שבות יעקב חלק א נג

מ"מ למאי דהתיר רב נחמן לדבי ריש גלותא בכתובות מוכח דטעמא דדחסא עיק' גבי מעובר' וזה ברור לדעתי' ומלבד זה תמא אני על התשובה הנ"ל שרוצה לדחות דברי ר"ת בגילא דחטתא דלא גזרינן בענין זה שום גזירה ובזה רוצה לדחות דברי ר"ת ודבריו תמוהין מאוד שהרי הרא"ש הרגיש בזה וכתב שכל הנשים חסו' על ולדותיהן כלומר אף בגרושה שאינה מחויבת להניק אותו מ"מ חסות על ולדיהן ומסתמא כל אשה מניקת את בנה ולכך אסורה להנשא והנה מדברי הרא"ש אלו עלה על רוחי למצוא פתח להתיר בנ"ד או משום שהכניסה לו ממון הרבה והוי כהכניסה לו ב' שפחות ואינה משועבדת להניק וגם אינה משועבדת להני' מפני שאומרין לה שחלב' מזיק לתינו' ואף דאמרנו וענינו דהמניקה אסורה אף בגרושה אף שאינה מחוייבת להניק היינו טעמא משום שכל הנשים חסות על ולדיהן אבל בנדון דידן אם היא חס על תנוק שלה ודאי לא תניק אותו שהרי לפי דעת' חלבה מזיק לתינוק ואף לפמ"ש לעיל דטעמ' דר"ת דאסור בגרושה במניקה כיון דמעוברת הוי טעמא דדחסא ודאי בדברי הרמב"ם וסמ"ג דברי נכוני' אבל בדברי ר"ת יותר מסתבר דברי הרא"ש שהרי לא הזכיר ר"ת מעולם טעמא דדחסא עיקר אלא ודאי מסתברא דברי הרא"ש ואף שעדיין דברי הרא"ש אינם מוכרחים איכא לפרש כמ"ש הריטב"א בחידושיו דה"ט דר"ת דאוסר אף בגרושה שהוא מפרש הברייתא נתגרשה אינו כופה היינו בנדרה ולפירושו אין אנו צריכן לדברי הרא"ש דטעמא דנשים חסות על ולדיהן וסוף סוף בנ"ד שרי שהרי אינה משועבדת להניק ועוד דבלא"ה אי אפש' לפרש דברי הריטב"א לפי האמת שהרי הטור והרמב"ם וסמ"ג ורבינו ירוחם סוברים כר"ת כמ"ש לעיל ובענין פי' בברייתא מפרשינן בלא נדרה כמ"ש ופסקו בסתם בנתגרשה אינו כופה אף בלא נדרה ע"כ נ"ל דברי הרא"ש עיקר ומ"מ אין כא מקו' להתיר דודאי דברי ר"ת שרירין וקיימן בלאו האי טעמא שכ' הרא"ש שהרי כ' רי"ו נתיב ך"ג חלק ה' נדרה שלא להניק כופה ומניקתה נתגרשה היה בנה מכירה כופה ונותן לה שכרה פי' נתגרש' אינו כופה דוקא כשמוצא מניקה אבל אינו מוצא מניקה או שאין לו שכר מניקה כופה אותה ומניקתו אפי' אינה מכירה ע"כ וכתב על זה בנתיבות המשפט וז"ל מ"ש רבינו דוקא מוצא מניקה אבל אינו מוצא מניקה וכו' או שאין לו שכר מניק' כופין וכו' לא מצאתי זה בשום ס' וכו' ע"ש ובעיני פשוט דרבינו ירוחם אזיל לטעמו דס"ל כשיטת ר"ת וכמ"ש לעיל על שמו דבמניקה אסור אף בגרישה וקשיא ליה לרבינו ירוחם האיך הבין ר"ת הברייתא נתגרשה אינו כופ' וניחא ליה לפרש דבריית' מיירי בשמוצא מניקה אבל כשאינו מוצא מניקה ודאי אף בנתגרשה כופין ולהכי אסרינן מניקה אף בגרושה ומשעבד' היא להניק אף בנתגרשה כשאין מוציא מניקה וזה ברור לדעתי וכיון שכן הוא אין אנו צריכין לדברי הרא"ש ומעתה בנדון דידן ודאי יש לאסור אף אם נאמר אינה משעבדת להניק לא עדיף זה מדין גרושה שכופין אותה אם אין מוציא מניקה דאף לשטת הריטב"א דמפרש לשיטת ר"ת דהברייתא איירי בנדרה עדיף הכניסה לו ממון מגרושה אבל לדידן דמפרשין הברייתא בלא נדרה ודאי מסתברא דהכניסה לו ממון לא עדיף מגרושה ולהכי מפרשינן הברייתא בלא נדרה מלבד זה בנדון דידן ודאי משועבדת להניק נקרא אי משום דהכניסה ממון רב זה אינו נראה בעיני כלל כי דברי אמונת שמואל אינם נראים כלל ונדחים לגמרי דאלו לדברי ר"ת דאוסר אף בגרושה במניקה אף שאינה משתעבדת להניק וצריכין לומר חד מהנך טעמי דכתיבנא אי טעמא דהרא"ש דנשים חסות על ולדותיה זה הטעם שייך נמי בהכניסה לו ממון: ואי משום טעמא דרבינו ירוחם באינו מוציא מניקה משועבדת להניק ה"ה בהכניסה לו ממון: ואי משום טעמא דכתבתי לעיל דבמעוברת טעמא דדחסא עיקר ובמעוברת ומניקה איכא למימר חד טעמא ה"נ בהכניסה לו ממון ומה שעלה על דעת רבינו שמחה לדחות דברי ר"ת בגילא דחטתא כבר כתבנו שאין ממש בדבריו: ומ"ש הר"ש קאידנבר שר"ת ס"ל כרשב"א וכתב שהוא אמת ויציב' זה ודאי ליתא שר"ש בעצמו אינו מתיר אלא באין מכירה ומ"ש המרדכי בזה מ"מ אין שיעבודה עליו כל זמן שלא כפה אותה ודאי הפירוש בהמרדכי כמו שפי' הר"ש שם בתשובת א"ש ודלא כמהרש"ק דמהר"ש מעולם לא התירה אלא באינה מכירה ור"ת חולק בכל גוונא ואף אם נאמר לדבריהם שהלכה כר"ש וליתא לדר"ת מ"מ בהכניסה לו ממון אין מקום להתיר דע"כ לא התיר הר"ש אלא בגרושה שבעלה קיים שהוא ישכור לולד מינקת משא"כ בהכניסה ממון: ובתשובת ר"י מינץ סי' ה' מביא דברי הרא"ש וז"ל מהר"ש הזקן היה אומר בגרושה א"צ להמתין ך"ד חדש שאין עליה מוטל להניק את בנה הואיל שבעלה קיים: והביא ראיה מהאי דלעיל נתגרשה אינה כופה ואין חילוק בין נדרה ללא נדרה: אבל כשמת בעלה אע"פ שאינה מחוייבת להניק מ"מ כיון שאין לו אב עשו חכמים תקנה שמניקה עכ"ל הרא"ש וכתב עליו מהר"י מינץ וז"ל אע"ג שהרא"ש כתב תקנה זו לא ראיתי שזוכרה אותה תקנה לא התוספת ולא המרדכי ולא סימני הרא"ש ולא הטור וכו' ועיין בתשובת צ"צ סי' נ"ה שהאריך בזה ופשוט בעיני מ"ש הרא"ש לדברי הר"ש דוקא כשבעלה קיים יצא לו כן מדלא התיר הר"ש אלא בגרושה ולא התיר באלמנה היכי דהכניסה לו ממון הרבה וכה"ג אלא על כרחך לא התיר הר"ש אלא דוקא כשבעלה קיים דהוא שוכר לה מינקת ולהכי אפי' הכניס' לו ממון היכי שאין בעלה קיים אף לדברי הר"ש אסור אבל אין לפ' דלהכי מפרש הרא"ש שבעלה קיים כדברי הר"ש משום שהוא מפרש לר"ש דאף במכירה ולהכי צריך לה"ט דבעלה קיים שהרי הרא"ש מפרש לדברי ר"ת אף באינה מכירה ונוכל לומר דהר"ש אינו חולק עמו רק באינה מכירה א"כ מה לו להרא"ש לדחות ולאוקמי לדברי הר"ש באינה מכירה אלא ודאי כדאמרן ולהכי מוקמי כשבעלה קיים שמפרש לדברי הר"ש דדוקא בגרושה מתיר שבעלה קיים ולא באלמנה שהכניסה לו ממון ובלא"ה אני מתמיה ומשתומם עליהם דברייתא סתמא קתני ומשמע בין שהיא עני' בין שהיא עשירה ע"כ צ"ל כדאמרן ובלא"ה אין להתיר בנדון דידן בהכניסה לו ממון אפילו אין משפחתה רגילין להניק כיון שהכניסה עצמה בשיעבוד והניקה מתחלה ג' ילדים ומלבד כל זה יש לפקפק בנדון זה להתיר משום שהכניסה לו ממון הרבה ובשורש כזה אין רצוני לפלפל כעת וגם אין להתיר מה"ט דאינה משועבדת להניק כיון שחלב שלה מזיק לולד דהא לפי מה שאמרנו לר"ת אף שאינה משועבדת להניק אסורה לר"ת ואף לר"ש אינו מתיר אלא כשבעל' קיים ובלא"ה אינו מוכרח שבשביל זה שאומרין לה שלא תניק לולד יהיה נקרא אינה משועבדת להניק וגם לומר שאין זה תקנת הולד בהמתנה זו כמו שמבואר בפוסקים לענין אם גמלתו בחיי הבעל וזה אינו מוכרח. דגדולה מזו כתב בספר בית יעקב סי' קמ"ז אשה שרופאים אומרים לה שחלבה מזיק לבניה שלא תניק לבניה עוד וע"פ הרופאים נתנה הולד להניק ואפ"ה כתב שבשביל זה חשובה ראוי להניק ועוד כיון שהדבר הוא בספק אם הרופאים אומרים אמת גם לב"ד הוא ספק אם הבעל אומר שלא לשמוע אל דברי הרופאים ותינק והיא רוצה לעשות כדברי הרופאים עליה להביא ראיה וכל זמן שאינה מביאה ראיה הדין עם הבעל ע"ש שהאריך בזה ובאמת בענין הרופאים צ"ע דהא בכמה מקומות אמרינן דשומעין לרופא היכא דאמר צריך ואף לענין איסור משמע בגמרא דשמעינן לרופא כדאמרינן בפרק המפלת ושאלו לרופאים וכו' ואף שבתשובת מהר"מ מלבובלין כתב מה שאמרו חכמינו ז"ל תטיל למים לבחון דברי הרופאים לדעת אם הוא כדבריהם הרי בהדיא לענין איסור לא סמכינן על דברי הרופאי' ואף שבנדון דידן איכא סכנ' הא איכ' נמי להיפך סכנא היכא דאינ' מוציא מניקה אלא שראיתי בתשובת עבודת הגרשוני שמפרש דלעולם סמכינן אדברי רופא ומה שלא ראו חכמינו ז"ל לסמוך אדברי רופא לפי שהיו יכולין להבחין הדבר אם כדבריהם הוא אם לאו ולפ"ז ודאי צ"ע בענין הרופאים אם אומר שחלבה מזיק לולד אבל בנ"ד שרופא לא אמר שום דבר שעליה להביא ראיה ואסורה להנשא ומה שלא הניקה ד' ילדים בזה ודאי לא מקרי צימוק דדים דאי בעי הוי מינק' לה ומה שלא התחילה להניק מפורש בש"ע לאסור ומ"ש בש"ג שראה מקילין כבר תמה על זה עצמו וחס להזכיר בדבר זה ואף אם ירצה איזה מורה לסמוך ולהקל חלילה לו להרים ראשו ולהתיר בנדון זה כי מיראה הוראה אני וחלילה למכ"ת שיסדר קידושין להמשודך והמשודכת הנ"ל רק ימתינו עד כלות זמן ך"ד חדש ויש עוד להאריך בדבר שאין לדמות דבר זה לצימוק דדים רק הואיל שהשליח לחוץ לדרכו מאוד קצרתי ודי בהערה זו. ואגב אזכיר מה שראיתי בספר בית יעקב בסי' הנ"ל דמאן דמתיר במזנה לא התיר אלא במניקה אבל לא במעוברת ולדעתי זה ודאי ליתא כמו שהוכרח בבירור מדברי ר"ת והרמב"ם והסמ"ג למאי דאסרינן במעוברת אסרינן אף במניקה ומה שהוכיח שם מדברי הרא"ש בדברים מעורבבים וכל מעיין שם ימצא שכל דבריו נסתרים ונפרכין ואין בהם טעם וריח כלל ובאמת היה נ"ל להוכיח לפי מה שאמרנו דהלכה כשיטת ר"ת דבין אלמנה ובין גרושה אסור' א"כ צ"ל דמזנה מותרת דהא יש להקשות למה הוצרך הגמרא ליתן טעם מה שאסרו חכמים להנשא תוך ג' חדשים להבחין וכו' תיפוק ליה דהל"ל דמעוברת למניקה קיימא דלמא מעובר' מראשון ובודאי הא ליכא למימר דאי משום ספק אי מעוברת מראשון או משני ליכא למימר במעוברת תוך ג' חדשים דהא אי לא ידעינן אי מעוברת ליכא טעמא דדחסא וליכא טעמא דמעוברת למניקה קיימא דהא ודאי חייס דלמא דידיה הוא אלא ודאי הא איכא למימר טעמא דמתני' דלא תנשא תוך ג' חדשים דלמא מעוברת היא ויוכר העובר קודם כלות ג' חדשים וכיון דקים ליה דמעוברת היא איכא טעמא דדחסה ואיכא טעמא מעוברת למניקה קיימא ודאי לשיטת ר"ש דמתיר בגרושה מעוברת ומניקה ובמתני' אסור בגרושה גבי ג' חדשים ש"מ דג' חדשים לאו היינו טעמא אלא טעמא משום הבחנה אבל לשיטת ר"ת דה"נ אסור בגרוש' קש' ל"ל טעמא דהבחנה אלא צ"ל לשיטת ר"ת במעוברת ומניקה מזנה מותרת וגבי ג' חדשים אסור במזנה ולהכי צריכן טעמא דהבחנה לאסור אף במזנה. וכתבתי זה לענין נדון דידן לפי שראיתי בתשובת א"ש הנ"ל שכתב להתיר הואיל שהוא מדרבנן ובעיני יפלא שכמה מקומת מצינו שהחמירו חז"ל בדברים אלו בכמה חומרת כמו בנדון זה שצריך להוציא ולגרש אלא שלכאורה עלה על רוחי להביא ראיה מדלא משני הגמרא טעמא דמתני' ג' חדשים דלמא יוכר העובר דודאי מעוברת היא אלא שכוונת הגמרא לפרש המתניתי' דגזיר' דאורייתא היא משא"כ בבריית' שהוא רק דרבנן מקילין בה וכן נראה לכאורה: אבל לפמ"ש אדחי ראי' זו ושם מזנה אסור' והכ' מזנה מותרת ולאו משום דמקילין בדרבנן אלא כמ"ש הפוסקים גבי מזנה לא חשו לתקנת הולד וכה"ג טעמים אחרי' כמ"ש הפוסקים ובלא"ה אף בדרבנן אין מקילין טפי מדאורייתא מ"מ ניחא להגמר' לומר האמ' טעמא דמתני' שהוא מדאורייתא ומלבד כל זה נוכל לומר מה דמסיק אלא סתם מעוברת למניקה קיימא לא קאי אברייתא לחוד אלא קאי גם אמתני' אלא שמשמעות הפוסקים לא משמע כן ובהא סלקינן ובהא נחתינן אשה זו אסורה להנשא עד תשלו' ך"ד חדש והפורץ גדר וכו' והשומע יונעם עכ"ל החולק האוס': תשובה הנה זחלתי ואירא מחוות דעי להכריע בין ההורים אף גם טעם המתירין ממני נעלם אך לגודל הפצרת ואהבת השואל לא יכלתי להשיב פניו ריקם ותגזר ויקם ולא אאריך בפלפול של מה בכך להראות חידוד שאינו קודם לליבונה ליבון הלכתא רק בדברים הנוגעים