שבות יעקב חלק ב יג

הקורא השומע ממנו לא יצא ואף שהב"ח פסק שם דהשומע מן החרש בדיעבד יצא מ"מ קשה הדבר להקל נגד משמעות גדול' הפוסקים ה"ה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דפסקו כסתמ' דמתני' ואל ישיאך לומ' דזה דוק' בחרש גמור משא"כ בזה ששומע אם צועקין דהוי כפקח לכל דבר וכן מבואר בתשובת הרא"ש כלל פ"ה סי' י"ב וכ"כ להדיא שם בסימנים ובפרי חדש להל' גיטין סימ' קכ"א ס"ק ט"ז כתב דאף שאינו שומע כשמדברין עמו בקול רם ע"י מין חצוצרת וכיוצא בזה דמ"מ לא מקרי חרש אי משו' הא לא תברא לכאורה דהא לפי משמעות הסוגיא דברכות דף ט"ו ובמגילה דף י"ט מבואר להדיא דהקורא ולא השמיע לאזנו הוא דומה בכל דיניו לחרש ממש ואין לחלק כלל כן היה נראה לפום רהיטא אכן אחר העיון ראיתי שחילוק יש בין זה לזה כי בלא"ה צריכין אנו להבין ולתרץ דברי רי"ף והרמב"ם והרא"ש דפסקו כר' יהודה בק"ש דאם לא השמיע לאזנו יצא ובמגילה פסקו דמשמ' מחרש לא יצא וכבר טרח הב"י בסי' תרפ"ט ליישב דבריה' ולחלק דקריאת המגילה אסור משו' פרסומי ניסא ע"ש אלא שדבריו דחוקים מאוד וכמו שהב"י עצמו סיים שם והוא להדיא נגד הסוגיא דש"ס דברכות ודמגילה שהרי מקשה שם מהאי דק"ש דהאי דמגילה מכלל דאין נפקותא בזה לענין פרסומי ניס' כיון דער"פ השומעין יש להם פרסומי ניסא גם הב"ח רוצה לחלק דשאני חרש דלא בר שמיעה הוא כלל זה הוא ג"כ לכאורה נגד הסוגיא דנראה לגמר' מדמה לא השמיע לאזנו לחרש' גמור: אברא אם לתרץ דעת גדולי הפוסקים אשר מימיהם אנו שותים ושלא יסתרו דבריהם סוגית הש"ס צ"ל דדעתיה כיון דר' סתם לן במתני' דברכות דלא השמיע לאזנו לא יצא כרבי יהודא דס"ל כוותיה ובמגילה סתם דחרש לא יקרא המגילה מכלל דלא דמי חרש שאינו ראוי כלל להשמיע לאזנו משא"כ מי שיכול להשמיע לאזנו בשום ענין דוגמא לדבר מי שראוי לבילה אין בילה מעכבות ומי שאין ראוי לבילה בילה מעכבות לכן גם ר' יהודא מודה דחרש שקרא המגילה לא יצא והא דלא מתרץ ומוקי הש"ס הכי י"ל משום דקשיא לי' א"כ האי מימרא דחרש תורם אפי' לכתחלה תקשי ליה כיון דאמרת דכ"ע מודה בחרש לאסור אף בדיעבד אכן לפי מה דמסיק הש"ס דר' מאיר סבירא ליה אחר כוונת הלב הן הן הדברים אתי' האי מימרא כר' מאיר א"כ לפי זה איכא לאוקמי' האי מתני' אפי' כר' יהודא דמודה בחרש אף דעבי' לא יצא ואי תקשה לך דהא הרמב"ם פסק פ"ד מה' תרומה דחרש לא יתרום ואם תרם תרומתו תרומה כהאי ברייתא שהובא שם בברכות דף ט"ו ואף דר' יהודא דס"ל כוותיה מודה דבחרש אפילו דעבד לא יצא אי משום הא לא תברא דהא להדיא מסיק שם בש"ס דברכות אלא גבי ק"ש דאורייתא אבל תרומה משום ברכה וברכה דרבנן ולאו בברכה תליא מלתא ע"ש וא"כ יפה פסק הרמב"ם במגילה משום פרסומי ניסא כעין דאוריית' אפילו דעביד לא יצא כיון דאינו ראוי להשמיע לאזנו משא"כ בנדון שלפנינו שיכול להשמיע לאזנו אם צועקין בקול רם אף אם קרא בקול בינוני יצא ולזה נוטין משמעות לשון הרמב"ם פ"א מה' מגילה שכתב וז"ל והוא שישמע מפי מי שהוא חייב בקריאת' לפיכך אם היה הקור' חרש שוטה וקטן לא יצא עכ"ל משמע דוק' אם שמע מפי שאינו חייב בקריאתה לא יצא משא"כ זה שיכול לשמוע ע"י קול רם וחייב בקריאתה גם השומע ממנו יצא הקטן יעקב: שאלה לד מי שחלום לו חלום מג' חלומות והרהר בו ביום אי מחויב להתענות או לא: תשובה הא מילתא כבר אמורה בספר ט"ז א"ח סימן רפ"ח ס"ק ג' שכתב וז"ל ונראה דבכל גווני שהרהר ביום ובא לו לחלום אח"כ אין כאן שייכו' לומ' מן השמי' הראוהו אלא הרהר גרם לו וכמעשה דפ' הרוא' א"ל שבור מלכא לשמוא' אמרית' דחכימ' טוב' אימ' לי מה חזינ' בחלמא פי' בלילה הבאה וא"ל דחזא רומא ושבו לך וטחנו בך קשיית' ברחיים דדהבא הרהר כולי יומא וחזי הרי דבהרהור תליא מילתא ואין בזה הוראה מן השמים ע"כ לא יתענה בשבת בזה כנלע"ד עיקר למעלה עכ"ל הט"ז ולפי הראיה שהביא משמע דאף בחול אין להתענות תענית חלום כשהרהר בה בו ביום רק בשבת ס"ל שאסור להתענות לה"ק לא יתענה בו בשבת דהיינו איסורא איכא ובתשובת חינוך בית יהודא סי' ג' כתב וז"ל מה שאמרו רבים שאם מהרהר עליהם מבע"י שאין להתענות עליהם לא ידעתי הסמך שיש לאלו הדברים בגמר' ובפוסקי' ואדרבה יש להביא ראיה דמצינו בגמרא פ' הרואה אמר רבא מנין שאין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו שנאמר אנת מלכא רעיונך על משכבך סליקו והביא שם מעשים לראיה ואין להביא ראיה מדאית' התם הבא על א"א בחלום מובטח לו שהוא בן הע"הב וה"מ דלא ידע ולא הרהר בה מאורת' דש"מ שאינו מתקיים אם הרהר בה התם טעמא אחרינא איכא לפי שחוטא בהרהור איך יאמר שהוא בן עולם הבא ע"כ אין בידי להקל והמיקל עליו להביא ראיה וכתב שם בהג"ה דבחול יש להחמיר ולהתענות משא"כ בשבת דאין ספק סכנה מוציא מידי ודאי ולעד"נ עיקר כדעת הט"ז דבשבת אסור ובחול א"צ להתענות כשהרהר בו באותו יום וכדמייתי הט"ז ראיה ברורה מהאי דפ' הרואה בעובדא דשבור מלכא ומהא דאמר רבא מנין שאין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו אין סתירה כלל דודאי אין מראין לאדם אלא מהרהורי לבו וכדאמר רבא תדע דלא מחזי לאינש לא דקלא דדהבא ולא פילא דעייל בקופה דמחטא דהיינו דבר שלא הרהר ולא ראה מעולם ודאי אין מראין לו וכן משמע להדיא מלשון פרש"י שם דף נ"ה ע"ב והא דאמרינן הבא על א"א בחלום מובטח לו שהוא בן ע"הב והוא דלא הרהר בה מאורתא אבל מ"מ צ"ל שהרהר בה פעם אחת דאל"כ לא היה רואה כן בחלום כיון שאין מראין לו אלא מהרהורי ליבא נמצא שאין כאן סתירה בסוגית אלו דהיכי שהרהר בו באותו היום אין צריך להתענות כלל דהרהור יום ודאי גורם אבל לא הרהר באותו יום אף ע"פ שהרהר בו פעם אחרת הוי חלום גמור וצריך להתענות בו אם הוא מאותן חלומות שצריך להתענות בו נ"ל הקטן יעקב: שאלה לה באלמון אחד שרצה לישא בין המצרים שלא קיים עדיין מצות פ"ו אי שרינן ליה או לא: תשובה אף דלכאורה היה נראה לצדד להקל בזה דהא אפי' באבילות גמור הקילו חכמים לישא תוך שלשים משום מצות פ"ו או אין לו מי שישמשנו כמבואר בי"ד סי' שצ"ב וכ"ש באבילות ישנה דלא חמיר כולי האי דיש להקל גם בתשובת חינוך בית יהודה סי' ק"א פסק הלכה למעשה מה"ט לישא תוך ימי ספירה אחר ל"ג בעומר מהני טעמי אף למנהגנו שאסרינן בתספור' וה"ה לנשואין וע"ש דבריו באורך וסיים ובפרט ששמענו שהמנהג כן בכה"ג להתירו ע"פ גדולים עכ"ל ואני אומ' אם קבלה נקבל אבל לדין יש תשובה שהרי להדיא כתב הר"ן ספ"ק דתענית והובא ג"כ בב"י בא"ח סי' תקנ"א וז"ל ומה שנוהגין שלא לישא אשה כלל אפי' מי שאין לו אשה ובנים משום דלא מסמנא להו מילתא עכ"ל הרי להדיא דאע"ג דלענין אבילות חדשה מקילין מ"מ באלו ימים אין להקל כלל משום דלא מסמנא מילתא עכ"ל וסימנים מילתא כדאמרינן בית תינוק ואשה יש סימן ומה"ט אין משיאין אלא בחדוש לבנה ובלאו האי טעמא נ"ל לחלק בענין אחר דדוקא באבילות יחיד מקילין אצלו לפי שלא קיים מצות פ"ו או שאין לו מי שישמשנו מקילין לו לבדו משא"כ באלו הימים שהוא אבילות דרבים אע"פ שראוי להקל לו מ"מ ע"י נשואין גם שאר הקרואים ומזומנים יבאו להקל ע"כ כולי האי לא מקילין לרבים נגד המנהג כיון דלגבייהו אין כאן הכרח כלל וזכרני שפעם אחת היקל חכם אחד בענין הנשואין תוך ימי ספירה נגד המנהג ולא עלתה זיווגם יפה לכן נ"ל דשומר נפשו ירחק מנשואין בימים כאלו אף שיהיה הרבה צדדים להקל כי חמירא סכנתא מאיסורא ולא לבטל המנהג בפרהסיא נ"ל הקטן יעקב: שאלה לו באחד שמשאו ומתנו הוא עם בשר כל השנה למסור לשר כל בשר שצריך לבני ביתו תוך המבצר כיצד יעשה בתוך שבוע שחל ט' באב שאם לא ימסור לו בשר יבא לידי הפסד גדול שיקנס לו בממון הרבה: תשובה הנה בודאי אם אפשר למסור הבשר ע"י נכרי שרי בכל ענין אף שמדברי הב"ח בא"ח סי' תקנ"א פסק דכיון דע"י ישראל אסור הנחירה גם על ידי נכרי אסור אין דבריו מוכרחים וברורים כלל כי ודאי שבות כי האי במקום פסידא לא גזרו חכמים כלל באיסור קל כזה גם בתשובת נחלת שבעה מתיר כן להדיא אפי' לכתחלה לעשות בכל השנה אפי' שלא במקום פסידא רק משום הרוחה בעלמא ע"ש ודבריו נכונים אכן אם אי אפשר לעשות ע"י נכרי ודאי אע"ג דקי"ל שמצניעין הסכין של שחיטה מר"ח עד התענית ולהתיר הנחירה על ידי ישראל בעצמו לא נ"ל להתיר לכתחלה כיון שכבר אסרוהו האחרונים גם בתשובת עבודת הגרשוני סי' י"ג לא רצה להכריע להקל לכתחלה בנחירה אפילו אם עושה כדי שישתכר יותר בנחירה מבשחיטה יע"ש ועיין בתשובת שער אפרים סי' נ"ז ובקונטרס אחרון לפר"ח סימן י"ט ע"ש אלא נ"ל עיקר דאע"ג דמצניעין הסכין של שחיטת מ"מ במקום פסידא כי האי מותר לו לשחוט והנה בתשובת חינוך בית יהודה סי' ך' רוצה להתיר לגמרי השחיטה למשא ומתן וכן היכא דהוי קצת דבר אבד ומ"מ לא נ"ל למעשה כיון שהדבר יצא מפי גדולי ראשונים לאסור וכן הסכמת האחרונים אין לזלזל בה כולי האי אבל במקום פסידא כי האי נ"ל דשרי לישראל לשחוט ואם אינו צריך ואינו יכול לאכול ממנו שתסריח קודם שבת ישחוט בלא ברכה וכ"פ שם בתשובת חינוך בית יהודא סימן ך' דזבחת ואכלת כתיב ולא ממה שאינו אוכל אף שאין זה הדין דבר ברור חדא דמחלוק' ישינה היא בין הא"ז ורש"י דלרש"י כיון דשחיטה מטהרתה מיד נבילה אף שאינה ראוי לאכול ממנו יברך וכ"פ מהרש"ל ודעת הא"ז דאינו מברך כמבוא' בי"ד סי' י"ט ועיין בש"ע סי' י"ט דפסק כא"ז וכן הכריע הש"כ שם וכן עיקר דספק ברכות להקל שומעין וכן הכריע הט"ז בסימ' כ"ח אלא שנתעלם ממנו דברי מהרש"ל שפסק כרש"י וכבר הרגיש בזה ג"כ הפר"ח בקונטרס אחרון שלו סי' י"ט גם על בנו של בעל שער אפרים שהבין דברכות שחיטה מטהרת מידי נבילה ושגגה היא דשחיטה מטהרת מידי נבילה לכך ס"ל לרש"י דיכול לברך והוא פשוט ואף שפסק הפר"ח שם דאף שאינה אוכל ממנו מ"מ כיון שיכול לאכול ממנו כיון שאינה טריפה יכול לברך אליבא דכ"ע מ"מ נ"ל בכה"ג כיון שאסור לאכול מפני שבשבוע שחל בו ט' באב אין לו לברך וזה היא הכירא שלא יבא לאכול ממנו מ"מ אם יוכל לקיים ממנו לשבת או ליתן ממנו לחולה וכה"ג יש לו לברך ג"כ על השחיטה כן נראה לי הקטן יעקב: שאלה לז אם יש לברך על קערשין שחורות ואדומו' שטעם א' להם רק שהם משונים במאי איתן אי חוזר ומברך זמן או לא: תשובה אף שלכאורה דין זה פשוט וערוך לפנינו בש"ע סי' רכ"ה סעי' ד' בש"ע ובהג"ה ששני מיני גודגדניות כגון וויינקש"ל וקירש"ן וכו' משמע דוקא אלו שמשונין נמי בטעמן שוויינקש"ל המה חמוצין וקירש"ן מתוקין משמע אבל בשני מיני קירש"ן מתוקין כמו פליי"ש קירש"ן