שבות יעקב חלק ב י

בזה ולא דק ואם יאמר האומ' מנא לך הא הנני אעתיק לך דברי תשובת הרשב"א וז"ל שאלת קדירה שבשל בה ישראל לצורך חולה שיש בו סכנה אם היא אסור' מפני שבשלה בה בשבת או עותרת מפני שאין מעשה שבת אסורין אלא לר' יוחנן הסנדלר ולא קי"ל כוותיה או דלמא אסורה כיון דאיכא למגזר שמא ירבה בה לצורך בריא עכ"ל השואל: תשובה דבר ברור הוא זה אליבא דכ"ע שהיא מותרת שאפי' התבשיל עצמו מותר לערב ואפילו לר' יוחנן הסנדלר לא אסיר אלא כשנעשה במזיד אבל לא בשוגג דהא קתני בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו ודוקא בשוגג באיסור הא לחולה שיש בו סכנה מותר ומצוה לבשל לו ואין כאן מעשה שבת דאיסור ולא אסר אפי' לר"י הסנדלר אלא במעש' שבת באיסור וכ"ש לר' יהודה וכ"ש לר' מאיר עכ"ל הרשב"א ומהדברים אלו הוציאו אחרונים המשמעות מתשובת הרשב"א לאסור הכלי היינו בבישלו במזיד שאסור לו התבשיל עולמית גם הכלי הבלוע ממנו אסור לו עולמית משא"כ למי שהתבשיל מותר לער' כגון במזיד ולאכל לאחרים אחר שבת גם הכלים מותרין וכן למאן דס"ל בשוגג אסור לו גם הכלים נאסר לו משא"כ לחולה מותר הכלי אליבא דכ"ע וכמ"ש והוא ברור וגדולה מזו נ"ל דאפי' בשלו בכלי חדש כגון שנעשה תבשיל ע"פ ציווי הרופאים לעשות דוקא בקדרה חדשה וכה"ג דאע"ג דבבישל ראשון הוא גמר תיקון וכמבואר בביצה דף ל"ג מפני שצריך לחסמן וכן מבואר בא"ח ס"ס תק"ב אפילו הכי הכלי מותר אחר שבת כמו התבשיל עצמו שנתבשל לחולה דמותר למוצאי שבת ה"ה הקדירה כנ"ל פשוט הק' יעקב: שאלה כב משרת אחד ירא אלהי' כשרבו קורא עליו בשחרי' הוא עומד בזריזות לעבודת רבו אם אינו עובר משו' הא דאמרינן בברכות במה חשבתו לזה ולא לאלוה פרש"י שהקדמת כבודו לכבודי: תשובה הנה לכאורה שאלה גדולה שאלת והוזכרו דברים אלו בתשובת הלכות קטנות חלק ב' שאלה ד' שפסק שיזהיר למשרתיו שירחצו ויברכו ברכת השחר ואח"כ יקראו קריאת שמע ואח"כ יעשה לו צרכיו דאל"כ נקרא במה ע"ש אכן כד מעיין שפיר נראה דכל זה הוא ממדות החסידות שהרב או אדונו יעשה כן ואל יקפיד אם אינו זריז קודם לזה לעבודתו אבל לדינא נ"ל דאין קפידא בהא דגרסינן שם בברכו' דף י"ד ע"א אמר רב כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל כאלו עשאו במה שנאמר חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא אל תקרי במה אלא במה ושמואל אמר במה חשבתו לזה ולא לאלוה מתיב רב ששת בפרקים שואל מפני כבוד ומשיב תרגומה ר' אבא במשכים לפתחו ע"כ הרי להדיא מבואר דאין איסור אלא במשכים לפתחו דוקא משא"כ אם פגע בו מותר לשאול ולהשי' מפני כבוד והיראה ומכ"ש בעבדו ומשרתו המשועבד לו דחיי' בכבודו ויראתו דליכא איסור כלל דהרי אמרו מורא רבך כמורא שמים אפי' אינו רבו בתור' מ"מ הוא אדונו ומשועבד ליראתו ומה"ט מצינו דהקילו חכמי' באומני' ופועלים בק"ש ותפילה שקורין בראש האילן ובראש הנדבך וכדאיתא בברכות דף ט"ז ע"א שלא לבטלן מעבודתן ומלאכתן ה"ה בזה וכבר אמרו גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתור' דהיינו בלאו דלא תסור שהוא דרבנן גם האי דעשהו במה אסמכתא בעלמא והוא דרבנן נדחה מפני כבוד ויראת אדונו ושלום ביתו עדיף להכי מדקדק רב וקאמר כל הנותן שלום לחבירו דוקא חבירו קאמר ולא אדונו או רבו ואפי' אי נימא דשמואל דאמר במה חשבתו לזה ולא לאלוה ופי' רש"י שהקדמת כבודו לכבודי כוונתו אפי' בעבדו נמי מטעם זה מ"מ הא קי"ל הלכתא כרב לאסורי ומכ"ש לפי דעת תלמידי' רבינו יונה בשם רבני' פרובנצי"א דדוקא שלום שהוא שמו של הקב"ה אסור אבל שאר מילי שרי וכן הסכמת הפוסקים והאחרונים כמבואר בא"ח סימ' פ"ט אין קפידא כלל נ"ל הק' יעקב: שאלה כג במדינות אלו שנוהגין לפרוס על החתן והכלה הטלית לחופה ע"ש ופרשת עלי כנפיך אי מחוייב החתן לברך אותו כשלובש אותו או נימא דאין כוונתו לשם מצות עיטוף בציצית רק לשם חופה ולא יברך גם מי שמניח תפילין במנחה אם יסיר' קודם תפלת מערי' או לא: תשובה הנה באמת לא עלה על דעתי שיפטור מברכה זו דמ"מ הוא לובש טלית מצוייצת וכן משמעות מהרש"ל בפ' כל הבשר סי' נ"ג דדוקא בטלית שאולה אין לברך עליו כשאינו לובש לשם מצות עטיפה רק לצניעות לעלות לתורה או לירד לפני תיבה ע"ש וכן הסכמת האחרונים וכן נוהגין לברך וכן פסק בפשיטות בתשובת הלכות קטנות חלק א' סי' כ"ב אכן בשיירי כ"ג סי' ח' בהגהו' ב"י ס"ק ה' כתב בזה דעות ומ"מ מסקנות דבריו שעיקר שצריך לברך מי שרוצה לצאת ידי כל הדעות יטול לזו טלית שאולה דאע"ג דלדעת הרא"ש יש לברך על טלית שאולה וכן פסק בש"ע בא"ח סימ' י"ד מ"מ הא הט"ז העלהו אסיק להלכה כמהרש"ל דאין לברך על טלית שאול' אף שהמ"א תירץ דאף שכתו' כסותך שפטור לעשות ציצית בטלית שאולה מ"מ רשאי לברך כמו הנשים וכ"כ גיסי הגאון בספרו אליהו זוט' דשכבר נעש' בו יוצא בו ומברך עליו וכ"כ בהלכה ברורה מ"מ אין זה כדאי לדחות דברי מהרש"ל דכמו דאין יוצאין בלולב ואתרוג של חבירו ביום ראשון דכתי' לכם משלכם ה"נ כתי' בטלית ועשו להם משלהם וגדילים תעשה לך כדאיתא להדיא בריש פ"ק דסוכ' דף ט' עיא להדיא ע"ש עוד כת' שם בהלכה ברורה על מה שכת' המגן אברהם בסי' י"ד ס"ק ח' על מ"ש בש"ע ומותר ליטול טלית חבירו ולברך עליו וכת' וז"ל וצ"ע בשלמא ליטלו שרי דניחא לאינש לעביד מצוה בממוניה אבל למה יברך עליו וכ"כ לקמן סימן תרמ"ט ס"ה בהג"ה עכ"ל המ"א וכת' בהלכה ברורה וטעות נזדקר לפניו דגם שם איתא דשרי' ליקח בלא ידיעת של חבירו עכ"ל ושריה ליה מריה דאין כאן טעות כלל שהוא הבין דמ"ש המגן אברהם אבל ליקח בלא דעתו אסור דהיינו דאסור ליטלו זה אינו דהא רמ"א מתיר שם להדיא אלא כוונת דבריו כמ"ש בתחלה אבל ליקח בלא דעתו אסו' לברך עליו דלהכי מדקדק רמ"א שם שלא כת' שיברך עליו אם נטלו בלא דעתו אף שעיקר נ"ל דדעת רמ"א ג"כ לברך עליו שהרי המקור דין שם הוא מת"ה סי' ק"ל ושם כת' להדי' לברך עליו מ"מ אין כאן טעות בדברי המ"א שהרי רשם שם וכאן זה על זה נראה פשוט כוונתו שבכיוון דקדק הרב שלא לברך אם נטלו בלא דעתו וכן נראה לי עיקר כמהרש"ל דאפי' דעת המברכים על טלית שאולה היינו כשלובש בשעת התפל' עם הנח' תפילין משא"כ בלובש בשביל צניעות לעלות לתורה וכיוצא בו וכן ינהג החתן אם אינו רוצה לברך וספק ברכו' להקל שומעין וכן נ"ל עיקר הק' יעקב: כד וע"ד שנשאלתי כיצד ינהוג עצמו בער' ר"ח שמניח תפילין למנחה וכן בער' ט' באב אי יסירם קוד' תפילת ערבית או יניחם עד אחר ק"ש ובדברי הפוסקים ראיתי שיש דעות חלוקת בזה: והנה מהרי"ל הלכות ט' באב בסדר התפלה כת' וז"ל מהרי"ל סג"ל היה חולץ תפלין שלו מיד אחר קדושה למנחה עכ"ל אכן הלחם חמודות ה"ל תפילין אות ע"ט על מה שכתב הרא"ש אבל למ"ד לילה זמן תפילין אין צריך לחלוץ ולפיכך בתשעה באב שמניחן תפילין בתפלת מנחה אין לחלוץ קודם תפלת ערבית ומה שהעם נוהגין כן לחלוץ אותם היינו טעמא דלאו כ"ע דיני גמירא וחכמי הדור אין להם להורות דהא אין מורין כן עכ"ל ובשכ"ג לא"ח סימ' ל' הסכים עמו וכתב שהוא עצמו הנהיג כן וכה"ג כתב בתשובת' הלכו' קטנות חלק א' סי' רנ"ח גם גיסי הגאון בס' א"ז סי' ל' העתיק דברי הל"ח אלו ובסי' תקנ"ט ס"ק ט"ו העתיק בשם מלבושי י"ט והניח בצ"ע דודאי מהרי"ל יודע זה עכ"ל ולע"ד נראה עיקר להכריע כדברי מהרי"ל לחלוץ מיד אחר סדר קדושה של תפלת מנחה דהאי גרסינן בס"פ הקומץ לפי גרסת הרי"ף אמר רבינא הוי יתיבנא קמיה דרב אשי וחשיך ולא סליק אמרתי ליה לשמרן קבעי למר א"ל אין וחזית' לדעתו דלאו לשמרן קבעי אלא קסבר הלכה ואין מורין כן וכ"כ הרא"ש בשם ספר התרומה וכן דעת הרמב"ם וכ"כ הב"י סי' ל' שכן דעת כל הפוסקים הרי דאפי' אם כבר הניחם צריך לחלצם אם לא שיכול לתלות דלשמרן קבעי דהיינו שהוא במקום שאינו משומר אבל אם הוא במקום משומר ומניחן בפרהסיא הוי כמורין כן דאל"כ למה לי למימר לשמרן קבעי מר הל"ל כיון שכבר הניח' אין לסלקן אלא ודאי דצריך לסלקן אם לא שנוכל לתלות דלשמרן קבעי ואין מקום לבעל דין לחלוק ולומר דהיא גופא גזירה דשמא ישן בהם ועכשיו נגזור נמי שמא יורה כן לכתחלה להניחן זה אינו דהא מסיק בטור וש"ע מי שהי' בא בדרך ושקעה עליו חמה מניח ידו עליהם כדי שלא יטעו הרואים ויבאו להניח לכתחלה בלילה וכן מבואר שם בב"י וכן נראה הסכמת האחרונים המגן אברהם והמגן דוד וכן נ"ל הקטן יעקב:. שאלה כה אונן בחול המועד אי יניח תפילין ביום ראשון או לא גם אי יצטרף לעשרה להתפלל וע"ד פלפול בעלי תריסן אי שפיר עבדי שהספידו לחכם הגאון תוך ל' לרגל או לא תשובה על דבר הנחת תפילין בחול המועד ביום אנינות הנה נ"ל פשוט דאין להניח ביום אנינות כלל אף שראיתי שהמ"א בא"ח סימן תקמ"ח ס"ק ה' כתב וזה לשונו ונ"ל דמניח תפילין ביום הראשון דהרא"ש כתב בפא"מ הטעם דאבל אסור בתפילין משום שהוא לו יום מר ואבל מעולל בעפר קרנו וזה לא שייך בח"ה דאין נוהג בו אבילות עכ"ל ואין דבריו מוכרחים כלל לע"ד דהא להדיא אמרינן סוכה דף כ"ה ע"ב אבל פטור מן התפילין והני מילי ביום הראשון דכתיב ואחריתו כיום מר וכיון שנוהג אנינות ביום ראשון גם קורע וחולץ כתף בחול המועד יום מר קרינא ביה ופטור מן התפילין ומ"ש הרא"ש ואבל מעולל בעפר קרנו לאו דוקא דעיקר הטעם משום יום מר כדאיתא בש"ס (והא דמעולל בעפר קרנו בכדי נקט שכן הווה הוא בכל אבילות) ולא מצא למכווין דעתו וכדאי' בתורת אדם להרמב"ן ובלא"ה דעת הרבה פוסקים שאין להניח תפילין כלל בח"ה א"כ כה"ג שב ואל תעשה עדיף ואפי' ביום השני אין להניח תפילין עד אחר הנץ החמה כמו בשאר ימות השנה כמבואר בי"ד סימן שפ"ח ועל דבר צירף עשרה הנה ברוקח סימ' שי"ו כתב וז"ל ואינו במנין עשרה ביום ראשון וכ"כ מהרי"ל ה"ל ט' באב דאין מונין את האבל למנין עשרה ביום ראשון בלבד וכתב בד"מ ס"ס שפ"ד וז"ל וכתב ב"י עוד דאבל מצטרף לעשרה אפילו ביום ראשון ודלא כמהרי"ל שכתב שאינו מצטרף ביום א' עכ"ל ומ"מ נ"ל דכ"ע מודו דקודם שנקבר המת דכיון שפטור מן התפיל' דאינו מצטרף כלל למנין עשרה וכן מוכח מדברי הכל בו הובא בב"י סי' שמ"א וז"ל ומותר לילך לבית הכנסת בשבת ואף בחול אינו אסור רק מאחר שאסו' להתפלל מה יעשה שם עכ"ל וכן הובא בהג"ה ש"ע שם סעיף א' ואם איתא דמצטרף למנין עשרה מאי קאמר מה יעשה שם הא יכול לילך לשם ולהצטרף אלא ודאי דאינו מצטרף וכן מצאתי בתשובת פרח מטה אהרן חלק א' סימן י"ט ובשכ"ג סימן נ"ה וכן עיקר ועל דבר שהיה פלפול בין בעלי תריסין אי שפי' עבדי שהספידו לחכם תוך שלושים יום לרגל הנה באמת גמרא ארוכה היא במועד קטן דף ח' ע"א לא יעורר אדם על