שבות יעקב חלק א סא

ליד בעל רק השליש שנמסר לידו מתחלה מעות הנדן קודם נישואין שלהם אותו השליש הלוה המעות לאחר הנישואין שלה לאביו ואחיו של הבעל ונתנו שט"ח בק"ס על הנחלאות שלהם והשט"ח ביד שליש והנה לא נעלם ממנו שבחלק' מחוקק ובית שמואל השיגו על הב"ח במה שפוסק דמעות הנדן א"צ הבעל להחזיר אך בתשובת אמונת שמואל מסכים לדברי הב"ח והבעל טוען קים לי כהב"ח וכתשובת אמונת שמואל והנ' שאלתי שאל' זאת למאורי' הגדולי' אב"ד דק"ק קראק' אב"ד דק"ק אפט' דק"ק פנטשיף והשיבו כל אח' כפי דעתו הרמה כאש' תקבל מר העתק' תשבותיה' ונא יודיעני מר דעתו הרמ' עוד נולד לי ספק בחד שאביו של הבעל הוציא כתב אח' וזמנו נכתב לפני כמה שנים וכתב בו איך שבנו שהוא הבעל הנ"ל הודה בפני עדים כשרים איך שאביו ואחיו הנ"ל אינם חייבים לו כפי סך הנזכר בתוך השטר המונח ביד שליש והוא מחויב לכתוב קבלה על השטר כפי חשבון הנרשם בתוך פנקס שלו גם הוציא כתב אחד כתוב בו איך שאביו של הבעל אמר לפני עדים שיתנו לו כתוב וחתום איך שהוא אומר בפניהם שכל הוצאת שמוכרח להוציא על בנו בעלה של האשה הנ"ל שאין בדעתו לותר נגדו אפי' פרוטה אחת רק שאחשוב כל הוצאת מעבר ולהבא ואתבע את בני שיכתוב לי קבלה על השטר ואלו הכתבים נכתבו לפני כמה שנים ובאותו פעם עדיין לא היה שום מחלוקת בין איש לאשתו גם הוציא עוד כתב אחד כתו' בו איך שהבעל מוחל במחילה גמורה את החוב שחייבם לו אביו ואחיו הנ"ל על השט"ח והשט"ח יהיה כחרס הנשבר ועתה טוענין אביו ואחיו של הבעל קים לי כהב"ח ואמונת שמואל ויועיל שטר מחילה שנתן הבעל וכ"ש כתבים הראשונים שנכתבו לפני כמה שנים ובפרט שהשט"ח נכת' על שם המלו' שהוא הבעל לעד"נ שאביו ואחיו נקראו מוחזקים לגבי האשה הנ"ל אף שנתנו שט"ח על המעות וראי' לזה ממה דאיתא בא"ה סי' ק"ו הכותב כל נכסיו מבואר דבעל נקרא מוחזק אף ששטר כתובה בידה וכ"כ בבית שמואל סי' ע"ז ס"ק ך"ח ובתקפו כהן דף פ"ב מאריך בזה ויודיענו מר דעתו ושכרו כפול ומכופל מן השמים כ"ד החושק ליהנות מזיו תורתו לשתות בצמא את דברו דברי אלקים ה"ק משה בלא"א מנחם נחום ז"ל ה"ה חונה פה ק"ק צאנז: אלו הן העתקות מתשובת גאוני זמנינו יצא ראשון אב"ד ור"מ דק"ק קראקא וז"ל הגם שהמלך גוזר גזירה ראוי לבני ביתו לקיים אותה תחלה מ"מ תורה היא ואין נרא' כפי פסק אבא מורי זקיני ז"ל בב"ח אלא כפשטן של דברי הריף ופוסקים שכתבו בדיני דמתיבתא דנדוניא דהנעלת ליה בכללו הוא מעות נדוניא שהכניסה לו כפשט הלשון בכ"מ בדברי רבותינו ז"ל נדוניא וכ"כ מהרש"ל בהדיא בשו"ת סי' ס"ט ומה שהוכיח אמ"ז ז"ל דין שלו דבלשון מתיבתא פי' נדוניא הוא רק בגדים ולא מעות הנדן שהכניסה לא כפי' נדוניא שבלשון התלמוד שסובל הכל הוא מכח קושי' שהקשה שכתב מהר"מ סוף דבר דנדוני' דהנעלת לי' אי תפסה לא מפקינן מינה משמע דוק' כשתפס' וכו' על כן מחלק כנ"ל זה אינו הוכחה דכבר מיישב זה מהרש"ל בתשובה שם דלאו דוקא נקט תפסה רק רבותא דסיפה קמ"ל שאם תפסה יותר מכדי נדוניא עבור כתובה מפקינן מינה ובנ"ד דנדוניא עדיין לא הגיע לידו אף שהיתה מונח ביד שליש לדעתי גם אמ"ז מודה כדאיתא שם בשו"ת מהרש"ל בהדיא דכל שהנדוניא היא ביד שליש כאלו הי' בחזקת שלה אף שלענין חזרת נדונית חתני' הוי ספק אם הו' בחזקת' כשהי' ביד שליש מ"מ לענין טענת מאיס עלי הוי בחזקת' טפי מן חזקתו ואין מוציאין מיד שליש ליתן לבעל רק יהי' ביד שליש לצורך מזונתי' כן פסק מהרש"ל בתשו' שם וכל זה הו' היכא שצריכ' שתתפוס הי' כגון שאינה נותנת אמתלא מבוררת למה מאוס עלי' ובנדון דידן שכתב כ"ת שיש לה אמתלא מבוררת בזה כל הפוסקים וכן מהרש"ל שם פסקו אף בתפוס הוא שמוציאין ממנו ונותנין לה רק אמ"ז בב"ח מחלק בין בגדי' לסך נדן מכח קו' הנ"ל א"כ הבו דלא לוסיף עלה דבנ"ד שלא בא סך נדן מעולם ליד הבעל רק שהוא ביד שליש גם אמ"ז מודה דהוא בחזקת האשה ואף שאביו של הבעל ואחיו תפסו המעות אינו כלום כי נתנו שטר על המעות וקי"ל דשטר כגבוי דמי ואף שבתשו' מהרש"ל שם כ' דאף שהיא כגבוי מ"מ לענין מוחזק אינו מהני אדרבה משם ראיה דשם כתב אף שאחר נתן שט"ח עבורה מ"מ אין נקרא הבעל מוחזק היכא שבא בטענת מאוס ובנ"ד שמבררת טענת' למ' מאוס ואינ' צריכ' להיו מוחזק' כמ"ש שעכ"פ אין הבעל מקרי מוחזק כי עכ"פ אע"פ שאין השטר מקרי כגבוי לענין שיקר' השטר מוחזק מ"מ עכ"פ לא נקר' הבעל מוחזק והוי כאלו המעות עדיין ביד שליש ואז חזר הדין שיהיה המעות ביד שליש לצורך מזונתיה ואחר כותבי הנ"ל עיינתי בשו"ת אמונת שמואל וראיתי שמביא ג"כ שו"ת מהרש"ל הנ"ל שגם הוא פסק דדוקא כשהמעות ביד הבעל אז אין מוציאין מידו וא"כ על משמרתי אני עומד שבנ"ד שהנדן לא היה מעולם ביד בעל רק ביד שליש גם אמ"ז מודה לדעת מהרש"ל שנקרא יותר היא מוחזק לענין טענת מאיס עלי ואין נותנין עכ"פ ליד בעל רק יהיה ביד שליש לצורך מזונותיה וכ"ש שגם חלקת מחוקק מיישב קושית אמ"ז כל זה כתבתי כמיישב תלמודו למלאות בקשות כ"ת שלא להשיבו ריקם ובזה ינוח שקט ושארן כזית רענן דברי מחותנו ד"ש וטובתו ה"ק אריה יהודא ליב חונה פה ק"ק קראקא יצו: העתק תשובת אב"ד ור"מ דק"ק אפטא והגלילות קראקא וז"ל נשאלתי בדבר אשה אחת שטוענת מאיס עלי בטענ' מבוררת והנדן ביד שליש ואביו של הבעל ואחיו לקחו המעות מן השליש ונתנו ק"ס וגם שט"ח ליד השליש ולפי דעת הב"ח ואמונת שמואל אם היה הנדן ביד הבעל לא מפקינן מיניה ולפי דעת שאר אחרונים הח"מ ובית שמואל משמע אף להוציא מיד בעל: ובודאי אם היה המעות ביד הבעל הי' יכול לומר קים לי כהב"ח ואמונת שמואל ובפרט דינא דגמרא הדין עם הבעל רק מחמת דתקנה ודינא דמתיבתא יש להסתפק בנדון הנ"ל אך באשר שהמעות נדן עדיין ביד שליש ויש לספק אם להחזיר לו או לה. ובתשובת מהרש"ל סי' מ"ט משמע שיהיה מונח ביד שליש אף שהב"ח ראה דברי מהרש"ל ומשיג עליו ועיקר דיוק הב"ח הוא מלשון מהר"מ שכתב סוף דבר נדוניא דהנעלת ליה אי תפסה לא מפקינן מינה לד"ה מדכתב אי תפסה משמע דוקא אי תפסה דבריו נ"ל עיקר ומ"ש מהרש"ל דנקט בשביל רבות' דסיפ' לא נ"ל אף שאין אני כדאי להכניס ראשי בין שני הרים גדולי' כי מ"ש מהר"מ כתב לדינא ואין שייך לומר בשביל רבותא דסיפא כשכתב הדבר לדינא וק"ל ומ"ש מהרש"ל ראיה לזה מדכתב הנעלת ליה משמע אפי' בגדים ובבגדים אף אם המה ביד הבעל צריך להחזיר נזהר מזה הב"ח שפי' דהאי נדוניא הוא מעות וראייתו מתשובת מהר"מ ע"ש ומה שהשיב על הב"ח החלקת מחוקק דהאי תשובת מהר"מ מיירו שאין בידה לברר דבריה רק היא טוענת טענת ברי על כן צריכה לתפיסה. זה אינו שהרי הוא כתב על מה שהוא הכניס מפקינן מינה ויהבינן ליה דמאיזה טעם תעכבנו ע"ש במרדכי משמע שם דאיירי בטענה מבוררת דוקא וק"ל וגם מוכח מתשובה בשם הרב מהר"ר מתתיה כרב"ח דכתב אם תפסה מנדונייתא והנעלת ליה וכו' ור"ל והנעלת מהנדן דהנעלת ליה מהני א"כ ע"כ משמע דהאי נדוניא ל' מעות ושם ודאי מיירו בטענ' מבוררת ומה שמונח ביד שליש הי' נראה מפשט לישנא דגמ' דפ' אע"פ השת' דלא אתמר הכי ולא הכי תפסה לא מפקינן לא תפס' לא יהבינן לה דקשה למה ליה למימר לא יהבינן לה ה"ל למימר סתם מספיק' לא מפקינן ממונא אלא ודאי אתי לאשמעינן אף ששניהם לא תפסו רק שהוא ביד שליש לא יהבינן לה. ומה שרצו הפוסקים לדמות דין זה לסי' נ"ב נ"ל דאין הנדון דומה שהרי גם שם דוקא גבי מתה דינא הכי אבל אם המרה או גירשה אף אם היה ביד שליש צריך להחזיר לו מטעם שכבר זכה הבעל בנדן רק אם מתה הוא תקנת חכמים באומד הדעת שלא נתן לה כי אם שתהנה בתו וכשהוא ביד שליש עדיין לא יצא מרשות אביה שיהיו של בעל. אבל מילתא דלא שכיחא בודאי כוונתו היה לזכות את הבעל כי הוא בקש לזכות אותו ודוק וא"כ היה נ"ל לפום ריהטא בנדון דידן הדין עם הבעל בפרט שהמעות הוא ביד קרובי הבעל אף גם שלענין דינא לא נפקא מיניה בזה שלא דמיא לאבי האשה וק"ל מ"מ הק"ס מועיל לזכותו ועיין בתשובת מהרש"ל כי קצרתי אך שאני הולך בדרכי אבותי שבדיני ממונות לא לחוות דעתי לדברי צד הא' כי אם בפני שני הצדדים כמו שמזהיר ע"ז אמ"ז מהר"מ פאדווי ומה גם הרי זה דבר חדש כדי שלא לקבוע הלכה לדורות ולסמוך עלי לבד אמרתי שהמעות יהא מונח ביד שליש כאשר היה עד היום ומן השבח יחלוקו לבעל ולאשה עד עת אסיפת הוועד ביערסלב אז יבאו שני הצדדים ויוחתך הדין ולקבוע הלכה לדורות וחלילה להשלים להחזיר השלישות לשום צד עד שיבאו הדברים לפני גדולי הדור דברי הכותב והגוזר ה"ק שאול החונה בגליל קראקא פה ק"ק אפטא: העתק תשובת ש"ב אב"ד ור"מ דק"ק פינטשוף וז"ל: הנה במעשה שכתב כ"ת שהנדן היה מושלש במעות מזומנים ביד שליש והשליש הלוה המעות לאחרים מאחר שלא בא המעות ליד הבעל מעולם וכל הפוסקים כתבו שדין מאיס עלי דומה לדין מתיבתא בכן נ"ל הדין הלכה למעשה כאשר מבואר הדין ברמ"א בסי' נ"ב אם הנדן ביד שליש עדיין ובס' בית שמואל ס"ק י"א בשם המהרי"ל אם ניתן ביד שליש לזמן או סתם ולא יוכל לומר קים לי כהב"ח ותשובת א"ש כי נלע"ד שאף הם לא דברו רק אם הנדן ביד הבעל דוקא אבל בנדון זה שהנדן לא היה בידו מעולם רק ביד שליש עדיין נ"ל פשוט לפסוק כן שהרי הח"מ וב"ש הכריעו להחזיר הנדן בטענת מאיס מבורר אף שהנדן הוא ביד הבעל. מכ"ש בנדון זה שהנדן מושלש ביד שליש ואף על הק"ס יש לדון כדי שליש ואף שיש לדקדק איזה דקדוקים משאלות ותשובת אין צורך להאריך בזה הלא כבר האריכו הראשונים ואחרונים בזה והכל מפורש על הספר ודי בזה לחכם כמותו י"ב כ"ד אהו מחותנו אשר נקרא ענזיל חונה פה ק"ק פינטשוף: תשובה הנה אשר שאל יעקב בעזר קבלתי עם העתקות תשובת מהגאונים וזחלתי ואירא מחוות דעי כי מה אדע אשר לא ידעו המה ומי אנכי דעת הקלושה להכניס ראשי בין ההורים הגדולים המה נפלאו השלשה והאיש משה גדול מאוד ולו שם בשלשה אך כל דבר שנאמרה ונשנית ונשלש משום איזה דבר שנתחדש בה ולא סיימו קמייהו ובאשר שאין מסרבין אמרתי להשיב מפני הכבוד ולחוות דעתי בקצרה: וזה