שבות יעקב חלק א צ

שאלה קסא הני תרי גיסי שעשו שותפ' באיזה משא ומתן וכתבו בשטר שותפת שהשותפת יתקיים מעתה ועד עולם ומת אחד מהשותפין ועתה רוצה השותף לבטל כל השותפת באמרו כיון שמת אחד מן השותפין בטל השותפת והיורשים טוענין כיון שכתב בשטר מעתה ועד עולם השותפת מתקיים לעולם אף שמת אחד מהם גם אם יכולין היורשים לבטל השותפת או לא: תשובה דין זה מחלוקת ישנה בין רש"י ותוספת ר"פ הכותב דלדעת רש"י לשם פירש של עד עול' כל ימי חייו ולדעת תוספת נכלל ג"כ בחייה ובמותה יע"ש וכ"כ בתשובת בית יעקב שאלה וי"ו ודלא כתשובת מהר"א ששון סי' מ"ח ונ"ל פשוט דפלוגתא הוא במה דפליגי רב אשי ורבה בפ' מי שאחזו דאם מתנה תנאי בסתם דלרב אשי הוי כמפרש יום א' ולרבא בסתם כל ימי חייו משמע ופליגי הפוסקים אי הלכתא כרב אשי או כרבא וכמבואר בטור וב"י בא"ה סי' קמ"ג וא"כ י"ל דדעת רש"י לפסוק כרב אשי דבסתם הוי כמפרש לזמן מה כדרך לגדל פירות לכך איצטרך עד עולם לפרש כל ימי חייה קאמר משא"כ דעת התוספת כדעת הפוסקים כרבא דבסתם כל ימי חייה משמע וא"כ מפרש עד עולם בין בחייה בין במותה וכבר נתבאר בא"ה סי' קמ"ג דמסקנת הרא"ש וסייעתו דהוה ספיקא דדינא ובאסורא לחומרא ובממון קולא לנתבע ונראה שזה דעת הרא"ש בתשובה כלל וי"ו והובא בטא"ה סי' קי"ד בב"י מה שמחולק במקבל עליו לזון את חבירו סתם עם דעת הרשב"א והובא גם כן פלוגתא זו בח"מ סי' ס' סעי' ג' בהג"ה נראה דהרא"ש אזיל לשטתו ובזה מיושב גם כן מה שמקשה השער אפרים סי' קך"ט דף צ"ה ע"ב מסוגיא דש"ס דנדרים על הרא"ש בתשובה ובאמת לק"מ דהרא"ש אזיל לשטתו בסוגיא זו וכיון דמידי ספיקא דדינא לא נפיק ובממון קולא לנתבע א"כ יכול השותף לבטל השותפת והיינו דוקא אם כתב בשטר שותפת עד עולם אך אם כתב בשטר מעתה ועד עולם כתב בתשובת מהר"א ששון שם וז"ל דעד כאן לא קאמר רש"י ז"ל כן אלא כשאמר עד עולם דוקא אבל באומר מעתה ועד עולם מורה ודאי על אורך זמן רב כמש"ה ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם עכ"ל הנה אף דראייתו אינו מוכרחת כלל ולשו' המקרא לחוד ולשון בני אדם לחוד, מ"מ אף לסברתו ודעת התוספ' עצמם אפשר דבנדון דידן יכולין השותפי' לבטל השותפות מטעם אחר דהא היתומים יכולין לבטל השותפות שעליהם לא חל השיעבוד וכמה פעמים מצינו בלשון המקרא לך ולזרעך עד עולם לך ולבניך עד עולם ש"מ דאי לא אמר לזרעך דאין הבנים בכלל אע"פ שאמר עד עולם לדעת התוספ' וה"ה במעתה ועד עולם לדעת רש"י וכן מבואר ג"כ משלילות לשו' תשובת בית יעקב שם שאלה וי"ו ע"ש ובנדון דידן לא שיעבד את בניו רק ששיעבד עד עולם את עצמו ולא שיעבד את בניו וכן שותפו וא"כ כיון דהבנים יכולי' לבטל השותפות אם כן גם הוא יכול לבטל השותפות כי אדעתא דהכי לא נשתתף אם לא שמפורש בשטר היא וזרעו אחריו עד עולם ויש עוד מקום להאריך אך שאין הזמן מסכים עמדי מ"מ נ"ל דעכ"פ מידי ספיקא לא נפקא וכן משמע בתשובת שער אפרי' סי' קך"ט וא"כ אין יכולי' לכוף לקיי' השותפו' בע"כ כנ"ל הק"י: שאלה קסב מווינציא וז"ל יעקב היו לו שותפת עם שני בניו ראובן ושמעון ומת שמעון וחיים לנו ולכ"י שבק והניח בנים קטנים והעמידו ב"ד אפטרופסים ארבע אנשים דהיינו יעקב וראובן ועוד שני אנשים לפקח בענייני היתומים אף ששני אנשים אלו אינם דרים במקום שהם היתומים ונכסיהם רק כל הנכסים ביד יעקב וראובן הדרים שם ועשו האפטרופס' שותפת והתקשרות חדש על זמן מה דהיינו יעקב ובנו ראובן יקחו אצלם כל ממון היתומים להתעסק בהם ראובן בשותפת כי הוא המוציא והמביא כמשמעות הקישור שבניהם וככלות זמן השותפת הודיע ראובן לאביו שאינו רוצה עוד לקיים השותפת והודיע ג"כ להרב מדינה וכאשר יש לו הכל רשום בכתב אמת אך לשני אפסרופסים אחרים שלא היו עמהם באותו פעם במדינה לא הודיע גם להיתומים לא הודיע והציע דבריו בבירור גמור לפני אביו אביהם דכולהו והב"ד הטעם שאינו רוצה להודיע לפי שיש לחוש שיגיע עי"ז היזק גדול לכלל השותפים ועשה חלוקת שותפת מיום כלות הזמן בענין זה שעשה חשבון גמור כל מה שיש סחורה או מעות וחובות ששייך לשותפת וכן מה שחייבים השותפים לאחרים וכל הממון מעסק השותפת שיבאו ישלמו החובות והמותרות יחלקו כפי החלוקה אשר ביניהם והחלק שיהיה שייך ליתומים יתעסק בו כאפטורופס שעוסק והלוה לטובת היתומים ועכשיו רוצים היתומים לעורר כיון שלא נעשה החלוקה בב"ד ובידיעות כל האפטרופסים והיתומים ילמדנו מ"ו אם יש בדבריהם ממש או לא: תשובה עיקרא דהא מילתא הוא מהאי דגרסינן בפ' אלו מציאות דף ל"א ע"ב איסור ורב ספרא עביד עסקא בהדי הדדי אזל רב ספרא פלג ליה בלא דעתיה דאיסור באפי בי תרי אתא לקמי דרבה בר רב הונא א"ל זיל אייתי תלתא דפלגת קמייהו אי נמי תרי מגו תלתא א"נ תרי סהדי דפלגת באפי תלתא א"ל מנא לך הא א"ל דתנן אם יש שם ב"ד מתנ' בפניהם אין שם ב"ד בפני מי יתנ' שלו קודם (ופרש"י אלמא אין כח להפקיר ממון זה אצל זה בפחות משלשה) א"ל מי דמי התם דמפיק ממון מהאי ומותיב להאי בעינן ב"ד אבל הכא דידיה שקלי גילוי מילתא בעלמא בתרי סגיא תדע דתנן אלמנה מוכרת שלא בב"ד א"ל אביי ולאו איתמר עלה אמר ר"י בר מניומי אלמנה אין צריכא ב"ד של מומחין אבל צריכא ב"ד של הדיוטת ע"כ ובפ' איזהו נשך דף ס"ט ע"א איתא הני תרי כותאי עביד עסקא בהדי הדדי אזיל חד מינייהו פלג זוזי בלא דעתיה דחבריה אתי לקמיה דרב פפא א"ל מאי נפקא לך מיני' הכי אמר רב נחמן זוזי כמאן דפליגי דמי לשנה זבין חמרא בהדי הדדי קם אידך פלג ליה בלא דעתיה דחבריה אתי לקמי' דרב פפא א"ל מאן פלג לך א"ל קחזינא דבתר דידי קאתי מר א"ל כה"ג ודאי צריך להודיע זוזי מי שקיל טבי ושבק חסרי חמרא כולי עלמא ידעי דאיכא דבסים ואיכא דלא בסים גופא אמר רב נחמן זוזי כמאן דפליגי דמי הני מילי טבי וטבי תקולי ותקולי אבל טבי ותקולי לא עד כאן הרי מבואר מתוך סוגיות אלו שסחורה וכה"ג דבר שצריך שומא אין לחלוק אלא בב"ד והכי קי"ל כדאיתא ברמב"ם פ"ה מ"ה שלוחין ושותפין דין ט' ובטח"מ סי' קע"ו ואם עבר וחלק שלא מדעת חבירו השותף וב"ד אינו מבורר לכאורה מתוך סוגיות אלו להדיא מה דינו אי נימא דוקא אם הסחורה עצמו עדיין קיימת אזי החלוקה בטילה וצריכין לחזור ולחלוק בפני ב"ד משא"כ במכר השותף חלקו מה שעשוי עשוי רק ישבע שחלק שוה בשוה או נימא דלגמרי החלוקה בטילה וכאלו לא חלקו דמי והשותפת קיימת: אכן הרמב"ם שם בפ"ה מה' שותפין והטח"מ סי' קע"ו פסקו בפשיטות דאם חלק בפחות משלשה לא עשה ולא כלום והוסיף עוד הטור וכתב שם באותו סי' וז"ל ואם חלק בלא דעת חבירו והרוויח או הפסיד הכל לאמצע כאלו לא חלקו וצ"ע מאין יצא להם לומר כן ואדרבה לכאורה משמע מסוגיא דש"ס להיפך לדעת הרמב"ם דהא בפ' אלו מציאות מדמה חולק שלא בב"ד כאלמנה שמכרה שלא בב"ד הדיוטת והתם פסק הרמב"ם פי"ח מה' אישות אם מכרה שלא בב"ד הדיוטת שמכרה קיים ונשבעת שלא זלזלה וכמבואר בטור א"ה סי' צ"ג וק"ג ואיך פסק כאן בפשיטות דלא עשה ולא כלום אכן אחר העיון נראה דהרמב"ם והטור סוברים כיון דחלק שלם בב"ד ונטל חלקו לעצמו מה שהוא חפץ הוי כאלענה ששמה ומכרה לעצמה וכדאיתא להדיא בכתובות דף צ"ח בפ' אלמנה ניזונת אלמנה ששמה לעצמה לא עשתה ולא כלום דאמרי' לה מאן שם לך כי האי דהאי גברא דאפקידו גביה כיסתא דיתמי' אזל שמה לנפשי' בד' מאות זוז אייקר קם בשית אתא לקמיה דר' אמי אמר מאן שם לך ע"כ הרי דגבי אלמנה אמרי' היכא ששמה לעצמה לא עשתה ולא כלום והיכא דאייקר איוקר ברשות יתמי להכי שפיר פסק הרמב"ם גם כאן גבי שותף ששם לעצמו ונטל חלקו לא עשה ולא כלום כלשון הש"ס והפוסקים גבי אלמנה ובספר תמים דעים להראב"ד סי' ק"ס תוך פסקי ר"י בר אשר בעל התוספת כתב בסוגיא דפ' איזהו נשך גבי הני תרי כותאי וכו' זבין חמרא וכו' וז"ל ומספקא ליה לר' אם זה שחלק בלא דעת חבירו מכר אותו יין ומרוויח באותן מעות שקנה בהן חפץ מי יוכל לתבוע אותו ריווח כיון דלא הוי חלוקה אי נאמר לא גרע משאר גזלנים שגוזל חבירו ומוכר ומרוויח באותן דמים דלא משלם אלא כעין שגזל ה"נ לא שנא ור' מגמגם שיכול לתבוע הריוח וטפי מסתבר דלא מצי תבע ליה ר"י ונ"ל דיהב פלגא רווחא שזה לא נתכווין לגזול אלא סבר שתהא חלוקת הריווח לשניהם ובזוזי דכמאן דפליגי דמי אם יטעון הלה יותר לקחת מהו רמינן עליה שבועת היסת כדין שבועת השותפין ומפטר עכ"ל תמים דעים ונ"ל פשוט דעד כאן לא נסתפק שם בתמים דעים אלא מה שמרוויח באותו ממון שקיבלו במחיר מסחורה אבל אם בחלקו הסחורה עצמו הרוויח שנתייקרה הריווח לאמצע דלענין זה ודאי לא עשה ולא כלום בענין חלוקתו כמו שפסק הרמב"ם והטור ולמדו כן מהאי דאלמנה ששמה לעצמה כמן שכתבנו. ומ"מ נ"ל דאף הרמב"ם והטור לא קאמרי דלא עשה ולא כלום אלא אם נתייקרה הסחורה או הוזל דהכל לאמצע כאלו לא חלקו אבל ודאי השותפת תו נתבטל אם הרוויח במעות בחלקו מחיר הסחורה הריווח לעצמו וכדעת ר"י שבספר תמים דעים דמסתבר ליה שלא מצי תבע ליה ואף שמסיק בספר תמים דעים וז"ל ונ"ל דיהיב פלגא רווחא וכו' אין ודאי כזו בלי ראיה מספקת מש"ס מוציא מידי ספיקא דדינא במקום שיכול השותף המוחזק לו' קים לי כדעת ר"י דמסתבר לי' שלא מצי תבע לי' וגם דעת הרמב"ם והטור סי' קע"ו כן הוא ואל יבהל רעיונך איך אפשר לומר שכן הוא דעת הטור דהלא הטור כתב עוד שם וז"ל ואם חלק בלא דעת חבירו והרוויח או הפסיד הכל לאמצע כאלו לא חלקו ע"כ הרי להדיא מבואר מדבריו דהוי כאלו לא חלקו והשותפת לענין ההפסד והריווח קיימת כקודם חלוקה וכן נראה לכאורה מדברי הב"י שהביא שם על זה לשון הגהות מיימוני נראה שהבין כן דעת הטור וכן מבואר להדיא מהגהות רמ"א בש"ע סעי' י"ח ומדברי הסמ"ע שם ס"ק מ"ז והב"ח ומדברי קצת אחרונים בתשובותיהם עיין בתשוב' לחם רב סי' קי"ב וקי"ט ובתשובת רש כהן ח"ב סי' יו"ד אכן אתה המעיין פקח עיניך ותדקדק היטב בלשון הטור תראה שדברי כנים ורבים שגו וטעו בזה ואציע לפניך לשון הטור בסי' קע"ז כהווייתו וז"ל אחד מהשותפין שבא לחלוק בלא דעת חבירו חולק בפני ג' ואפי' הן הדיוטות ובלבד שיהיו בקיאין ורגילין בשומא ואם חלק בפחות מג' לא עשה ולא כלום בד"א שחלקו פירות או שאר כל מיני מטלטלין שצריכין שומא אבל אם יש להם מעות כחלוקין דמי ויכול ליקח מהם חלקו ואפי' בלא ב"ד ויתן חלק חבירו ביד ב"ד והוא שיהיו כל המעות מטבע אחד ושווים אבל אי קצתם חדשים וקצתם ישנים לא ואצ"ל אם מקצתן רעי' ומקצתן יפים שאז הם כפירות ואין חולקין אלא בב"ד וכתב הר"ר ישעיה דוקא שהשלימו