שבות יעקב חלק א סב

יצא ראשונה אי יכול הבעל לומר קים לי כהב"ח ותשובת אמונת שמואל שהסכימו דנדוניא א"צ הבעל להחזיר אנכי מוכרח להעתיק שער אחד מספרי משפטי יעקב על חושן המשפט סי' ד' בכללי קים לי דין ה' (ועכשיו נדפסו בשמי הח"י כללים בספר לקט הקמח חלק י"ד בהלכת ריבות ומשם אפס קצהו תראה) וז"ל לא מהני תפיסה בפלוגתא דרבוותא היכי שהדיין יכול להכריע לפי שרבים הם החולקים או שמסתבר לו אפי' טעמ' דיחיד וגם אין יכול לומר קי"ל כיחיד נגד הרבים אבל בשנים יכול לומר קים לי אם לא שהחולקים הם הרבה מאוד או שהם פוסקים גדולי ראשונים מפורסמי' כגון הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והרשב"א עכ"ל ומכל טעמים אלו אי אפשר לומר בנדון דידן קים לי כהב"ח כיון שרבים וגדולי ראשונים ואחרונים חולקים בזה על הב"ח וכמ"ש בחלקת מחוקק ומסתבר טעמו כיון דעיקר יסודו של הב"ח מדברי המרדכי בשם מהר"ם ובאמת אין ראיה כלל מדבריו כמ"ש בד"מ והח"מ והמרש"ל בתשובה סי' ס"ט ואדרבה דברי מהר"ם מבואר כמה פעמים להיפך וכמ"ש בחלקת מחוקק וכן נראה הסכמת מחותני הגאון מהרי"ל אב"ד דק"ק קראקא וש"ב הגאון מהר"ע אב"ד דק"ק פינטשוף והנה באמת נ"ל עוד ישוב ברור בדברי מהר"ם שבמרדכי שם דהרי על כרחיך המרדכי קיצר מאוד בדברי תשובת מוהר"ם בהעתקתו (בגוף התשוב' עיינתי ולא מצאתי) שכתב וז"ל תשוב' הרב ד"ם ששאלת על ענין המורדת דיינן דינא דמורדת כמו שכתב הרי"ף זצ"ל ורוב הגאונים ע"ה סוף דבר נדוניא דהנעלת ליה אי תפסה לא מפקינן מינה לד"ה (כן הוא הגרסא נכונה וכן הוא בהגהות אשרי והובא כן בכל האחרונים דלא כמקצת ספרים שהעתיקו במקום לד"ה לרשות הבעל והוא טעות המדפיס) וכו' ע"ש ולשונו מגומגם לכאור' דאיך כתב שם סוף דבר וכו' כיון שהן הן ראשית הדברים ותחלת התשוב' ממש וגם איך קאמר לד"ה כיון שאין כאן מחלוקת כלל אלא ודאי נראה ברור שקיצר בהעתקת תוכן התשוב' ממור"ם ושם מסתמא הי' מביא גם דעת החולקים על דינא דמתיבתא בתא (וכמבואר ג"כ בטור וב"י ולכן כתב דאי תפסה לא מפקינן מינה לדברי הכל כלומר אף להחולקים על דינא דמתיבתא אבל בודאי לדינא דמתיבתא אף בלא תפסה הנדוניא בחזקתה כפסק הש"ע ושאר אחרונים נמצא דאין יכול לומר קים לי כהב"ח כיון דלא מסתבר טעמיה דהא אין ראיה מדברי מהר"מ כלל וגם באמונת שמואל סי' ח' השיג על הב"ח במה שמביא סמוכות לדבריו מדברי מהרי"ו ע"ש. אך לבסוף רוצה לעשות סניגרון לדברי הב"ח מדברי הר"ן במה שפסק לענין דינא דש"ס. ובאמת אין דבריו ברורים ומוכרחים בזה דמה ענין דינא דמתיבתא לדינא דש"ס והרי הב"ח עצמו פסק בזה לענין דינא דש"ס דלא כר"ן ובעל חלקת מחוקק פסק כהר"ן בסי' ע"ז ואפ"ה לענין דינא דמתיבתא פסקו להיפך ולפי דעת א"ש יהי' כל דבריהם דברי תהפוכות אלא ודאי דאין ראי' מוכרחת מזה לזה כלל והא כדאיתא והא כדאיתא נמצ' דלא יכול הבעל לומ' קים לי כהב"ח דעיקר כדעת פוסקי' ראשוני' ואחרונים שמסתבר טעמייהו וגם משמעות הרי"ף והרא"ש הכי הו' וכמ"ש בחלק' מחוקק וא"כ נגד הני גדולי' ומפורסמי' א"ל קים לי ומה יפה כחו של מחותני הגאון מהרי"ל מקראק' שלא נשא פנים בזה לאביו זקינו ופסק דלא כוותיה ובר מן כל דין דבנדון שלפנינו שלא ניתן ביד הבעל מעולם רק ליד שליש בודאי אף הב"ח וא"ש מודים דהוא ברשות האשה וכמו שמסיק מהרש"ל בתשוב' וכמ"ש הגאונים הנ"ל בתשובותיהם והוא ברור ומה שנתן הבעל פטורים לאביו שהלוה המעות משליש זו א"צ לפנים דלא מהני דהרי להכי הניח ביד שליש כדי שלא יהי' לבעל רשות להוציא לבדו מאיזה טעם אף שהוא עדיין רך בשנים ולא הגיע לכלל דעת לשמו' ממונו אך מטעם אחר יהי' מה שיהי' עכ"פ לא ניתן לרשותו להוציאו ואם יהי' כח בידו ליתן פטורים למי שהלוה מעותיו או כ' הודאה א"כ מה תועלת יהי' בהשלישו את המעות אלא ברור דכל הני מילי דכדי נינהו ורמאות בעלמא הוא גם מ"ש מכ"ת וז"ל ולעד"נ דאביו ואחיו נקראים מוחזקים לגבי האשה הנ"ל אף שנתנו שט"ח על המעות וכו' ובספר תקפו כהן מאריך בזה הנה שותא דמר לא ידענא דהלא אדרבה שם כתב התקפו כהן בסי' ק"ל להיפך דבשט"ח לא מהני תפיסה שכנגדו אלא היכא דהפלוגתא הוא בענין השטר גופא אבל לא היכא דפלוגתא הוא בענין אחר ושטר הוא ודאי בחזקתו כמו בנדון דידן וכן מוכרח בדברי התקפו כהן סי' ק"ך בהשגתו על תשובת מהרי"ן לב בענין ס"ס שפסק דמהני לאפוקי ממונא וכתב שם ומדברי תוספ' פ"ק אין ראי' יעויין שם (ובאמת דחויתו בתוספ' דחוק מאוד וגם נרא' שנעלם ממנו ריש דברי התוספ' שם דכתבו דאע"ג דאינו נאמן לאסרה ואפ"ה נאמן להפסיד' כתובתה וע"ש) ואמאי לא תירץ כפשוטו דהתם שאני ששטר כתובה בידה אלא ודאי דיש לחלק כמ"ש אבל בלא"ה יש לדחות דברי מהרי"ן לב ואין צורך כלל לדחוקו של התקפו כהן ולא קשה מידי מתוספ' דכתובת דהתם היא יש לה טענ' ברי ושטר כתובה בידה והוא טוען טענת שמא ואולי הוא טועה כמ"ש תוספ' שם על כן בספק ספיקא אינו נאמן להפסיד כתובתה אף שהממון בחזקתו משא"כ בשאר ספיקו' דעלמא אפי' טובא אין מוציאין מיד מוחזק והארכתי בזה בספרי בכלל קים לי וכאן קצרתי לפי שאין ענין לנדון דידן והוא פשוט לע"ד דבחזקת האשה ועכ"פ יהי' ביד שליש לצורך מזונותיה וכפסק מחותני הגאון מהרי"ל מקראקא ואהי' סניף לאריות אשר קדמוני כל זה נ"ל לפום ריהטא לישא וליתן בדבריה' ולא למעש' אני תוקע בדבר הלכה ומה' אלקיו ישא ברכה כד"ח ה"ק יעקב: שאלה קח חזר השואל הרב דק"ק צאנז וז"ל תשואת חן להוד רום מעלתו על כל הטובה אשר גמל אתי ולא מנע תורתו תורת אמת ממני ושכרו כפול ומכופל מן השמים והנה כאשר החל רום פאר מעלתו ושפעת כבודו כן יגמול חסד עמדי להראני עוד נפלאות מתורתו כי חביבים עלי מאוד דבריו והם הלכ' למש' מסיני עוקר הרים והנה באתי להודיע למר שמצאתי בספר בית שמואל במהדורא בתרא בסי' ע"ז כתב בשם הט"ז ז"ל הא דמוציאין ממנו דוקא בזמן הגט אבל אם אינו רוצה לגרשה ואנן לא כפינן ליה אין מוציאין ממנו כלום אלא א"כ שתפסה וכן משמע במרדכי עכ"ל ובקיצר הדינים כתב וז"ל וצריך לחזור לה אפי' מעות הנדן כן משמע מכל הפוסקים ולא כב"ח אבל א"צ להחזיר את שלה עד בשעת הגט אבל קוד' הגט א"צ להחז' אא"כ שתפס' היא אין מוציאין מיד' וקוד' שגירש' וכל אחד יושב לבדו משמע דאין לזה על זה שום תנאי כתוב' אלא אם מתה יורש אותה וכל זה מיירו שביררה טענה שלה למה מאוס עליה עכ"ל ונלע"ד כמ"ש הט"ז דכן משמע במרדכי כוונתו לדברי המרדכי סוף כתובות והובא דבריו בחלקת מחוקק בסי' ע"ז בהשגות שהשיג על הב"ח סעי' ה' שכתב וז"ל דדינא דמתיבתא הוא כאלו היה מוציאה מדעתו היה צריך לשלם לה נצ"ב וכו' מזה משמע דדינא דמתיבתא הוא דוקא בזמן הגט כנלע"ד ראי' לדברי הט"ז הנ"ל וא"כ לפ"ז משמע דקוד' נתינ' הגט לא דיינינן כלל דינ' דמתיבתא רק דינא דש"ס ובדין הש"ס פשוט הוא דאם הוא ביד שליש הוא בחזקת הבעל כמ"ש הריב"ש והובא דבריו בב"י ובב"ח וכ"כ בספר בית שמואל ובתשובת מהר"א ששון סימן קפ"ו פוסק דהבעל יכול לומר קים לי כהרשב"א וצריך דוקא תפיסה אף בטענה מבוררת מכל אלו הראיות היה נלע"ד שהמעות בחזקת הבעל בנ"ד אף שלא בא לידו עדיין והעיקר שמתחלה כשהושלש המעות ביד שליש הושלש ע"ד שימסור המעות להזוג אך הבעל התרצה את עצמו שיתעסק בהן השליש לטובת הזוג זמן רב ובספר בית שמואל בסימן נ"ב כתב בזה שהוא בחזקת הבעל ואף אם יהיה ספיקא דדינא היה נלע"ד דאביו ואחיו של הבעל נקראו מוחזקים ויכולין לטעון קים לנו כדי שיועיל השטר מחילה וכמ"ש ראי' לזה מטור א"ע סי' ק"ו וכ"כ בספר ב"ש. סי' נ"ז ס"ק ך"ח: ומה שהוד רום מעלתו תמה עלי מאוד על שהבאתי ראיה לזה מדברי תקפו כהן דף פ"ב ושם משמע לכאורה איפכא הנה המאור הגדול אב"ד דק"ק פינטשוף תמה עלי ג"כ בזה אך כתבתי לו דנלע"ד דהתקפו כהן מיירו כעין מעשה שכתב בתחלת הספר שעל המעות שחייב הלוה למלוה ליכא שום ספיקא דדינא רק על מעות אחר שביד המלוה יש ספיקא דדינא והלוה אינו יכול להוציא ממנו שהמלוה מוחזק בו ורוצה הלו' לתפוס זה המעות שחייב על שטר זה משום ספיק' דדינא שעל המעות שביד המלו' על זה כתב דאין יכול לתפוס משום ספיקא שבא ממקום אחר אבל בנדון דידן שהספק אם המעות שייך לבעל ויכול למחול או לא נלע"ד דהוא דומה ממש לדין הנזכר בא"ע בסי' ק"ו דכשם שהתם הספק הוא אם נמחל כתוב' כן כאן הספק אם נמחל השט"ח ומאוד מאוד נפשי בשאלתי שיעשה עמי חסד שלא ימנע תורתו ממני כ"ע תלמידו החושק וכוסף ליהנות מזיו תורתו ה"ק משה בלא"א מהר"ר מנחם נחום סג"ל זלה"ה חונה פה ק"ק צאנז: תשובה מה שמכ"ת חוזר על הראשונות מפני שמצא חידוש בספר בית שמואל במהדורא בתרא שכתב בסי' ע"ז בשם הט"ז ז"ל הא דמוציאין ממנו דוקא בזמן הגט אבל אם אינו רוצה לגרשה ואנן לא כפינן ליה אין מוציאין כלום ממנו אא"כ שתפסה וכן משמע במרדכי עכ"ל הנה באמת כאשר כתבתי תחלת התשובה הרגשתי בדברי הט"ז אלו אך לא רציתי לכתבו בתוך תשובתי מפני שראיתי שמכ"ת ושאר תשובת הרבנים המופלגים שהעתיק תוך כתבו כולם לא הזכירו מחילק זה אמרתי חדא מתרי טעמי או שבנדון דידיה הוא גם כן בזמן הגט באמת או לפי שלא השגיחו בדברי הט"ז בזה לפי שהוא נגד משמעות הפוסקים ראשונים ואחרונים כאשר אבאר ועכשיו בכתבו שנית ראיתי שמכ"ת רוצה לתפום לדברי הט"ז לעיקר ועושה סעד לדבריו מדברי המרדכי סוף כתובות שכתב וז"ל תקנת חכמים היא להקל על בנות ישראל שלא תצאנ' לתרבו' רעה לפי שראו שנתקלקלו הדורת ותקנו לכל הפחו' דשקלה נכסי' צאן ברזל לא נכסי מלוג ועשו אותם בנכסים כאלו הוא מוציאה ולא מחמת מרדה ואלו היה מוציאה מדעתו היה צריך לשלם נכסי צאן ברזל השת' נמי תקינו הכי עכ"ל הנה בודאי לכאורה כיון מכ"ת בזה האמת שזה הוה כוונת הט"ז כמ"ש וכן משמע במרדכי דמשמע כן מדבריו לפום ריהטא אבל אחר העיון היטב נראה דהט"ז לא דק בזה במחילת כבודו במקומו מונח חדא דאיך יהי' זה כוונת המרדכי דהא המרדכי עצמו בסוף פ' אע"פ כתב להדיא להיפך וז"ל לפעמים רבות בא כזה מעשה ודיני כך דיהבינן לה מה דעיילה ומעגנינן לה עד שתתפייס להיו' עמו או עד שיתפייס הוא ליתן גט עכ"ל הרי להדיא דנותן לה מיד אף שאינו רוצה ליתן גט וכלשון זה כתב ג"כ באגודה פ' אע"פ ובהג"ת אשרי שם בשם המרדכי וכן בהרא"ש עצמו שם ובקיצר פסק הרא"ש יע"ש ובתשובת הרא"ש כלל מ"ג סי' ה' מבואר להדיא כן דאין כופין אותו להוציא ומ"מ צריך ליתן לה מה שהכניסה לו וכן משמעות הטור וב"ח ורמ"א בהג"ה ושאר אחרונים וכן מבואר בתשובת מהר"של סי' ס"ט וכן מבואר ומוכח ג"כ מה שטרחו האחרונים לתרץ דברי מהר"מ שבמרדכי וכמו שהוזכר ג"כ בתשובתינו הראשונה בהא דאי תפסה ולא קא מוקי בפשיטות שלא בזמן הגט אלא ודאי דאין חילוק וכן מבואר להדיא בתשובת הרשב"א סי' תת"ס ובהגהו' מרדכי דפוס קראקא דף קפ"ב ע"ג כתב וז"ל הקשה מהר"מ וז"ל וא"כ דחייב לה נכסי צאן ברזל היכא דחזיא דאשמוטי נכסי תמרוד ותתפוס בנכסי ותאכל היא ותחדי וי"ל אין זו שמחה שלימה אחרי דבידו לעגנה ונהי דאיהו נמי מעוגן בתקנת