שבות יעקב חלק ב יב

סודר של ספרי' על ברכיו והתחלת מרחץ משיפשוט לבושו העליון והתחל' בורסקי משיקשור בגד על כתיפיו והתחלת דין משיתעטפו הדיינים וכו' יע"ש הרי להדיא מבואר דבכל הדברים הוי התחלת משיעשה איזה הכנה לדבר ולא שיתחיל לעשות גוף הדבר שיתחיל לספר או לרחוץ ומ"ש עוד שם בתשובת הנ"ל וז"ל ועוד מניין לו לומר שזה יותר מצוה דהיינו להד' אחר מנחה אחרת טהור' וכו' הדברים פשוטים לפי סוגית הש"ס דודאי לבייש פני אדם שיש לו בושת בודאי אין לבייש אותו בית אב או משמר אי לאו דטומאה דחויה היא בציבור כי גדולה בושה אבל לענין הקרבת עומ' טמא שבידו יש לדחות אותה היכא דאיכא מנחה טהורה אף שאינו מזומן כדי לעשות מצוה מן המובחר אלא ודאי דאמרינן כיון שהתחילו לא יפסקו משום מצוה מן המובחר ותו כתב שם בתשובה וזה לשונו אדרבא אפכא מסתברא טומאת הגוף הוא בכרת וטומאת בשר אינו אלא בלאו עכ"ל אשתמיטת' ליה סוגיא דש"ס דחולין דף ק"א ע"א אמר רב אשי מאן לימא לן טומאת הגוף חמורה דלמא טומאת בשר חמורה דאין לו טהרה במקוה ע"כ לכן משו' מצוה מן המובחר כיון דליכא שיריי' לאכילה וקרבן ציבור נקרב בטומאה ממילא אינו עובר עבירה כלל משא"כ כשיש שיריים לאכילה דאז אינו נאכל בטומאה והוא פשוט נמצא מ"ש שם בתשוב' והנה רב נחמן סותר דברי החכם אין לזה סתירה כלל וכדאמרי' שם הי' פקח ושותק תו כתב שם ומאי שהבי' מהתחילו אין מפסיקין דתנן בפ"ק דשבת אין להם ענין לכאן דהתם מצוה מתקיימת כתיקונה לכך לא אטריחוהו רבנן ע"כ כל דבריו בזה תמוהין הלא מ"מ מצוה מן המובח' להיו' מן הזריזין להתפלל תיכף עם הציבור כשהגיע זמן ואף גם פן ואולי יצטרך אח"כ להתפלל ביחיד אפ"ה לא מטרחינן כיון שכבר התחיל אפילו בדבר רשות וכ"ש בדבר מצוה הרי הראיות שהבאתי הם ברורות וראוין למי שאמרו ומה שהביא שם בתשובה ראיות לחלק הסותר מהאי דסוף פרק מי שהוציאו לו מהאי דקופת ומקרבן פסח אין לו דמיון כלל דההם שניהם מוכנים לדבר זה כמו זה ולא עשה שום הכנה בזה יותר מזה לכן המובחר או הראשון קודם והא פשוט והאריכות בזה אך למותר שמן שבנר ומ"ש עוד שם בתשובה שאשתמיט תלמוד ערוך בפ"ק דשבועות גבי פרה אדומה מצא אחרת נאה הימנ' ניפדת ובאמת לא נעלם מאתי מסקנת הש"ס שם שאני פרה דדמיה יקרים ופרש"י מש"ה לב ב"ד מתנה עליהם וא"כ ליכא למילף מינה במקום דליכא תנאי כלל גם מה שהביא שם ראיה מהאי דשבת פרק ב' ובהתכלת בהא דמתירין הציצית מבגד לבגד לא דמי כלל דהתם נעשה כבר בבגד ישן מצוותו בפע' וכי מחוי' לעשו' בזה הבגד לעול' ודרך ב"א לשנו' לבגדיה') מישנים לחדשי' דרך לבישה ואין כאן ביזוי מצו' כלל כמו כאן שדוח' מצותו לגמרי שהוכן בו בפעם הזאת משא"כ התם כבר נתקיים בו מצוותו פעם אחת ומה שכתב עוד שם מהאי דגדול מברך אין צורך להשיב עליהם דודאי כבודו של גדול והברכה עצמו עדיפא בגדול וכשגדול נותן רשות לקטן לברך הוא ג"כ כבודו של ברכה שמתכבד ע"י גדולים וק"ל ומה שהביא שם עוד ראיה בדין זה מתרומות הדשן בענין קידוש לבנה אין סתירה לדין זה כלל ועיין בתשובתי סי' ל"ד שם מבואר דין זו לאורך ע"ש ומה שהביא מספר חסידים אין צורך להשיב עליהם דהתם כיון שכל הספר כתקונה ויריעה חדא כתובה שלא כתקנה הוי כמנומר להכי צריכין להסיר היריעה כלל הדבר אין אני רואה שום סתירה קיימת ואמת ליעקב תתן הקטן יעקב: שאלה לא במקום שהשמן זית ביוקר ושאר כל השמנים בזול כיצד יש לנהוג בנר חנוכה זאת ועוד אחרת דברי מג"א בסי' תרע"ג תמוהי' שכת' בס"ק ב' נ"ל דאפי' לאכול אסור אצל נר חנוכ' וכן משמע ס"' תרע"ח דאם לא כן יקנה נר חנוכה וידליקנה בביתו ויהי ג"כ שלו' בית אלא על כרחיך כל תשמיש אסור והכי נהוג ובאמת הוא עצמו כתב בסי' תרע"ח ס"ק ב' דיקנה נ"ח ויאכל אצלו יע"ש. תשובה נ"ל אע"ג דשמן זית מצוה מן המובחר מ"מ אם הוא ביוקר נראה דעכ"פ ליל ראשון ידליק בשמן זית וכן בכל לילה יתן בנר הנוסף שמן זית ושאר נרות בשאר שמנים שהם בזול כיון דעיקר המצוה הוא רק על נר אחד ושאר נרות הוא רק מצוה מהדרין מן המהדרין בשאר שמנים סגי ומה"ט מי שתפוס בין עכום ואין יוכל להדליק נרות ידליק בכל לילה אחת כתשובת ש"א סי' ל"ט ואין לדמות דבר זה למה שאמרו בגיטין גידוד חמשה מחיצה חמשה וכו' וכיון דכאן עיקר מצוה רק בנר א' גם אין הדבר ניכר כל כך בשעת הדלקה וכל השמנים כשירי' כנ"ל דלא יברך רק על הנוסף בשמן זית שהוא מצוה מן המובחר ודברי המ"א סי' תרע"ג יש לפרש בענין שלא יסתור דברי עצמו כלל דודאי דעת המחבר ורמ"א בסי' תרע"ה שלא כתבו אם אין ידו משגת יקנה נר חנוכה וידליק נ' בביתו בביתו ויצא ידי שניהם אלא ודאי דסביר' דאסו' לאכול אצל נר חנוכ' א"כ שפיר מייתי ראיה בסי' תרע"ג מדעת הש"ע ורמ"א דס"ל ג"כ שאין לאכול אצל נר חנוכה אבל מ"מ לדינא דעת המ"א בסי' תרע"ח נגד דעת הש"ע ורמ"א ולפסוק דאע"ג דאסור לאכול בנר חנוכה מ"מ בכה"ג שאין לו והוי כאי אפשר בענין אחר דהוי כשעת הסכנה שמניח על שלחנו ודי' וזה שכתב המ"א בסי' תרע"ח ואפשר דבזמן הזה וכו' והוא דעת הכרעת עצמו נמצא דדברי המ"א נכונים בלי פקפוק נ"ל הקטן יעקב: שאלה לב הלכה למעשה בדין נר חנוכה של שעוה שנתערב' בשאר נרות כיצד יש לנהוג אי לבטל אותם ברוב כדעת הט"ז סי' תרע"ג ס"ק ה' שהשיג על בעל תרומות הדשן בסי' ק"נ או נימא דאין לזוז מדברי ת"ה שהוא רב מובהק ומפורסים ופסק כן בהג"ה ש"ע: תשובה הנה אף שראיתי בתשוב' פני' מאירות שאלה צ"ח שטרח ליישב ולקיים דברי התרומות הדשן ולהציל מהשגת הט"ז ובאמת בחנם טרח וירד להציל ולא הצילו כלל דמ"מ מאי ראיה מייתי מחתיכת חטאת טמאה שנתערבה בחטאת טהורה משום דלא הוי חתיכה הר"ל לאחר ביטול מש"ה אזלינן להקל וא"כ אכתי תקשה מאי כ"ש מייתי הת"ה להחמיר כיון דאם יתבטל הנר חנוכה לא יהיה חתיכה הראוי להתכבד אזלינן ג"כ להקל אע"ג דיש לחלק דשאני התם דגם קודם הביטול אינה ראוי להתכבד מ"מ אין ראיותיו מוכרחים ואין זה בכלל כל שכן שהעתיק הט"ז בשם התרומת הדשן ומה שהוסיף שם בתשובת הנ"ל וכתב וז"ל וראיה מפורשת מפרוסת של לחם הפנים שנתערבה במאה פרוסת של חולין דלא בטול וכתבו תוספות אע"ג דבעלמא אמרינן דוקא ככרות של בעל בית חשיבי אבל לא פרוסות מ"מ לח' הפנים חמיר טפי וראוי להתכבד כככרות של בעל הבית וע"כ צריכין אנו לומר דאין חשיבתן מחמת סולת נקיה דא"כ לתני תנא דפעמים פרוסת נמי דבר חשוב היכא שהן מסולת נקיה אלא על כרחיך מחמת חומרא דקדשי' הוי חשוב ולא בטילה אע"ג כשיבטלו לא יהיה ראוי להתכבד אפילו הכי אזלינן בתר מעיקרא הוא הדין בנר חנוכה עד כאן לשונו: הנה באמת אין זו ראיה כלל דודאי כוונת התוספות משום שסולתן נקיה מאוד שמנפין אותו באחד עשר נפה ומכ"ד סאין מוציאין רק כ"ד עשרון כמבואר בהרמב"ם פ"ה מה' תמידין ולהכי לא תני פרוסת שהוא מילתא שאינו מצוי כלל לעשות כן ועי"ל דמשום הכי הוי ראוי להתכבד משום חיבוב הנס שנעשה בלחם הפנים שהוא חם ביום הלקחו נמצא דדברי הט"ז עדיין הם עומדין במקומן אכן אחר שעיינתי בדברי התרומות הדשן עצמו ראיתי שדבריו נכונים בלי פקפוק כלל והט"ז שגג בזה וגרם לו שלא העתיק דברי הת"ה כהווייתן או שנוסחא מוטעת נזדמן לבעל ט"ז כי בוודאי על זה אין צריך ראיה כלל דאזלינן בתר מעיקרא כיון שקודם ביטול מקרי ראוי להתכבד אף דלאחר ביטול לא יהיה ראוי להתכבד מ"מ איך יתבטל כיון שבשעת הביטול הוי ראוי להתכבד ודאי דראוי להחמיר ולא יתבטל דהא אפילו אם בשעת הביטול לא היה ראוי להתכבד כגון בשר נבילה וכיוצא בזה אפ"ה הסכמת הש"ס והתוספות והרא"ש וכל הפוסקי' דאזלינן לחומרא כמבואר בי"ד סי' ק"א כיון דלאחר הביטול יהיה ראוי להתכבד מכ"ש להיפך אם לאחר ביטול לא יהיה ראוי להתכב' מ"מ כיון שבשעת הביטול הוא ראוי להתכבד איך יתבטל ועל דבר זה א"צ ראיה כלל רק שבעל תרומת הדשן שם רוצה להביא ראיה שלא תימא דנר חנוכה לא מקרי דבר שבמנין כלל אף שמדליקין במנין מ"מ כיון דכנגדן בנרות של חול היו נמכרין בחנות בלי מנין רק במשקל לא מקרי דבר שבענין מזה מייתי ראיה החתיכה של חטאת דבטילה אע"ג דכנגדן בחתיכות של חול הוי ראוי להתכבד אפ"ה כיון דכמו שהן חטאת לא הוי ראוי להתכבד לא קודם ביטול ולא אח"כ בטילין אף שכנגדן בחול הוי חתיכ' הראוי להתכבד אפ"ה הולכין להקל א"כ כ"ש איפכא ראוי להחמיר אם הן דב' שבמנין אף שכנגדן בחול לא מקרי דבר שבמנין נמצא שדברי תרומת הדשן נכונים בלי פקפוק כי כל זה פשוט וברור בדברי תרומות הדשן לכל מעיין בצדק והט"ז לפי שלפום רהיט' לא העתיק דבריו כהוגן לכן השיג עליו ולא דק: שוב ראיתי עוד שם בתשובת פנים מאירות שכתב וז"ל וע"מז כתב הט"ז וז"ל אמנם נ"ל דאם הנר חנוכה קבוע במקומו ונתערב שם עם ב' שמשי' דאינו בטל כיון דקי"ל כל הקבוע כמחצה על מחצה דמי עכ"ל הט"ז ולא זכיתי להבין דבריו מאי קבוע שייך כאן דקבוע דאורייתא היכא דאיסור ידוע וניכר במקומו וכו' ובאמת הדברים מובני' כפשוטו כיון דנר חנוכה קבוע במקומו הראשון וכן שני השמשי' אלא שהוא אינו יודע איזה היתר ואיזה איסור דהוי ג"כ קבוע כמו ט' חניות מוכרין בשר שחוטה ואחד בשר נבילה אלא שהמקולין נתערבו שהוא אינו יודע איזה טריפה מקרי ג"כ קבוע וכמבואר מדברי הפוסקי' בי"ד עיין בש"כ סי' ק"י ס"ק י"ד וס"ק י"ז וכ"ט ועיין בספרי מנחת יעקב כלל מ"ג ס"ק מ"ו שכן דעת ראשונים ואחרונים הוא ברור עוד ראיתי שם בתשוב' הנ"ל סי' מ"ז שכתב וז"ל וקשיא לי טובא דהטור פסק בא"ח סי' תרע"א דמצות נר חנוכה להניח למטה מעשרה והסוגיא הוא דעת רבינ' אליבא דר' יהודא שס"ל אם הדליק הבעל הגמל בנר חנוכה פטור משום דאי אפשר לאנוחי למעלה מגמל ורוכבו ובח"מ סימן תי"ח פסק כרבנן דאף בנר חנוכה חייב מכלל דס"ל דמות' להניח למעלה מהגמל ורוכבו ולע"ד נראה דמעיקרא לא קשה מידי דהטור ס"ל לפי מה דאיתא בברייתא שם בב"ק ד' ס"ב ר' יהודא פוטר מפני שהוא ברשות מכלל דפליגי רבנן דאע"ג שברשות אפ"ה חייב דה"ל לשמור שלא יזיק דאי עיקר פלוגתייהו יהיה אי מותר להדליק למעלה מעשר' הוי ליה לר' יהודא לומר בפירוש עיקר טעם פלוגתא לפי שאסור להניח למעלה מעשרה וגם איך קאמר הש"ס זאת אומרת שלא אליבא דהלכת' אלא ודאי דבהא פליגי רבנן וק"ל כנ"ל הקטן יעקב: שאלה לג בחזן אחד שכבדו אוזן משמוע אלא אם כן שצועקין מאוד שאז שומע וקרא את המגילה לפני הציבור בקול בינוני שנראה שהוא עצמו לא השמיע לאזנו אם יצאו הציבור בקריאה זו כיון שמ"מ הוא אינו חרש גמור או לא: תשובה לכאורה היה נראה פשוט דלא יצא הציבו' בקריאת המגילה זו כמבואר פשוט וערוך לעינינו בש"ע סי' תרפ"ט דחרש