שבות יעקב חלק א נט

מנהגינו וכאשר פסק בש"ע א"ח סי' ע"ה דכל הבתולות כיון שרגילה בגילוי שער מותר להלך כן בשוק תו לא חיישינן משום הרהור אם שערותיה קלועים וא"כ גם זו שנאנסה לכאורה בכלל כיון שעדיין רגילה בגילוי למה נביישה בחנם והיא אנוסה אך יש להביא ראיה דכל שנבעלה צריכה לילך מכוסה בראש' כדת ומנהג יהודית דהא איתא בש"ס ר"פ האשה שנתארמלה אם יש עדים שיצאה בהינומא וראשה פרועה כתובתה מאתים ובגמרא שם דף י"ו ע"ב אמאי נעבריה קמי בתולה וקמי בעולה לא ניעבר כלל זימנין דתפסה מאתים ואמרי אנא בתולה הוי והאי דלא עברי קמאי איתנוסי הוא דאיתנס ע"כ הרי מסוגיא זו דחשו חכמי' אפי' לטענה דלא שכיח כגון אונסא דלא שכיח שיגבה מאתים היכי דתפסה ע"י טענה כזו ואם אית' דאנוס' אין לכסות ראש' כמו שאר בתולות א"כ איך קאמר המתני' אם יש עדים שיצא' בהינומא וראש' פרוע' מה הועילו חכמים בתקנתם הלא בנאנסה דכתובת' מנה וראשה פרועה ואף לפי מה שכתבתי דדוקא ראשה פרועה שהולכין הבתולות בשעת חתונת' דהיינו סתירת שער' זה הוי ראי' שהיא בתולה משא"כ אנוס' אין סותרין את שערה ומוליכין אות' בשוק כשהי' קלועה גם זה אינו דהא להדי' אית' בילקוט פ' נשא דף ר"ז ריש ע"ב בשם ספרי וז"ל דבר אחר לימד על בנות ישראל שיהיו מכסות ראשן ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ותקח תמר אפר על ראשה וכתונת פסי' עליה קרעה ע"כ והתם אנוסה הוי הרי להדיא דאפי' אנוסה יש לכסות ראשה וכ"ש מפותה כל שנבעלה וכתובתה מנה אכן בתולה שנתקדשה ועדיין לא נשאת מותרת להלוך פרועת ראש בודאי כיון שכתובת' מאתי' אפי' אלמנה מן האירוסין כמבואר שם בא"ע ר"ס ס"ז ע"ש והוא פשוט בש"ס ומשמעות הפוסקים דלא כמ"ש בתשובת חות יאיר סי' קצ"ו דאף בתולה שנתקדשה יש לילך בכיסוי ראש וזה אינו דא"כ תקשה איך קאמר המתני' אם יש עדים שיצא' בהינומא וראשה פרועה הלא זימנין דתפסה מאתים ותאמר אנא בתולה הזית והא דלא יצאה ראשה פרועה משום שהיתה אלמנה מן האירוסין וכדקאמר הש"ס גבי העברת כוס ומה הועילו חכמים בתקנתם אלא ודאי כמ"ש דכל שלא נבעלה מותרת להלוך כמו כל הבתולות משא"כ בנבעלה אפי' באונס ופוק חזי מה עמא דבר כנ"ל ה"ק יעקב: דיני שידוכין וקידושין ומורד' וכתוב' ותנאי' שאלה קד אחד שנשתדך למרחוק בחרם וקנס ככל משמעות ומנהג תנאים ראשונים ועתה בבא ליום קביעת נישואין וראה את המשודכ' לו ששפת' התחתונה גדולה משפתה העליונה ובולטת לחוץ רוצ' לחזור ואמר דאדעתא דהכי לא נשתדך עמה אם הוא מחויב ליתן קנס כמשמעות התנאים או לא תשובה הנה בודאי לענין הקנס נ"ל פשוט דפטור מהקנס דגרסינן בפ' המדיר דף ע"ב ע"ב כל המומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים ואמרינן שם בגמ' קדשה וכנסה סתם תצא שלא בכתובה כתובה הוא דלא בעי הא גיטא בעי ומ"ש כתובה דלא בעי דאמר אי אפשי באשה נדרנית אי הכי גט נמי לא תבעי אמר רבה צריכא גט מדבריהם רבא אמר תנא ספוקי מספקא ליה גבי ממונא לקולא גבי איסורא לחומרא וכמו שהדין לענין נדרים כן הדין לענין מומין כי במתני' שם ובגמרא מדמה אותן להדדי וכן מבואר להדיא בהרמב"ם פ"ז מה' אישות ובטור ובש"ע בא"ה סי' ל"ט והלכת' כרבא וא"כ אם אמרינן היכא דכבר נתקדשה אפ"ה תצא שלא בכתוב' מפני מום הפוסל בכהני' משום דממונא לקולא א"כ איך נוציא ממון הקנס ממשודך היכי דאיכא במשודכת מום הפוסל בכהנים וכמבואר להדיא במסכת בכורות במתני' וברמב"ם פ"ח מה' ביאת מקדש דין ח' ששפתה התחתונה גדול מעליונה דהוי מום לענין כהנים וא"כ פוסל ג"כ בנשים ופטור מהקנס וזהו פשוט ודלא כמ"ש בתשוב' חות יאיר סי' ר"ך במשודך שרוצה לפטור עצמו מקנס לפי שהמשודכת חוטמה גדול דהוי מום בכהנים והשיב שם בתשובה וז"ל דאע"ג דאמרינן בש"ס כל המומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים היינו היכא דהתנה על מנת שאין בה מומין מ"מ בדלא התנה דקי"ל בנשי' מקודשת מספק יש לומר בנדון זה דלא הוי כלל ספק ולא דמי לחומרא דאשת איש דמחמרינן ולכן אע"פ שי"ל דאין מוציאין ממון מספק בזה לא הוי ספק כלל ע"כ תוכן דבריו שם ובודאי תקפו עליו משנתו ואגב ריהטא כתב כך והיה ממנו בהעלם דבר סוגית הש"ס והסכמת כל הפוסקים ראשונים ואחרונים דאפילו לענין כתובה דאורייתא אין גובין ממנו בטענת מומין אלו אפי' לא התנה וכ"ש בקנס שהתחייב עצמו דאפשר לומר דאדעתא דהכי לא התחייב את עצמו וחזקה אין אדם מתפייס במומין (גם מ"ש שם בתשוב' זו בעיניה סגורו' ביותר שלא מצינו מום זה בכהנים נעלם ממנו מה שמנה הרמב"ם שם בהלכות ביאת מקדש עפעפיו סגורים ביותר ע"ש) איברא מצד עונש החרם יחוש המשודך לעצמו וכמו דאמרינן לענין הגט ספק איסור א"א להחמיר כן יש לומר דספק חרם להחמיר ועיין בתשוב' עבוד' הגרשוני סי' ס"ח וק"ג) אכן גם על זה אין בידינו לכופו אפי' בודאי חרם כזה וכמ"ש הסמ"ע בח"מ סי' רמ"ה ובתשובת מהר"מ מינץ סי' ט"ז דעבריינא מקרי אבל אין בידינו לכופו עכ"ל ועיין בנחלת שבעה דין תנאים ראשונים סי' ח' וכ"ש בנדון שלפנינו דהוי ספק דאפשר דעבריינא ג"כ לא מקרי אמנם אם טוען אבי המשודכת שידע מזה המום שבגלוי רק שעכשיו עיניו נתן באחר' וכה"ג אפשר להחמיר על המשודך ולהשביע על זה שלא ידע ממום זה כי אף שלא הי' עם המשודכת בעיר אחת מ"מ כיון שהוא מום שבגלוי וניכר לכל מסתמא קודם שנתקשר עמה בקנס ובחרם דרש וחקר אחריה על תואר ופרצוף פניה מהני דאזלי מהתם להכא וסבר וקבל ועכשיו לבש רוח אחרת שרוצה לחזור בו על כן ראוי להחמיר עליו כפי ראות עיני המורה כדי שלא יהא בנות ישראל כהפקר ולביישה חנם כנ"ל ה"ק יעקב . שאלה קה ראובן ששידך את בתו הבוגרת לשמעון בק"ס בחרם וקנס כמשמעות תנאים ראשונים. וביום המוגבל לנישואין נפל חילוק ביניהם בענין כתיבת תנאים אחרונים כי ראובן רוצ' שיכתוב מחמת עידור כתקנת שום וכו' ושמעון טוען באשר ידוע שאין אתה נותן לה משלך כלום רק הכל הוא מה שקבצ' מעת שנעשה בוגרת ממעש' ידי' וכבר מבואר הדין בש"ע א"ה ס"ס קי"ח בהג"ה דכשהן עצמן מכניסין הנדוניה לא תיקנו ומשבגרה אין לאביה רשות בה וראובן משיב כיון שבתו הית' תמיד עד עתה סמוכה על שלחנו על כן יש לו זכות בכל מעש' ידיה ויש בו משום תקנ' שו"ם ילמדינו אדמ"ו הדין עם מי: תשובה אף דהאי מילתא חדתא היא דבעי טעמא וכעת טרידנא טובא מ"מ לא אשיבך ריק' ולהשיב מה שעלה בדעתי לפום ריהטא לפי מיעוט עיוני דגרסינן בפ"ק דמציעא דף י"ב מציאת בנו ובתו הקטני' הרי אלו שלו מציאת בנו ובתו הגדולים הרי אלו שלהם אמר שמואל מפני מה אמרו מציאת קטן לאביו שבשעה שמוצא' מריצ' אצל אביו ואינו מאחר בידו ופליגא דר' חייא בר אבא דאמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן לא גדול גדול ממש ולא קטן קטן ממש אלא גדול וסמוך על שלחן אביו זהו קטן קטן ואינו סמוך על שלחן אביו זהו גדול ע"כ וכתבו שם תוספת בד"ה רבי יוחנן אומר דקי"ל כר"י לגבי שמואל וכ"פ הרי"ף והרא"ש שם והרמב"ם פי"ז מה' אבד' וכ"פ הטח"מ בסי' ר"ע ועיין בטא"ח סי' שס"ו בב"י שכן דעת כל גדולי הפוסקים אכן לענין עירוב ס"ל לחלק יע"ש בב"י באורך וכ"כ בתשובת מהר"ב אשכנזי סי' ל"ח שכן דעת כל גדולי פוסקים קמאי ובתראי כר' יוחנן. וכל זה במציאה אכן לענין מעשה ידיה כתב שם בתשובה וז"ל דעיקר הדין תליא בפלוגתא דרבוות' דלדעת התוס' והרמב"ם והרשב"א והרא"ש והרב המאירי ז"ל בן הסמוך על שלחן אביו אפי' שכרו ומעשה ידיו הוי של אב ולדעת הראב"ד והרמב"ן והרא"ה והריטב"א והר"ש משפירא ז"ל שכרו ומעשה ידיו הוי של בן דדוקא במציאתו זכה האב משום איבה ולא במידי אחרינא עכ"ל שם בתשובה הנה מ"ש כן בשם התוספ' והרא"ש לא מצאתי שום הוכחא בדבריהם שס"ל כן רק לענין עירוב ומתנה ס"ל ג"כ אין להם זכיה משא"כ מעשה ידיהם דקאי טרחא בגופיה אפשר דס"ל דלא זכה ליה וכדאיתא סברא זו בריש קידושין דף ד' ע"א וכ"כ הראב"ד להדיא דכיון דטרחו בגופ' לא זכה להו רבנן כמו חבלות אע"ג דסמוכים על שלחנו וכן מסתבר ואף שאין בידי להכריע מכל מקום סוגיא דש"ס פ' החובל דף פ"ד ע"ב דוחקני לומר כן דקתני שם בברייתא דהחובל בבניו ובנותיו של אחרי' גדולים יתן להם מיד ומוקי הש"ס האי ברייתא בסמוכים על שלחנו ואפ"ה גם השבת נותן להם מיד וכמ"ש התוספ' ד"ה וקתני וקאמר הש"ס שם טעמא כי קא קפיד במידי דקחסר אבל חבלה דאית ליה צערא דגופיה ומעלמא קאתי לה לא קפיד. ואם אית' דמעש' ידיה הוי דאב בסמוכין על שלחנו א"כ ודאי קאי חסר ליה אמאי לא יתנו השבת לו כיון שמעשה ידיה שלו ודי אם נותן לה שאר ארבע דברים וכ"פ הרמב"ם פ"ד מה' חובל והרא"ש והטור סי' תק"ד וכל גדולי הפוסקים דנותן הכל הכל מיד אפי' השבת משמע דמעש' ידים לא הוי דאב אך בחבל בהם אביו משבת פטור משום דודאי קפיד ואיכא איבה יע"ש וכ"כ בפשיטות מהרש"ל שם בב"ק סי' ך"ד לדע' הרא"ש שכתב וז"ל לכך אביו שחבל בבניו דסמוכין על שלחנו פטור משבת לפי שמצינו מעשה ידיה נגד מזונות כגון גבי אשה ועבד ובתה א"כ ה"נ שהוא מזין אותה הוי כאלו היה מעשה ידיה שלו לכל הפחות לענין זה שיפטור משבת ע"ש עוד באורך אך מ"מ אין הדבר מוכרח כל כך דאפשר לומ' דאע"ג דמעש' ידיה דאב בסמוכין על שלחנו אפ"ה בחבלו בו אחרים נותן להם מיד דאם האב רוצה באמת אינו נותן להם מזונת רק יזונו משבת שלהם והעדפה דידהו הוי ואהא לא קפיד האב גם התוספ' שם בד"ה וקתני נראה כמסתפקים בדב' אם מעש' ידי הגדולים הוי דאב בסמוכים אפי' לשמואל ואפשר דלר' יוחנן בסמוכין הוי ודאי דאב גם בהגהות אשרי ומהרי"ח פ' נערה שנתפתתה כתב להדיא דאף מעשה ידיהן בסמוכין הוי דאב וכ"כ הגהות מרדכי פ"ק דמציאה ולפי ששמעתי שיש מתקשין ומתמיהין מאוד בדברי הגהת מרדכי אלו ומשוה אותו לטועה גמור. ולבבי לא כן ידמה על כן הוכרחתי להעתיקו לך ולפרשו כי ז"ל הגהות מרדכי פ"ק דמציע' יעקב היו לו שלשה בנים גדולים סמוכים על שלחנו ראובן שמעון לוי ראובן עזרו לאביו בצרכיו וכן שמעון לפעמים ולפעמים כותב ספרים ללמוד בהם ולוי אין לו עסק אלא נח ואוכל ושותה לקץ הימים עמדו ראובן ושמעון ונשאו נשים ויאמר שמעון ליעקב דספרים אשר כתבתי או המציאה אשר מצאתי בעודי קטן או אפי' היום שגדלתי תנם לי כי אין רצוני שינחם אחר אחר מותך ביגיע כפי כי לעצמי טרחתי ויען יעקב כולכם עד כה הייתם סמוכים על שלחני וכל מעשה ידכם שלי הוא ולעת מותי אחלק כטוב בעינ' תשובה תנן פ"ח דמציאה מציאת בנו ובתו וכו' ורי"ף פסק כר' יוחנן אך הסמ"ג והלכות גדולות פסק כשמואל דהלכת' כוותיה בדיני ומסתברא טעמיה דשמואל מדכייל במתני' בנו ובתו הקטני' ולר' יוחנן בנו הקטן רצה לומר אפי' גדול וסמוך על שלחנו ובתו על כרחיך ר"ל קטנה בשנים דמשבגרה אין לו רשות בה ואפי' סמוכ' על שלחנו ולא שייך למימ' שיה' לאב מטעם איב' דה"ט לא אתמר כי אם באשתו פ' מציאת אשה וכי היכי דאין אדם מוריש זכות בתו לבנו הכי נמי לא יוריש יגיעת