שבות יעקב חלק א ס

שמעון ללוי וראובן עכ"ל בתוספ' ביאור קצת ע"ש ותמה המתמה עליו אחד מ"ש אליבא דר"י קטן אפי' גדול אם סמוך על שלחן אביו ובבתו על כרחיך ר"ל קטנה בשנים דאי בבוגרת אין לאביהם רשות בה דברים אלו אין להם שחר והבנה כלל דודאי אין חילוק כלל בין בוגרת לנערה אלא באינה סמוכה אבל בבוגרת שסמוכה על שלחנו אמאי אין לו רשות במציאת' ומעשה ידיה מה לי בתו הלא בנו ג"כ אינו ברשותו ועשהו חז"ל כאלו הו' ברשותו כיון שסומך על שלחנו וה"ה בבתו בוגרת וזה אינו מובן כלל הב' מה דמסיק שם להלכ' שהדין עם שמעון זה אינו דבהדיא משמע ריש פ' נערה שנתפתתה דה"מ כשלא עמד בדין אבל עמד בדין כבר זכה אביו כ"ש היכא שהוא בידו כבר ודאי קנהו אביו וכל דבריו הם דברי תימה ג' מ"ש ע"ש הסמ"ג שפסק כשמואל וזה ליתא דהא להדיא פסק כר' יוחנן על כן אי אפשר להאמין שיצאו דברים אלו מבעל הספר רק איזה תלמיד טועה כתבו עכ"ל דברי המתמ' ושרא ליה מרא כי צריכין אנו לברר דבריה' ראשונים במזרה וברחת בפרטות במקום שאין עליהם תשוב' נצחת כי בודאי מה שפסק הלכה כשמואל הוא נגד רוב גדולי ראשונים וגם הסמ"ג עצמו פסק כר' יוחנן רק בשם הרא"ש כתב דפסק הלכתא כשמואל ויש מחלקין בין דין עירוב למציא' והכי קי"ל כר' יוחנן כמבוא' בח"מ סי' ע"ה וכמ"ש וכן מה שמחל' לדעת ר' יוחנן בין בנו לבתו הו' ג"כ נגד דע' הרמב"ם והרא"ש והטו' ושאר פוסקי' דאינ' מחלקי' בין בנו ובתו הבוגרו' בסמוכי' על שלחנו אבל מ"מ אין דעתו דעת רחוק לומ' שתלמי' טוע' כתבו כי סברתו לדעתו הו' סבר' ישר' ומוכרח' כי קשה לו בדברי ר' יוחנן דאמר לא גדול גדול ממש ולא קטן קטן ממש דלמה באמת נקט המתני' לישנא דקטן וגדול דאיכא למטעי ה"ל למתני סמוכים על שלחנו ואינם סמוכים אלא ודאי דסבירא ליה לר' יוחנן דמה"ט נקט לשנא דקטן וגדול לפי דבמתני' קתני בנו ובתו בחדא בבא ובבתו על כרחיך ס"ל אין חילוק בין סמוכה לאינו סמוכה דמשבגרה אין לאביה רשות בה אף בסמוכה מציאתה אתה ומעשה ידיה שלה: וכן אפי' אינה סמוכה כשהיא נערה וקטנ' מציאתה ומעשה ידיה לאבי' וכמ"ש תוספ' פ' נער' דף מ"ז ע"א ד"ה משום איבה יע"ש וכיון שהוצרך גבי בתו למתני קטנה כולל בנו ובתו הקטנים יחד ולעולם בבנו לא גדול גדול ממש ולא קטן קטן ממש ואם נפשך לומר מה סבר' יש לחלק בין בנו לבתו בסמוכ' על שלחנו י"ל דס"ל לר' יוחנן בבני' דוק' תקנו חז"ל כיון שסמוך על שלחן אביו שיה' מציאתו ומעשה ידו לאביו דליכא למיחש ולמגזר מידי משא"כ בבתו כיון שכל זמן שהיא נערה זכאי בקדושיה ובמציאת' ומעשה ידיה ואי אמרינן דאף כשבגרה וסמוכה על שלחנו יש לאב זכיה אתי למטעי ולומר דיש עוד רשות לקדש אותה ויבא לפגוע בחומר אשת איש על כן אמרו משבגרה אין לה רשות בה כלל ועל כן שפיר כתב המרדכי לדעתו מסתברא מלתא דשמואל מדכייל במתני' בנו ובתו הקטנים ולר' יוחנן צריך לחלק מטעם דפרישת ועוד מטעם אחר פסק כשמואל דלר' יוחנן צריך לומר דלכך בסמוך הוי מציאותיהם לאב מטעם איבה והאי טעמא לא אתמר כי אם באשתו פ' מציאות האשה ואף דבפ' נערה דף מ"ז אית' ג"כ גבי בתו הטעם משום איבה היינו בנערה וכמו שפי' ר"י שם בד"ה משום איבה דאי בעי מסר למנוול ומוכה שחין ודלא כפרש"י יע"ש מ"ש המרדכי תו וכי היכי דאין אדם מוריש זכות בתו לבנו וכו' אין כוונתן כפשוטו לדמות ממש למה דאמרינן בש"ס דכתובת דף מ"ג ע"א אין אדם מוריש זכות בתו לבנו דהא ודאי לא דמי דהתם מיירו שעדיין הכל ביד בתו אבל היכא דהוא ביד אב דפשיטא שבידו להוריש למי שירצה ואפי' בעמד בדין כדמסיק הש"ס שם ותו דהא עיקר השאלה והפלפול הוא אם שייך כלל לאב או לא אלא נראה דכוונת הגהות מרדכי כך היא בדרך את"ל דאף אי נימא דהלכתא כר' יוחנן דבסמוכין על שלחנו מקנים לאביו מציאתו ומעשה ידיו מ"מ היינו דוקא לצורך אביו מקנה לו אם יוצאים לצורכו אבל אם עדיין הם ביד אביו בעין וירצה להורישו לשאר בניו אדעתא דהכי לא אקני ליה ועל זה קאמ' כמו דאמרינן אין אדם מוריש וכו' בתו לבנו כך אין אדם מוריש יגיעת שמעון ללוי: אבל אין כוונתו לדמות לגמרי לדין זה דאין אדם מוריש זכות בתו לבנו כי אין ענין כלל לנדון דידי' רק שגר' לישנא דהש"ס נקט אבל עיקר כוונתו וטעמו דאדעתא דהכי לא אקני ליה וכגוונא דאית' בב"ק פ' הגוזל עצים דף ק"י ע"ב ע"ש ובש"ס דכתובת דף מ"ז ע"ב גבי שלא כתב לה אלא ע"מ לכנס' ע"ש בתוספ' ד"ה שלא כתב לה וכו' וכן על כרחיך צ"ל דכן דעת כוונת הגהות מרדכי כי היכי דלא תקשה קושיא גדולה על הגהות רמ"א שפסק כהאי דמרדכי בח"מ סי' ע"ר דאם מת אינו מוריש מלאכת בן אחר לשאר יורשיו ואע"ג דלכאור' עיקר טעם המרדכי דפסק כשמואל ורמ"א פסק שם כדעת רוב הפוסקים דהלכתא כר' יוחנן דמציאותו ומעשה ידו לאביו בסמוכין על שלחנו אלא ודאי דכוונת המרדכי וכמ"ש ואפש' שזה ג"כ כוונ' הסמ"ע שם ס"ק ה' במ"ש הואיל ועדיין בידו והוא מת וכו' יע"ש) נמצא דברי הגהות מרדכי עולים כהוגן מ"מ יהיה איך שיהי' לדעת המרדכי אף מעשה ידיה דמי למציאה והוי של אביו בסמוכין על שלחנו וכן פסק רמ"א בסי' ע"ר מ"מ דעת שאר גדולי' אינו כן וא"כ מידי ספיקא פלוגתא דרבוותא לא נפקא וכמ"ש שם בתשובת מהר"ב אשכנזי ויכול המוחזק לומר קים לי וא"כ כיון שעדיין הנדוניא בידו ואף אם הניחו ביד שליש מ"מ כל זמן שלא נישאת עדיין לא זכה בה הבעל והיא עדיין ברשות אביה כיון שסמוכה על שלחנו ואף אם הממון בידה ממעשה ידיה ואפי' למאן דסובר דלא זכה בהם האב מ"מ עכ"פ האב זכה בהם לענין זה דהוי כיתומים שסמכו אצל בעל הבית וכ"כ הריטב"א פ' הפועלים והובא ג"כ שם בתשובת מהר"ב אשכנזי ובצרוף סברת מהרש"ל שכתבתי לעיל כיון שהו' מזין אותה הוי כאלו היו מעשה ידיה שלה לכל הפחות לענין זה שלא לעזוב לאחרים חילה וגם זה מקרי ותם לריק כחכם במה שנזונת משלו עד עתה ומסתמא גם להבת ניחא שלא לעזוב לאחר חילה והיא היתה ניזונת משל אב לכן נ"ל דיש לכתוב בתנאי' כתקנת שום וכו' כנ"ל ה"ק יעקב: שאלה קו כשישבתי במושב זקנים מושב ב"ד מ"ש אצל הגאון הגדול המפורסם מוהר"ד אפנהיים נר"ו בא לפנינו בחור אחד שתבע למחותנו אבי הכלה והמעש' שהי' כך היה כשנשתדך הבחור עם אבי הכלה כתבו התנאים כדינם והשלישי ג"כ על הקנס משני צדדים וגם התנאים היו מונחים אצל נאמן הק"ק ובתוך ימי השידוכין חלתה הכלה ותקפה החולה עד שכמעט נטתה למות והמנהג מנהג נשים אמרו אולי ריע מזל החתן גורם שיקרע התנאים אולי תחזור עי"ז לבריאתה בכן הלך החתן עם אבי הכלה אל הנאמן וקרעו התנאים ובעל פה התנו יחד כשתחזור לבריאתה שיחזרו לקשר התנאי' כבראשונה ויהי כאשר עמדה מחליה פשט לו אבי הכלה את הרגל לאמר כיון שכבר נקרעו התנאים נתבטל השידוך ועוד טען כיון שברוע מזלו חלתה אינו רוצה לעשות השידוך בכן בקשו מאתנו לברר הדין עם מי: פסקנו דהדין עם הבחור וצריך אבי המשודכת לקיים התנאים כאלו לא נקרעו כלל מטעם כיון דלא נקרעו רק בשביל שחלתה וכשחזרה ועמדה על בוריה חוזר קישור התנאים כבראשונה כי לא מחל החתן הקנס ות"כ שנעשו על התנאים אלא בענין זה ואין לך אומדנא גדול מז' כהאי דזבין נכסי למיסק לארעא דישראל וכו' וכ"ש שגילה כן דעתו בתנאי בפירש וגדולה מזו כתב בתשובת צמח צדק סי' ך' באחד שקנה המשכון משום איסור ריבית כדינו והבטיחו בדברים בעלמא שאם יעש' לו רצונו שיחזור וימכור לו ואח"כ רוצה לקיים אותן בטענה שקנה אותם כדינו ובמקח גמור וזה טוען שהאמת כן הוא אבל לא עשה כן אלא בשביל איסור ריבית ופסק דצריך לחזור לו אם יתן לו כמנהגו דלא הוי מכירה רק לענין היתר ריבית ע"ש שהביא ראיה לדבריו מדברי התו' דפ' איזהו נשך וא"כ כ"ש בנדון דידן שלא נקר' התנאים שיתבטלו לגמרי כאשר התנו בפירש ואף שראיתי בתשובת הר"ש הלוי חלק ח"מ סי' ך' שכתב וז"ל אבל אח"כ הוגד לי שמעשה שהיה כך היה ששמעון נתן המעות דרך מכירה שראובן מכר לו אותם חפצים לשמעון בעד אותם מעות לו וכו' ואפי' נטל ממנו קנין שיחזור למכרם לו אינו כלום דהוי קנין דברים וא"כ השתא לענין איסורא דריבית מקרי מכירה גמורה כ"ש לענין ממון הקל דהוי מכיר' גמורה ונחשב אותו חפץ למלוה כאלו היא שלו ואין ללוה על המלוה כלום עכ"ל אבל דבריו הם בלי ראיה כלל ודברי בעל צמח צדק יותר מסתברים ונ"ל ג"כ עוד ראי' לדבריו מהא דקי"ל בא"ח סי' שכ"ג דמותר לשכור רשות מעכו"ם אפילו בשבת וכתבר התוספת בעירובין דף ס"ו ד"ה יפה דמותר לשכור רשות עכו"ם בשבת ולא הוי כמקח וממכר כיון שאינו עושה רק להתיר טלטול הרי דאפי' לענין איסור שבת דחמיר סומכין על זה דלא הוי מו"מ גמור רק מפני איסור טלטול א"כ ה"ה לענין איסו' ריבית ומכאן יש ג"כ ראי' למ"ש בתשוב' מ"ב סי' מ"ג לענין מכירת חמץ דאסור לאחר ליקח מן העכו"ם אחר פסח דלא הוי מכירה גמורה אכן הוא כתב שם טעמים אחרים יע"ש ולע"ד טעם כעיקר דאזלינן בתר דעתו וכוונתו שלא מכר רק לענין זה וא"כ ה"ה כאן בנדון דידן שלא קרע התנאי' שיתבטל לגמרי רק כשתחזור לבריאות' יעמוד קישור התנאים במקומן וכיון דחליף שעתיה חליף תיירה וגדולה מזו פסק בתשובת מהר"מ מלובלין סימן קך"ב בגט שכיב מרע שנתן גט שלא תהיה זקוקה לחליצה דאם עמד הגט בטל ע"ש תשובתו באורך ואף כת החולקים והיא בתשובת משאת בנימין סימן ק"ז היינו משום דגילוי דעת בגיטא לאו כלום הוא ובשעת נתינת הגט אמר בפי' שנותן בלי שום תנאי וגם לבסוף מחל על הכל ע"ש תשובתו באורך אבל בלא"ה היה מודה לדעת מהר"מ ע"ש אך מעיקרא דדינא פירכא ויש לחלק דהתם משום חומרא דא"א שאני ובעינן גט כריתות בלי שום פקפוק לכן החמיר מהר"מ וסייעתו מ"מ בנדון שלפנינו ג"כ הדין אמת כמו שכתבתי דלא קרע התנאי' רק על דעת זה והקנין במקומו עומד ומה שטען אבי הכלה כיון שברוע מזלה חלתה אין זו טענה כלל דאף שאין מזל לישראל מ"מ לענין בני חיי ומזוני במזלא תליא וכמ"ש תוספ' בשב' דף קנ"ו ע"א ברם כל זמן שלא נתקדש' ונתארסה אינה יכולה לומר נסתפחה שדהו כמבואר ומשמ' להדיא בריש כתובות בש"ס ובסוגי' דתוספת שם וכ"כ מהרי"ק בשורש ק"א וז"ל ועדיין לא נתארסה שתוכל לומר מזלך גרם עכ"ל וכ"פ רמ"א בש"ע סי' נו"ן סעי' ה' בהג"ה ע"ש ומה שקורעין התנאים באמת הוא רק מנהג נשים ופוק חזי מה עמא דבר שאף שקורעין התנאים מ"מ כשחזרו לבריותן חוזרין ונושאין זה לזה אף שרוב בני אדם קושרין זה עם זה ע"י משכנות וכיוצא בזה ע"י בטחונת שיחזרו לעשות קישור התנאים כבראשונה מ"מ זה שהלך בתמימות ולא עשה כן ושקד על תקנת המשודכ' בבל תאחר יעשו עמו שלא כהוגן לשלם רעה תחת טובה שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולכן פסקנו שהשידוכין קימים ככל משמעות התנאים הראשונים כנ"ל ה"ק יעקב. שאלה קז מהרב המופלא מוהר"ר משה אב"ד דק"ק צאנז בגליל קראקא וז"ל בדבר אשה אחת פה קהלתינו שטוענת על בעלה מאיס עלי ויש לה טענה מבוררת ומעות הנדן מעולם לא בא