שבות יעקב חלק א ע

כיון דכל כה"ג כופין על הגט עיין בתשובת חות יאיר ומה"ב של נחלת שבעה מ"מ כמה שאלות ותשובות שסדרו האחרונים לשאול לה אם מתגרשת מרצונה הטוב וכה"ג לא שאלנו לה כיון שבאמת על פי הדין כופין להתגרש בעל כרחה וכן כמה שאלות ששואלין לו אם נדר או נשבע להתיר לו אינו מן הצורך דהוי כנשבע לקיים את המצוה מ"מ ע"פ הראיות והוכחת שכתבתי נ"ל לדינא אם לא היתה רוצה לקבל גט לידה מותר לגרש ע"י זריקה לרשותה והוא מותר לישא אחרת כנ"ל ה"ק יעקב: שאלה קכא מעשה באחד שרצה לגרש אשתו ואביו החליף כיצד יכתוב שם אביו בגט כיון שהוא עולה לס"ת בשם אבי אביו וכן הוא חותם את עצמו אם יש לכתוב וכל שום וחניכה על אביו: גם נסתפק לי איך יש לכתוב שם אליהו כיון דאיכא חילוק דעות: תשובה הנה לכאורה דין זה פשוט וערוך לפנינו בדברי האחרונים והובא ג"כ בבית שמואל בא"ה סי' קך"ט ס"ק ל"ג דמהרש"ל כתב דכותבין על אביו וכל שום והט"ז כתב דאין לכתוב וכל שום מפני כבוד הבן עכ"ל: אכן אחר העיון נראה דיש לחלק דמהרש"ל והט"ז לא מיירו פלוגתייהו אלא באותו בן מי שהחליף כבר דש בעירו לקרותו לס"ת בשם אביו ואז קורין אותו כן לעולם כדי שלא יתבייש כמבואר בא"ח סי' קל"ט סעי' ג' בהגה"ה אבל מי שלא עלה מימיו בשם אביו שהיה קטן שקורין אותו בשם אבי אביו וכן הו' חותם את עצמו צ"ע איך לכתוב בגט אף דבש"ע סי' קך"ט סעי' יו"ד בהגה"ה פסק כשכותבין גט לבן מי שהחליף כותבין על שם אביו אע"פ כשעולה לס"ת או חותם בשטרות חותם עצמו על שם אבי אביו עכ"ל: מ"מ נ"ל כדי שלא להוציא לעז על הגט כיון שחותם עצמו ונקר' לס"ת בשם אחר יש לכתוב וכל שום וחניכה דאית ליה על אביו דאז ליכא שום לעז וראיה ואון מצאתי לדבר זה מ"ש הב"י וז"ל ובא"ח כתב כלשון הזה תשובה שאלה אל הר"ש ז"ל יוסף ששינה שם אביו בגט שהיה שמו יעקב והוא כתב שמואל לפי שאותו יעקב החליף אין לקנטר בו מאחר שהחזיק שמו ושם אביו וכן במדינה ומתקנת ר' גמליאל נהגו לכתוב בגיטין פלוני בן פלוני וכל שום אחרן וחניכא דאית לי ולאהבתי הגט כשר וכו' נמצא שגירש בכל שם שהיה לו לאביו עכ"ל: הרי כיון שכותבין וכל שום לא חיישינן תו ללעז וא"כ גם בגט זה השומע כשקורין אותו וגם רואה חתימתו אתי להוציא לעז שאין זה המגרש אלא אחר הוא כי לא הכל יודעין שאביו החליף לכן צריכין לכתוב וכל שום כדי שלא להוציא לעז על הגט וכה"ג במקום שיש חשש חלול אין חולקין כבוד וגם הט"ז נ"ל דמודה לכתוב וכל שום וכנ"ל עיקר: ובשם אליהו נ"ל דיש לכתוב מלא מן הסתם אף אם חותם עצמו ברשימה וכפסק הש"ע בסי' קך"ט סעי' ך"ב וכפ' בסדר הגט של מהר"מ אף שבספר שמות ובית שמואל כתב דכותבין חסר כי אין דרך לעשות רשימה על חסרון שני אותיות עכ"ל אין זו ראיה כלל דהרי אף כל הקוראין לס"ת בשם אליהו אפ"ה חותמין עצמן ע"י רשימה מטעם שלא לכתוב השם יה וגם כשקורין אותו בלשון רוב בני אדם אינם קורין כלל במבטא אליהו בקמ"ץ תחת היו"ד ומפיק ה"א רק שמבליעין הה"א וקורין אליו כמו יו"ד במלאפום לכן נ"ל לכתוב אליהו מן הסתם וכן עשיתי הלכה למעשה במושב זקינים פ"פ בב"ד מו"ש לפני מחותני הגאון אב"ד מהר"ד אפנהיים נר"ו והסכים עמנו וכן מצאנו ראינו ג"כ בכתב בכמה סדרי גיטין מגדולים לכתוב אליהו מלא מן הסתם וכן עיקר נ"ל ה"ק יעקב: שאלה קכב מעשה בא לפנינו פ"פ במושב זקנים ב"ד מו"ש אצל מחותני הגאון אב"ד מהר"ד אפנהיים נר"ו באחד שהחליף ונעשה איש מלחמה ובעברו דרך פה נתרצה מרצונו הטוב ליתן גט לאשתו שיש לו במדינה אחרת וקצת אנשים הוי מכירין אותו שהיה שם יהדות שלו וואלף וחקרנו אותו איך חתם את עצמו ואמר שחתם עצמו בנימן המכונה וואלף וכן היו קוראין לו לס"ת בשם בנימן וסדרנו הגט על פיו ומסר אותו לשליח לקבלה והולכה כדינו ונשתהה הגט ביד השליח כמו רביע שנה ואח"כ באה אשתו בעצמה לקבל גיטה מיד השליח והביאה שטר כתובתה בידה וכתב בה שם בעלה בנימן זאב ודרשנו וחקרנו אחר הבעל והיה עדיין פ"פ והשבענו אותו בחלק לע"ה ואמר שמעולם לא חתם עצמו בשם זאב ולא עלה לס"ת רק בשם בנימן והסופר כתובה טעה בכתבו זאב שהוא שם הקודש של וואלף ושאלנו אותו אם יהיה מן הצורך לכתוב גט שנית אם רוצה ליתן והשיב שאינו נותן גט שנית כי הראשון הוא נכון: ופסקנו למעשה ליתן גט זה בלי פקפוק מכמה טעמים חדא כיון דשם העברי עיקר הו' בנימן כי שם זאב הוא רק יוצא משם בנימן ע"ש הפסוק בנימן זאב יטרוף ע"ש וחטפתם לכם איש אשה עיין בפרש"י בחומש וכיון דכתבו שם העיקר ודאי הוא כשר כדאיתא בסי' קך"ט סעי' א' וכ"ש בגט של מי שהחליף שכותבין וכל שום וחניכא דכשר אפי' אם כתב שם הטפל לבד כמבואר שם: ואף דכל הני כשר דקאמר שם בדעבד קאמרינן: מ"מ כיון שגם כאן הוי כמו דעבד כי קשה להוציא ממנו גט שנית: אף גם כיון שכבר ניתן הגט לשליח בתורת קבלה רק להולכה משווינן לרווחא דמילתא א"כ חשבינן דעבד: ותו כיון דשם הלעז של זאב הוא וואלף וכתבו בתוך הגט הוי כאלו כתבו בנימן זאב ותו כיון שהחזיק שמו ל' יום שהיה נקרא בנימן וואלף מהימנינן לו כדאיתא פ' גט פשוט ובא"ה סי' ק"ך דכל שהחזיק בעיר שלשים יום סומכין עליו אע"פ שאין מכירין ואין מקום לבעל דין לחלוק ולומר דדוקא בישראל סמכינן על זה ולא במי שהחליף זה אינו דכבר כתב הב"י בסי' קך"ט וז"ל דגם אם הלך למקום שלא היו מכירים בשם יהדות דידיה והחזיק עצמו לומר שהיה נקרא כך אפשר דכותבין על פיו כל שהחזיק בשם זה שלושים יום כדין ישראל שהתבאר בסימן זה עכ"ל: ואף שיש עוד מקום לחלוק ולומר דהא דסומכין על מה שמחזיק שמו היינו דוקא היכא דליכא אחר מכחישו משא"כ בנדון שלפנינו שעידי כתיבה מכחישין זה אינו חדא דכל היכי שאפשר להשוות בענין שלא יהא עדותן מוכחשת משווינן וכמבואר בח"מ סי' ך"ט וא"כ ה"ה כאן אפשר להשוות דהסופר כתב במקו' שם הלע"ז שם הקודש ותו דהא מבואר בכתובת פ"ב ובא"ע סי' ג' דאין מעלין משטרות ליוחסין אפי' וה"ה כאן שכתבו שם העיקר תו אין מדקדקין העדי' בכך: ואף אם היה רוצה ליתן עוד גט שני ולית' שניהן הא כבר מבואר בא"ה סי' קך"ט סעי' י"ט בהג"ה דאין נותנין שני גיטין אלא מדוחק וכאן אין שום דוחק כלל מטעמים שכתבנו וכן הסכמנו לסמוך על גט זה ועשינו להלכה למעשה ה"ק יעקב: שאלה קכג אחד שרצה ליתן גט לאשתו החרשת אם יש לכתוב הגט ככל גיטין דעלמא או אם משנין איזה דבר ילמדינו רבינו הלכ' למעשה: תשובה לפום ריהטא מתחלת רעיוני לא עלה על דעתי כלל שיש לחלק בין גט חרשות לגט פקחת ותמה תמה אקרא שעלה על דעת השואל לחלק עד שיגעתי ומצאתי בנחלת שבעה מהדורא בתרא דף ל"ט שכתב נוסח גט חרשת בנוסח אחר כמו נוסח גט חרש ע"ש דבריו באריכות ומוצא דבריו שיש לשנות הנוסח הוא מהא דאיתא ריש פ' חרש כשם שהוא כונס ברמיזה כך הוא מוציא ברמיזה ופירש"י והנ"י שם וז"ל מאי טעם קאמר כלומר כקדושין כן גירושין וכן פקח בחרשית ברמיזה כנס שרמז באצבע עד שנתרצית לו וברמיזה אם רצה להוציא יוציא עכ"ל פרש"י והנ"י ומשם למד בפקח שרוצה לגרש אשתו החרשית שיש לכתוב בגט ורמז לה ורמזה שמרצונה מקבלת גיטה ע"ש דבריו באורך: אכן אחר העיון ראיתי שכל דבריו אינם ברורים ומובנים כלל דמה לנו להזכיר רצונה בגט יותר מפקחת הא אשה מתגרשת בעל כרחה ומהאי טעמא בכל הגיטין אינן כותבין ומזכירין כלל רצונה רק על הבעל כותבין צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא לפי שצריכן רצונו אף שבסדרי גיטין האחרונים מבואר ששואלין גם לה אם מקבלת הגט ברצון היינו משום תקנת רגמ"ה שלא לגרש בעל כרחה וא"כ אף בחרשי' אפשר דמרמזין לה על זה אם אפשר אבל להזכיר רצונו בגט נשתקע הדבר ולא נאמר וחס שלא להזכיר: והא דפרש"י והנ"י דפקח בחרשית ברמיזה וכו' וברמיזה יוציא וכו' היינו לפום רישא דמתני' דקסתים לן תנא אף אליבא דר' יוחנן בן נורי דס"ל אין אשה מתגרשת אלא לרצונה (אף גם מודיעין לה ברמיזה שנותן לה הגט) אבל לפי מה דמסיק שם במתני' כחכמים דאמרו לו אשה מתגרש' שלא לרצונה וקי"ל הלכת' כוותייהו ודאי דאין להזכיר רצונה בגט והוא מוקצה מן הדעת וכי עדיף מגט פקחת לכן נ"ל פשוט דאין לשנות משאר נוסחאות בגיטין: ואגב רציתי לעוררך בענין נוס' גט חרש שכתב רבינו ירוח' על שם העיטור והגאוני' ראיתי בתשובת צמח צדק סי' ס"ח שכתב בשם הגאון מהר"ל זצ"ל וז"ל אך נראה בעיני פשוט דז' שכתב טופס גט חרש לא לאפוקי מיניה טופס שאר גיטי נשים אלא נוסף על שאר טופסי גט צריך טופס זה לפי שצריך שיהא רומז וזה אי אפשר בלא ב"ד שיהא חוקרין אבל כותבין הגט ככל שאר גיטין ע"ש דבריו באורך ובעל צמח צדק קילס את דבריו ומסכים עמו גם בנחלת שבעה מה"ב דף ל"ז ע"ב כתב כן בשם מצא כתב אצל גליון רבינו ירוחם ע"ש: וניכר ונראה שהכל יצא מבטן אחד כי שניהם כתבו בסגנון ובלשון אחד והשיג עליו בנחלת שבעה כי אין אלו אלא דברי נביאות וכנ"ל כי לשון נוסח זה שכתבו רי"ף והעיטור בשם הגאונים שכתב בה גיטא דנא וכן ודן די יהוי וכו' וכן והרי את וכו' משמע דהוא נוסח גט חרש ממש ועליו אין להוסי' או לגרוע מקבלת הגאוני' קדמאי ואף שאין כאן כל הנוסח של לשון הגט אין זו קשיא כלל כי כבר אמרו חז"ל כשם שכנס ברמיז' כך יוצ' ברמיז' כיון דמדאוריית' אין כאן קידושין כלל סגי ברמיזה לבד ואפשר דלכך שינו חכמינו ז"ל בנוסח הגט להראות שאין כאן קידושין ולא גיטא דאורייתא ולכן סיים בנוסח הגט כתקנתא דרבנן ובלא"ה אי אפשר לעשות כל דקדוקי גט בכל שאלותיו לחרש כמו בגט פקח מטעם זה: ומה שרוצה להוסיף בנ"ש מה"ב אין זה מוסיף אלא גורע והוא עצמו כתב שם בדף ל"ט ולבי אומר לי שסגי בנוסח קצר שכתב הרי"ו וכן נ"ל עיקר שלא לשנות קבלת הגאונים וכל המשנה ידו על תחתונה וקרוב הדבר דהוי כמשנה ממטבע שטבעו וכו' ואם אפשר לסופר לכוון י"ב שורות ושיהא מעורה הרי מוטב ואם לאו אין קפידא כשם שכנס ברמיזה כך יוציא ברמיזה בעלמא ונוסח גט חרשית כבר כתבנו שאין לשנות מנוסח גט פקחת כנ"ל הק' יעקב: דיני חליצה ויבום שאלה קכד שומרת יבם שמתה והית' לה שטר חליצה מן האחין כנהוג שקבלו עליהם בשבוע' ובחרם ליתן לה חליצ' בחנם והחלוץ הוא רווק ורוצ' לירש הנה בודאי אם הי' לו אש' ודאי שאין