שבות יעקב חלק ב יא

ולא יפסידנו קודם לרגל שלשים יום ופליגא בטעמא דמלתא רב ושמאל והפוסקים פסקו לחומרא דאפי' בחנם אסור כמבואר בא"ח סי' תקמ"ז ובי"ד סי' שמ"ז מ"מ נראה לי דבין לרב ובין לשמואל דוקא על מתו דמריר לבו טובא ויש חושש לרב שיוצא כל ממונו מה שהכין לכבוד הרגל ולשמואל לפי שאין המת משתכח מן הלב ואתי למספד ברגל אבל אם אינו מתו רק שמספידו בשביל כבוד תורתו אינו מתעורר ההספד בלבו כל כך ולא חיישינן ועוד י"ל דכבוד תורה דוחה כבוד הרגל בכל ענין כי אין מועד בפני חכם וכדי שלא להוציאך חלק אביא לך ראיה ברור' ממ"ש הטור עצמו בי"ד ס"ס שמ"ד והוא מת"ה וז"ל חכם ואלוף וגאון מכניסין אותו לבה"מ וכו' ולזמן ישיבה סופדין אותו כל ישראל הקרובי' והרחוקי' לפי כבודו בחדש אדר ואלול וכתב הב"י שם בחדש אדר ואלול מנהגם היו להקבץ רוב עם מישראל בב' חדשים אלו לשמוע דיני פסח באדר ודיני ר"ה ויום הכיפורים וסוכות באלול וזה שבת כלה ובאותו קיבוץ מספידין אותם עכ"ל הרי להדיא דמותר להספיד לחכם וגאון קודם לרגל תוך ל' ואין כאן בית מיחוש כנ"ל הקטן יעקב: שאלה כו מקו' ששוחטין אצל עכו"ם ומנהג השוחט לרשם על הבשר אותיות בסכין היינו יום השחיטה וכה"ג אם מותר לעשות כן בי"ט או לא ותו יש לי לשאול במת שמת בי"ט ראשון של פסח ולא היו מניחין לקברו בי"ט מפני יום איד שלהם עד מוצאי שבת שהוא יום שלישי למיתתו כי הי"ט חל ביום ה' וי"ו אם יכולין לטהרו ביום טוב שני מפני חשש סרחן שלא יוכל לטהרו במוצאי שבת הלילה מפני כן גם ישימו בארון שלם כדרכם גם אם אין חשש שלא יקברו בליל' ליל מוצאי שבת: תשובה על דבר לכתוב בסכין על הבשר בי"ט נ"ל דשרי דהא הוי צורך אוכל נפש ולהדיא אמרינן בפ' אין צדין דף כ"ח ע"א אמר רב הונא מותר לעשות סימן בבשר כי הא דרבה בר בר הונא מחתך לה אתלת קרנתא וכן פסק הרמב"ם פ"ג מה' י"ט ובא"ח סי' ת"ך ואף דיש מקום לבעל דין לחלוק ולומר דדוקא סימני ורושם בעלמא מותר כהא דמחתך אתלת קרנתא משא"כ כתיבה בסכין על הבש' זה אינו דהא עיקר כתיבה דאסור בשבת הוא משום רושם כדאיתא להדיא בשבת פרק הבונה דף ק"ג ע"א אמר ר' יוסי לא חייב שתי אותיות אלא משום רושם שכך כותבין על קרשי משכן ע"כ ואף דאין הלכה כרבי יוסי בהאי מתני' רושם הוי תולדה דכתיבה וכדאיתא בהרמב"ם פי"א מה' שבת וכתיבה על הבשר לא הוי דרך כתיבה בכך ולא עדיף מרושם בעלמ' ובאוכל נפש בי"ט יש להתיר שלא נמנעי' משמחת י"ט מ"מ אם אפשר לשנות שלא יהא כעובדין דחול שפיר דמי ועל דבר המת לטהרו ולשומו בארון מפני חשש סרחון נ"ל דשרי בי"ט שני אע"ג דלא יוכל לקברו מ"מ כיון שמשימו תוך הארון הוי כמקצת קבורה כדאיתא בסנהדרין פ' נגמר הדין כי קבור דלעבד לו הארון וכה"ג מצינו בי"ד סי' שע"ה סעי' ד' דבמקום אונס סתימת הארון הוי כקבורה ממש יע"ש וע"ד אי רשאין ליקבור בלילה פשוט הוא דמשום איזה צורך מותר לקבור בלילה ורבקה הוציאו מטתה בלילה כדאית' במדרש וממנה יש ללמוד בכל המתים היכא שיש צורך בדבר כן נראה לי הקטן יעקב: שארה שאלה כז אם יש עיקר וטעם למנהג למקצת אנשים שאוכלים בראש השנה המוציא בדבש גם התפוח והלא באחד סגי. תשובה גם אנכי הרואה ראיתי שנוהגין כן וכן נוהגין בבית חמי זקיני הגאון זצ"ל ואחריו כל בית חמי הגאונים ובודאי צריך להיות מנהג ותיקון כי לא היו דרכם לשנות ממנהגם ראשונים כלל ולזוז מפסק הש"ע ובאמת הלבוש בא"ח סימן תקפ"ג כתב וזה לשונו ומנהג אשכנז מטבילין פרוסת הבציעה בדבש ויש נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש עכ"ל משמע דבחדא מנייהו סגי אבל לעשות כדברי שניהם הוי ככסיל בחושך ח"ו אכן כד מעיין שפיר יראה דשפיר עבדי כי מהרי"ל כת' וז"ל מנהגא הוא לאכול אחר קידוש בראש השנה תפוחים מתוקים בדבש ומהר"י סג"ל היה מברך בורא פרי העץ על התפוח ולא יותר ואמר איכא דעות אם הדבש עיקר או התפוח והסכים בדעתו ושהתפוח הוא עיקר וכו' ע"כ ובאגודה מצאתי ראיתי בראש השנ' דמשמע שמברכין אדבש גם כן ועיין בשיורי כ"ג לא"ח בהגהות הטור ס"ק א' האריך בזה לענין הברכה וכדי לצאת ידי כל הדעות ושלא להכניס עצמינו לספק ברכה שאינה צריכה לכן אוכלין המוציא עם הדבש והתפוח ביחד וכיון דנאכלת עם הפת דאז נפטר אליב' דכולי עלמא בברכת המוציא כמבואר בא"ח סי' קע"ז אך המון עם שלא ידעו טעם ומקור יסוד של המנהג על מה הוטבע על כן עושין פירוד בין הדביקים ואוכלין המוציא לבד עם דבש גם התפוח בפני עצמו וטעות הוא בידם כי שניהם כאחד טובים דוקא דאז ניצול מחשש ברכות הספק כנ"ל הק' יעקב: שאלה כח איזה אנשים שצובעין לולבי הישיני' שיש להם בעלה ירוק כדי שיהא נראה כאלו הוא לולב חדש אי איכא בו חשש איסור דבל תוסיף דהוי כמין אחר ומוסיף על הד' מיני' וכדאיתא כה"ג בא"ח סי' תרנ"א גם מקצת אנשים שלוקחים הדסים לחים הגדילים במדינתם עם הדסים יבשים כדי לצאת ידי ספק לשבות יעקב חלק (ראשון סי' ל"ו לית ביה ג"כ חשש דבל תוסיף): תשובה הנה בודאי אי אמרינן חזותא לאו מלתא היא וכמבואר בש"ס ב"ק דף ק"א פשיטא שאין כאן חשש דבל תוסיף וכבר הארכתי בזה אי חזותא מילתא היא או לא בספרי מנחת יעקב כלל ע"ד ס"ק ה' וע"ש ומה לי לכפול הדברים אלא אפי' אי נימא כמ"ד חזותא מילתא היא בשאר דברים מ"מ אין כאן משום בל תוסיף כיון דלא נקרא על שם הצבע שם אחר רק לולב הירוק וכדרכו להיות כשהם חדשים והוא רק הידור מצוה אין בו משום בל תוסיף וכדאמרינן בסוכה דף ל"ז כל לנאותו אינו חוצץ וגדולה מזו מצינו ומבואר בא"ח סי' ל"ט ול"ג גרסינן גבי ציצי' ורצועת התפילין שמותר לעשות מאיזה צבע שיהיה אף שאין דרכן בכך ואין כאן חשש בל תוסיף אלא ודאי מטעם שכתבתי דמ"מ נקראים ציצית סתם ורצועת סתם לא ע"ש הצבע וכן הוא בפ"ז דמקוואות משנה ג' ע"ש דמה"ט מי צבע אינן פוסלין וה"ה כאן בלולב והוא רק הידור מצוה ופוק חזי מה עמא דבר והוא היתר פשוט לע"ד ועל דבר הלוקחים הדסים חדשים עם ישינים כדי לצאת ידי שניהם לדעתי לא שפיר עבדי דאיכא גזירות הרואים בבל תוסיף אע"ג דהם מין אחד גם בתשובת פנים מאירות סי' ט' מפקפק בזה ועיין במ"א סימן תרנ"א ס"ק כ"ז דצריך כוונה וזה מכווין רק לצאת בא' איזה שהוא נכון על פי הדין והכי קי"ל לענין חליצ' כשחולצין לאטר בשמאל וימין מ"מ מי דוחקני לכל זה וכבר כתבתי מעשה רב שעשה מוח"ז אף שבתשובת הר"צ סי' קצ"א השיג על דין זה אבל באמת כל מעיין ישפוט בצדק שאין דבריו מוכרחים כלל הנה מ"ש שם דיש חשש בהדסים אלו הישינים שהם הדס שוטה זו של כת הקודמין הוא וכבר הובא לידינו מארץ איטליא ג"כ הדסים שיש שלש שלש בקינא ומ"ש עוד שם וז"ל דאטו כל מיני ענבי גפן שווים וכו' הלא מהרי"ל נותן לכך סימן זה בגרעיני כדי לפסול שאר הדסים שאינם כענין זה גם מה שהביא שם מהא דאסא מצרא' כבר נתבא' כל זה בתשובת רמ"א והובא ג"כ בתשובתי שם גם כתבתי שכבר היה זה לעולמים שדן אחר כן לפני מוח"ז הגאון מהר"ש זצ"ל ולא רצה לשנו' המנהג כלל וכל המשנה על ידו תחתונה ונכון שלא לזוז מהוראתו אפי' זיז כל שהו' הק' יעקב: שאלה כט באחד שקנה אתרוג בהידור מצוה ובא אחר והזיקו אם שצריך לשלם לו כל דמי האתרוג מה שנתן בעדו או די מה שמשלם דמי אתרוג שאינו מהודר כל כך גם ע"ד הגשמים שנוטפין עדיין מאילנות בסוכתו אי צריך לילך לסוכה אחרת ביום השני: תשובה הא מילתא כבר אמורה בתשובת מהר"ם מינץ סימ' קי"ג דמי שגנבו או הזיקו אין צריך לשלם כי אם דמי אתרוג כשר אף שאינו מהודר וכדאיתא במרובה דף ע"ח ע"ב גבי עולה אכן כבר השיג עליו בתשובת מהר"צ סימן ק"ך ודבריו נכונים למאי דאיתא שם במרובה ד' ל"ד גבי עולה דאין יכול למכרו כדאיתא בפסחים דף פ"ט ע"ב ע"ש דבריו באורך משא"כ אם אין נמצא מי שהיה לקחו בדמים אלו אף שהוא היה מהדר מן המהדרים והוסיף מדיליה יותר משליש אפי' ואמרינן בריש פ"ק עד שליש משלו מכאן ואילך משל הקב"ה מ"מ בזה שייך לומר וגונב מבית איש דהדיוט ולא לגבוה אבל מה שהיה אפשר למכרו ודאי צריך לשלם דזה הוי היזק ממון הדיוט וצריך לשלם לו כל הזיקו וע"ד הגשמים שנוטפין בסוכתו נ"ל דאם יש סוכה כשיר' סמוך לביתו יש לילך בתוכו אבל אם יש טורח בדבר לא ילך ותמכתי יתידותי על מה שפסק בש"ע סי' תר"מ והוא מת"ה סי' צ"ג מי שכבה לו נרות בסוכה בשבת ויש לו נר בביתו מותר לו לילך לאכול במקום נר וא"צ לילך לסוכת חבירו שיש שם נר אם יש טורח גדול בדבר ע"כ והוא הדין ג"כ בנדון זה והוא פשוט הקטן יעקב: שאלה ל הנה אדוני מ"ו מתני' דמר מתנינא וראיתי בספרו שבות יעקב סימן ל"ז שפסק במי שמכווין להדליק נר חנוכה תמיד בזמנו עם שמן זית וכשכלה רגל מן השוק ובא להדליק ולא מצא שמן זית בביתו והתחיל להכין עצמו עם נרות של שעוה ותחבו אותן למקום הראוי להם ובתוך כך שרצה להדליק הביאו לו שמן זית אי יסלק ידו מן הנרות של שעוה וידליק בשמן זית שהוא מצוה מן המובחר ופסק שם שיגמור המצוה כיון שהתחיל כבר במצוה ע"כ תוכן דבריו שם בקצרה ועתה בא לידי שו"ת מהר"צ וראיתי בסימ' מ"ה שהשיג על דברי אדוני בדין זה ופסק להיפך כאשר יראה בדבריו שמה ע"כ נפשי בשאלתי איך אסמוך על זה למעשה כי בטוח אני בענותנותו הגדולה שאינו עומד על דבריו מעולם וכהא דרבא שאמר ברם וכו' על כן ישוב לי אדוני מלא דבר בזה: תשובה הנה באמת אינה מן הצורך להשיב על כל דבריו שם כלל כי כל עיקר הראיות שכתבתי שם בספרי היינו לומר שאין צריך לבזות מצוה ראשונה ולעשות מצוה מן המובחר דוקא וכמ"ש מהאי דפ"ק דשבת אם התחילו אין מפסיקין אבל אם רצ' להחמיר על עצמו ולהפסיק רשאי ואם יאמ' האומ' שזה אינו שהרי כת' המ"א בסי' רל"ב סעי' קטן ט' דכל הפטור ומפסיק נקרא הדיוט בשם הירושלמי יע"ש זה אינו דבגמרא דידן לא משמע כן אלא אפי' בתפלת ערבית קאמר שם בשבת דף ט' ע"ב כיון דשריא ליה המיינה לא מטרחינן ליה ומדקאמר לא מטרחינן ליה משמע דאי בעי למטרח מצי טרח וזכור לטוב וא"כ בזה נסתרים רוב הראיות שרצה לסתור שם דין זה מ"מ לא אוציאך חלק ותראה שאמת ליעקב תתן ולהשי' על כל עדר ועדר לבדו ראשית דבריו כתב וז"ל ואינו אלא תמה שהרי אף לפי דבריו כאן התחיל במצוה לאפוקי בנדון שלו לא התחיל במצוה אלא הכנה והזמנה בעלמ' עשה שדיבק הנרו' בכותל עכ"ל ודבריו עצמן תמוהין מאוד דודאי אין לך התחלה גדולה מזו והלא ש"ס ערוכה היא פ"ק דשבת שם שם והכי קי"ל כדאיתא בא"ח סי' רל"ג מאימתי התחלת תספורת משיניח