כבר על הגודגנית שקורין קירש"ן חוזר ומברך זמן על אותם שקורין וויינשל"ן או אמריל"ן וביש ארצות שקורין הכל קירש"ן אלא לאלו קורין קירש"ן אדומים ולאלו שחורים ואפ"ה נראה לו לברך דחשבינן להו לתרי מינים לענין ברכות הזמן וכן מצאתי בהדיא כהוראה זו בספר חסידים ומייתי ראי' מפלוגתא דר"א ור"ע בתאינים שחורות ובתאינים לבנו' תרי מיני נינהו לענין העלא' תרומה וה"ה לענין ברכות הזמן דגודגנית עכ"ל הרי דמוצא הדין הוא מספר חסידים ושם בסי' תתנ"א בדפוס ישן ובדפוס חדש סי' תתמ"ח כתב להדיא דאע"פ שאינם שחורים ואדומים שווין בטעמן אפ"ה מברכין זמן על כל אחד ואחד הרי דהכל תלוי במראה ולא בטעם ושמא תליא מילתא וכן מסתבר דהא ברכת הראיה גרמה כדאיתא ברש"י פ' בכל מערבין דף מ' וברמב"ם פרק יו"ד מהלכות ברכות ובטא"ח ריש סימן רכ"ה וע"ש בב"י דעיקר הזמן הוא על הראיה גרמא ואף שראיתי בתשובת הלכות קטנות סי' רל"א ואחריו נמשך בפנים מאירות סימן וי"ו שהשיג על עיק' דין זה שבב"י שכתב וז"ל ומה מאוד תמוהין דברי' אלו דהא לענין העלאת תרומה פלוגתא דר"א ור"ע בפ"ד דתרומת משנה ח' וטעמא דמ"ד אין מעלין משום דלא נכנסו כלל לספק כמו דעיגולים אין מעלין את המלביני' אבל לענין מיני חדא מיני נינהו ותדע דהא בפ"ב משנה ד' תנן אין תורמין ממין על שאינו מינו וקאמר כל מין תאנים א' וכל מין חיטי' אחד ופירש הברטנורה אף דאיכא שחורות ולבינות מ"מ מין אחד הו' ולמה יהי' חלוקים לענין זמן וזה זמן רב בימי חורפי הקשתי קושיא זו ושמעתי מפי מחותני הגאון מהר"צ שגם הוא הרגיש בזה ואמר שהלכה זו עקורה ולאו דסמכה היא עכ"ל תשובה הנ"ל אבל באמת הדבר תמוה מאוד לסתור דין זה שהוא מפי גדולי ראשונים ואחרונים לומר עליהם כאלו טעו בדבר משנה גם מהרי"ל בהל' ט"ב פסק כן ע"ש לכן נ"ל עיקר דדינם של ראשונים אמת כיון דעיקר ברכת שהחיינו על פרי חדש הוא מוטל כשרואה הפרי כדאית' בסי' רכ"ה א"כ הכל תלוי בראי' אע"ג דבשמא וטעמא חדא מיני נינהו מ"מ הכל תלוי בחזותא אע"ג דלענין שאר דברים הכל תלוי בשמא וטעמא מ"מ מייתי ספר חסידים ראיה כיון דמצינו לענין העלאה תרומ' דתלי' בחזותא וניכר במראיתה ה"ה לענין זמן דמברכין על הראיה ואין לסתור דברי הראשוני' בלי ראיה מספקת ובפרט שטעמן מסתבר ומה"ט היה נ"ל ג"כ לברך שהחיינו על מיני עשבים כמו וורדות וכה"ג שמתחדשי' משנה לשנה וכ"כ המ"א בסימן רכ"ה ס"ק י"ב בשם תשובת רדב"ז אכן בסי' רי"ו ס"ק א' כתב שיש חולקים ע"ש ובספר הב' סימן רכ"ה לא ירד לסוף דעתו בזה ע"ש הקטן יעקב: שאלה לח כיצד יש לנהוג הסומא כשקורא ק"ש עם ציצית שבטליתו גם אם יש לברך זמן על הפירות: תשובה הנה לא ידעתי מה קמסתפק לך דהלא כבר אמרינן בפ' התכלת דף מ"ג אשר תכסה בה לרבות כסות סומא אף ע"ג דכתיב וראיתם אותו מ"מ ישנו בראיה אצל אחרים וכמבואר ברמב"ם פ"ג מה' ציצית ובטא"ח סימן י"ז ואם כן מהאי טעמא ג"כ יש לאחוז הציצי' בידו בשעת פ' ציצית בשעה שהוא אומר וראיתם אותו כיון שישנו בראי' אצל אחרים וכן לנשק אותם משום חבוב מצוה וכמבואר בטור וב"י בא"ח סי' ך' בשאר כל אדם וה"ה לסומא אבל להעביר הציצית על עיניו כיון שהוא אינה רואה למה יעבירם על עיניו והוא אין לו עינים לראות ויהיה כחוכא ואטלולא גם במצות שמורים כתיב בשם הקדמונים שכל המעביר ציצית על עיניו כשהוא קורא פ' ציצית יהא מובטח שלא יבא לידי סמוי עינים ע"כ א"כ זה שכבר הוא סומא למה לו להעבירם על עיניו אף שראיה זו יש לדחות דודאי אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ויניח זכותו לזרעו אחריו וכדאמרינן אל תהיו כעבדים המשמשין ע"מ לקבל פרס ע"ש בחידושינו מ"מ בזה שאין לו עיני' לראות די שאוחזן בידו ומנשק אותם וזה הוא חבובו כנ"ל ועיין בתשובת מהרש"ל סי' ע"ז ומה"ט יש לברך נמי זמן על אכילות פירות אלו אע"גב דעיקר ברכת הזמן הוא על הראיה כמ"ש בתשובתי דלעיל מ"מ כיון שהם בראיה אצל אחרים ע"ש נ"ל הקטן יעקב: שאלה לט ישראל שיש לו סוס ובא אליו מושל המכירו בערב שבת להשאיל לו או להשכירו והוא אין יכול למאן נגדו מפני איבה וכדומה כיצד יעשה שינצל מאיסור שביתת בהמתו דאוריית': תשובה הנה נתבארו דינים אלו בא"ח סימן רמ"ה ורמ"ו מ"מ נ"ל דעיק' ההיתר בנדון שלפנינו על דרך דאיתא בא"ח סי' תמ"ח לענין חמץ בפסח דחמיר דמותר למכרו לנכרי בדבר מועט אע"פ שיודע שיחזור ויתננו לו או ימכרנו ה"ה כאן יוכל למכרו למושל המכירו ואז יוכל המושל לעשות בו כרצונו כל זמן שצריך לו ואם אח"כ יחזור ויתן לו הסוס וגם השכירות לפי רצונו מתנה בעלמא הוא דיהיב ואין כאן נידנוד איסור כלל משום שאין מוכרין להם סוסים כמבואר בי"ד סי' קנ"א יע"ש אף שראיתי בתשובת צ"צ סימן ל"ה שהאריך להחמיר בדבר זה אין דבריו מוכרחים כלל ומה שמדמה להא דפ' השוכר את הפועלים דף צ' התם לא מיירי ממכירה גמורה רק שעביד אדעתא דישראל וגם הישראל עביד ליה נחת בשביל זה ומשום אמירה קאמר יעויין בא"ע ס"ס ה' אבל בלא אמירה ודאי דיש להתיר דאין כאן הערמה כלל רק מכירה גמורה ואף גם שהמחמיר שם בתשובת צ"צ היינו אם מקנו הסוס רק ליום או יומים לעבדו בשביל יום השבת אבל כה"ג אין כאן נדנוד איסור כלל וכן מבואר להדיא מתוך דברי הב"י בא"ח סימן רמ"ה ומדברי הב"ח בסימן רמ"ו יע"ש וכן נ"ל עיקר הקטן יעקב: שאלה מ מי שרגיל להתפלל ערבית עם הציבור איך ינהוג עצמו בחנוכה יתפלל ערבית קודם שהוא תדיר או פרסומי ניסא עדיף: תשובה הנה אף שדין זה פשוט בסי' תרע"ב ס"ק ה' במגן אברהם שכתב וז"ל ונ"ל דמי שלא התפלל מעריב מדליק קודם וא"צ זמן כ"כ דליכא למיחש שמא ישכח מעריב וכ"כ בכנסת הגדולה שהוא נוהג כן עכ"ל המ"א אכן בשוירי כנסת הגדולה כתב הוא עצמו וז"ל בימי בחרותי הייתי נוהג להדליק אחר תפלת ערבית ואח"כ נהגתי להדליק קודם ערבית וכשראיתי דברים אלו חזרתי למנהגי להדליק אחר תפלת ערבית עכ"ל וכן נראה לי עיקר לדינא דודאי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ואע"ג דאיכא פרסומי ניסא אפ"ה תדיר קודם וכ"כ תוספת בשבת דף כ"ג ע"ב ד"ה הדר פשטה דהיכי דמצי למיעבד תרוייהו תדיר ופרסומי ניסא עבדינן תרווייהו ותדיר קודם רק היכא דלא מצי למעבד תרוייהו פרסומי ניסא עדיף ע"ש והוא ברור ואגב רצתך לעורר מ"ש הט"ז ר"ס תרע"ה וז"ל הדלקה עושה מצוה פרש"י דומיא דמכורה וא"כ לא שייך כן בנר שבת ועיין בסימן רס"ג עכ"ל הט"ז והעתיקו האחרונים את דבריו וכל דבריו אינם מובנים לי דאיך עלה על דעתו לומר שאין הדין כן בנר של שבת דהא עיקר הפשיטותא בגמרא שם דף כ"ג דהדלק' עושה מצוה מעששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו למ"ש מכבה ומדליק' ועוד מדקא מברכינן אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה ובשבת מבואר בא"ח סי' רס"ג דגם בשבת הכי דינא בתרווייהו ומ"ש בשם רש"י לא העתיק דבריו יפ' לכן הבין דבריו בענין אחר כי ז"ל רש"י שם דף כ"ב וז"ל אי הדלקה עושה מצוה אי המצוה של חנוכה תלויי בהדלקה מדליקין כדאשכחן במנורה עכ"ל הרי דכוונת רש"י אי אמרינן הדלק' עושה מצוה מדליקין מנר לנר שהרי גם במנורה מהדלקה עושה מצוה מדליקין מנר לנר וכן מבואר שם בתוספת שכן הוא הפשוט שם בש"ס ולפי דעת הט"ז בכוונת דרש"י קשה א"כ מאי קמבעי הש"ס ולמה איצטרך לפשיטות כלל כיון דמדמי למנורה אלא פשוט כמ"ש נ"ל הקטן יעקב: שאלה מא שאל' בבעלים ה"ה האלוף כהו"רר גרשון קאבלענץ נר"ו א' מדייני ק"ק מיץ יע"א על מה דאיתא בש"ע תרע"ב ויש נוהגין להדליק בע"ש קודם מנחה וכתב שם המ"א וז"ל ונ"ל דאם הוא סמוך לחשיכה וטרם שיבואו מנין לב"הכ יתקדש היום יברך וידליק מיד דמ"מ איכא פרסומי ניסא כשבאים יו"ד אח"כ לב"הכ עכ"ל והנה במקום שיש מנהג להדליק בכל השנה באותו מנורה דליכא היכר מה דינו אי נימא דמ"מ איכא היכר קצת שהנרות גדולים מכל השנה תשובה הנה בודאי במקום שהמנהג להדליק בב"הכ בנרות של שעוה לנר חנוכה דהיינו נרות גדולים שידליקנו עכ"פ עד חצות הלילה כמנהגם בבה"כ פשיטא דהוי היכרא טובא דכל השנה מדליקין רק בנרות קטנים כדי להתפלל משא"כ בנרות של חנוכה הללו שהם גדולי' דהא מבואר בסימן תרע"א סעי' ז' בזמן הזה בהיכר קצת סגי אלא אפי' במקום שנוהגין להדליק בבית הכנסת בשמן זית וגם כל השנה מדליקין בשבת אותן נרות נ"ל דשבת שקודם חנוכ' יפסיק ולא ידליק אותן נרות דאז הוי היכר פרסומי ניסא וכדאיתא בהל' ראש השנה סי' תקפ"ו בלבוש ואין תוקעין בער"ה כדי להפסיק בין תקיעות דאורייתא לדרבנן הרי דאפי' למצות דאורייתא הוי כה"ג היכר וה"ה לענין פרסומי ניסא דרבנן ואגב רציתי להודיע מה שראיתי מה שהקשה גיסי הגאון בעל המחבר אלי' זוטא בא"ח סי' תרע"א על מ"ש תוספ' בשבת דף כ"א ע"ב ד"ה מדליק בפתח בית מבחוץ דהיכא דאיכא חצר צריך להדליק בפתח החצר מבחוץ ודייק כן מהא דנר שיש לו שתי פיות עולה לשני בני אדם ואי מיירו בפתח בתיהם יהי' לזה בימין ולזה בשמאל ומקשה דלמא מיירו שבית א' אין לו מזוזה שאז מדליק שפיר בימין עכ"ד ולע"ד לא קשה מידי דהא צריכין בשמאל הטעם כדי שיכנוס בין שני מצות ואם כן כשפתח בתיהם הם זה אצל זה שמזוזה אמצעית מדליק זה שיש לו מזוזה בימין ומדליק נר חנוכה שלו בשמאל על מזוזה האמצעית א"כ השני שאין לו מזוזה בביתו צריך להדליק בשמאלו כדי שיכנוס בין שני מצות בין נר חנוכה שלו לנר חנוכה של שכינו ודוק שהוא ברור כנ"ל הקטן יעקב: שאלה מב ומה ששאל עוד על דבר הכתבים ששולחין בע"ש על הבי דואר שקורין פאש"ט אי שפיר דמי וגם לקבל הכתבים בשבת איך יש לנהוג: תשובה הנה לא ידעתי מה קמסתפק ליה דודאי כיון דקוצץ ליתן דמי הבי דואר שהוא דבר שיש לו קצבה אף שהבי דואר