שבות יעקב חלק א סט

שהוא פסול: ודעת הראב"ד וסייעתו כתב בלשון יש מי שאומר: וכבר מסור בידינו הכלל מפוסקים אחרונים דדיעה שהביא תחלה בסתם היא עיקר להלכה ובדבר דרבנן יש לסמוך להתיר בשעת הדחק כדעת היש מי שאומר: גם בשלטי גבורים העתיק לשון הרמב"ם ואח"כ דעת העיטור ומסקנת הרא"ש בתשובה דאם נתן לה גט והבעל רחוק לא הייתי פוסלו וע"ז יש לסמוך בשעת הדחק עכ"ל ועיין בנחלת שבעה סי' מ"ה סעיף נ"ט מסיק ג"כ דיש להקל במקום עגון ועיין בתשובת מהר"ח שבתי סי' ך"ז: ובתשובת לחם רב סי' ך"ט שמסיק ג"כ בדברי הרא"ש: ואין מקום לבעל דין לחלוק ולומר דשינוי בזה חוזר לסדר גט אחר כיון דהוא שינוי בגופו של גט והוא מעיקר הגט: זה אינו דאין זה מעיקר ותורף הגט רק הרי את מותרת הוא מעיקר הגט כמבואר בש"ס: ואעתיק לו לשון תשובת מהרי"ן ל"ב חלק א' כלל ד' סי' ך"ד דף ס' ע"א וע"ב וז"ל ועל הספק מחסרון האלף מתיבת שלטאה כי מפי הרשב"א אנו חיים כי הוא רב מובהק וגדול האחרונים ז"ל וכתב בכמה תשובת שהדברים כיוצא באלו אינם פוסלין אלא בעיקרו של גט וכתב וז"ל בחסרון וי"ו דוכדו דלא הוי כתיב אלא וכד כל מקום שאינו מעיקרו של גט אינו פוסל וכל מה שאמר שצריך לכתוב כגון למהך ותיצבויין אמרו שהם פסולין אלא שבא הבעל ואמר שבכוונה כתב כן כדי לפסלו וכו' וכ"כ גדול ראשונים ז"ל עוד כתב בתשובה אלף קס"ג וז"ל וכ"ש בחסרון ה"א להתנסבא שאפי' חסר כל התיבה אינו רואה בזה פסול שהרי יש בו והרי את מותרת לכל אדם וכו' הא קי"ל בהדיא דאפי' בלהתנסבא אם חסר הה"א שהוא משנה ההבנה לגמרי אפ"ה אינו פוסל וכ"ש ושלטאה שאינו משנה ההבנה ואפי' שהיה חסר כל התיבה וזו א"צ לפנים עכ"ל תשובת מהרי"ן לב שם הרי להדיא דאפי' היכא דיש שינוי או חסר כל התיבה כל שאינו מעיקר הגט אינו פוסל במקום עיגון ושעת הדחק ואם כן הוא הדין בתיבת ושלטאה וכיון דגבי הדדי כתובין בא זה ולומד על זה התיבה שבצדה תיבת רשאה שאם שינוי בה שאינו פוסל בשעת הדחק ועגון כל שאין הבעל מערער וכה"ג פסק מחותני הגאון המפורסם מוהר"ר דוד אפנהיים אב"ד דק"ק פראג בתשובתו נשאל דוד בגט שכתב בו ודין ביו"ד יע"ש וכך הייתי דן להלכה ולמעשה אלו בא לפני גט כזה כנ"ל ה"ק יעקב: שאלה קיט אחד שגירש את אשתו מבלי קטט' כלל רק משום דמאיסה ליה שהיא מצורעת מאוד מאוד ועכשיו המגרש רוצה ברצונו הטוב לתת לה דירה מיוחדת בביתו בחנם אי שפיר דמי והנה לא נעלם ממני מה דקי"ל המגרש את אשתו לא תדור עמה בחצר וכדאיתא בא"ה סי' קי"ט אך דלמא בנדון דידן שאני כיון דמאיסה ליה וכסברא זו הוזכר ג"כ בב"י לא"ה סי' קי"ז בשם תשובת רשב"א ר"י גבי זינתה יע"ש: תשובה כדי לברר הדין על מכונו הוצרכתי להעתיק לשון הרשב"א שהובא בב"י סי' קי"ז כתב וז"ל ואע"ג דבריש זבחים גבי אשה לאו לגירושין עומדת כתב ר"י דאפי' זנתה יכולה להיות תחתיו ותשמשנו כשפחה שאני התם דליכא למיחש כולי האי שמא יבא עליה דכיון שזינתה תחתיו שונא אותה ומאוסה בעיניו עכ"ל ומשם תרצה ללמוד אף בנדון דידן כיון שהיא מאיסה ליה מאוד וכמ"ש הב"י בא"ה סי' ל"ט והובא בהג"ה בש"ע סי' קי"ז סעיף ה' בהג"ה לא חיישינן לכלום: גם בתשובת עבודת הגרשוני סימן צ"ג פסק מה"ט דהרשב"א דגרושה שנתגרשה משום זכות מותר לדור בביתו כיון דמאיסה לי' ע"ש דבריו באורך ולע"ד דבריו אינם ברורים להלכה וכ"ש למעשה: חדא דעיקר דברי הרשב"א הם בנוים על דברי ר"י בריש זבחים ובתוספת: שלפנינו בדף ב' ע"ב ד"ה סתם אשה לאו לגירושין עומדת ואפי' זינתה תחת בעלה וכו' מ"מ אם לא ירצה הבעל לא וגתרשנה אלא שלא תשמשנו עכ"ל התוספ' הרי שלא הוזכר שתשמשנו כשפחה ואף אי נימא דהרשב"א מצא כן הנוסחא בשם ר"י מ"מ גם ר"י והרשב"א לא קאמר אלא בלא נתגרשה עדיין לא חיישינן שתבעל אותה בחזקת אישות כיון ששנאה אותה אבל בנתגרשה תקנה קבועה שנו לא תדור עמה ולא פלוג חכמים וראיה ברורה לזה מהא דאיתא בפ' שני דאבל רבתי ב"ש אומר המגרש אשתו לא תדור וכו' ובית שמאי הוא דאמר במתני' דסוף גיטין לא יגרש אדם אשה אלא א"כ מצא בה ערות דבר וא"כ איך קאמר לא תדור עמה אלא ודאי דאין לחלק כלל בגרושה: גם רמ"א בהג"ה בש"ע סי' קי"ז סעי' א' לא פסק כהאי דהרשב"א בשם ר"י וכ"כ שם החלקת מחוקק בס"ק ח' ע"ש: ועוד דאף לדעת תשובת עבודת הגרשוני שפסק להאי דהרשב"א אפי' שנתגרשה מ"מ דוקא התם שמאיסה עליו משום זנות שהוא באיסור עולמית משא"כ בנדון שלפנינו דמאיסה עליו משום מקרה שבגופה שהיא מצרעת ואם תתרפא ודאי חיישינן ולא תדור עמו כלל וכן עיקר דאין לחלק בשו' ענין כסתימו' לשון הש"ס ופוסקים דהמגרש את אשתו לא תדור עמה יהיה סיבת הגירושין מה שיהיה כנ"ל ה"ק יעקב: שאלה קכ מעשה אשר לא יעשה עוד באשה שזינתה תחת בעלה שהרחיק נדו' זה שתים ושלש שנים וכריסה בין שיניה והוליד' ממזר ומפורסם וידוע לכל שזינתה וגם בערכאות דנה אותה בגרושין מעיר' ועכשיו בא הבעל ורוצה לגרשה והיא אינה מרוצה לקבל גיטה וגם אין בידינו לכופה ולחבשה מכמה טעמים כיצד יש לנהוג בענין נתינת הגט לתקנת הבעל שיוכל לישא אשה אחרת: תשובה הנה יש לפנינו שלשה דרכים וכל הדרכים בחזקת סכנה על כן צריכין אנו לבחור הרע במיעוטו הדרך הראשון שכ' בתשובת הרשב"א היכא שהוא מן הדין לגרשה ואינו רוצה ליקח גט ממנו יש להקל להתיר לו לישא אשה אחרת וכ"פ בש"ע סי' א' וסי' קי"ט אכן כבר הסכימו האחרונים שנהגו שלא להתיר בלא מאה רבנים משלש ארצות: ולאו בכל יומא מתרחיש גברא כי האי שיוכל ליתן הוצאה הרבה כזו על הנסיעה לקבץ רבנים להיתר זו אף גם לפעמים נשתהה הדבר הרבה מאוד והוא בלא אשה: לכן הדרך היותר נכון להתיר לו לגרשה בעל כרח' כיון שזו גרע יותר מעברה על דת ונאסרה על בעלה וכמבואר בא"ה סי' קט"ו וקי"ט וכן הסכמת האחרונים בתשובותיהם אך עדיין צ"ע באיזה אופן יגרשנה בעל כרחה כיון שאינה רוצה לקבלה כלל: הנה אם אמרנו לזכות לה הגט על ידי שליח כי ודאי זכות הוא לה כי עכשיו היא אסורה לבעל: ולכולי עלמא נמי וכשתתגרשה תהיה מותרת לכ"ע: דעד כאן לא קמבעיא בש"ס ס"פ האשה שלו' דף קי"ח ע"ב המזכה לאשה גט במקום יבם מהו משום דמבעיא אי סניא ליה או רחמא ליה והכי איפשטא התם דספוקי קא מספקא לן ותחלוץ ולא תתייבם וכן פסק הטור בא"ה ס"ס קמ"ה ודלא כב"י שכתב שם אגב ריהטא בעיא דלא אפשיטא בפ' האשה שלו' וזה אינו דאיפשטא ואיפשטא וא"כ בנדון דידן דודאי זכות הוא לה יכולין לזכות לה גט ע"י אחר וכ"כ בהגהות אשרי פ"ק דגיטין בשם א"ז וז"ל ואשה שנאסרת על בעלה ימסור הבעל גט ליד מי שירצה ויאמר בל' הזה זכה בגט זה לאשתי פלוני והרי היא מגורשת מיד בקבלתו של זה כי זכות הוא לה עכ"ל: אף שהמהרי"ק בתשובה סי' קמ"א כתב וחושש לדעת הרי"ף שפסק כפ"ק דגיטין דלא מהני זכית הגט רק שהבעל לא יוכל לחזור ולא לענין שתותר האשה עד שיגיע הגט לידה וכן רמ"א בש"ע בא"ה סי' קמ"א סעי' ה' בהג"ה כתב וז"ל וה"ה לאשה הנאסרת על בעלה מזכה לה גט ע"י אחר ויש מחמירין בזה והוא תשובת מהרי"ק הנ"ל: אכן באמת הדבר תמוה על מהרי"ק שחושש בזה לדעת יחיד שהרי דעת רש"י והתוספת ושאר כל גדולי פוסקים חולקים על הרי"ף בזה וכן האריך הרא"ש בפ"ק דגיטין להתמיה ולהשיג על הרי"ף בדין זה יע"ש: ופשטא דסוגיא כוותייהו ריהטא וזה חומרא דאתי לידי קולא לעגן הבעל ושלא לקיים מצות התורה כי אשה רעה מצוה לגרשה כדכתיב כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות: איברא מעיקרא דדינא פירכא דאע"ג דזבין לאדם שלא בפניו במידי דזכות הוא לו אבל אם הוא עומד וצוח שאינו חפץ בזכות זה ודאי אין זכין לאדם בעל כרחו אע"ג דיכול לגרש' בעל כרחה מ"מ לא יוכל לזכות לה ע"י אחר בעל כרחה אע"ג דמצוה קעביד: דהרי מה"ט סובר ר' מאיר פ"ק דגיטין חוב הוא לעבד שיצא לחירות משום דזילא ליה פריצא ובהפקירא ניחא ליה וכדאיתא פ"ק דכתובת דף י"א וכן מהא דקאמר שם הגדילו יכולין למחות מוכח אף ע"ג דזכין לאדם שלא בפניו מ"מ במידי שהוא צווח ומוחה ודאי אין יכולין לזכות לו ועיין בטור א"ה סי' ק"מ במ"ש בשם בעל העיטור וב"י שם משמע ג"כ הכי ע"ש) לכן היותר נכון דרך ה"ג דהיינו תסדר הגט ע"פ ב"ד בפני הבעל כתקונו ואח"כ ילך עמו הב"ד לביתה או לחצרה ולזרוק הגט לתוך ביתה או חצרה ולומ' לה הרי זה גיטיך ובו תהי מגורשת ממני ומותרת לכל אדם וכמבואר בש"ס פ' הזורק ובטא"ה סי' קל"ט דכה"ג מגורשת: וכדאיתא להדיא בש"ס שם דף ע"ח ע"ב לגיטין אמרו ולא לדבר אחר: ופרש"י והתוספ' שם משום דבגט נתינה בעל כרחה הוי נתינה אכן המרדכי פ' הזורק כתב והובא בב"י סי' קל"ט ושכ"כ הסמ"ק והכלבו והגהות מיימוני וז"ל נהגו העם שלא לגרש על ידי נתינת הגט תוך ביתה או חצרה אפי' בתוך קלתה ומלבושיה והטעם פי' רבינו יחיאל לפי שפעמים מלבושיה שאולים ואולי הבעלים מקפידין וא"כ לא הוי גיטא ע"ש וכן פסק בש"ע בסימ' קל"ט בהג"ה סעי' י"ד וכתב שם בשם סדר גיטן דאפי' בדיעבד אין להתיר' לעלמא עד שיגיע הגט לידה ע"ש ואף שלע"ד חששא זו חשש רחוקה וגזירה חדשה היא לחוש לשאלה אפי' בדעבד (אף דלענין עגונה חיישנן לשאלה היכא דליכא סימנים בגופו היינו משום דאיכא ריעותא דליכא סימנים בגופו והוא כבר נאבד משא"כ בנ"ד שהוא בחיים וידעינן שזה מלבושיה זמן מה בחזקת שלה) בפרטות היכי דידעינן בודאי שזהו מלבושיה מ"מ נ"ל אולי חששו האחרונים לפי' הר"ח והערוך שפירשו על הא דאמרינן שם בש"ס דף ע"ח ע"ב ואת לא תעביד עובדא עד דמטי גיטה לידה ממש אפי' בזרקו לתוך חצרה וה"ה מלבושיה וכה"ג: אף שלא נעלם ממני שהרא"ש גם הרשב"א והר"ן השיגו על פי' זה מ"מ הא כתב הרשב"א והר"ן על הר"ח שראוי לחוש לדבריו שהם דברי קבלה והובא בסי' קל"ט ע"ש לכן יפה פסקו האחרונים דאפי' בדעבד אין להתיר' לעלמא עד שיגיע גט לידה:, מ"מ עיקר מטרין של הוראה זו ואת לא תעביד עובדא היינו שלא להתירה אותה מאיסורא איסור דאורייתא עד שיגיע גט לידה כלשון הש"ס ופרש"י וכל הפוסקים אבל להתיר לו לבעל לישא אשה אחרת דבלא"ה רבו כל הפוסקים דכה"ג לא חל כלל חרם רגמ"ה ועיין שם בתשובת מהרי"ק סי' קמ"א ובפרט בשעת הדחק ומקום מצו' לגרשה בודאי דמותר למיעבד עובדא להתיר לו לישא אשה אחרת בפשיטות ע"י זריקת גט לרשותה לדעת כל הפוסקים בלי פקפוק ובמלתא דלא שכיחא כי האי לא שייך מנהגא כלל: מ"מ כיון שלא מצינו באחד מן האחרונים בפי' שעבד עובדא כי האי היינו מתונים בדין וצוויתי לעשות לה התראה ע"י שלוחא דבי דינא שאם לא תקבל הגט מרצונה לידה שנתיר לו לישא אשה אחרת והיא תהיה אסורה לעולם: ועל ידי התרא' זו חזרה בה ונתרצה לקבלת הגט מרצונה בכן סדרנו לה הגט כתקונו (ודלא כמו שעלה על דעת חכם א' לשנות שלא לכתוב בתוכו בדלא אניסנא