שבות יעקב חלק א נד

לעיקר דינא ובאמת כל חלקי תשובה השייכי' לדינא דמניקת כבר הארכתי בתשובה אחת לק"ק קעלין זה כמו ה' או וי"ו שנים אשר הסכימו אתי עמי גדולי המורים כמבואר לפנינו בסמוך ולפי שהרבה דברים הנאמרים שם לא שייכי לנדון דידן לכן אקצר דגרסינן בפ' החולץ דף מ"א ומ"ב על הא דאיתא במתני' ושאר כל הנשים לא יתארסו ולא ינשאו עד שיהיו להם שלשה חדשים ומקשה הש"ס שאר כל הנשים מ"ט אמר שמואל דאמר קרא להיות לך לאלהים וכו' להבחין וכו' ומקשה תו הש"ס היכא דקים לן דמעוברת היא תנש' (ופרש"י הואיל וטעם המתנה משום ולד הוא שלא יהיה ספק כשאנו יודעין ודאי שהוא מעוברת מראשון תנשא) אלמה תניא לא ישא אדם מעובר' חבירו ומניק' חבירו ואם נשא יוציא ומשני הש"ס שמא תעש' עוברה סנדל או משום דחסא (פי' שממעכו בשע' תשמי') ומקש' תו הש"ס א"ה דידי' נמי דידי' חייס ה"נ חייס וכו' ופרשי' שאין אדם מתכווין להרג נפש אלא סתם מעובר' למניקה קיימא עכ"ל הש"ס הנה מבואר ומשמע מתוך סוגי' זו לפי המסקנא דהטעם דלא ישא מעוברת חבירו משו' דסת' מעוברת למניקה קיימא אכן הרמב"ם בפי"א מ"ה גירושין והסמ"ג כתבו הטעם דלא ישא מעוברת משום דמזיק לולד וכבר תמהו על דבריהם כל גדולי האחרונים מהרי"ק ומהרי"ל סי' ה והכ"מ והלח"מ ומהר"א שטיין ומהרש"ל בביאוריהם לסמ"ג ובתשובת אמונת שמואל סי' ב' ובבית שמואל סי' י"ג ס"ק ך' וכולם לא מצאו ישוב נכון להרמב"ם עד שקצתם כתבו שהיה להם גירסא אחרת בש"ס ומדחיקים ליישב קושית הש"ס וקצתם נכנסו בפרצה דחוקה עד שאין ראשי וגופם אחריהם גרירא גם המחמי' בנדון דידן כתב ישובים לדעת הרמב"ם ובזה רוצה לדחות דברי תשובת אמונת שמואל מהלכה וכתב וז"ל ויותר נ"ל לומר וכו' עד ודברי ר"ת שרירין וקיימן עכ"ל המחמיר ועל יסוד זה בנה עיקר כל תשובתו להשיג על תשובת אמונת שמואל ועל המורים שהורו להתיר אכן כאשר ירדתי אל העיון כל דבריו ממילא מופרכין עד שאי אפשר לאמרן כלל וכלל חדא דבתחלת דבריו מובן מדעתו שרוצה ליישב דעת הרמב"ם והסמ"ג ושלא כדעת האומרים שהרמב"ם יש לו גירסא אחרת בש"ס וא"כ כיון שהגרסא הוא כמו שהוא לפנינו בש"ס דגרסינן אלא וכו' א"כ מה זו שכתב וקושי' הגמרא לאו קושיא דהכי ה"מ לשנויי וכו' ודאי צריך ישוב אמאי לא משני הכי וכו' עכ"ל הלא להדי' משני הש"ס הכי דידיה חייס אלא הש"ס מקשה דידיה ה"נ וכפרשי' שאין אדם מתכוון להרוג נפש וא"כ אין מן הצורך כלל לישובו ישוב שאינו נכון ותו גם לפי ישובו שעיקר קושית הגמרא אינו קושיא כלל משום די"ל דידיה חס א"כ למה קאמר הש"ס אלא בשביל קושי' זו דהלא קושיא זו אינו קושיא כלל לדעתו רק קושיא חיצונה שמקשה הוא לפי שטתו עיקר חסר דה"ל להמקשין להקשות אותו קושיא שהוצרך לומ' בשביל זה אוקמתי' אחרינא ותו קשה לפי שטתו דעיקר טעם הגזירה לר"ת דאם נתיר גרושה יתיר אף במעוברת דיאמר האומר דטעמא דמעוברת למניקה קיימא וכיון דגרושה אסורה במעוברת משום טעמא דדחסא אסור אף במניקה וכולה חדא גזירה היא דאי לא הא לא קיימא הא כמבואר בדבריו באורך עיקר מטרין תשובתו ותמה תמה אקרא דהא הרא"ש והטור דפסקו ג"כ כר"ת ואפ"ה פסקו בפשיטות בצמקו דדיה או גמלתו בחיי הבעל או שכרה לה מניקת בחיי בעלה דמותרת במניקה וכ"פ בפשיטות בש"ע והוא הסכמת הפוסקים בלי חולק (אך בשכרה לה מינקת בחיי בעלה איזה פוסקים מפקפקו בה וכן הוא דעת הסמ"ג עצמו כמבואר בב"י בסי' י"ג יע"ש ולפי דברי החולק קשה הא כל מה דאסר במעוברת משום דחסא צריכן אנו לאסור במניק' חבירו לדעתו א"כ איך אנו מתירין צמקו דדיה במניקה וגמלתו בחיי בעלה אי שכרה לה מינקת בחיי בעלה אלא ודאי נשתקע הדבר ולא נאמר גזירה חדשה כזו כלל ובזה נדחין ג"כ מ"ש החולק וז"ל ואגב אזכור מה שראיתי בספר בית יעקב בסי' הנ"ל דמאן דמתיר במזנה לא התיר אלא במניקה אבל לא במעוברת ולדעתי זה ודאי ליתא כמו שהוכחתי בברור מדברי ר"ת והרמב"ם והסמ"ג למאי דאסרינן במעוברת אסרינן אף במניק' עכ"ל ובאמת לא על תשובת הב"י תלונתו כי אם על גדולי ראשונים ואחרונים שפסקו כן בצמקו דדי' וגמלתו בחיי הבעל או שכרו לו מינק' דמותרת להנשא משא"כ במעוברת ועי"ל דכל כה"ג שגמלתו בחיי הבעל או צמקו דדיה או שכרה לו מינקת וכה"ג אינה נכללת כלל בל' הברייתא מניקת חבירו דלא מקרי מינקת חבירו משא"כ בגרוש' סובר ר"ת וסייעתו כיון שהתחיל' להניק אף שאינה משועבד להניק מקרי עכ"פ מניקת חבירו ואסור אף בגרושה כמו מעוברת ובזה נסתלק מה שמתמיה המחמיר וחולק על תשוב' אמונת שמואל והר"ש לוצאט דהא הברייתא סתמא קתני משמע בין שהיא עניה בין שהיא עשיר' ובאמת לק"מ דהא בעל א"ש לא התיר רק בלא התחילה להניק והכניסה לו ממון הרבה שראוי שישכר לה שני שפחות א"כ כיון שאינה משועבדת להניק ולא התחילה להניק אינה נכללת בכלל מניקת חבירו ואפש' דה"ט דמקילין גם בזונה ודוק גם מ"ש החולק שהוא מירא' הורא' ולפי סברתו והוכחתו נמצא חומרו קולא שהשיג על תשובת בית יעקב ומקיל לענין מזנה אף במעוברת ובאמת מקור דין מזנה להיתרא לא נמצ' רק במניקת ולא במעובר' דהטע' להרמב"ם וסמ"ג משום דמזיק לולד ובזה בודאי יות' יש לחוש בזונה שהוא והיא שניהם רוצים להזיק הולד כדאיתא בתשוב' צ"צ סי' נ"ה בודאי בזה דברי תשובת בית יעקב ברורים ואפי' במופקרת שמיקל מהר"י מינץ בתשובתו סי' ה' אפשר דבעודה מעוברת לא תנשא מהאי חששא וגם אין הזמן מרובה כל כך משעה שהוכר עוברה עד שתלד שתוכל להמתין גם מה שרוצ' החולק להוכיח במזנה להתיר מדהוצרך הגמרא ליתן טעם מה שאסרו חכמים להנשא תוך ג' חדשים מטעם הבחנה תיפוק ליה דמעוברת למניקה קיימא ודלמ' מעוברת מראשון הנה שותה דידיה לא ידעתי הלא ודאי צריכן אנו לזה הטעם דהבחנה בשכרה לה מינקת בחיי בעלה וצמקה לה דדיה ואינך על כן צריכן אנו להטעם דהבחנה וגם בהוכחה זו חומר' דאתיה לידי קולא גם מה שמשמע מתוך כלל דבריו דהבחנ' הוא איסור דאורייתא זה ודאי אינו רק תקנה וגזירה דרבנן וסמכו על המקרא ואינו נמנה בכלל מנין המצות וכן מבואר בש"ס ופוסקי' ועיין בבית שמואל ריש סי' י"ג וגם גזרו בזה משום לא פלוג אפי' בעקרה וזקנה וקטנה משא"כ בגזירה דמעוברת ומניקה לא החמירו כל כך כלל כל דבריו בזה אינם ברורים ומוכרחים כלל לדחות דברי מהר"ש קאיידנבר דאע"ג דחשו הפוסקים לדעת ר"ת בגרושה שכבר התחילה להניק דנכללה בכלל מניקת חבירו אע"פ שאינה מכירה מ"מ הקילו בכמה דברים לענין מינקת כגון בצמקו דדיה וגמלתו בחיי הבעל ושכרה מינקת בחיי בעלה וכן בזינתה למאן דמיקל בזה אף דמעוברת לטעם דדחסא מחמירין בכל אלה וטעם כעיקר דהבו דלא לוסיף על גזרת ר"ת דאין לאסור רק מה שיצא מפי ר"ת בגרושה וכ"כ להדיא בתשובת ר"י מינץ סי' ה' על דברי ר"ת גם מ"ש בבית שמואל לדחות דברי אמונת שמואל מדהוצרך בש"ס רב נחמן למימר הטעם דהות' לדבי ריש גלותא משום שהם מפורסמים ולא מטעם שהם עשירים שיכולין לשכור שתי שפחות לע"ד אין מזו סתירה כלל דבש"ס בא להתיר בדבי ר"ג אפי' כבר התחילו להניק משא"כ דברי מהר"ש קאיידנבור לא נאמר אלא כשלא התחילה להניק וכיון בהכניסה לו ממון הרבה אינה מחוייבת להניק ע"כ לא נכללה כלל בתוך גזירת חכמים דלא מקרי מינקת חבירו מ"מ למעשה עדיין צ"ע בדברי מהר"ש קאיידנובר כי קצת דבריו אינם מוכרחים להקל וכמ"ש בתשובתי לק"ק קעלין לעיל בסמוך סי' צ"ה מ"מ בנדון שלפנינו דאיכא סכנה בדבר ודאי אין להחמיר כלל וכדי לעמוד לך על בירור דין זה ע"ל בתשובתי לק"ק קעלין באופן ה"א וז"ל ולע"ד דברי הרמב"ם וסמ"ג כפשוטים ומוכרחים בש"ס וכו' עד וחד טעמא הוא עכ"ל העולה מתוך דברינו שם ישוב נכון לדעת הרמב"ם וסמ"ג שכתבו טעמא דדחסה ואפ"ה לא חיישינן לדחסה אלא היכא דלמניק' קיימא משא"כ בצמקה דדיה או גמלתו בחיי הבעל או שכרה לה מינקת בחיי הבעל דאינה נכללת כלל בכלל מינקת חבירו דיש להתיר וכ"ש בנדון דידן דעדיף משכרה לו מינקת בחיי בעלה כיון שכבר נעשה מעשה בחיי בעלה ברצונו והוחזקה שלש פעמים לשכור מינקת ועלתה לה שהולדות עדיין חיים משא"כ כשהניקה בעצמה שמתה ילדיה ג' פעמים ודאי דעדיף מצמקה דידיה ואינך ובתשו' בית יעקב שרוצה להחמיר בנדון כזה (אף שאין דבריו ברורים ומוכרחים מ"מ גם הוא לא החמיר רק מכח שהדבר נעשה שלא ברצון וידיעת הבעל משא"כ בנדון דידן ומ"ש החולק שאין שום רופא אומר שום דבר רק כל הדבר מפני חשש בעלמא הנה כפי השאלה שנשאל קדמינו מבואר שגם הרופאי' הסכימו לזה וכבר הארכתי בתשובה א' לה"ל נדה דהרופאים נאמני' ובעסק ענייני נשים אפי' נשים נאמנות וכדאית' ג"כ במ"א בא"ח סי' תרי"ח ס"ק א' ותו נראה דבנדון דידן א"צ לשום רופא כלל אלא כיון דחזינהו שג' פעמי' או אפי' ב' פעמי' מתה ילדיה תוך ימי מניקתה ודאי אנן חיישינן לה וכדאיתא בפ' הבע"י דף ס"ד ע"ב כה"ג גבי מלה ראשון ומת וכו' עובדא טובא כה"ג דלא אמרינן דרך מקרה הוא אלא חיישינן לספק סכנא חמירא סכנתא מאיסורא ובפרטות שאתחזק תלתא זימנא לסכנת מות הולד ותלתא זימנא להיפך בפני בעלה מדעתו ורצונו דכה"ג כ"ע מודו וכמ"ש ג"כ בתשובת אמונת שמואל ותוך תשובתי לק"ק קעלין ומ"ש החולק ג"כ לדחות דברי האמונת שמואל מהא דכתבו הפוסקים לדעת הר"ש הואיל שבעלה קיים משמע דדוקא בגרושה שבעלה קיים מיקל דמסמס ליה בביעי וחלב זה אינו דהא הר"ש סתמא קאמר להקל בגרושה אף שמת בעלה כיון שאינה משועבד' להניק והא דנקטו הפוסקים שבעלה קיים היינו להקל אפי' במכירה כמ"ש בתוך תשובתי לעיל לק"ק קעלין אף שהחולק רוצה לדחות סברא זו בשתי ידים (ונראה וניכר שהגיע אותו תשובה שלי לידו) וז"ל דא"כ לוקמי הרא"ש דברי הר"ש דוק' באינה מכירה אין זו דקדוק כלל דכבר הוכחתי תוך תשובתי דדברי הר"ש אמורים דבכל ענין אפילו מכירה בגרושה מקרי אינה משועבדת לבעל והא דכופה להניק לא משום שיעבוד הבעל רק מחמת סכנת הולד מחויבת להניק ובזה אפילו ולד דידי' שבעל' חי נמי שהיא מחויבת להניק במכירה אפ"ה מותרת לשמש אף אם תתעבר ותעכור חלבה ממסמס ליה הולד בביעי וחלב ה"ה בגרושה מכירה אם הבעל קיים אבל באינה מכיר' אפי' מת הבעל לא מקרי מניקת חבירו בגרושה לדע' הר"ש כלל יוצ' מתוך דברינו אפש' דהמקי' כדע' תשוב' אמונ' שמואל לא הפסיד דהא אפי' רק בלא התחיל' להניק דעת גדולי אחרוני' להקל כמ"ש שם בתשובה אף דרבו החולקים עליהם מ"מ היכא דאיכא עוד סניף להתיר אין להחמיר כולי האי וכמו שמסיק ג"כ בתשובת בית יעקב שם דהא אפי' במגורשת לבד כתב הב"י וראיתי מורים עושים כדברי הרשב"א באינה מכירה ולא מחיתי בידם כמ"ש שם תוך תשובתי מכ"ש בנדון שלפנינו שנעשה בחיי בעלה וברצונו ואסורה להניק משום סכנה דנראה פשוט להתיר בלי חולק וכן הסכים מ"ח הגאון מהר"ד נרו והאריך בתשובתו ומ"ח הגאון נר"ו ובפרטות שכבר יצא הדבר בהיתר מפי גדולי המורים הרבנים המובהקים דק"ק המבורג בכח דהיתרא דעדיף שלא מהדרינן עובדא אף דאיכא למימר כיון שעדיין לא נשאת לא מקרי מהדר עובדא זה אינו דכבר אמרינן בכתובת לא נשאת נשאת ממש אלא כיון שהתיר' להנש' לא תצא מהיתרא ראשון ובפרטות לדעתי אפי' לכתחלה יש להתיר בנדון דידן והאוסר בזה לא כיון להלכה