שבות יעקב חלק א צא

שותפתן אבל אם שמו מעות בשותפות להתעסק בהם לזמן אין אחד מהם יכול לחלוק וליטול זוזיו ולומר כל מה שאשתכר בהם יהי' שלי עד שיודיע לחברו או לשלש' שהם ב"ד ע"כ ומשמע מדבריו שכל אחד יכול לכוף לחבירו לחלוק אפי' בתוך זמן השותפות ואין זה כדברי הרמב"ם שכתב שכל אחד יכול לעכב מלחלוק תוך הזמן וכ"כ הראב"ד שאין אחד מהם יכול לחלוק תוך זמן ואם חילק בלא דעת חבירו והרויח או הפסיד הכל לאמצע כאילו לא חלקו וי"א שכל ההפסד שלו שחברו לא יערער על חלוקתו והוא בעצמו אינו יכול לערער ולבטל החלוקה שחלק הוא ולא נהירא לי שלא חלק אלא על דעת שהיה סובר שהחלוקה היתה כדין וכיון שלא היתה כדין יכול לבטלה עכ"ל הטור והנה לכאורה יש לדקדק בדברי הטור דמתחלה פסק בפשיטות דאם חלק בפחות מג' לא עשה ולא כלום בלי שום פלוגתא ואח"כ כתב פלוגתא דאם הרוויח או הפסיד וכו' ועוד דהוא כפל מדכתב לא עשה ולא כלום משמע דבין הרוויח או הפסיד הכל לאמצע וכמ"ש הב"י בספר ב"ה לדייק כן מדברי הרמב"ם וכ"כ הסמ"ע ס"ק מ"ז והב"ח שם וא"כ לאיזה צורך חזר וכתב אם הרוויח או הפסיד וכו' בשינוי לשון ה"ל לכתוב הפלוגתא זו מיד לעיל ותו קשה דלמה כתב הטור לעיל חלק בפחות מג' וכו' ולבסוף כתב אם חילק בלא דעת חבירו וכו' ולא כתב ג"כ אם חילק בפחות מג' אכן האמת יורה דרכו דמ"ש הטור אם חילק בלא דעת חבירו קאי אבבא זו דסיים ממנה בשם הרמב"ם והראב"ד שתוך זמן השותפות אין שותף אחד יכול לחלוק בלי דעת חבירו ובזה לא מהני דעת ב"ד כיון שהוא תוך זמן לכן שפיר כתב הטור על זה הלשון אם חילק בלא דעת חבירו אף שנעש' החלוק' בפני ג' לא מהני כיון שהוא תוך זמן לכן השותפת עדיין קיימת עד הזמן שקבע ואם הרוויח או הפסיד הכל לאמצע והיש חולקים ס"ל כיון שחלק תוך הזמן שלא כדין ההפסד הכל לעצמו והטור השיג עליהם אבל הטור שכתב תחלה אחד שבא לחלוק בלא דעת חבירו חולק בפני ג' זה מיירו בנשתתפו סתם או לזמן וכלה הזמן וכה"ג בעינן שכבר נתבטל השותפות וכל אחד יכול לחלוק אף שאין חבירו רוצה בכך אך שאין לחלוק בדבר צריך שומא אם לא שחבירו מרוצה בחלוק' זו או שנעשה הדבר בפני ג' הבקיאין בשומא וע"ז שפיר כתב הרמב"ם דאם חלק בפחות מג' לא עשה ולא כלום פירושו דהחלוקה בטילה אם הסחור' בעין צריכין לחזור ולחלוק ונ"מ ג"כ אם נתייקרה או הוזל הכל לאמצע אבל אם מכרו הסחורה והרוויח או הפסיד אח"כ במעות אין לזה על זה כלום כיון שכבר נתבטל השותפות לכן לא כתב כאן הטור כלום מהריווח וההפסד כדלקמן וכל זה ברור כוונת הטור (ותמה אני על גדולי אחרונים שלא הרגישו בכל זה) העולה מזה דדעת ר"י שבספר תמים דעים דמסתבר ליה דלא מצי תבע ליה בעד הריוח לאו דעת יחיד הוא אלא שהוא ג"כ דעת הרמב"ם והטור ואפשר דגם הרמ"א שהבין דעת הטור הכל בחדא מחתא מ"מ סובר דהא דהרוויח או הפסיד דהכל לאמצע היינו אם הרוויח או הפסיד בסחור' עצמו דוקא ולא שהרוויח אח"כ בממון מחלקו וכן הדעת נותנת כיון שמכר הסחור' זוזי כמאן דפליגי דמי כיון שכבר נתבטל השותפות וזה נרא' מדוקדק במקור דין זה שהוא לשון הש"ס פ' אלמנ' ניזונת שם דקאמר כי האי דהאי גברא דאפקידו גביה וכו' וקשה לכאור' מאי אתי לאשמעינן בזה דקאמר כי האי וכו' כיון דכבר פסקה למילתא ואמר דלא עשה ולא כלום משום דאמרינן מאן שם לה מאי איצטריך תו לומר כי האי וכו' אלא ודאי דאתי לאורוי דדוקא לענין זה לא עשה ולא כלום דאמרי' מאן שם לה היינו היכא דאייקר הסחורה גופא כי האי וכו' אייקר וכו' אבל אם מכר והרוויח באותו ממון לא אמרינן דהוא של יתומים והסברא שכתב בתמים דעים ומסיק כיון שלא נתכוון לגזול וכו' גם סברא זו אינו מוכרחת כלל דהא נתבאר בטח"מ סי' רצ"ב סעי' ז' בהג"ה בהפקידו בידו והרויח הנפקד בין היה לו רשות להשתמש בו או לא הריוח לעצמו ע"ש ועיין עוד בב"י סי' קע"ו שכתב ג"כ בשם תשובת הרשב"א דיש לומר דכל היכא דמתכווין לזכות לעצמו לא זכה בעל המעות ע"ש דמ"מ מידי ספיקא לא נפקא ויוכל המוחזק לומר קים לי ואף שלא נעלם מאתי מ"ש בתשובת מהר"א ששון סי' קי"ג וז"ל הן אמת דבשותפין צריך להתיישב באיזה אופן יקרא השותף מוחזק דהא אמרינן דבר הידוע בשותפות אין להם חזקה זה על זה עכ"ל מ"מ בנדון זה א"צ לפנים דמצי המוחזק לומר קים לי שאין זה דבר ידוע לשותפות שהרי הריוח אתי לאחר מכאן ולא הניח אותו הדבר לתוך השותפות רק הוא ריוח דאתיא מעלמא וגם לפי טענתו כבר נסתלק השותפות ואין לו חלק בריוח זה לגמרי: וגדולה מזו מצאתי בתשובת לחם רב סי' ק' דאפי' תוך זמן השותפות יכול השותף לומר קים לי כמאן דאמר יכול לחלוק תוך זמן ע"ש דבריו באורך וכ"ש לאחר זמן השותפת דיכול המוחזק לומר קים לי וכן משמע בתשובת מהרשד"ם חלק ח"מ סי' רט"ז שאעתיק לקמן יע"ש ואף אם יאמר האומר דבנשתתפו סתם וכה"ג אם חלק בלא ב"ד החלוקה לגמרי בטילה לדעת הרמב"ם והטור והשותפות קיימת כבראשונה כמסקנ' התמי' דעים מ"מ היכא דנשתתפו לזמן ועבר הזמן מיד שכלה הזמן לא הוי ממון השותפו' רק כפקדון אצלו ודאי פשוט דעת הרמב"ם והטור דהריוח מה שהרויח אח"כ בחלקו בממון הכל שלו וכן מבואר ומוכח להדיא מתוך מ"ש בתשובת מהר"מ אלשיך סי' קי"ז בשותפים שנשתתפו לזמן ואחר שעבר זמן השותפות ולא עשו חשבון אי יכול שמעון לומר אף אם עבר זמן השותפות כל זמן שלא עשינו חשבון ונתפרדנו איש מאחיו אתה משועבד לי והשיב וז"ל מדאיתא בטור סי' קע"ו שנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים השכר לאמצע וכתב הרמ"ה הא דאמרינן השכר לאמצע דוקא שלא קבעו זמן לחלוקתו א"נ קבעו זמן ועלה בו ריוח קודם שהגיע זמן חלוקתו אבל אם עלה בו ריוח אחר שהגיעו זמן חלוקתו שקבעו נוטלין לפי המעות ואפי' נזדמן ומכורה לאותו עסק ביוקר שנתייקר אחר זמן חלוקתו כל אחד נוטל לפי מעותיו עכ"ל הטור נראה דבשותפות לא אמרינן דכיון ששתקו אחר זמן חלוקתו נשאר הדבר כמו שהיה מקודם זמן חלוקתו שאם כן למה נשתנ' הדין במה שנתייקר' הסחור' אחר קביעת זמן ממה שהי' קודם לכן אלא ודאי נרא' דשותפות שאני כי אחר קביע' הזמן השיתוף נעש' כפקדון אצל מי שהסחורה בידו ומה שמתייקר הוא לכל אחד לפי ממונו: והטעם דאי שקיל וטרי שמעון בנכסי ראובן אפשר שיפסיד ולאו כל כמיני' דשמעון לאפסודי לראובן בלי רשותי' כיון דעבר זמן השיתוף ולא מחייבין ליה לראובן בהפסד מחמת שתיקותי' דאדרבא אמר אנא אקביעת זמן דשיתוף קסמכינא הלכך הוי כפקדון גבי' מה שהרויח שמעון במעות של ראובן כל הריוח של ראובן כדאיתא ברמב"ם פ"ז דמכירה ע"ש עכ"ל מהר"מ אלשיך ותשובה זו כהווייתו העתיק ג"כ בתשובת בני אהרן סי' ל"ה ונראה שמסכים עמו לדינא ולכאורה דבריו תמוהים מאוד כיון שעיקר היסוד הוא מספר הטור שפתוח לפניו ורוצה להוכיח מדבריו שאחר כלות זמן השותפות אף ששתקו ולא חלקו כלל נעשו כפקדון אצל מי שהסחורה בידו ומה שמתייקר הוא לכל אחד לפי ממונו ואי שקיל ומפסיד לאו כל כמיניה דשמעון לאפסודי לראובן בלי רשותיה זה תוכן דבריו ואיך טחו עיניו מראות שהרי הטור כתב להדיא לפי הבנת האחרונים להיפך דאפי' אם חלק בלא דע' חבירו אם הרוויח או הפסיד הכל לאמצע כאלו לא חלקו אלא ודאי פשוט דהוא מפרש דברי הטור דהא דאם חלק בלא דעת חבירו מיירו בחלק תוך זמן השותפות אבל לאחר זמן השותפות ודאי הוי כפקדון ולזה נוטין ג"כ דברי מהר"י מטראני בתשובה ח"א ס"י ק"מ ועכ"פ הכל מודים דמה שהרוויח בחלקו מעות שהכל שלו לבדו אחר זמן קביעות השותפת וחלק חבירו בסחורה או מעות הם רק אצלו כפקדון וא"צ בזה דעת חבירו דכיון שידע שכלה זמן השותפות עליו רמיא לבא לשותפו לחלוק עמו ואיהו דאפסיד אנפשיה שלא בא לזמן חלוקתו דהוי כהפקידו אצלו אף שלא נעלם ממני מ"ש הט"ז בי"ד סי' קע"ז ס"ק ל' דהמקבל עיסקא מחברו על זמן ואחר זמן פרעון התעכב המקבל אצלו את המעות ונתעסק ואין רוצה ליתן ריווח ממה שהגיע אחר זמן פרעון כי אומר שאחר זמן הזה המעות פקדון אצלו ופסק דכל שלא הודיע אף שכלה הזמן לא אמרינן דהוי המעות כפקדון גבי אלא אדעתיה דמעיקרא העסק בידו יע"ש דאי משום הא לא אריא דדוקא התם דעיקר המעות בתורת הלואה אתי לידו ועבד לוה לאיש מלוה מיד ככלות הזמן ה"ל להביא מעותיו לשלם ומדלא שלם אמרינן דדעתו כמעיקרא העסק בידו משא"כ בשני שותפים לריוח ולהפסד על שניהם מוטל ככלות הזמן לחלוק או לקשר בשותפ' מחדש וכל שלא קישרו מחדש המעות הוי כפקדון כדעת מהר"מ אלשוך וראיה לדבר ממ"ש התוספ' והרא"ש בסוגיא דריש ביצה דף ה' ע"א דחרמות שעושין לזמן כי עבר הזמן ממילא עבר וא"צ היתר וזה נרא' ג"כ דעת מהר"מ דיבוטן שאלה ט' שסיים וז"ל וכל זה אפי' שאין בשותפות דנדון דידן קביעת זמן שכן משמע מלשו' השאלה ואצ"ל אם היה השותפות לזמן וחלקו הסחור' בתוך הזמן בלא ב"ד דפשיטא דלדעת כל הפוסקים ז"ל אין חלוקת' כלום כיון שחלקו בלא ידיע' כולם בתוך הזמן השבח וגם ההפס' לאמצע עכ"ל משמע מדבריו דדוקא בשני נושאים אלו דינא הכי משא"כ לאחר קביעת זמן חולק בלא ב"ד ובלא דעת חבירו כדעת הר"מ אלשיך ובני אהרן בתשובותיהם העולה מזה דבנדון דידן היה אפשר לומר אפי' אם חלק הסחור' שלא מדעת השותפים היתומים וכל האפטרופסים והב"ד מ"מ יכול השותף לומר קים לי כדעת הפוסקים שסוברים כל שלא נתייקרה הסחורה עצמו הריוח שהרויח אח"כ לעצמו וכדעת ר"י שבתמים דעים ודעת הרמב"ם והטור הכי משמע וכ"ש שבנדון זה נשתתפו לזמן וכבר עבר הזמן דאמרינן דהשותפת בטל מאיליו והוי רק כפקדון כדעת גדולי פוסקים ראשונים ואחרונים שכתבתי ובר מן כל דין בנדון שלפנינו אין צורך לכל זה דהא הודיע הדבר לב"ד וגם השותף עצמו ואביו הם הם עיקר אפטרופסים של היתומים ולא חלקו הסחורה רק כל מעות שיבא מעסק השותפות נטל חלקו וחלק היתומים הלוה לטובתם ולפקח בעסק היתומים כאפטרופסים פשיטא דאין לפקפק בחלוקה זאת אף שלא הניח המעות ביד ב"ד כמבואר שם בח"מ סי' קע"ו כיון שהוא עצמו אפטרופס ואביהן של יתומים וראיה ואון לדברינו מצאנו גם לדבר זה אף שהוא דבר מבואר מעצמו מצד הסברא והוא בתשובת מהרשד"ם חלק ח"מ סי' רט"ז שכתב וז"ל ומכאן היה נראה שהדין עם שמעון מ"מ הדבר פשוט שאינו כן אלא שהדין עם לוי שהרי קודם לזה כתב הטור וז"ל אחד מהשותפים שבאו לחלוק וכו' בד"א שחלק פירות וכו' הרי לך שאפי' שבא לחלוק ושנגמר כבר זמן השותפות שהדין הוא שיכול לחלוק ואין חבירו יכול לעכב עליו עם כל זה אין יכול לחלוק אותו שרוצה לחלוק אלא בפני ב"ד או לפחות בפני שלשה הדיוטת הבקיאין בשומא וכ"ש שראוי לומר כן כאשר הנכסים ליתומים שאין יכול לחלוק השותף הנשאר אלא בפני ב"ד ולגלות את אזנם שרוצה לחלוק ולמסור הנכסים ביד ב"ד ואפי' תימא שכיון שהיה שמעון אפטרופס לא היה צריך למסור הנכסים ביד ב"ד מ"מ כדי ליטול חלקו היה צריך שיחלוק בפני ב"ד ואפי' ששמעון אומר שכבר עשה חשבון עם לוי אחיו והודה לדבריו שחלק שפיר מ"מ לא היה זה מספיק כיון שב"ד מנו לשניהם יחד שיהא אפטרופסים ועתה שמעון מסלק עצמו מן השותפת היה צריך לגלות אזני ב"ד וכ"ש שלוי מכחישו וכו' ועל שמעון להביא ראיה כיון ששמעון בא